תרגיל מקוון 2 קורס ניהול וארגון מורים שנה א

שלום לכל המורים היקרים!!!

מקווה שהמטלה תעניין אתכם ולא תרגישו שביזבזתם את הזמן.

חשוב לפתוח את המטלה בגוגל כרום – בדפדפן אחר לא תוכלו לצפות בסרטונים

את התשובות למטלה יש לכתוב בקובץ WORD, לאחר מכן העלו את המטלה למודל. 

תרגיל 1 קריאת מאמר

קראי את הקטע הבא וכתבי כחצי עמוד תגובה על דברי האיש – האם את מזהה מי כתב את הדברים.

יש פרט מידע שקראתי לא מזמן שריתק אותי. מישהו עשה בארצות הברית סקר מהן עשר העבודות הכי נחשקות בעולם. ויצאה רשימה. לא הפתעה גדולה: מחלקת הפיתוח של אייפד ב"אפל", ואגף "בינג" במיקרוסופט, וכמובן יש שם איזה שתי משרות ב"פייסבוק", דברים כאלה… אבל הפרט המדהים הוא זה: מעשר המשרות הכי נחשקות בעולם, אף אחת – אפילו לא אחת – לא היתה קיימת ב-2004.

אף אחד מהמשרות הכי נחשקות בעולם לא היתה קיימת לפני שבע שנים.

ואתם יודעים מה זה אומר על מערכת החינוך?

זה אומר שמערכת החינוך אמורה להכין לחיים את הילדים שלנו, אבל היא לא יודעת לאיזה חיים היא מכינה אותם. כי זו הבעיה הגדולה ביותר של החינוך היום: חינוך עוסק בעתיד, אבל אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד. תלמיד שמתחיל השנה כיתה א', יסיים את חוק לימודיו בשנת 2024. אין לנו שום דרך לדעת איך יראה העולם בשנת 2024, מה יהיה חשוב ומה לא.

אז הדבר היחיד שאנחנו יכולים ללמד את הילדים ולדעת שהוא חשוב – זה ללמוד. אנחנו צריכים להודות שאנחנו לא יודעים, ולתת להם כלים ללמוד בעצמם.

הבעיה היא שהמערכת – מערכת החינוך – לא אוהבת להודות בזה שהיא לא יודעת. אף מערכת לא אוהבת להודות בזה שהיא לא יודעת. אז היא מעדיפה להגיד למורים שלה – אתם לא יודעים. אתם המורים, אתם לא יודעים. אז אני אכין לכם את כל מערכי השיעור, ואני אחליט מהם הספרים, ואני אשלח מפקחים, ואני אציב לכם מדדים, אני הכל חוץ מדבר אחד – לתת בכם אמון.

קן רובינסון, שהוא אחד ממומחי החינוך הכי חשובים, והכי יצירתיים בעולם, הוציא לא מזמן ספר על חינוך שנקרא "המקום הנכון". והוא פותח את הספר בסיפור שהיה באמת:

הסיפור הוא על בית ספר יסודי, שבו המורה ערכה שיעור ציור לקבוצה של ילדים בכיתה א'. ובשורה האחרונה של הכיתה ישבה ילדה שסבלה מבעיות קשב וריכוז, ובדרך כלל התקשתה להתרכז בשיעור, אבל באותו יום הילדה ישבה יותר מעשרים דקות וציירה משהו, בריכוז עמוק, לגמרי בתוך הציור שלה. והמורה הסתקרנה וניגשה אליה, ושאלה "מה את מציירת"?

והילדה, בלי להרים את העיניים, אמרה, "אני מציירת את אלוהים".

אז המורה אמרה, "אבל אף אחד לא יודע איך אלוהים נראה".

והילדה אמרה, "עוד רגע כולם יידעו".

אני אוהב את הסיפור הזה כי הוא סיפור על בטחון עצמי. הוא סיפור על מישהו שמאמין בעצמו. וזה סוג תמים של אמונה בעצמנו, שהולך לאיבוד. כי אם אני אקח קבוצה של ילדים בני שש, ואני אגיד להם לצייר את אלוהים, הם ינסו. הם ינסו משהו. אבל אם אני אקח אתכם – קבוצה של אנשים מבוגרים, ומשכילים, שלמדו תנ"ך, שראו את הקפלה הסיסטינית של מיכאלאנג'לו, שיש להם הרבה יותר אינפורמציה מילדים בני שש – ואני אבקש מכם לצייר לי את אלוהים. אתם תסבירו לי למה אתם לא יכולים. אתם תגידו לי שאתם לא רוצים לפגוע באף אחד, אתם תצטטו את "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", וחלק גדול מכם יגיד לי, "אני לא יודע לצייר". כאילו שאם תציירו את אלוהים, בגלל שאתם לא יודעים לצייר, הוא לא ייצא דומה.

אבל הסיבה האמיתית לזה שאתם לא תרצו לצייר את אלוהים, היא שאתם תוצר של מערכת שלא האמינה בכם. ואנשים שלא מאמינים בהם, בסופו של דבר לא יכולים להאמין בעצמם. והמערכת שאנחנו גדלנו בתוכה היא עוד טובה הרבה יותר מהמערכת היום. כי כל המערכת היום מושתתת על דבר אחד: על אי אמון.

זו מערכת שאין לה אמון. אין לה אמון במורים, ואין לה אמון בתלמידים, ואין לה אמון בעצמה.

אין לה אמון במורים אז היא כל הזמן מודדת אותם. יש פיזה ויש מיצ"ב ויש אחוזי זכאות לבגרות, יש מדדי פיריון בחינוך, יש מדדים של ה-OECD, ושל הרשויות המקומיות, ושל משרד האוצר. זה כאילו שסביב כל מורה יש טבלה, והוא כל הזמן נמדד מול הטבלה, ומסביבו יושבים חמישה מפקחים שונים, מחמישה גופים שונים, שכל הזמן בודקים אם הוא עומד בתקן.

הייתי באיזה כנס שהיה בו נציג ממשרד החינוך של פינלנד – כמו שאתם יודעים פינלנד היא כבר כמה שנים מקום ראשון בעולם

הייתי באיזה כנס שהיה בו נציג ממשרד החינוך של פינלנד – כמו שאתם יודעים פינלנד היא כבר כמה שנים מקום ראשון בעולם בחינוך – אז שאלתי אותו "איך התחלתם? מה היה הצעד הראשון שעשיתם כשהתחלתם שם את מהפיכת החינוך?"

והוא אמר לי, "פיטרנו את כל המפקחים."

אז אמרתי לו "מה פתאום?"

והתשובה שלו הייתה, "לרופא אין מפקח, למהנדס אין מפקח, למה שלמורה יהיה מפקח?" אני לא רוצה להשמיץ פה את אוכלוסיית המפקחים, אני בטוח שהם אנשים טובים, אבל הם עובדים בכירים בתעשיית אי האמון. אם אתה לא סומך על מישהו, תפטר אותו. אם אתה סומך עליו – תסמוך עליו.

אבל למערכת שלנו אין אמון במורים, בדיוק כמו שאין לה אמון בתלמידים, אז היא כל הזמן עושה תרגילים, כדי שהתלמידים יהיו בשליטתה המוחלטת. ואתם יודעים איך נקרא התרגיל הגדול מכולם? הוא נקרא בחינות הבגרות.

בפברואר הקרוב תהיה בגרות בתושב"ע – תורה שבעל פה – לדרוזים! תהיה בגרות ב"לקט מצוות", יש דבר כזה, בגרות ברוסית, בגרות בפסיכולוגיה, בגרות באמנות, האם אתם מודעים לזה שיש שתי בגרויות בחקלאות – בגרות בחקלאות הצומח ובגרות בחקלאות בעלי החיים (נשבע לכם!), בגרות באמנות התיאטרון, בגרות בתקשורת המונים, הם יעשו בגרות על "האח הגדול". . יש בגרות במלונאות, בגרות בשֶפיות – הם לומדים לעשות עוגיות – יש בגרות בשיט ומדעי הים. בתיכון מילטון בבת-ים פגשתי תלמידים שרקדו סלסה בחצר, ואמרתי "איזה יופי שהם רוקדים בהפסקה", ואמרו לי "לא, הם לא לא הפסקה, הם מתכוננים לבגרות בסלסה." הם רוקדים סלסה, זו הבגרות שלהם.

אני רוצה להבהיר, אני לא נגד זה שילדים ילמדו סלסה. בחינוך מודרני הרעיון הוא שכל ילד יפתח את מה שנקרא "אזור החוזק" שלו. זה מקסים ונכון. הבעיה מתחילה כשמישהו מנצל את אזורי החוזק של הילדים שלנו כדי להעלות את אחוזי הזכאות לבגרות שלו, או כדי לשפר את יחסי הציבור של משרד החינוך.

בפינלנד יש ארבע בחינות בגרות. מתמטיקה, אנגלית, הבנת הנקרא ומקצוע בחירה אחד. באנגליה יש שלוש. בצרפת ארבע. בישראל יש 265 בחינות בגרות. למה? כי אז לא צריך לסמוך על המורים ולא צריך לסמוך על התלמידים, במקום זה מקימים תעשיה שלמה של מבחנים.

אתם באמת חושבים שהילדים שלנו לא מבינים מה קורה? אתם באמת חושבים שהם לא מבינים שהנסיון הזה לתחמן את הממוצע הוא הבעת אי אמון בהם, והבעת אי אמון במערכת, והבעת אי אמון ביכולת של המורים שלהם לעניין אותם?

הבן שלי, ליאור, יעשה בשנה הבאה בגרות בתנ"ך. למה? הוא לא צריך לעשות בגרות בתנ"ך, הוא צריך ללמוד תנ"ך. תנ"ך זה ההיסטוריה שלו, והמורשת שלו, והביוגרפיה הרגשית שלו, וזה גם הספר הכי טוב שהוא יקרא אי פעם בחייו. ואם הוא ילמד אותו, ילמד אותו בשביל ללמוד ובשביל להבין – הוא יאהב אותו. אבל ללמוד לבגרות זה ההיפך מללמוד.

היום הם לא לומדים בשביל לדעת, הם לומדים בשביל לעבור את המבחן. את המבחן באהבת יעקב לרחל, ואת המבחן בעקידת יצחק, ואת המבחן על מהפכן בשם ירמיהו, ואת המבחן על אלוהים. הם צריכים לעבוד מבחן על אלוהים ולהוציא לפחות 60 באלוהים.

למה? כי למערכת אין אמון בהם. המערכת לא מאמינה שהם מסוגלים לאהוב את הספר הכי טוב שנכתב אי פעם, או להבין אותו, אם לא תהיה בחינה.

ותחשבו מה זה עושה גם לאמון שלהם במורים. הילדים לא מתייחסים אליהם בתור המורים שלהם, אלא בתור כלי להכנה לבגרויות. אבל אם במקום בחינת בגרות את הציון שלהם בתעודת הגמר ייתן להם המורה שלהם – המורה שמכיר אותם, שלוקח בחשבון גם השקעה, ואהבה, ואת ההבנה של המאמץ שעושה כל ילד – תחשבו איזה שינוי דרמטי זה יעשה במעמד המורה. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להאמין במורים שהם רוצים ללמד, ואנחנו צריכים להאמין במנהלים שהם יודעים לנהל, ואנחנו צריכים להאמין בתלמידים שהם מסוגלים ללמוד, ואנחנו לא מאמינים להם.

שואלים אותי מה הדבר הראשון שאני אעשה אם אני אהיה שר החינוך. זה מה שאני אעשה. אני אבטל 262 בחינות בגרות מתוך ה-265. הילדים שלנו צריכים בגרות באנגלית, ובמתמטיקה, ובהבנת הנקרא. וזהו. כשהם יגדלו וירצו ללכת לאוניברסיטה, הם יעשו בחינת כניסה לאוניברסיטה כמו בכל מקום נורמלי בעולם.

ואי האמון לא נעצר שם.

למערכת גם אין אמון ביכולת של תלמידים להיות יותר טובים מההורים שלהם. היא לא מאמינה שתלמיד שנולד עני, בשכונה ענייה, להורים עניים, יצליח אי פעם לצאת מזה.

הייתה פה ועדה – ועדת שושני – עמד בראשה שמשון שושני, שהוא היום מנכ"ל משרד החינוך, והוועדה הציעה להפעיל תקן דיפרנציאלי לתלמיד, לפי "מדד שטראוס", להעלות את אחוז התקציב שמיועד לאפליה מתקנת ל-26%. תישארו איתי… זו בסך הכל עברית מסובכת להגיד שילד שההורים שלו לא יכולים לממן לו שיעורים פרטיים, או לקנות לו ספרי עזר, והם לא יודעים אנגלית ואין להם בגרות במתמטיקה, ואין לו חדר משלו בשביל לעשות שיעורי בית – אז תפקידה של המדינה לעזור לו לסגור פערים. היא צריכה להקדיש לו 26% יותר תקציב כדי שהוא יוכל לסגור את הפערים.

אבל אתם יודעים מה קרה? משרד החינוך של דוקטור שמשון שושני, קרא את הדו"ח של דוקטור שמשון שושני – והוא לא קיבל אותו! אז היום אחוז התקציב המיועד לאפליה מתקנת הוא בערך 5%, שזה לא רק נשמע כלום, זה באמת כלום.

כי למערכת אין אמון אפילו בעצמה. יש לזה אפילו הוכחה בכתובים בחוקי מדינת ישראל.

בשנת 2008 הכנסת קבעה את "חוק חינוך מוסדות תרבותיים ייחודיים" המתיר מימון ממלכתי של מוסדות שלא לומדים בהם לימודי ליבה. איזו מדינה בעולם היא כל כך פחדנית, כל כך חסרת אמון בעצמה, כל כך מבוהלת, שהיא קבעה בחוק שהיא פוטרת את התלמידים שלה מהערכים הכי בסיסיים שבהם היא מאמינה?

איזו מדינה בעולם ויתרה על זכותה, ועל חובתה המוסרית, להשמיע את השקפת העולם שלה לגבי השאלה מה תלמיד צריך ללמוד בבית הספר? לאיזו רמה של אי אמון בעצמה צריכה הייתה המדינה להגיע, כדי לומר, "אני לא יודעת להגיד אם ילד בן שבע צריך או לא צריך ללמוד אנגלית בבית הספר. זה גדול עלי. אני אשאיר את זה למגזר שלו, כי הוא יודע יותר טוב ממני".

השנה היא שנת הקו האדום של מדינת ישראל. כי השנה, 2012, היא השנה שבה 50 אחוז מתלמידי כיתות א' במדינת ישראל הם או בחינוך החרדי או בחינוך הערבי.

זה אומר ש-50 אחוז מתלמידי כיתות א' במדינת ישראל משוחררים על פי חוק – על פי חוק שהצביעו בעדו מפלגת העבודה, וקדימה והליכוד – מלימודי מתמטיקה, ואנגלית, ומחשבים ועברית והם יגמרו 12 שנות לימוד, על חשבון מדינת ישראל, בתחומי מדינת ישראל, במערכת החינוך של מדינת ישראל, בלי שהם ישמעו אפילו פעם אחת על מגילת העצמאות!

למה? כי המערכת לא מאמינה בערכים שהיא עצמה מדברת עליהם. כי המערכת שכחה מהו התפקיד הכי בסיסי של כל מערכת חינוך – ההבנה שתפקידה הוא לבנות חברה אנושית, ורק ערכים בונים חברה אנושית.

אני חושב שלתת אמון זו הדרך היחידה לקבל אמון, ואני חושב שלתת אמון זה לא רק הדבר הנכון מוסרית וערכית, אלא גם הדבר הכי מעשי שהמערכת יכולה לעשות.

כי חוסר אמון מביא תמיד לתוצאה הפוכה: ישראל מכריחה את המורים שלה לרשום ולדווח על כל צעד שלהם – אז התוצאה היא שאחוז היעדרות המורים אצלנו הוא מהגבוהים בעולם; בישראל יש כמות מטורפת לגמרי של בחינות בגרות – אז התוצאה היא שאנו מהמובילים בהעתקות של תלמידים. אני יכול להמשיך עם הדוגמאות האלה עד מחר, אבל את העיקרון הבנתם.

העקרון הוא שרק אמון מוביל להעמקת המחויבות. ואני יודע את זה כי יש בישראל תופעה מוזרה, שאף אחד לא יודע איך לאכול אותה:

לפי כל המדדים שמשרד החינוך כל כך אוהב, צעירים ישראלים בני שבע עשרה הם מטומטמים, ואותם צעירים בדיוק, כשהם בני עשרים וארבע, הופכים לגאונים.

בגיל 17 הם מהמקומות האחרונים בעולם המערבי במתמטיקה, באנגלית, במחשבים, בפיזיקה.

ובגיל 24 – אותם אנשים – מקימים יותר סטרט-אפים, כותבים יותר מחקרים מדעיים, מקבלים יותר תוארים אקדמאים, עושים יותר אקזיטים, ממציאים יותר אלגוריתמים וזוכים ביותר פרסים מכל קבוצה אחרת עלי אדמות.

מה קורה באמצע?

אנחנו יודעים את התשובה. הצבא.

החבר'ה האלה הולכים לצבא. ובצבא קורים שני דברים: אל"ף – הם עושים קורסים שהם פי-אלף יותר תובעניים, יותר דחוסים, יותר קשים, עם אפס-הקלות, בתנאים לא נוחים, ופתאום מתברר להם, קודם כל, שהם מסוגלים. פתאום מתברר שילדינו המתוקים, שמגיל שמונה כבר יושבים אצל היועצת ובוכים על מר גורלם, בהחלט מסוגלים ללמוד כשמישהו מעיז לתבוע מהם ללמוד בלי פשרות.

והדבר השני הוא שהצבא בא אליהם ואומר להם: אני מאמין בכם. אני סומך עליכם. אני כל כך מאמין בכם שאני מפקיד בידיכם את הדבר הכי חשוב שתעסקו פה אי פעם בחייכם – את בטחונם וחייהם של שבעה וחצי מיליון בני אדם.

וזה הופך אותם לאנשים אחרים. כי מאותו רגע ואילך הם הופכים להיות אנשים שהאמינו בהם. ואנשים שמאמינים בהם יכולים לעשות הכל. כולל, אם צריך, לצייר את אלוהים.

תרגיל 2 – כוחות ייחודיים באדם

קראי את הקטע הבא  – השאלות בהמשך

כל אחד נברא עם כוחות ויכולת משל עצמו. אין אדם שאין בו כוחות. אין אדם שלא נולד עם כח, תכונה, יכולת חיובית משלו.

נולדנו עם כוחות, נולדנו עם כשרונו, רק צריכים אנו להאמין בקיומם ולחשוף אותם.

לכל אדם ניתנו כוחות ייחודיים על מנת שיוכל לחיות את חייו ולממש את תפקידו. לכל אחד ישנם כוחות שתכונות שטבועים בו, על מנת שישתמש בהם ויפעל דרכם. הכוחות של האדם יכולים להתבטא בכמה מישורים שונים. ישנם כוחות וכישרונות נוספים שקשורים למישורים מעשיים יותר מחיי האדם. זה יכול להיות כשרון באומנות, כשרון הניתוח אנליטי, כשרון טכני, כשרון הכתיבה, בדרמה, בספורט ועוד. ישנם כוחות וכישרונות נוספים שקשורים לעניינים פנימיים יותר בנפש האדם. ננסה לחלק כוחות אלו לעניינים של יחסים בין האדם לזולתו ויחסי האדם עם עצמו. ביחסים בין האדם לזולתו יהיו אלו כוחות של סבלנות, של הקשבה, של תשומת לב, של רגישות לזולת, של אהבה ועוד. ביחסי בין אדם לעצמו יהיו אלו כוחות וכשרונות נפשיים כמו התמדה, רגישות עצמית, כוחות של משמעת עצמית, של עבודה פנימית ועוד. ישנם כוחות פנימיים נוספים שקשורים לקשר שלנו עם בורא עולם. כוחות של תפילה, כוחות של אמונה, של רצונות חזקים ועוד. כשאנו מדברים על החשיבות שהאדם יכיר את כוחותיו, אנו מתכוונים לשלל סוגי הכוחות שקיימים בו:

אז למה צריך לדעת מה הכוחות שלי?

  1. זיהוי כוחות מחזק את הרצון להשתמש בהם
  2. הכוחות של האדם מזכירים לו כי הוא בעל  ערך ומשמעות
  3. כוחות האדם הם הכלים שלנו להתמודד עם משימות חיינו
  4. הכוחות שלנו משמשים כ"רמזים" שניתנו לנו בכדי למצוא את התפקיד האישי שלנו.

משימה 

נסה/י לחשוב על תכונה או כח חיובי שקיים בך

  • נסה/י להיזכר כיצד הבחנת בכישרון או בתכונה? כתב/י כמה שורות על כוח או כשרון זה?
  • באיזה תחום או נושא את/ה מרגיש/ה שיש לך יכולת וכשרון?

דמיין/ני לעצמך שאני פוגש את החבר/ה הכי טוב/ה שלך או כל אדם אחר שאת/ה מרגיש/ה אהוב/ה ומוערך/כת לידו.

  • כתב'י מה אותה אישיות הייתה מספרת עליך.
  • אלו כוחות בך הוא/היא היה/הייתה מציינ/ת?

תרגיל 3

צפו בנאומו המיוחד של סטיב הובס

כתוב האם הזדהת עם הנאמר והיכן הסרטון "פוגש" אותך בעבודתך החינוכית?

 

הבא להורגך השכם להורגו – בואו נעשה קצת סדר לתלמידים

הבא להורגך השכם להורגו – בואו נעשה קצת סדר לתלמידים שלנו

לקוח מויקיפדיה 

המקור לביטוי זה הוא במדרשים בציוויו של ה' את משה לגבי המדיינים: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם"‏" (‏במדבר כ"ה, יז‏) – "כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם" (שם, יח). הנהגה זו פורשה במדרש: אם בא להרגך – השכם להרגו".

על פי פרשני המקרא יש לְאַיֵּב (לנהוג כבאויבים) את המדיינים (רש"י על "צרור") ולהרוג בהם (תרגום יונתן ל"והכיתם"), מפני שהם שונאים לישראל ומתמידים להצר לו (המאירי סנהדרין פ"ח), וזממו במחשבות רעות ובשקרים ("נכליהם") על עם ישראל, באמצעות ההחטאה בחטא בעל פעור. ממקור זה ניתן ללמוד שהכלל תקף לאדם הפרטי כמו גם לאומה שלמה, ושאין לחכות עד שהאויב ממש יבוא להרוג, אלא אפשר להקדים "מכת מנע". המפרשים מעירים שאין ציווי דומה לגבי מואב, אלא להפך קדם לכך ציווי "אל תצר את מואב" (דברים ב, ט), אף שהם אויבי ישראל, או מפני שעשו זאת מדאגה לארצם (חזקוני ורמב"ן) לעומת מדין שהשתרבבו לריב לא להם בשל שנאתם, או מפני שהיו פסיביים בחטא ולא שלחו את בנותיהן להחטיא את בני ישראל, לעומת מדין שהיו אקטיביים ושלחו את בנותיהם ואף את בת המלך (כלי יקר), או מפני שעתידה רות המואביה לצאת ממואב (רש"י). המפרשים אף מוסיפים כי נותר עניין פתוח בין בני ישראל למדיינים, שהמדיינים ירצו לנקום מישראל את מות כזבי בת צור המלך, ולכן יש להקדימם בכך (אבן עזרא וכלי יקר).

בתלמוד בבלי (מסכת סנהדרין עב א, ומסכת יומא פה ב) מאוזכר כלל זה כאסמכתא בדיון של הבא במחתרת (אדם הפורץ בחשכת הליל כדי לגנוב), שעליו נאמר "אֵין לוֹ דָּמִים" (שמות כ"ב, א), מכיוון שסביר להניח שהפורץ יסכן את חייו של בעל הבית כאשר יגנוב את הרכוש, מול בעל בית שינסה לגונן על רכושו.

בתנ"ך נזכרים שני מקרים של הגנה עצמית מדין הבא להורגך.

הראשון הוא מקרהו של דוד שנרדף בידי שאול‏‏‏, וכאשר מזדמנת לו שעת כושר כפולה להרוג את שאול בעיצומו של המרדף הוא נמנע מכך. במקרה זה מכיר התלמוד (מסכת ברכות נח א) בזכות ההגנה עצמית, ותמה על כך שדוד לא הרג את שאול כאשר יכל לעשות זאת, שהרי לפי הדין מותר היה לו להגן על עצמו מרדיפתו של שאול. פרשני המקרא והוגים יהודיים בעקבות התלמוד התלבטו בשאלה זו וניסו לתת תשובות שונות לעניין זה.‏‏‏

המקרה השני הוא של מרדפו של עשהאל אחר אבנר בן נר בעיצומו של קרב, אבנר שיודע שמדובר באחיו של המצביא דוד, מבקש ואף מתחנן מעשהאל שרודף אחריו להכותו, לפגוע במישהו אחר או לסור ממנו, ולאחר שעשהאל מסרב, באקט של הגנה עצמית מכהו אבנר בצד הקהה של החנית בצלע החמישית והורגו‏‏‏[4]. בדיון שנעשה בתלמוד אבנר בן נר מואשם בכך שיכל להציל את עצמו בכך שהיה פוצע את עשהאל פציעה שאיננה פציעת מוות, ולא עשה כן ולכן הרגו יואב. דיון זה מסייג ומגביל את הכלל של "הבא להורגך – השכם להורגו", למקרה שבו אין אפשרות אחרת להתגונן אלא בנטילת חייו של המתקיף.

בקבלה ובחסידות היו שפירשו כלל זה באופן אלגורי: המדובר ביצר הרע שבא להרוג את האדם מבחינה רוחנית, ואותו יש להשכים ו"לחסל" בתפילה ובלימוד תורה.‏‏

הרב חיים דוד הלוי שכיהן כרב ראשי לתל אביב, פסק כי כלל זה אקטואלי לימינו, וכי "כאשר אומה חשה בוודאות מוחלטת באויביה הזוממים להתנכל לה, רשאית היא לפתוח במכת מנע מתוך הכלל הבא להרגך השכם להורגו".‏‏על פי רבנו בחיי, כלל זה מסויג רק לשעת מלחמה, ואילו שלא בשעת מלחמה יש לקרוא לשלום ואפילו לשבעת העממים.

בפברואר 2016 אמר הרמטכ"ל גדי איזנקוט כי "צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו', אני לא רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה עם מספריים". דבריו עוררו דיון על היחס לביטוי חז"ל זה, ומוסריות נוהלי פתיחה באש בתקופת גל הטרור. הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, אמר בתגובה כי "אם מחבל מגיע למישהו עם סכין – מצווה להרוג אותו, 'הבא להורגך השכם להורגו', לא להתחיל לפחד שיעשו עליו אחר כך בג"ץ או שיבוא איזה רמטכ"ל ויגיד משהו אחר, לא צריך לפחד".‏

שאלות

1)אם ערבי רוצה להרוג יהודי האם מותר ליהודי להרוג את הערבי?

2)אם מחבל רוצה להרוג יהודי האם מותר ליהודי להרוג את המחבל?

3)כתוב הקם להרגך השכם להרגו,אבל כתבת בתשובה שאם אחד רודף אחרי אדם אחר ורוצה להרגו על הנרדף להציל עצמו באחד מאברי הרודף ורק אם אין בררה מותר להרגו,איך זה מתיישב עם האימרה?

תשובה הרב יעקב אריאל

1) מה זה רוצה איך אתה יודע? על רצון ואפילו דיבור אין הורגים אפילו נכרי

2) כנ"ל. ובכל מקרה ההחלטה על פגיעה במחבל היא עפ"י המדינה ולא כל יחיד יעשה דין לעצמו.

3) "הקם להורגך השכם להורגו" זו הדרכה עקונית , הביצוע הוא רק ע"י הצלה באחד מאבריו של רודף.

וכמובן שאי אפשר בלי סרטונים בנושא

כמה עובדות על הסכסוך הערבי יהודי

קצת על הסכסוך הערבי יהודי

 

סרטונים לעבודה ניהולית – פרק 2 מנהיגות

הערה:מי שנתקל בקשיים בצפייה, כדאי לנסות לצפות בפרק בגוגל כרום

המנהל המנהיג – על מנהיגותו של אברהם

במה מתבטאת מנהיגותו של אברהם אבינו. קורות חייו היו מרשימים והראו על מרידה בהורים, מרידה במלך נמרוד, גילוי שמו של הקב"ה כבר בגיל 3!!!  ומעל לכל הוא נטע את יסודו של העם היהודי כעם המאמין באלוקים יחיד בעולם. אך האם בגלל סיבות אלו נבחר אברהם כמנהיג האומה. מה היתה עוצמתו שבגללה נבחר?

אם נרחיב מעט נוכל לשאול האם יש קריטריונים ברורים שעל פיהם ניתן לזהות מנהיג, לפחות בפוטנציאל? הרמב"ן מחדד את הנקודה ומראה לנו שאברהם גם אינו נקרא אברהם הצדיק אלא רק אברהם.

הרב חגי גרוס מביא דעה מעניינת שמובאת בספר "צהר לעסקים": אברהם אינו מוכן לקבל את המציאות כפי שהיא. ההסברים שניתנו לו ע"י אבותיו אינם נראים לו. אברהם היה הראשון שקם ושאל "מיהו מנהיג העולם?" משהו לא הסתדר לאברהם בהיגיון האנושי שלו. משהו נראה לו לא סביר בכל זה.אברהם לא היה מוכן להסתפק בהסבר הנפוץ והמקובל. מבחינה זו שבר אברהם את המוסכמות. הוא היה הראשון שהעז "לשים דברים על השולחן" והיה הראשון שדרש תשובות.

אם נחזור לשאלות שבהן פתחנו בנוגע לתכונות הנדרשות ממנהיג, אין ספק כי לפחות אחד מהתכונות הללו היא היכולת לשאול שאלות – ולא לקבל את המציאות כמובנת מאליה. האם זו התכונה היחידה או התכונות הנדרשות ממנהיג? מובן שלא. דרושים גם אמון, נסיון, התמדה, נחישות ותכונות רבות נוספות. אולם בגרעין ניצבת התכונה לחתור לאמת ולדבוק בה בכל מחיר. תכונה זו הפכה את אברהם למנהיג העולם היהודי בפרט.

גם בעבודה הניהולית אנחנו נתקלים בשאלות של הצוות, של התלמידים, שלפעמים גורמות לנו לקושי עם הדרך והכיוון שאנו מנסים להתוות. אחת הדרכים שאנו בדרך כלל בוחרים היא לכעוס על עצם השאלה, כאילו היא מעידה שאני טועה בדרך שבחרתי. אבל לעיתים כדאי להקשיב לראיה אחרת של המציאות ולבחון גם אותה.

והנה לפניכם כמה רעיונות להפעלות בבית ספרכם וכמובן סרטונים להעשרה בנושא מנהיגות

הפעלה – תרגיל בנושא מנהיגות למנהלים ולצוות

הפעלה – תרגיל בנושא מנהיגות לתלמידים ולצוות

מלך האריות

מודל הסמכות השלמה

מנהיגותו של הרב קרליבך

וכמובן שזה רק מדגם מייצג של הסרטונים. במארז של חמשה חומשי תורה על פרשת וישב וכן בפרק על הרב מרדכי אליהו תמצאו עוד חומרים שיכולים לשמש אתכם בתחום המנהיגות

ונסיים במה ציטוטים נחמדים שתחום הניהול והמנהיגות

ציטוטים בנושא –  ניהול

  • תן בונוס שמן לכל מי שאומר לך בעסק שלך משהו שבאמת אינך רוצה לשמוע"
  • ככל שמנהל נמצא גבוה יותר במדרג הארגון, יש לו פחות חמצן כדי להבחין ברעיונות חדשים
  • לא תמיד כדאי להיות ראשון לדעת… אבל תמיד כדאי לדעת לפני עובדיך" 
  • לא רק זה שאינו עובד כלל הוא בגדר הולך בטל, אלא אף זה שאינו מועסק בהתאם לכשרונותיו" (סוקרטס).
  • מנהלים מניעים עובדים במקל וגזר, מנהיגים עושים זאת בעזרת חזון והשראה" 
  • שחקנים עצמאים זוכים בנקודות. הקבוצה כולה זוכה במשחק"
  • כשאני בונה צוות, אני קודם כל מחפש אנשים שאוהבים לנצח. אם אין כאלה, אני מחפש אנשים ששונאים להפסיד" (רוס פרו). כלל ה – WIN/WIN אומר: בואו לא נפעל בדרך שלי או בדרך שלך, אלא בדרך הטובה ביותר" (גרג אנדרסון).
  • תגמל כישלונות מצוינים, הענש הצלחות בינוניות" (פיל דניאלס

 

פרק מיוחד בנושא "גזענות" – העבירו הלאה בבקשה

שלום וברכה לאלפי החברים ברשימת התפוצה של פרויקט "סרטונים לעבודה חינוכית"

בימים האחרונים אני מוצף בבקשות לחומרים בנושא גזענות. כמובן שכבר עכשיו אני מתנצל אם הדברים שכתבתי או הציטוטים שהבאתי יפגעו במשהו ובהחלט אשמח לשמוע גם דעות אחרות. כדרכי בקודש הסרטונים אינם מחליפים את השיעור אלא רק באים להעשיר את הצופים. מקווה שהועלתי. המשך חופשה רגועה יותר.  

כנראה שבכל קיץ נצטרף להתמודד עם קשיים, עם שאלות ובעיקר עם תחושות שלוקחות אותנו למקומות לא נוחים במחשבות.

בסוף השבוע האחרון התרחשו בזה אחר זה שני אירועי רצח נתעבים וקשים מנשוא. רצח הפעוט הפלסטיני בן השנה וחצי, עלי סעד דוואבשה ז"ל ורצח הנערה בת ה – 16 , שירה בנקי ז"ל, תלמידת תיכון. עלי נרצח בזמן שישן ושירה נרצחה בזמן שבאה לתמוך בחבר, אשר בחר לחיות את חייו באורח אחר ושונה. שניהם נרצחו בדמי חייהם. שניהם נרצחו בדם קר.

עם ישראל הוא עם חולה (ןאני יודע שיש דברים רבים יפים ונפלאים בעם ישראל, אבל…). בעם בריא לא קורים מקרים כאלו. אף אחד לא שכח גם את רציחתו של הנער הערבי בשנה שעברה ואת שריפת המסגד ובית הספר הדו לשוני. אף אחד לא שכח את האלימות שהייתה במשחק בכדורגל ע"י אוהדי בית"ר. אלימות לא צומחת בלי שמשקים אותה. השיח האלים וגילויי הגזענות בחברה מחייב אותנו לטיפול עמוק. יש לנו מדינה שמוסריותה הוא הבסיס לקיומה.

כך כתבה חנה שדמי מנהלת אגף א' שפ"י, להורים במערכת החינוך – 

מצום תשעה באב עד יום האהבה משתרע לו שבוע. שבוע שלם שבין ט' לט"ו, שבעה ימים – כמשך בריאת העולם. שבוע שמזמין את כולנו להציץ ברגשות הכי אנושיים – שנאה ואהבה.

בשבוע הזה התרחשו שני אירועים קשים –  הרצח והדקירות במצעד הגאווה בירושלים ורצח התינוק בכפר דומא ופגיעה במשפחה שלמה על ידי הצתת ביתם.

אילו היו תלמידינו בבית הספר היינו מתעכבים איתם על שני המועדים ועל שני האירועים. היינו בודקים איתם מהי אהבה ומהי שנאה? היינו מזמינים אותם להכיר בתוכם את שני הרגשות העוצמתיים הללו, להכיר מבלי להיבהל. להכיר בשביל לזהות ולהיות מודע. היינו חושבים יחד איתם על האופן בו רגשותינו באים לידי ביטוי בהתנהגותנו. מה קורה לנו כשאנו אוהבים או שונאים? מה אנחנו עושים? היינו מדברים על כבוד האדם שהוא אנחנו וכבודו ופרטיותו של האדם שאנו אוהבים או שונאים  ובעיקר היינו מתעכבים על אחריות אישית.

כשמדובר בשנאה, הדבר נדרש כפל כפליים.

רגש השנאה אינו רגש שיש לדכא או לשלול, זהו רגש טבעי, אולם את ביטויו ההתנהגותי של רגש השנאה יש למנוע ולשלול.

אילו יכולנו לפתוח את הבוקר עם תלמידינו בכיתה היינו מדברים איתם על תוקפנות ופגיעה מתוך שנאה, על ביטויי שנאה קשים ומעליבים ועל האלימות, שעלולה לצמוח כשאנחנו נותנים לשנאה להתבטא בהתנהגות שלנו. היינו מדברים איתם על הפער שבין שנאת חינם מחריבה ומפלגת לבין אהבת עולם מקרבת ומנחמת.

"אבל כתוב בתורה "לא תרצח"?" הם שאלו בתמיהה כששמעו על  פגיעות הדקירה שהתבצעו כביכול בשם תורה ועל הפיגוע הרצחני בכפר דומא. "וגם למדנו שכל ישראל ערבים זה לזה, ושחשוב, שכבוד חברך יהיה חביב עליך ככבודך". ומה נסביר להם?

נסביר להם שאירוע הדקירה ואירוע הפיגוע הם בגדר פשע. שהדוקר והמפגעים עשו דבר אסור ונורא – עברו על החוק הכללי במדינת ישראל ועברו על החוק היהודי של עם ישראל.

נסביר להם שמשפחת דוואבשה שאבדו את בנם התינוק ושנלחמת כעת על חיי האב, האם והאח בן הארבע, ישבו בביתם בערב רגיל, אכלו ארוחת ערב, התארגנו לשינה וישנו את שנתם ומבלי שאיימו על חיי אדם ומבלי שפגעו באיש,  נידונו למוות ופגיעה אנושה רק בשל שייכותם הלאומית. נסביר להם שלכל אדם יש זכות קיום לחיים בטוחים ומוגנים בביתו ושלכל אדם, ישראלי או פלשתינאי, חובה מוסרית לכבד זכות זו.

נסביר להם שהפושע היחידי והאדם היחידי שעבר על החוק ביום של מצעד הגאווה היה הדוקר, ושמשתתפי המצעד לא הפרו שום חוק. נסביר להם שהבחירה בנטייה ובזהות מינית ובסגנון חיי הזוגיות היא בחירה אישית וביטוי לחירות האדם וזכותו למימוש עצמי.

חשוב מאוד שבשיח עם הילדים נעזור להם להבחין שהדוקר והמפגעים, על אף שתיארו את מעשיהם כביטוי לאמונתם או לצו עמם, הרי שהם אינם מייצגים כלל את הציבור הכללי בישראל , שמוקיע את מעשיהם ושמתנגד לכל ניסיון רצח, פגיעה בחפים מפשע או אלימות באשר הם.

נסביר להם שאין הבדל בין טרור המתבצע על ידי ערבים לטרור המתבצע על ידי יהודים.

בשיח עם הילדים חשוב לזכור שרבים מהם חשים הזדהות עם אחת מהקהילות ואולי עם כמה מהן. ילדים מהקהילה הדתית, ילדים לחברי הקהילה הלהט"בית וכמובן ילדים ונערים שמתלבטים באשר לזהותם – הדתית, הערכית, המינית. אירועי האלימות הקשים עשויים להשפיע על ביטחונם ועל האופן בו אותם ילדים ונערים מתרגמים את החברות בקהילות השונות. לפיכך, השיחה עמם חשובה מאוד. כדאי לאפשר להם לשאול שאלות, להביע חששות ולהציף ספקות לגבי הבחירות השונות.

כדאי לפנות זמן ומקום בימים אלו של קיץ ולשוחח עם ילדיכם על שארע. זו הזדמנות להדגים להם מהי מורכבות רגשית ותפיסתית מול נחרצות העמדה המוסרית. עודדו אותם לבטא את תחושותיהם כלפי האירועים ומחשבותיהם עליהם. זהו ביחד עמם נושאים ורעיונות שמעוררים בהם הזדהות ונושאים שמעוררים בהם התנגדות ואולי אפילו פחד. עודדו אותם לזהות בתוכם את הרגשות ולנסות להבינם.

יחד עם זה, באמצעות שאלות ודילמות,  חדדו עימם את ההבנה שאל לו לאדם לתת לעמדות ואמונות אישיות לגרום לו לשנוא אדם אחר עד כדי רצון  לפגוע בו בשל שייכותו הלאומית או בשל בחירתו בתפיסות ועמדות מנוגדות.

שיחה זו יכולה להיות הזדמנות לשיח משמעותי על דמוקרטיה, גבולותיה ועל האחריות האישית הנדרשת בתוכה. שיחה זו היא שיחה על כבוד האדם וכמה חשוב לשמור עליו עבור עצמנו ועבור הזולת.

בעבורכם, יכולה שיחה זו להיות פתח הצצה מופלא לתהליך הפנימי בו מגבש ילדכם אמונות, דעות וערכים, לא מתוך הטפה או הפחדה אלא מתוך בדיקה פנימית ובחירה. האופן שבו תסייעו לו להתנהל מתוך מוסריות וכבוד כדרך חיים, יהיה מתנה לחיים.

ושניה לפני החומרים שאספתי עבורכם עוד כמה מילים שכתב הרב עמנואל בארי, מחנך בבית הספר שלנו לתלמידיו.

תלמידים יקרים מאוד…

אנחנו חווים ימים קשים של התנהגויות טירוף.

התנהגויות של רשע – בשם ה' לכאורה.

אנשים שחושבים שה' רוצה משהו ובגלל זה הולכים לרצוח, לדקור, לשרוף. לאנוס נשים נשואות…

שמענו על הרב מצפת, שכנראה בשם כוחותיו הרוחניים והתורה שלמד – שכב עם נשים נשואות של תלמידיו כאילו לצורך "טיפול רוחני" בהן…

ואתמול – ראינו את הרוצח המתועב שהולך ורוצח עם סכין הומואים ולסביות. הומוסקסואליות היא תועבה בתורה. אבל מי אמר ואיפה כתוב לפגוע באדם שהוא הומוסקסואל?!? זה אסור וזה תועבה – אבל זה ענין של האדם עם ה' ולא ענין שלנו. להיפך – האיש שהוא הומו – הוא אח שלנו!!

והלילה הלכו אנשים רוצחים מתועבים, ושרפו משפחות בבית שלהם…..

רצחו ושרפו תינוק במיטתו, שרפו את הוריו שניסו להצילו….

איך קורא דבר כזה???

מה מביא אנשים למעשה כזה???

איננו יודעים מי זה. אבל אם זה נעשה על ידי יהודים – (כפי שמסתבר, והלוואי הלוואי אמן ויתברר שלא יהודים עשו את הנבלה הזאת בישראל) –

אז זה רצח מתועב בשם אמונה. בשם ה לכאורה….

ועוד פעם – אנשים שחושבים שהם מבינים מה ה' רוצה – הולכים ועושים מעשה פשע נוראים:

מחללים כל ערך, כל צדק, כל מוסר וכל טוב…

והכי נורא – מחללים ומרסקים את שם ה' ואת רצונו הטוב עלי אדמות….

אני פונה אליכם תלמידים – לחשוב טוב טוב השבת על הדברים האלה.

לחשוב טוב – איך ה' רוצה מאיתנו את הטוב. להתרכז, לשוחח ביניכם ועם ההורים. לשאול את עצמנו מה קורה לאנשים שהופכים לרוצחים ואנסים בשם ה'.

ולזכור איך אנחנו בשם ה' – מחוייבים כל הזמן לטוב בלבד.

"ועשית הישר והטוב" –

כל הזמן – כל מצב – לקיים את הטוב בעולם

חומרים לשיח עם תלמידים

קצת מידע –

סיקור על פרשת רצח שירה בנקי – http://www.youtube.com/watch?v=l-w7I5MLHzI&spfreload=10

הספדים על שירה

הספד לשירה

דברי פרידה משירה בנקי

סיקור על פרשת ההצתה בכפר דומא – https://www.youtube.com/watch?v=C99EXzVcBt4

  – http://www.youtube.com/watch?v=7tx2OXb6MT0&spfreload=10   תרבות, גזענות ואלימות במגרשי הכדורגל

סרטונים לפתיחה ולדיון בנושא גזענות

דברי ראש הממשלה – http://www.youtube.com/watch?v=Hi0OkcHSFhY&spfreload=10

עוד חומריםדברי הספד לשירה

http://itu.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=6dbf116f-1c8a-4f26-9225-d5b46ba215ef&lang=HEB

והנה עוד כמה פרקים של הפרויקט שיכולים לעזור:

http://ynmedia.org/?p=1276

http://ynmedia.org/?p=1104

http://ynmedia.org/?p=843

http://ynmedia.org/?p=100

ולמרות הקושי הנה סרטון מהצד ההומוריסטי של שלישיית מה קשור