ארכיון הקטגוריה: פרקים מיוחדים

פרק מיוחד בנושא חודש אדר – השמחה

שלום שוב

כמה הודעות

1.       בתקופה האחרונה אני מקבל הרבה דברי חיזוק ועידוד מאנשים בנוגע לפרויקט. הדברים מחזקים מאוד ועל כך אני מודה לכל מי שכתב לי. סליחה ומחילה אם לא עניתי עקב תיבת דואר מוצפת. אני בהחלט חושב על שיתופי פעולה עם גורמים מסוימים כדי להרחיב את הפרויקט שכנראה מצליח להגיע לציבורים גדולים.

2.       אני תמיד רוצה לעזור ואשמח שתמשיכו להפנות לי שאלות והבהרות בנושאים מסוימים.

3.       הפרק הזה מיועד לימים שבהם אנו נמצאים. ניסיתי לכלול את מגוון הדברים שיש בנושא לחודש אדר וניסיתי לתת מענה לכל הגילאים ולכל המגזרים. מקווה שהצלחתי. אם אתם חושבים ששכחתי משהו אשמח לשמוע. תזכרו החומר הוא רב  ובררתי רק מה שנראה לי לנכון.

4.       המארז "עולם הצחוק" מכיל חומרים רבים שיכולים לשמש אתכם מול התלמידים. האם גם בתקנון שלכם שהמציאו התלמידים בחודש אדר אתם מחויבים לספר בדיחה בתחילת שיעור? הנה העזרה שאני יכול לתת. לכל אלו שרכשו את הערכה, הנה ההזדמנות להפתיע את התלמידים, אוסף של עשרות בדיחות, מצגות, קריקטורות והכל בכשרות למהדרין.

חודש טוב ובהצלחה לכולנו.

משנכנס  אדר  מרבים  בשמחה.  כולנו  רוצים  לשמוח  בכל יום מימות השנה שמחה אמיתית. שמחה מכל הלב. שמחה תמידית  שרק  מתגברת  לה  בחודש  אדר.  כשאנחנו  רואים מישהו עצוב סביבנו אנחנו בדרך כלל נשתדל לשמח אותו. קראתי מאמר מעניין של שמעון סיאני.

רגע  לפני  פרוץ  מסיבות  פורים  בואו  ונחשוב  –  מה  באמת משמח אותנו? הפתעה? ציון טוב? מפגש עם חברים? פיצוח מוצלח  של  תרגיל  במתמטיקה?  לעשות  משהו  טוב  למישהו?  ללמוד משהו חדש? כן, יש כאלה שזה באמת מה שמשמח אותם, משהו אחר שלא כתוב כאן? עכשיו בואו ונחשוב כמה מהדברים שמשמחים אותנו תלויים בגורם  חיצוני  וכמה  תלויים  בנו  ורק  בנו?   כדי  שהשמחה שלנו תהיה מובטחת היא צריכה להיות, עד כמה שאפשר, שמחה שתלויה בנו ולא בגורמים חיצוניים. שמחה אמיתית. שמחה פנימית. אנחנו לא חיים לבד ולכן נוסיף ונשאל: מה אנחנו  יכולים  לעשות  כדי  לשמח  את  ההורים  שלנו?  את החברים שלנו? את השכנים שלנו? את המורים שלנו? מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהשמחה שלנו לא תפגע באלו שלצידנו?  הורים,  חברים,  שכנים,  מורים?  נראה  לי  שכדי להצליח  להתמודד  עם  ריבוי  השאלות  כדאי  להכיר  את הנוסחה  של  הרמב“ם  לחיים  של  שמחה. ”לא יהא אדם  בעל  שחוק  והיתול  ולא  עצב ואונן אלא שמח!… וצוו שלא יהא אדם פרוץ בשחוק ולא עצב ומתאבל, אלא מקביל את כל האדם  בסבר פנים יפות“ (רמב“ם הלכות דעות פרק ב‘ הלכה ז‘).  העניין  שצריך  להקביל  כל  אדם  בסבר  פנים  יפות  מופיע בדברי  שמאי  בפרקי  אבות .  הרמב“ם  בפירוש המשניות מסביר מהו סבר פנים יפות: ”וסבר  פנים  יפות  –  ברצון  ובעדינות  !“   ”פנים  של  רצון, שמחה מאופקת, עדינות הבעה“. איך תדעו אם עניתם נכון על  השאלות  שבתחילת  הקטע?  המבחן  הוא  באפקט  של  ה“אפטר  פרטי“.  אם  לאחר  מסיבת  פורים  אתם  מרגישים שיכורים, ריקנים, זעופים משהו – סימן שהתשובות שעניתם לעצמכם לא היו מוצלחות. אל דאגה, בפעם הבאה אפשר יהיה לתקן את זה. אם באפקט ה“אפטר פרטי“ שיש להורים שלכם, לחברים, לשכנים  ולמורים  יש  אפילו  מישהו  אחד  שנפגע  מכם, מהרעש, מהבדיחות או בכלל מההתנהגות שלכם סימן שיש לכם מה לתקן בפעם הבאה. אבל אם יום אחרי פורים אתם ואלו  שלצדכם  מרגישים  מלאים,  מסופקים,  שמחים,  גאים בעצמכם  –  סימן  שעברתם  את  מבחן  ה“מרבים  בשמחה“ בהצלחה רבה !

כותב לנו הרב אבינר "לכולנו יש בעיות, ומאין, ניקח את השמחה? והתשובה: ניקח שמחה מהדברים הטובים שאנו עושים – מה שנקרא שמחה של מצווה. שמחה של מצווה היא המודעות הפנימית, התודעה הפנימית של האדם שהוא טוב וישר, ולא חסר לו שום דבר אחר. אין לו צורך בשום פרס. על זה שכר מצווה מצווה (שבות ד' ב') הוא שמח שעושה מצווה, ומשתוקק לקיים עוד מצווה".

"רבי נחמן היה שרוי בצער כבד.זה עתה נפטר בנו הפעוט. חסידיו הקרובים ביותר שבאו לנחמו, לא יכלו לעמוד בפני צערו וברחו מהחדר. כששבו ביום המחרת אמר להם הרבי,"אילו לא ברחתם, הייתי מגלה לכם דבר מה נפלא".אז פתח בשיעור שנושאו היה "גן הנשמות", בו הסביר כיצד אנו יכולים למצוא משמעות תקווה ושמחה גם בסבל הגדול ביותר.

"אם אינך חש בשמחה, העמד פנים. אפילו אם אתה שרוי בדיכאון, התאמץ לחייך, התנהג כאילו אתה שמח. והשמחה האמיתית…בוא תבוא" הרגל את עצמך לזמר ניגון זה ייתן לך חיים חדשים, וימלא אותך שמחה". (רבי נחמן)

"עצבות – נועלת שערי שמים

תפילה – פותחת שערים נעולים

והשמחה – בכוחה לשבר חומות."


מוסיף הרב קרליבך – מה ההבדל בין שמחה לצחוק? צחוק פירושו שמחה אינסופית, אני לא יכול להפסיק להיות שמח. אם זו שאלה של חיים ומוות אני לא שמח, אני צוחק. אם דנים מישהו למוות ומודיעים לו שיש לו חנינה, האם הוא שמח? הוא לא יכול להאמין. אם ח"ו מישהו טובע, וממש בשנייה האחרונה של חייו אני מוציא אותו, האם הוא אומר: 'אה, עשית אותי כל כך שמח שהצלת לי את החיים'?? זו לא שאלה של שמחה, זה הרבה יותר עמוק. כשמשיח יגיע כתוב: 'אז ימלא שחוק פינו'…עד שמשיח בא אנחנו חושבים שזה עניין של שמחה, אבל כשמשיח בא 'אז ימלא שחוק פינו'. אני מבין שזו לא שאלה של שמחה. אני ממש לא יודע איך הסתדרתי, זאת הייתה ממש שאלה של חיים או מוות. אני רוצה לומר לכם משהו יותר עמוק. יצחק אבינו לא נקרא שמחה. יצחק זה מלשון צחוק. אתם יודעים מדוע יצחק נקרא מלשון צחוק? כשלאברהם ולשרה נולד תינוק, זאת לא הייתה שאלה של שמחה. האם אתה חושב שלאחר שיצחק נולד, שרה פנתה לעזרת נשים של בית הכנסת של בעלה ואמרה: 'אני כל כך שמחה'?? נאום קלסי? האם אתה יכול לדמיין את שרה אימנו שאומרת: 'אני שמחה'?? 'אז ימלא שחוק פינו'…

שיעורים והפעלות לחודש אדר

1.       אתר לב לדעת – עשרות שיעורים, שיחות והפעלות – http://levladaat.org/discipline/10

2.       על השמחה – הפעלות ושיעורים – http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/38553CB8-CAA0-4911-8BDC-6EFB30633AE6/101337/chemed15.doc

3.       עשה לך רב פורים – http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Noar/Actualia/AlSederHayom/chemed24.htm

4.       במארז מעגל השנה דיסקים 20 – 21 תמצאו עוד חומר רב.

ובפינת המולטימדיה.

סרטונים בנושא "סוגים שונים של שמחה"

1.       שמחה בכדורגל –  

2.       שמחה בכדורסל  –

3.       שמחה בכדורסל 2 –

4.       שמחה לאחר ניצחון-

5.       שמחה מסוג אחר –

6.       שמחה_קנאה_מרירות –

7.       שמחת הנצחון  –

8.       שמחת כדורגל של הקריין –

9.       שמחה של ערבי –

10.   חזרת_השץ, שמחה בתפילה –

סכנות בפורים

11.   מצגת זיקוקים ופירוטכניקה אסורים  מצגת זיקוקים ופירוטכניקה אסורים

12.   מצגת צעצועים מסוכנים-פורים מצגת צעצועים מסוכנים-פורים 2007

13.   מצגת צעצועים מסוכנים מצגת צעצועים מסוכנים1

מנהגי אלכוהול וסיגריות בפורים

14.   אלכוהול מצחיק ועצוב – 

15.   אלכוהול לחץ חברתי  

16.   בישן בשמיים עישון – 

18.   ניסוי המראה את סכנות העישון 

19.   סיגריות תולעים 

שירים בנושא שמחה ועוד

20.   ברכת חג פורים של אויבנו. 

21.   יוסף קרדונר – תשמח  

22.   תזמורת להבה – אין יאוש בעולם – 

23.   תתעורר אריאל זילבר – 

24.   שיר היתולי נודע המיוחס לר' שלמה אבן-גבירול – ככלות ייני  –

http://www.piyut.org.il/textual/849.html

25.   קטע עם הרב דוד סתו לצפיה עם בן/בת זוג  –

http://www.youtube.com/watch?v=dy4Q-yAT5v0

26.   פורים אתר aish  – http://www.aish.co.il/v/ch/50836697.html

ולסיום

27.   קטע מצחיק לסיום שנקרא "חצי חצי" – 

 

 

 

פרק מיוחד לקראת טו בשבט

פרק מיוחד לטו' בשבט

כותב הרב שרלו – ט"ו בשבט אינו חג הנטיעות. אם היינו צריכים לקבוע את חג הנטיעות, היינו בוחרים בתאריך שהוא המרוחק ביותר מ-ט"ו בשבט, ונמצא בדיוק בחצי השני של הלוח – ט"ו באב. זה התאריך בו התקיימו הנטיעות, הן בשל העובדה שניתן "להרוויח" שנת ערלה אם נוטעים לפני ט"ו באב, והן בשל העובדה שזה התאריך הטוב ביותר לנטיעות גם מבחינה חקלאית.

איך אפוא הגיע חג הנטיעות לעולמנו? הציונות החילונית היא זו שנתנה משמעות מחודשת ליום זה. התהליך היה די פשוט – העולם שפשט את הנאמנות לשמירת תורה ומצוות, מצא עצמו ערום משורשיו. הוא רצה להיות קשור לעולם היהודי אך לא להתחייב במצוות, להמשיך את ההיסטוריה היהודית והקשר שלה לארץ ישראל, אולם ללא מושגי הקדושה הקשורים בכך. כיוון שכך, פתחה הציונות החילונית בחילון החגים כולם, ובנתינת משמעות שונה להם. חג השבועות, בו אנו מביאים ביכורים לריבונו של עולם ומודים לו על החסד שגמל עמנו – "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ד'" – הומר במשמעות הפוכה לחלוטין: בקיבוצים נערכה תערוכת ההישגים החקלאיים של האדם, והביכורים הובאו כראיה לכוחנו ועוצם ידינו; חג החנוכה, שעיקרו הוא הודאה לריבונו של עולם על הכוח שנתן בידינו לנצח את אויבנו ולקומם מחדש את המקדש הפך לחג הגבורה היהודית, ולשירת "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו"; פורים שיסודו בקודש, וכיום הכיפורים הוא, ובמוקדו עומדים ההללו ההודאה לריבונו של עולם עוקר ממשמעותו היסודית, ותחת זו נהפך החג לקרנבל היהודי, ולחיקוי מסוים של ריו דה ז'נארו בעדליידא. אף פסח לא נותר נקי מהמרה זו – ביסוד חג הפסח עומד הפסוק "שלח את עמי ויעבדוני". בשום מקום בתורה לא כתוב "שלח את עמי", שהרי פסח אינו אלא חג גדול של יציאה מעבדות בשר ודם לעבדותו המרוממת של ריבונו של עולם, העושה את האדם בן חורין בשל היותו עוסק בתורה. ברם, בתודעה הישראלית זהו חג החרות בלבד, בו אנו עוסקים בחרות האדם ולא בעמידתו הנאדרה מול ריבונו של עולם.

כך גם אירע לט"ו בשבט. ביסודו של דבר זהו יום הלכתי, בו משתנה מעמדו ההלכתי של האילן. ביום זה שנת הערלה מתחלפת, ואם ניטע לפני ט"ו באב שנתיים וחצי לפני יום זה, הוא נכנס לשנתו הרביעית ומקבל דין נטע רבעי; ביום זה נקבע מעמדם ההלכתי של הפירות, ואם חנטו לפני ט"ו בשבט הם מקבלים את מעמד השנה הקודמת לעניין ההבחנה בין מעשר שני למעשר עני; לפי חלק מהמקורות עד יום זה חלה על הפירות קדושת שביעית, ואף אם חנטו בשנה השמינית לפני ט"ו בשבט הם מקודשים בקדושת פירות שביעית – זו המשמעות המקורית של ט"ו בשבט. עולמה של

ההלכה הוא שיצר יום זה, ומשמעותו נקבעת לפי עקרונות ההלכה, ולא לפי יסודות הקרן הקיימת לישראל. לפיכך, מוטל עלינו לעשות שני דברים. ראשון בהם הוא להשיב, לפחות לעצמנו, את משמעותו המקורית של יום זה. השבה זו נעשית על ידי לימוד עצמי של הלכות חג בחג (לאמור: לימוד דיני ערלה ורבעי, תרומות ומעשרות) ביום זה, ולימוד קדושתה של ארץ ישראל לעניין המצוות, כגון יסוד סוגיית קדושה ראשונה וקדושת שניה, והצורך ב"רוב יושביה עליה" לגבי דינים שונים. לאחר מכן אנו יכולים לחנך את ילדינו להתרגל להתקשר לדברים לאור המשמעות המקורית

שלהם, ולא לאור המרתם.

לאחר שהכתרנו את המשמעות האמיתית והשבנו את ט"ו בשבט למקורו, אנו יכולים להצטרף לנטיעות ולשמוח בהן, שהרי אין דבר רע בנטיעת ארץ ישראל, ואין דבר פסול בחגיגת ההתקשרות המחודשת לארץ זו, אם היא באה מקדושת הארץ ומההתיישבות בה. כך אנו קושרים את שורשינו המהותיים עם המציאות של ימינו, ומשיבים לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

ובפינת המולטימדיה עשרות סרטונים ועוד דברים מועילים בנושא חג האילנות. אני מקווה שכל אחד ימצא את הסרטונים שמתאימים לו.

 סדר טוב בשבט – לחץ כאן

מאמר מצוין בנושא שבעת המינים ואנחנו שבעת המינים ואנחנו  (לחץ על הקישור)

מערכי שיעור נפלאים באתר לב לדעת – לחץ כאן

יצירה לטו בשבט – לחץ כאן

סרטוני יצירה לטו בשבט – לחץ כאן

דברי חז"ל על העצים 

שבעת המינים ערוץ הדברות – לחץ כאן

תרומות ומעשרות – השבוע למדנו עם התלמידים בחברותות על המצוות התלויות בארץ ולסיכום הראנו את הסרטון הבא 

 

הסיפור יום הולדת לשקדיה של לוין קיפניס 

עצים מיוחדים אי קטן ועצים מיוחדים

גינות מיוחדות גינות מדהימות

טו בשבט שורשים 

כך הולכים השותלים 

טו בשבט עת רצון הרב יצחק פנגר- לחץ כאן

השקדיה פורחת 

ולסיום במקום בדיחה –  נזכרתי בקטע ישן ונוסטלגי מהתוכנית המצוינת זהו זה  

פרק מיוחד לעשרה בטבת

לצפיה מיטבית יש לפתוח את הפוסט בגוגל כרום

מה "אני" הולך לתקן בעשרה בטבת?!

בתודעה היהודית, יום צום, הוא יום המוקדש לחשבון נפש ולתיקון שגיאות העבר. מהו אם כך האירוע, שהתרחש בעשרה בטבת, שדורש תיקון ומהו הלקח אותו ניתן ללמוד?

בעשרה בטבת, לפני 2,500 שנה, החל נבוכנדצר לצור על ירושלים. למעשה, באותו יום לא נגרם כמעט כל נזק וגם אף יהודי לא נהרג. אם כך, מדוע נחשב יום זה לנורא כל כך? מסתבר, שהמצור לא היה אלא מסר, שנועד לטלטל את העם היהודי ולגרום לו להתעורר ולשנות את דרכיו. אך העם נכשל במשימה, מה שהוביל בהמשך, לחורבן הבית ולתקופה ממושכת של גלות והסתר פנים מצד האלוקים.

גם כיום אנו נתונים במעין מצור, כשרוב רובו של העם היהודי אינו מודע כלל למורשתו העשירה. חינוכם היהודי של הילדים, מתחיל ומסתיים בגיל 13 וזהו המטען שהם נושאים עימם בבגרותם. התוצאות הרות אסון: טשטוש החזון הלאומי במדינת ישראל והתבוללות בגולה.

מהו אם כך המסר שצופן לנו מועד זה כיום? מה רוצה הקב"ה? אם המצור עדיין נמשך, גם המסר עדיין ממשיך להישמע. הקשיבו לו. התייחסו. אל תחכו לחורבן!

האחריות ללמד אחרים

התלמוד מספר על שני חכמים, שחששו מאוד פן ישכח העם היהודי את תורתו. כאמצעי זהירות, צד אחד מהם, רבי חיא, צבי. שחט אותו ונתן את בשרו לבית יתומים. לאחר מכן, הכין מעורו חמש מגילות שונות, אחת לכל אחד מחומשי התורה. הוא לקח חמישה ילדים ולימד כל אחד מהם ספר אחד ואז לקח עוד שישה ילדים ולימד כל אחד מהם, את אחד מששת סדרי המשנה, הלוא היא התורה שבעל פה.

בשלב הבא, הורה לכל אחד מהם ללמד את חבריו מה שלמד בעצמו. כך הבטיח רבי חיא שהעם היהודי לעולם לא ישכח את תורתו.

נשאלת השאלה: כתה של 11 ילדים היא מצומצמת למדיי. מדוע לא לימד רבי חיא מלכתחילה את כל הספרים לכל הילדים? מדוע הוא לימד רק ספר אחד לכל ילד?

התשובה היא, שהלימוד ההדדי, הוא היסוד המהותי ביותר בשמירת התורה. כלומר, היה חשוב מאד שהילדים ילמדו זה את זה, כדי לוודא שהתורה לא תישכח לעולם.

בדומה, גם עליכם ללמד את הזולת מה שלמדתם בעצמכם. זהו הסוד. אתם מחויבים לאחיכם היהודים. אם אתם יודעים דבר מה – העבירו אותו הלאה.

דעו לכם כי המחלה ההרסנית, הקשה והמידבקת מכל היא הבורות. היא מובילה לחיים מבוזבזים ולסבל בל ישוער.

אם ידוע לכם סוד האושר, העבירו אותו הלאה. אתם רואים אנשים עצובים, כבויים ומיואשים? למדו אותם לשמוח! אם יש לכם יכולת, אתם חייבים לעזור. אחרת תחיו תמיד בהרגשה שיכולתם לעשות זאת ולא עשיתם.

אין מדובר ב"כפיית דעה" על אחרים. לא. מורה טוב מעביר את המידע באופן כזה, שהתלמיד יגלה אותו מחדש בעצמו. עליכם לגרום לאחרים לראות ולהבין את הדברים בדרכם – שלהם.

אל תמכרו את עצמכם בזול. יש לכם כוח השפעה רב. אתם לא צריכים להיות חברי כנסת כדי להשפיע. גם קורטוב של חוכמה יכול בהחלט להועיל לאנושות.

השיטה הסובייטית

מנהל ה"תוכנית-ברוסית" של אש התורה הוא הרב אליהו אסאס, מסורב עליה לשעבר מברית המועצות. בתקופה בה חי בבריה"מ, היה לימוד התורה אסור לחלוטין ומשום כך לא היה לו ממי ללמוד והוא אפילו לא ידע את האלפבית העברי. אף על פי כן, הוא השיג כמה ספרים במחתרת, התחבא מפני הק.ג.ב והחל ללמוד תורה בעצמו.

לאחר זמן מה, עברה שמועה מפה לאוזן, שר' אסאס יודע תורה ואנשים החלו לבוא אליו ללמוד בסתר. מתוך 5 מיליון יהודי בריה"מ היה ר' אסאס בין היחידים שלימדו תורה. קל לשער שהיה ביקוש רב לשיעוריו. ר' אסאס קבע כלל לתלמידיו: "לפני שאני מתחיל ללמד אתכם, אתם חייבים להסכים ללמד אחרים את מה שלמדתם בעצמכם". כך יכול היה ר' אסאס להגדיל את השפעתו.

אמנם איננו חיים במשטר הדיקטטורי של בריה"מ, אך הרעיון עדיין תקף. למדתם משהו חשוב ויקר ערך? אמרו לעצמכם: "זה היה מרתק. באיזה אופן זה שינה אותי? מה זה לימד אותי על החיים? איך אפשר להעביר את זה הלאה, לאנשים אחרים?"

אל תשכחו: גם אתם מרוויחים מההוראה. רעיון אינו מתממש, לפני ששיתפתם בו את הזולת. עד אז, הוא אינו אלא הזיה מעורפלת במוחכם. הצורך להסביר רעיון לאחרים, גורם לכם לחדד את הרעיון, כך שהוא נהיר יותר גם עבורכם. כך אתם מגשימים אותו, הופכים אותו למציאות.

כשאתם מלמדים מישהו, ודאו שאותו אדם מבין כמה חשוב ללמד אנשים אחרים. אם הוא מבין, זהו חלק מהצלחתכם כמורים. הדבר מבטיח שהעם היהודי לעולם לא ישכח את תורתו.

עם אחד, גורל אחד!

ניתן ללמוד לקח נוסף מסיפורו של רבי חיא. כשהוא לימד כל ילד, מאחד עשר הילדים, ספר אחד, ידעו הילדים שהם חייבים ללמוד איש מרעהו. בדומה, העם היהודי הוא עם אחד וכולנו שותפים לגורל אחד. כולנו ראויים לכבוד, ללא קשר לאמונתנו או רמת שמירת המצוות שלנו וכל אחד יכול ללמד אותנו דבר מה.

אנו חיים בזמנים קשים. בין אם מדובר בפיגועים בארץ או בהתבוללות בארצות הגולה, המסר הוא זהה: המצור עדיין נמשך והשעון מתקתק. עלינו לשלוח את מסר התורה לעמנו. זהו עניין בעל דחיפות לאומית ממדרגה ראשונה.

על מי מוטלת האחריות לכך? עלינו, המאמינים בכוחה של התורה ובמשימה התמידית שמוטלת על העם היהודי: לפעול. ללמד חוכמה ולהיות "אור לגויים".

בעשרה בטבת, ביום בו הקיף נבוכדנצר את ירושלים, לא קלטנו את המסר. האם נקלוט אותו כעת? האם נצליח להשתנות? האם נתעורר ונכיר במציאות?

עליכם לדאוג. לגלות אכפתיות. אם לא תעשו כל מאמץ, הדבר אומר שלא איכפת לכם. בידכם הכוח. האם תשתמשו בו?

עשו זאת כעת, לפני החורבן. עכשיו הוא הזמן.

מאגרי מידע עשרה בטבת

קצת רקע על התקופה – http://213.8.150.43/learning/bible/tevet.htm

מכללת קיי – http://kaye7.school.org.il/fasts.htm#c1

מורשה – לחץ כאן

סרטונים שקשורים לעשרה בטבת יום הקדיש הכללי

1.      עדותו של יואל פייגרסון 

2.      חינוך בשואה 

3.      אמונה בתוך משבר – רובין ויליאמס והרב אבינר 

4.      שיחה בשניים – יאיר לפיד ושלמה ארצי 

מספר סרטונים ושירים שחייבים להכניס לטקס עשרה בטבת ויום השואה

5.      שמע ישראל – שיר מרגש ביותר של יעקב שוואקי המבוסס על סיפור אמיתי 

6.      יזכרם – יעקב שווקי 

7.      יזכרם – שירו של מרדכי בן דוד 

8.      הבט משמים וראה – שיר מרגש לזכר שישה מיליון. ביצוע מרטיט לבבות של עובדיה חממה, שולי רנד ודוד פרידמן. 

  1. יעקב שווקי בקליפ מעניין על ירושלים 

מאמרים

מאמר "מנה+יגות רבנית בשואה" – לחץ כאן

ההנהגה הדתית בגטו לודז – לחץ כאן

סולידריות יהודית לפני ואחרי השואה – לשאלת מושג היחיד והיחד ביהדות – לחץ כאן

ועוד כמה סרטונים

שלומי וסתם בבית המקדש – http://www.youtube.com/watch?v=vn9aQWEA-Gg

בית המקדש – http://www.youtube.com/watch?v=LsGDCYct9rs

אלה אלקיך ישראל – בית המקדש – http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=Oueua04nKgY#!

 

פרק 435 פרק מיוחד לחג החנוכה + פרשת מקץ

 פרק מיוחד לחג החנוכה + פרשת מקץ

והפעם פרק מורכב, עמוס בתכנים מעניינים ומגוונים. נתייחס לחג החנוכה ושילוב המעניין בין פרשת מקץ לענייני החג.

והפעם בתוכן

  • רעיון חינוכי קצר בענייני חינוך וכן רעיון חינוכי בענייני חנוכה
  • הדלקת נרות מיוחדת
  • קטע של שי עגנון על חנוכה
  • מאמר מעניין על מלחמות היופי
  • נר אחד של תקווה – סיפור מהשואה
  • שני סרטונים בנושא תרבות המערב תרבות הכסף
  • קצת נוסטלגיה מתוך התוכנית זהו זה על חג החנוכ
  • וכמובן צרור בדיחות לחנוכה

להמשיך לקרוא

אמת ושקר – יושר ואמון על תלמידים ומורים ועל החיים בכלל

אל המערכת הגיעה הפניה הבאה

שלום יהודה 

האם תוכל לשלוח חומרים בנושא העתקות במבחנים, אמת ושקר. בשבוע שעבר ערכתי מבחן ולצערי מספר תלמידים נתפסו בהעתקה. הדבר כאב לי מאוד ואודה לך אם תעזור לי בכך.

שלום וברכה

מדת האמת מיוחסת ליעקב אבינו. "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם". והנה דווקא הוא משתמש בדרך של שקר ורמייה. "הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמיים". אמנם שקר זה, ששיקר יעקב ליצחק אביו, נעשה בציוויה של רבקה; אמנם שקר זה היה "שקר לבן", שכן יעקב אמר "אנוכי" – זה אני, ו"עשו" הוא "בכורך"; אמנם שקר זה נדרש למען מטרה נעלה מאד, והיא הקמתו של עם ישראל על יסודות בריאים ומוצקים; אבל שקר הוא שקר, ואיך ייתכן להצדיק את השקר?

כותב לנו הרב יעקב אריאל. ברור כשמש שיעקב אבינו לא רצה לשקר. רק ציוויה של אמו הביא אותו לידי כך. חז"ל ממחישים את תחושתו הקשה של יעקב באותה שעה ואמרו: "וילך ויקח ויבא לאמו" – שלוש פעמים "וי" – שהיה יעקב "אנוס וכפוף ובוכה". ומדרש אחר שם בפיו את התפילה: "ה', הצילה נפשי משפת שקר, מלשון רמיה!". לא מתוך רצון ושמחה שיקר יעקב ליצחק אביו אלא באילוץ וכפיה.

אילו היה השקר איסור תורה מפורש, לא היה שום מקום להישמע לדבריה של רבקה. הרי מצוות כיבוד הורים נדחית מפני כל מצוה של תורה. אך השקר – אינו איסור מפורש מדאורייתא. איסורי "לא תשקרו" ו"מדבר שקר תרחק", לא נאמרו אלא בבית המשפט, ובאו לאסור על עדות שקר ועיוות הדין. המקור לאיסור השקר הוא מצוות "והלכת בדרכיו", המחייבת כל אדם מישראל לדבוק במידותיו של הקב"ה, כאשר בראש הרשימה – מידת האמת. "חותמו של הקב"ה אמת". מי שמשקר – מנתק את עצמו מן הקב"ה.

מסביר ה"שפת אמת", התפלל יעקב אבינו: "הצילה נפשי משפת שקר". דהיינו: ביקש יעקב אבינו שנפשו לא תיפגע מן השקר שיצא משפתיו, והתחנן שמידת האמת שבאישיותו תישאר כפי שהיתה.

נופך נוסף מביא על כך הנצי"ב מוולוז'ין. הוא עומד על כך שהשקר של יעקב היה בבחינת "עבירה לשמה". אחד התנאים המהותיים לאפשרות הקיום של "עבירה לשמה" היא שהעובר לא יהנה ממעשה העבירה. ואף יעקב אבינו כן, בא "אנוס וכפוף ובוכה". אך מחיר יקר שילם יעקב על כך שתחושה קשה זו לא היתה שלמה בכל מאת האחוזים. חז"ל רמזו לכך במדרש, כשאמרו: "זעקה אחת הזעיק יעקב לעשיו… והיכן נפרע לו? – בשושן הבירה, שנאמר (במרדכי היהודי): ויזעק זעקה גדולה ומרה". לא נענש יעקב על כך שהביא את אביו לכלל "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד". ודאי הוא שחרדתו של יצחק גרמה לו מועקה קשה. אבל זעקתו של עשיו, יתכן שגרמה לו איזושהי הנאה של שמחה לאיד. ועל כך הוא נענש.

אם חשבנו שגניבת דעתו של יצחק על ידי יעקב יכולה להוות תקדים גם לאחרים, הרי הוברר לנו מהם התנאים ומהו המחיר.

חכמי ישראל הפליגו בשבחה של מידת האמת וגינו מאוד את השקר: האמת היא מהדברים שהעולם עומד עליהם (אבות א, יח), 'חותמו של הקב'ה – אמת', ואילו מי שרגיל לשקר אינו רואה את פני השכינה, שנאמר (תהלים קא, ז) 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'.

גם רמזים שונים נאמרו בעניין זה: האותיות א' מ' ת' מסודרות בסדר האלפביתי הנכון, ואילו האותיות ש' ק' ר' הן בסדר הפוך. האותיות א' מ' ת' עומדות כל אחת על שתי רגליים, ואילו האותיות ש' ק' ר' עומדות על רגל אחת, ללמד כי דבר אמיתי הוא יציב וקיים, והשקר סופו ליפול (ומכאן הביטוי הידוע 'לשקר אין רגליים'). האותיות א' מ' ת' רחוקות זו מזו בסדר האלף-בית, ואילו האותיות ש' ק' ר' סמוכות זו לזו; ללמד כי בעולם שלנו, השקר הוא שכיח ואת האמת קשה יותר למצוא.

עוד כיוון מעניין ראיתי על מידת האמת של יעקב

תלמיד חבר גדול היה ל'קוצקר', רבי מרדכי יוסף מאיז'ביצה. דבוק היה התלמיד בדרכו ותורתו של רבו שנים רבות. אך יום אחד בעת הסתגרותו של הרבי, עזב רבי מרדכי יוסף בראש קבוצה גדולה של תלמידים את חצר הרבי. התלמיד המשיך להעריץ את רבו ודרכו, אך דווקא מתוך דרכו של הרבי הוא הרגיש שעליו לחדד את מידת האמת.

הרי יש סתירה בין האמת לעולם? התקשה רבי מרדכי יוסף בקושיית רבו, אם כך – האם הדרך להסתגר ולברוח מן העולם?

רבי מרדכי יוסף נתן פיתרון אחר – יש אמת ויש אמת לאמיתו. 'אמת לאמיתו' זו אמת שנותנת מענה לעולם. האמת הבורחת מן העולם מפקירה את העולם לכוחות השקר אך ה'אמת לאמיתו' מוצא את הפיתרון האמיתי במציאות הקיימת.

אבי הרעיון של ה'אמת לאמיתו' הוא… יעקב אבינו. כידוע, מידת האמת היא מידתו של יעקב אבינו – "תתן אמת ליעקב". יעקב נקרא בפרשתנו – "איש תם יושב אהלים". אך מי שיתבונן במעשי האבות, יגלה שהאב שכביכול 'שיקר' יותר מכולם הוא יעקב אבינו. וכפי שהעיד על עצמו יעקב בקשר ללבן – "אחיו אני ברמאות" (מגילה יג:). וכן – במעשה גניבת הברכות בפרשתנו הוכרח יעקב לומר – "אני עשיו בכורך" ועוד.

נשאלת השאלה – אמנם יעקב 'שיקר' מחוסר ברירה, אך בכל זאת 'אמת' אין כאן, ואם כך למה לשבחו במידת האמת?

אלא, שזהו סוד ה'אמת לאמיתו'. אם יעקב היה נמנע מ'לשקר' הרי עשיו היה נוטל את הברכות שלא בצדק, שהרי הבכור האמיתי הוא יעקב. אם יעקב לא היה משתמש בתכסיסים כנגד לבן, הרי לבן היה גוזל את כל כספו ורחל ולאה היו נותרות שבויות בידי לבן הרמאי. כך יעקב היה נותר באופן אישי איש אמת, אך העולם כולו היה נותר בידי כוחות השקר.

אנו מאמינים בדרך שחותרת לתקן את העולם. דרך שתוביל את העולם לאמת שלו. בדרך זו מי ש'משקר' לעולם, הרי הוא משקר את השקר, כמציב תמונת ראי מול תמונה הפוכה, ומשיב את העולם לאמת שלו. זהו ה'אמת לאמיתו'.

צריך זהירות, בירור וזיקוק רב בכיוון רוחני זה, אך הוא חשוב מאוד, כי לעיתים צדקנות יתירה מחריבה את בית מקדשנו ואילו ה'אמת לאמיתו' מביא גאולה לעולם.

אמירת האמת וההתרחקות מן השקר היא אחד הצווים המוסריים הבסיסיים ביותר. ערך זה משותף לכל בני האדם, וכל אדם מרגיש מעצמו שהאמת היא דבר טוב ונכון, והשקר רע ומכוער. שום חֶברה מתוקנת אינה יכולה להתקיים בלי מידת האמת, שכן החיים המשותפים מחייבים שבני האדם יוכלו לסמוך זה על זה ולהאמין זה לזה. משום כך מי ש'המילה שלו היא מילה' זוכה בכל מקום להערכה רבה. הורים רבים אומרים לילד שעשה מעשה רע: 'אם תאמר את האמת, לא תקבל עונש', משום שהחינוך לאמת חשוב כמעט יותר מכל דבר אחר.

מסופר על הגאון רבי עזרא עטייה זצ'ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף': בתקופת מלחמת השחרור, היה עליו פעם לחתום על תעודת 'סמיכה' לאחד מתלמידיו. אמר הרב: 'כאן אינני יכול לחתום. אלך לישיבה בעיר העתיקה, ושם אחתום'. אמרו לו: 'מדוע ילך הרב, והלא עכשיו מלחמה והדרך מסוכנת, ומה ההבדל אם חותמים שם או כאן?' הסביר להם הרב: 'ראו, בסוף התעודה כתוב: '…החותֵם פה בישיבת פורת יוסף, העירהעתיקה' וכיצד אחתום על דבר שאינו אמת?…'

זהירות, גנבים!

 ישנם מקרים שבהם האדם אינו משקר במפורש, אבל במעשיו הוא גורם לזולת להאמין בדבר שאינו נכון. דבר זה אסור, והוא נקרא 'גניבת דעת'. אסור למשל להציע לחבר מתנה אם אנחנו יודעים מראש שהוא יסרב לקבל, וכל הכוונה היא להתחנף אליו ולגרום לו לחשוב שאנחנו רוצים בטובתו. דוגמה מובהקת נוספת לגניבת דעת היא העתקה במבחן, שנועדה להשיג ציון גבוה יותר בדרך רמייה.

אל תשקר ל…עצמך

מידת האמת חשובה לא רק בין אדם לחברו, אלא גם בין אדם לעצמו; למעשה, כל הנאמנות לתורה ולמצוות מבוססת על המחויבות הפנימית של האדם ללכת בדרך האמת. כל אחד מאיתנו שעשה אי פעם דבר שלילי, יודע שבאותו רגע הוא שיקר לעצמו ואמר 'זה לא כל כך נורא' או 'אפשר לחטוא בלי להיענש' וכדומה. ישנם גם אנשים שפוגעים בזולת, ואחר כך משכנעים את עצמם שהם הצד הצודק בסיפור. מעשים רעים רבים נעשו בידי אנשים ששכנעו את עצמם שהם פועלים ממניעים טהורים ונאצלים, בעוד שלמעשה הניעו אותם רגשות אנוכיים וקטנוניים של קנאה, תאוות כבוד וכדומה. הנכונות של האדם להיות אמיתי עם עצמו ולהכיר בכוחות הפועלים בתוכו – הן הגבוהים והן הנמוכים – היא דבר הכרחי לכל התקדמות רוחנית.

גם כשאדם עושה מעשה טוב, כמו למשל עזרה לחבר, יכולים להיות לכך מניעים נמוכים כמו הרצון להערכה חברתית או הרצון לקבל משהו בתמורה. דבר זה אינו בהכרח שלילי, אולם על האדם להיות מודע לכך, כדי שיוכל בהמשך לזכך את עצמו ולפעול מתוך רצונות נעלים יותר.

והנה לפניכם סיפור מעניין שמצאתי בעלון שלום לעם

צהלות שמחה פרועות נשמעו מתוך המשרד הראשי של מפעל הטקסטיל. המנהל וסגנו חגגו את הצלחת ה'תרגיל' שלהם. העסקה הגדולה עם הצבא של מדינת גמבוליה נחתמה, והיא תזרים לכיסיהם כסף רב – והכול בזכות התחכום והערמומיות שלהם. 'אתה רואה?' טפח המנהל על כתפו של סגנו, 'אמרתי לך שהדרך היחידה להרוויח כסף זה לעשות קומבינות'.

הכול החל שבועיים לפני כן, כאשר מנהל המפעל וסגנו הבחינו שהרווחים יורדים לאחרונה, ומוצרי הטקסטיל של המפעל נמכרים פחות מאשר בעבר. לא שהיה חסר להם כסף; המפעל שלהם היה המפעל המצליח ביותר בתחומו, ובכל פעם שצץ להם מתחרה, הם הורידו את המחירים כדי לשבור אותו. כל המפעלים האחרים נסגרו או הצטמצמו, אבל למנהל ולסגנו זה אף פעם לא הספיק. הם רצו להרוויח עוד ועוד כסף, ולא שבעו אף פעם.

באותו זמן התפרסם מכרז של צבא גמבוליה, לתפירת מדים חדשים לעשרות אלפי החיילים. מדינת גמבוליה הייתה מדינה קטנה אי שם באפריקה, ולא היו בה מתפרות או מפעלי טקסטיל. המנהל וסגנו רצו מאוד לזכות במכרז הזה, שיזרים לכיסיהם ממון רב. אם הם ירוויחו כמה דולרים על כל חליפת מדים, הרווח יסתכם בסכום גדול. הבעיה הייתה שהם לא היו לבד. בוודאי מפעלים נוספים יגישו הצעות מחיר למכרז, ואי אפשר לדעת מי יזכה.

'יש לי רעיון מבריק', אמר המנהל. הוא שלף מתוך ערימת הדפים שעל שולחנו דף אחד שהגיע בפקס באותו יום.

'תסתכל בזה', אמר המנהל לסגנו. זו הייתה הודעה על העלאת מחירי הבדים בעשרים אחוזים בעוד שלושה שבועות.

הסגן הביט בדף ולא הבין מה כל כך משמח את המנהל. מחירי הבדים כל הזמן בעלייה, וזה רק מקטין את רווחי המפעל.

'אני הולך להגיש הצעת מחיר על פי מחירי הבדים הנוכחיים', הפתיע המנהל את סגנו, 'וכך בטוח נזכה במכרז, כי נהיה יותר זולים מכל המתחרים שיגישו בוודאי הצעות מחיר על פי מחירי הבד החדשים והיקרים '.

'אוקיי', אמר הסגן באי הבנה, 'אבל מה נעשה לאחר שהמחיר יעלה? אנחנו נישאר 'תקועים' עם המחיר הישן, ורק נפסיד עוד יותר.'

'כאן בדיוק הרעיון המבריק שלי', חייך המנהל מאוזן לאוזן, 'אנחנו נכניס סעיף מתוחכם בחוזה, שיקבע כי אם מחירי הבדים עולים בין מועד חתימת החוזה למועד אספקת המדים, המחיר עולה בהתאם לעליית מחיר הבד. הם לא יודעים לקרוא חוזים, הגמבולאים האפריקנים האלה. הם רואים רק את השורה התחתונה. בשורה התחתונה הצעת המחיר שלנו תהיה הכי זולה, אבל אחר כך נעלה להם את המחיר, וכך נרוויח פי שניים'.

'וזו לא רמאות?' שאל הסגן את המנהל בחשש.

המנהל פרץ בצחוק גדול. 'זה לא רמאות', אמר, 'זה נקרא 'קומבינה'. אולי אסור לרמות – אבל בוודאי שמותר לעשות קומבינות. רק ככה אפשר להרוויח כסף'.

שבועיים עברו, ויום אחד הגיע פקס למשרד המפעל, ובו הבשורה: זכיתם במכרז לתפירת מדי הצבא של גמבוליה. צהלות שמחה פרועות נשמעו מתוך המשרד. המנהל וסגנו חגגו את הצלחת ה'תרגיל' שלהם, והתכוננו לגרוף את הכסף הגדול על חשבון צבא גמבוליה.

סגן המנהל הזמין כמות גדולה של בד מיוחד, ושילם עליו במחיר הישן. מכונות התפירה החלו לעבוד שעות נוספות, ולאחר כמה ימים, לאחר שמחירי הבדים עלו, שלחו המנהל וסגנו הודעה לצבא גמבוליה כי מחירה של כל חליפת מדים יעלה בעשרים אחוז בגלל עלייה בלתי צפויה במחירי הבדים, כפי שכתוב בפירוש בחוזה.

כצפוי, ראשי צבא גמבוליה לא התווכחו, כי הם כבר השתוקקו לקבל את המדים החדשים. הם הודיעו שבסיום העבודה, הם אכן יוסיפו עוד עשרים אחוז על המחיר, כפי שהחוזה מחייב.

המדים נתפרו בקצב, ונארזו לקראת המשלוח לגמבוליה. העובדים הקבועים עבדו מבוקר עד ערב, ועובדים אחרים עבדו בלילות. המפעל עבד סביב השעון כדי להשלים את ההזמנה במהירות. המנהל וסגנו חיככו ידיים בהנאה. עוד שלושה ימים יגיע נציג צבא גמבוליה למשרד עם כל הכסף, והוא ידאג להעברת המדים למדינה האפריקנית הרחוקה.

למחרת בבוקר, קם המנכ'ל בבוקר במצב רוח טוב, כשהוא חולם על עשרות אלפי הדולרים שהוא עומד להרוויח. הוא נכנס למכוניתו והחל לנסוע לכיוון המפעל. הוא פתח את הרדיו כדי לשמוע חדשות, וכששמע את הידיעה הראשונה, החוויר והחל לרעוד. הוא כמעט עשה תאונה מרוב בהלה ותדהמה. הקריין הודיע כי במדינת גמבוליה שבאפריקה, התרחשה במהלך הלילה הפיכה צבאית. הנשיא, שרי הממשלה וכל ראשי הצבא הודחו, והוכנסו לכלא.

המנכ'ל הגיע בקושי למפעל, ועל פי מראה פניו העגומות של סגנו, הוא הבין שגם הוא כבר שמע את הידיעה. הקומבינה שלהם התפוצצה להם בפרצוף. כל התכנון לגרוף הון ירד לטמיון. עכשיו הם לא ייראו אפילו דולר אחד מצבא גמבוליה, והם נותרו רק עם חובות ענק על הבד המיוחד שהם קנו במחיר הישן

מדי פעם אנחנו נתקלים בפיתוי לעשות איזו 'קומבינה'. עמוק בלב אנחנו יודעים שזה לא בסדר, אבל אנחנו משכנעים את עצמנו שזה לא רמאות ולא גניבה, אלא רק קומבינה הניסיון מלמד שבכסף שאדם הרוויח לא ביושר, אין סימן ברכה. מרמאות רק מפסידים, לפעמים במישרין ולפעמים בעקיפין, אבל אין תחליף לכסף שהשגנו ביושר ובצדק, שבו נראה ברכה והצלחה

ולצד ההלכתי גרידא

דוגמה שכיחה לגניבת דעת – דוגמה שרבים מאתנו מכירים מידי טוב – היא העתקה במבחנים. גם במקום שאין השלכות ממוניות, הרי שעצם ההעתקה במבחן 'גונבת את לב' הבוחן/מורה, בכך שהוא מאמין שהנבחן אכן יודע את החומר על בוריו. בנוסף לכך, במקום שהנבחן משיג תעודה כלשהי, ייתכן שתהיינה השלכות לטווח הארוך: בכל פעם שהוא עושה שימוש בתעודה, הוא 'גונב את לב' הגוף שמבקש לדעת את תוצאות המבחן.

יישום שכיח נוסף מתואר על-ידי ה'בן איש חי' (כי תצא ט). דרכן של נשים ערביות הייתה להניח מיכלים גדולים של יוגורט למכירה, וניתנה רשות לקונים פוטנציאליים לטעום מן הסחורה. ה'בן איש חי' כותב שמי שעושה 'מעגל טעימות' ללא כוונת קנייה עובר על איסור גניבת דעת. בנוסף, הוא קובע שיש בכך איסור גזל פשוט, שכן רשות לטעום ניתנה רק למי שחושב לקנות מהסחורה, ולא למי שרק רוצה לאכול בחינם (אך ראה שבת קכט, א, שלכאורה סותר הוראה זו).

מקבילה מודרנית לכך היא ניצול מדיניות החלפה של חנויות. חנויות המציעות אפשרות של החזרת המוצר (תמורת כסף הקניין) עושות כך דווקא עבור לקוחות הרוצים לקנות את המוצר – או לפחות שוקלים לקנות אותו – אך רוצים לשמור לעצמן את הזכות להחזיר את המוצר במקרה שאינם שבעים רצון. אם הלקוח אינו מעוניין כלל וכלל לקנות את המוצר, ורק רוצה לעשות בו שימוש חד-פעמי, עושה ניצול לרעה במדיניות החזרה של החנות, ו'גונב את לב' המוכר. כך הדין גם בנוגע לנסיעת-מבחן: אסור לקחת מכונית לנסיעת-מבחן במקום שאין שום כוונה לקנות את הרכב.

יש לציין שבמקום שהנוהג הנ"ל, הגם שאינו ראוי, נעשה נוהג שכיח, והחנויות מודעות לכך, שוב לא יהיה בכך איסור של גניבת דעת.

עוד יישום מעניין מופיע בספר חסידים (נא), הכותב שאין להקדים שלום לאינו-יהודי (קל וחומר ליהודי) עם מילת גנאי, כשהלה מבין שהכוונה לברכה ולשבח. נוכחתי פעם ברוסיה, כאשר תייר דובר-אנגלית בישר אדם מקומי עם חיוך רחב ומילת קללה; בוודאי שאין זו דרכה של תורה.

ולפינת ההפעלות והמדיה. הנה כמה דברים שיכולים לעזור לכם

העתקה במבחן

העתקה במבחן חלק ב

מצער, אך גם זה שודר

העתקות במבחנים – מצחיק או שלא

ויצמן גונב את המבחן

חוברת

הפעלה של רשת אמי"ת – http://old-amit.org.il/internet_kahalacha/p6.htm

שיר לסיום בנושא