שלום לכולם
ביחידה זו נדבר על מוטיבציה לימודית. מה יגרום ליותר מוטיבציה לימודית והאם המערכת שלנו תואמת את הרעיון של "למידה לכולם", האם אנו מכבים את תלמידינו או מעוררים בהם מוטיבציה. מהו הדבר שמנבא הצלחה על פי מחקרים ברורים?
מוטיבציה היא הרצון האנושי, הרצון האישי של כל אחד מאתנו. המוטיבציה מכוונת אותנו למטרות, להתנהגויות שיממשו את הרצון שלנו. היא הדלק והמצפן שמכוון את מסע חיינו. לא תמיד קל לזהות את המוטיבציה, לדעת מה רוצים. לא תמיד מה שרוצים אכן מתאים , ופעמים רבות אין לנו כוחות ואמון בעצמנו כדי להגשים את המוטיבציות שלנו. קשה לא לוותר, ולדבוק במטרה גם מול קשיים.
לדוגמא: הורים ומורים רבים רוצים שלילדים תהיה מוטיבציה ללמידה. שירצו להצליח בלימודים, שיתאמצו, שירצו זאת 'מתוך עצמם'. שלא יהיה צורך להכריח אותם, להפעיל משמעת וסנקציות, שלא צריך יהיה להאבק איתם – והילדים? מוטיבציית הלמידה שלהם לעיתים נמוכה , ולעומת זאת המוטיבציה לדברים אחרים (חברים, טלויזיה) דוקא גבוהה למורת רוחם של המבוגרים.
מנהלים ומפקחים רוצים את המורים עם יותר מוטיבציה, משקיעים, מתאמצים, והמורים עצמם חושבים שהמוטיבציה וההתנהגות שלהם בסדר גמור. הפערים בציפיות המוטיבציה כמעט בלתי נמנעים.
דוגמא נוספת: לאנשים רבים יש מוטיבציה גבוהה לרזות. הם רוצים בכך, מאוד, מאוד, ובכל זאת לא מצליחים לתרגם את הרצון לכדי ביצוע. בפועל- הם ממשיכים לאכול יתר על המידה ומשמינים במקום לרזות. למה? איך אפשר להבין את מנגנון המוטיבציה, ולפעול טוב יותר באמצעותו?
האם כשמדברים על מוטיבציה חשוב לדבר על התלמידים או שחייבים לדבר על המורים: מה המוטיציה שלהם? מה התלמידים רואים?
לפניכם שאלות לחשיבה עצמית: רשמו בדף התרגיל המצורף במודל את התשובות שעולות לכם
שאלו את עצמכם: מה את/ה הכי רוצה? מה באמת את/ה הכי רוצה?
מומלץ לא להעצר בתשובה הראשונה שעולה, אלא להמשיך עמוק יותר לרצונות נוספים ולעוד נוספים, עד שמגיעים לרצון פנימי, עמוק ואמיתי עבורך
*דמיינו שעכשיו 20.6, סיום שנת הלימודים תשע"א. זו היתה שנה מוצלחת עבורך. את/ה מאוד מרוצה מעצמך. השגת את מה שרצית. תחושת סיפוק מהנה. נסו לשחזר מה קרה במהלך השנה, מה עשה אותה כל כך מוצלחת? נסו להזכר בכמה שיותר פרטים מוצלחים ממהלך השנה
*דמיינו שבא קוסם ונתן לכם מתנה: 24 שעות, שבהן תוכלו לעשות כל מה שאתם רוצים. אין לכם מגבלה של כסף, אין מגבלה של מקום, תוכלו להיות בכל מקום שתרצו, עם מי שתרצו, ולעשות כל מה שתחשקו בו. מה תבחר/י לעשות? איך ייראה היום המיוחד הזה?
* דמיינו שיש לכם אפשרות לדבר במשך 4 דקות ללא הפרעה על משהו מרכזי שמעניין/מרתק/ חשוב לכם בחיים. על מה הייתם מדברים? מה הייתם אומרים? איך הייתם מסבירים למה הדבר כך משמעותי לכם?
המלצה: עיינו בתשובות שרשמתם.
אין תשובה נכונה או לא. לפניכם רשומות המחשבות האישיות שלכם, לפניכם פרושים הרצונות שלכם.נסו לזהות את יש דברים שחוזרים על עצמם. תימות ותכנים שמאפיינים אתכם.
האם אתם מתענינים באנשים, בסוג מסוים של קשרים, מחפשים התרגשות, כסף, הצלחה, שקט נפשי, מוזיקה, התלהבות מכם…מה מסתמן כדברים שחשובים לכם
הסתכלו על הרצונות שלכם, אל תשפטו אותם כטובים או רעים, רק זכרו אותם, ובמהלך המאמר על המוטיבציה תוכלו להמשיך לבחון את עצמכם במשמעות האישית ביותר.
רגע לפני שמתחילים במאמר עצמו, אתם מוזמנים לשאול את עצמכם, מה אתם כבר יודעים על נושא המוטיבציה. איזה ידע נגיש לכם, באיזה מידע אתם משתמשים בחייכם? זה הבסיס איתו אתם נכנסים לחווית הקריאה של המאמר.
חשוב לא פחות- מה הייתם רוצים ללמוד במאמר שתקראו? מה השאלות שיש לכם בנושא?
ככל שתהיו מחוברים יותר לשאלות , תהיה ברורה לכם יותר המוטיבציה שלכם לקרא את המאמר. אחרת למה לבזבז את זמנכם היקר דווקא עליו, ולא על פעילויות אחרות?
צפו בנאומו המיוחד של סטיב הובס
אז מהי מוטיבציה?
המושג מוטיבציה מגיע מהמילה motion – תנועה. מוטיבציה היא מושג המתאר מניעים ׁ(motives). תיאוריות מוטיבציה מסבירות תהליכים המניעים את האדם באופן מסויים. פסיכולוגים מגדירים תהליכי מוטיבציה כתהליכים הקשורים בלעורר, לכוון, לווסת או להפסיק התנהגות מסויימת.
במילים פשוטות יותר מוטיבציה היא מה שגורם לאדם להגיב בצורה כלשהי. לבחור כך ולא אחרת, לרצות דברים כאלו ולא אחרים. מוטיבציה היא כוח פנימי שמניע את האדם לעשיה שיש בה תוצאות חיוביות ומתגמלות לאדם. כך למשל, אוכל ממתקים כי הטעם שלהם מהנה אותי. ארוץ עד סיום המסלול למרות שקשה כי אני רוצה להוכיח לעצמי שאני מסוגלת. מוטיבציה זו אנרגיה חיובית המאפשרת לנו לעשות פעולות שנראות קשות, להמשיך להתאמץ ולא לוותר, כי אנחנו רוצים להשיג את הרצון שלנו ולהצליח. רוצים להשיג הנאה ולהמנע מכאב. לכן נברח ונתרחק מפגיעה (כך אדם שמעליב אותנו) ונתקרב למי שנעים לנו (אדם חם ונחמד)
המוטיבציה היא תהליך קוגנטיבי ורגשי כאחד – החשיבה והרגש במשותף מתווים את מסלול הרצון האישי שלנו, ומגייסים את הכוחות ליישם את הרצון לעשיה בפועל.
יש במוטיבציה תשוקה רגשית, רצון להשיג משהו, לחוש משהו, להמנע ממשהו. מקור המוטיבציה הזו במערכת הלימבית, אותו חלק במוחינו שהוא 'רגשי וראשוני' ואינו חושב בשפה קוגנטיבית ורציונלית. הוא מרגיש, עירני לתשוקות וסכנות, ומגיב משם. כך למשל, המוטיבציה להמנע ממקומות מסוכנים ומאיימים- להתרחק מאפשרות של כשלון, ממקומות גבוהים, אלו המסרים מהאמיגדלה הקולטת סכנות ומגיבה אליהן מיידית בהתקפה או בריחה (FIGHT OR FLIGHT). כך גם התשוקה האנושית, ההתאהבות שמייצרת מוטיבציה ממקום רגשי מאוד ולא מממקום של חשיבה מתוכננת.
האמריקאים נוהגים לשאול Where is your passion?, איפה התשוקה שלך? וכוונת השאלה לכוון למקום הרגשי, למקום בו נמצאת האנרגיה הרגשית המכוונת את ההתנהגות שלך.
הרגש הוא בדרך כלל המקור למוטיבציה, הוא האנרגיה המניעה אותו. המשאירה אותו 'בחיים' גם כשקשה
יש במוטיבציה גם חלקים קוגנטיביים, של חשיבה ותכנון. המוטיבציה בנויה על היכולת לרצות משהו בעתיד, לחשוב ולדמיין כיצד הוא ייראה ולשאוף אליו. למשל, תלמיד ישקיע מאמץ בלמידה למבחן, חוויה לא מהנה בפני עצמה, כי הוא מסוגל לחשוב על העתיד בו יצליח במבחן ואז יהנה מאוד מעצמו, וההשקעה תשתלם לו. החשיבה מאפשרת להרחיב את אופק המוטיבציה מעבר לתחושות הרגעיות, ולצלוח בהצלחה מצבים מתסכלים בדרך להשגת יעדי מוטיבציה רחוקים ומורכבים יותר.
כך למשל, כל מי שחי במערכת יחסים זוגית או עם ילדים יודע שצריך מוטיבציה גבוהה ונחושה מאוד לצלוח מצבים קשים ביחסים, מצבים בהם הרגש רוצה לוותר או מתיאש. בזכות יכולת החשיבה וראיית העתיד, אפשר להמשיך לכוון את המוטיבציה שרוצה בקשר, להשקיע ולשפר את הדברים.
מחשבות חיוביות מייצרות מוטיבציה חיובית ומגייסות כוחות, מחשבות שליליות יוצרות אפקט הפוך. מחשבות שליליות מייצרות מציאות שאין בה סיכוי למוטיבציה להצליח, ולכן הן גורמות לוויתור על המוטיבציה ומפחיתות את הסיכוי להצלחה.
כך למשל, יש לי מוטיבציה רבה לכתוב את המאמר הזה על המוטיבציה בצורה שתהיה מועילה לקוראים, שתעזור להם בניהול המוטיבציה שלהם ושל הילדים שלהם. אם אני חושבת שיש לי סיכוי להצליח לכתוב את המאמר הזה באיכות שאני רוצה, ובזמן שהקצבתי לי אמשיך להשקיע בו כדי לממש את המוטיבציה שלי. אם אחשוש, שהנושא קשה לי מידי, שאין לי סיכוי להצליח כנראה אוותר, אמצא סיבה למה הוא לא כל כך הכרחי, ואסוג לפני הסיום. בשלב זה של הכתיבה, המחשבות הן הגורם המשפיע בעיקר על עיצוב המוטיבציה שלי, ויש להן כוח עצום להכתיב את התוצר.
ככל שהמוטיבציה יותר חזקה, יותר ברורה בכיוון שלה, ויותר ארוכת טווח כך היא מניעה את האדם למטרות שלו, וכך היא עומדת טוב יותר במכשולים ומתמודדת איתם.
למשל, אם יש לי מוטיבציה חזקה לכתוב, וברור לי יותר ויותר שהכיוון שלי הוא לכתוב בנושא מסוים, ואני לא מחזיקה את המוטיבציה גם בשבועות בהם קשה לי לכתוב, בהם אני עמוסה, בהם יש לי חששות- כך גדל הסיכוי שאכן אצליח לכתוב ולסיים בהצלחה את מה שתכננתי.
אז מה קורה במערכת שלנו? היא מעודדת מוטיבציה או לא. האם היא תורמת לתלמידם שלנו או לא?
סר קן רובינסון מציג טיעון משעשע ומרגש ביותר בזכות יצירתה של מערכת חינוך, אשר תטפח – במקום לדכא – את היצירתיות.
לאחר שצפיתם בסרטון עברו שוב לתרגיל הראשון וענו על השאלה הראשונה.
לאחר סיום התרגיל נמשיך וננסה לברר את סגנון החניכה שלך לתלמידים שלך:
צפה בארבע סוגים של חניכה ונסה להבין מה הסגנון הכי קרוב אליך (מה היתרון בו ומה החסרון בו). לאיזה סגנון אתה הכי פחות מתחבר. את התשובות כתוב בקובץ המצורף
סגנון 1
סגנון 2
סגנון 3
ועוד משהו…אמונה ביכולת התלמיד
גורמים חיצוניים סביבתיים המשפיעים על המוטיבציה :
* גורמים סביבתיים הקשורים לגיל- בכל גיל יש גורמים חיצוניים אחרים, שבולטים ביכולת ההשפעה שלהם על המוטיבציה של האדם. בגיל הרך- המשפיעים המרכזיים הם ההורים, בהיותם דמויות ההתקשרות, שדעתם והרצון שלהם הם העיקר. הרצון לספק אותם הוא חיוני להישרדות ולכן כל כך משפיע. המוטיבציות של ההורים מכוונות, הן כמודל, והן בגלל שהם מספקים את החיזוקים והעונשים.
בגיל הילדות מצטרפים בהשפעה גם הגננות והמורים שדעתם הופכת להיות משמעותית. מהילדות ואילך החברים משפיעים מאוד על המוטיבציה. הרצון להיות מקובל, להיות כמו כולם, שיאהבו אותך, ובמיוחד- שלא ידחו אותך, משפיע על המוטיבציה, כששיא ההשפעה הוא בגיל ההתבגרות. השפעת ההורים, דמויות הסמכות, והחברים לא נפסקת במהלך החיים, אלא משנה את צורתה.
למשל, בגיל ההתבגרות, המוטיבציה לתפוס את המקום שלך, יכולה לגרום לכך שמתבגרים יגלו מוטיבציה גבוהה לעשות 'דוקא ההפך'. הם ינסו להדגיש את המיוחדות שלהם דרך התנהגות נגטיביסטית, אך למעשה גם האנטי הוא ביטוי להשפעת הסביבה עליהם, כי אחרת לא היו משקיעים מוטיבציה כה רבה בלהתנגד לה.
בהמשך הגילאים מרכזי המוטיבציה קשורים לזוגיות, למשפחה, להורות, לקריירה, לביסוס כלכלי. ישנם צירי מוטיבציה שלא משתנים אלא משנים צורה- כך למשל, הרצון באהבה, במימוש עצמי, בהצלחה, בהרגשת סיפוק ובטחון. כל פעם מבטאים מוטיבציות אלו בדרכים שונות בגילאים אחרים ובמצבים משתנים. מודעות עצמית להם, כפי שיוסבר גם בהמשך, יכולה לעזור להפעיל את המוטיבציה בצורה המיטבית.
* ההשפעה של הילדות ומשפחת המוצא- המוטיבציות העמוקות, בחלקן הלא מודעות קשורות למשפחה. בינקות, ובילדות נחשפים באופן טבעי להשפעת המשפחה הקרובה- ההורים והאחים. לומדים תכנים של מוטיבציה- מה חשוב ונכון, ומה מוטעה ולא רצוי. מקבלים חיזוקים ועידוד על מוטיבציות טבעיות מסוימות, ועונשים וחסימה לאחרים. כך למשל, יש משפחות שמעודדות סקרנות פעילה, ויש משפחות שמעודדות צייתנות ושקט. יש משפחות שמתגמלות אהבה לתחום מסוים, ספורט למשל, ויש אחרות שמתגמלות תחומים אחרים, אומנות למשל. המשפחה מלמדת את אופני ביטוי המוטיבציה- האם כשאתה רוצה משהו, אתה 'צועק' אותו בקול רם, או מרמז עליו בצורה סמויה. האם בוכים ומתלוננים כדי לקבל את מה שרוצים מאחרים, או פועלים באופן עצמאי להשיג את מה שרוצים. עד כמה מאמינים שאפשר להשיג את מה שרוצים, או שלומדים מודל של ויתור ומירמור. ההורים הם המודלים המרכזיים של המוטיבציה, וילדים מחקים אותם באופן לא מודע. בגיל ההתבגרות ואחריו לעיתים ילדים מתנגדים למודלים של המוטיבציה של ההורים, אך תמיד הם מושפעים ברובד העמוק ביותר מההורים. כל החיים.
לכן כשילד 'נתקע' עם חוסר מוטיבציה, מתלבט בין שתי מוטיבציות, או מתמודד עם כל דילמה אחרת הקשורה למוטיבציה, חשוב לחפש את ההסבר והפתרון גם ברקע המשפחתי שלו.
*הפידבקים שנותנים ההורים והמורים– ההורים והמורים משפיעים על הילד והמוטיבציה שלו בתחומים רבים. ילדים, במיוחד בגיל הצעיר יעשו רבות כדי לקבל פידבק חיובי ומחמאה, ויכוונו את המוטיבציה שלהם כדי לרצות את המבוגרים המשמעותיים להם. אומנם הפידבק והמחמאה מכוונים למוטיבציה חיצונית , אך פעמים רבות "מתוך שלא לשמה בא לשמה" ותחושת ההנאה מהפעולה מפעילה גם מוטיבציה פנימית. פעמים אחרות אם השבח נשאר הגורם המרכזי לפעולה, המוטיבציה נשארת חיצונית, ולכן יש לנקוט במשנה זהירות שלא להפוך אותה לכזו באופן קבוע.
לדוגמא: ילדים רבים מתחילים בקריאה כי הם רוצים לקבל את החיזוק מההורים המתלהבים מהם. הם מתחילים ממוטיבציה חיצונית. אך בהמשך, חווית הקריאה בפני עצמה הופכת למהנה ומתגמלת, והם ממשיכים לקרא ממוטיבציה פנימית של הנאה.
לכן מומלץ לתת לילדים מחמאות רבות, שמכוונים את המוטיבציה למקומות הרצויים, אך לאזן אותן ולאפשר לילד בחירה כדי שיפעל גם ממוטיבציה פנימית שלו ולא רק בשביל המבוגרים.
*תמיכה ועידוד – מתן לגיטימציה סביבתית למוטיבציה שלך. הידיעה שהרצון שלך הוא טוב ומוערך, הידיעה שאתה בסדר כשאתה רוצה משהו, מאוד מחזקת ומאפשרת לפעול למימוש הרצון. לכן חשוב שהורים יעודדו ילדים לרצות דברים, ולא יעבירו עליהם ביקורת שהרצון שלהם 'טיפשי או לא הגיוני'. שלא יסבירו להם בהגיון כמה אין טעם לרצות משהו (כלב למשל) או שאי אפשר. שלא יביאו טיעונים של רצונות קודמים שלא מומשו ("רצית חוג והפסקת באמצע") אלא יעודדו את הילד להמשיך לרצות. כי בלי רצון אין אנרגיה לנסות להשיג כלום. לכן חשוב כל כך לתת לגיטימציה למוטיבציה, מתוך ההבנה שהיא כה חשובה, שבה יש את האנרגיה לכל תהליך.
*הפחתת ביקורת– לכל אדם יש פוטנציאל מוטיבציה חיובית ופנימית. צריך כמו ברפואה מונעת להפחית את הגורמים המכשילים את המוטיבציה, והביקורת היא המרכזית בהם. פעמים רבות כשהורים ומורים מתוסכלים כשהמוטיבציה של הילד אינה כפי שרצו הם תוקפים אותו. מאשימים אותו שאין לו מוטיבציה, 'שהוא עצלן, 'שלא אכפת לה. בעצם מעבירים דרך הביקורת את המסר 'שילך וימצא אותה במהירות אחרת הנזק יהיה גדול'. הילד חסר אונים, כי מבחינתו , אם היה יכול- היה מוצא את המוטיבציה, אך הוא אינו יודע איך, או שהוא רוצה משהו אחר. הביקורת לא עוזרת, היא לא מכוונת למקומות פרודוקטיביים, היא רק חוסמת ופוגעת במוטיבציה.
לסיכום – כל אדם- צריך לשפר את נקודת המוצא של המוטיבציה שלו .
אנשים שונים אחד מהשני במצב ההתחלתי של המוטיבציה שלהם:.
יש אנשים שיש להם נטיות מוטיבציה טובות יותר מלידה, מגובשות וחזקות. יש כאלו שהמוטיבציה שלהם מגובה בדימוי עצמי טוב, תחושת מסוגלות ויכולות ויסות. יש כאלו שמודעים למוטיבציות שלהם, ומסוגלים טוב יותר לגייס כוחות למימושן. יש כאלו עם יכולות התארגנות טובות , ויש שפחות. יש כאלו שהסביבה שלהם מקדמת אותם: הם מקבלים חיזוקים ועידוד, פחות ביקורת, תחושת שייכות ועידוד אוטונומיה. יש מי שהסביבה שלו היתה כזו מילדות, ויש שבגילאים מאוחרים יותר. יש מי שנחשף למודלים מוצלחים של מוטיבציה, ויש מי שפחות.
כשעובדים עם מוטיבציה עצמית, וכשמחזקים מוטיבציה של האחר- צריך לזהות את 'המצב ההתחלתי של המוטיבציה' ואיתו לעשות את המיטב. יש עם מי שקל יותר ויש עם מי שקשה. אבל אין מי שאי אפשר לשפר את פעולת המוטיבציה שלו
אז מה ניתן לעשות עם התלמידים שלנו.
בראש ובראשונה נדבר איתם על חלומות, על הצלחות ועל התמודדות עם קשיים. הנה לפניכם כמה אפשרות של סרטונים לדיון על תלמידים בנושא:
ואחד אחרון…
דרכים אפשריות לקידום מוטיבציה חיובית בלמידה:
מבוגרים יכולים לעשות דברים רבים עם הילדים כדי לחזק את המוטיבציה שלהם:
גילוי וחשיפת שאיפותיו של הילד – צריך למצא את מקור המוטיבציה. את האנרגיה, את התשוקה. כשמוצאים אותה, אפשר לחבר אותה למטרות לימודיות, גם אם במחשבה ראשונה הן לכאורה מנותקות מהן. חיבור כזה, ייצוק משמעות אחרת להצלחה עתידית. ילד העומד לפני מעבר לחטיבת ביניים או לתיכון יהיה עסוק בהשתלבות בחברה החדשה. אם תשאלו אותו "היכן תהייה לך הזדמנות ליצור קשרים עם חברים מסויימים?"הוא עשוי לגלות שהנערים שבחברתם הוא רוצה לומדים בהקבצה גבוהה באנגלית, למשל, ויחליט לשפר את הציון באותו מקצוע כדי ללמוד בחברתם. מומלץ לבחון אלו צרכים מרכזיים אצל הילד, ובהם להשתמש. למשל, האם האם הוא משחק כדורגל בגלל החברים או בגלל הרצון להנהיג? האם הוא משחק במחשב בגלל הסיפוק המיידי או בגלל הסקרנות? נסו לתת מענה לצרכים שגיליתם בתחום הלימודים: ילד שצריך השפעה כדאי שינהל פרויקט, ילד שזקוק לחברה כדאי לעודד אותו ללמוד בחברותא וכן הלאה.
מתן חיזוקים להרגלים המקדמים מוטיבציה. כך למשל, יכולת להתאמץ גם כשקשה..המשך המאמץ גם כשנכשלים.עידוד ההתמדה אלו הרגלים שצריך לחזק כמו שרירים, ואז אפשר להשתמש בהם בעת הצורך. הורים ומורים יכולים לחזק אצל הילדים הרגלים אלו לא רק בתחום הלמידה. יתכן וההתמדה באה לידי ביטוי אצל הילד בתנועת נוער, נגינה או משחק כדורגל. צריך לעודד אותה גם אם היא לא קשורה ישירות לבית הספר. ככל שהילד מטמיע את ההרגל, ומאמין בעצמו שהוא מסוגל להתאמץ, כך גדל הסיכוי שהוא יכליל את היכולת גם לתחומי הלמידה
התעניינות בתהליך הלמידה עצמו – רבים מהמבוגרים מסתפקים בהתעניינות בציונים בלבד. שואלים את הילד: כמה קיבלת? למדת כמו שצריך? בכך מכוונים את המוקד לציון ולא לעניין ולהשקעה בתהליך הלמידה. מומלץ שהמבוגרים ישאלו גם : מה עניין אותך בנושא? איך למדת? מה היה לך טוב בלמידה, מה הרגיז אותך? איך לימד המורה? האם מה שלמדת קשור לדברים אחרים שמעניינים אותך בחיים? . שאלות כאלו מכוונות את הילד לחפש את הסקרנות, הענין והתאגר שבנושא. הן מחברות את הנושא לרלוונטיות שלו לחיים, למשמעות האישית שיש לו עבור הילד. למשל, שיר מסוים שלמדו והזכיר לילד תוכנית טלויזיה שאוהב. או דיון מסוים בכתה שהיה מעניין. המבוגרים אמורים לעזור לילדים לכוון את תשומת ליבם לדברים מעניינים בלמידה, גם אם הם לא ברורים מאליהם ולא רבים באופן טבעי.
דגש על התקדמות הילד ביחס לעצמו – שאלות נוסח: "כמה קיבלו הילדים האחרים בכתה?" מעודדות תחרות. תחרותיות הינה גורם מוטיבציה אצל מי שמרגיש שיש לו סיכוי סביר לזכות בה. אצל מי שהתחרות מקשה עליו, עצם ההשוואה מפחיתה מהמוטיבציה. ילדים עם קשיים עלולים 'להרים ידיים' מראש בתנאים תחרותיים. ההישגים שלהם תמיד ייראו להם ולמבוגרים לא מספיק טובים יחסית לאחרים, 'אז למה להתאמץ'. במקום זה, חשוב להתמקד בהתקדמות של הילד יחסית לעצמו, במאמץ שהוא עושה ובשיפורים ההדרגתיים שהוא משיג. המבוגר אמור לשאול- איך הציון שלך יחסית למבחן הקודם שלך? מה עשית הפעם אחרת? האם היה לך קל או קשה יותר? המבוגר אמור לחזק ולעודד ולהזכיר לילד שהתקדם, שהתאמץ, שהוא משתפר. שיש משמעות להתקדמות שלו, שיש מישהו שרואה ומעריך אותו. גישה כזו תעודד את הילדים להמשיך להשקיע ותגביר את המוטיבציה.
הצבת רמת ציפיות ריאלית- חשוב לא לטעות ולא להציב לילדים מטרות קלות מידי כדי שיצליחו וירגישו תחושת מסוגלות גבוהה. זה מילכוד. הצגת משימות קלות משדרת ציפיות נמוכות לגבי יכולתם של התלמידים וזה מנמיך כנבואה המגשימה את עצמה את תפיסתם העצמית. באותה מידה חשוב לא להציף ציפיות גבוהות מידי שלא ניתנות להשגה, כי גם בכך מנציחים את הכשלון. הציפיות צריכות להיות גבוהות כך שיאתגרו ויישפרו את הביצועים. תנאי הכרחי לכך הוא שנותנים לילדים גם כלים להשגת המטרה, ומחזקים את המחויבות שלהם למטרה, ואת האמונה ביכולתם להצליח. כלים אפשריים הם : אסטרטגיות למידה, הקלות בתנאי ההיבחנות (הארכת זמן, הפחתת עומס) וכמבן- תמיכה רגשית. חשוב שמשימות שניתנות לתלמידים יכללו מחד מידה מספקת של אתגר על מנת שלא יתפסו כקלות ומשדרות ציפיות נמוכות ומאידך לא יהיה פער גדול מדי בין תפיסת התלמידים את יכולתם ובין תפיסתם את המטלה.
חיזוק הצלחות– מחקרים מתחום הפסיכולוגיה החיובית מראים כי רמת הפרודוקטיביות והמוטיבציה גדלה כאשר כמות החוויות החיוביות גדולה פי שלוש לפחות מאילו השליליות.
ילדים שמתקשים בלמידה חווים הרבה כשלונות. כל כשלון נוסף מגביר את תחושת חוסר הבטחון ומקטין את רמת הציפיות של הסביבה מהילד. לכן תחושת המסוגלות האישית שלהם קטנה. מתן פרסים וחיזוקים הוא אמצעי יעיל לטווח קצר. הילד לומד ממוטיבציה חיצונית, ומפסיק כשפרס כבר לא משפיע עליו. שימוש בעונשים והפחדה יעיל עוד פחות. הלמידה מתקשרת אצל הילד לחוויות שליליות של כעס ותסכול, והמוטיציה האישית ללמידה פוחתת.
לכן מומלץ להתמקד בהצלחות האישיות של הילד. לאפשר לילד הצלחה דרך התאמת המשימות ליכולתו. ואז להתמקד וללמוד את דפוס ההצלחה. כל הצלחה או הישג ביצועי יעלו את תחושת הבטחון העצמי ואת רמת הציפיות של הסביבה, זאת בתנאי שהילד חש שההצלחה מיוחסת לו. שלא יחשוב שהצליח ממזל, או כי מישהו נתן לו להצליח מתוך רחמים. כדי שהילד יאמין שההצלחה היא שלו ובזכותו כדאי לנתח כל הישג , קטן ככל שיהיה, ולשאול: מה היה חלקך בהצלחה? מה עשית הפעם שהביא את ההצלחה? . להעביר לילד את המסר שאנחנו יודעים שההצלחה היא בזכותו, ושחשוב לנו להבין איתו איך עשה זאת, כדי שימשיך להצליח גם בפעמים הבאות. חיזוק תחושת האוטונומיה והמסוגלות של התלמיד משפיע לחיוב על המוטיבציה.
עידוד למידה עם חברים – למידה בצוותא עשוייה להועיל למי שההשתייכות חברתית חשובה לו. למידה כזו תעודד שיתוף פעולה ועזרה הדדית ויכולה להוות מנוף להתקדמות. לעיתים למידת עמיתים מעודדת חיקוי הרגלים חיוביים בלמידה, עוזרת לילדים להרגיש חלק מקבוצה חזקה. דירבון של חברים יכול להיות משמעותי אף יותר מדרבון של מורה. בני הגיל הם קבוצת ההתיחסות הרלוונטית, ולכן יש לה כוח השפעה גדול במיוחד. השייכות לקבוצה מגבירה גם את תחושת השייכות לבית הספר.
מתן דוגמה אישית של מוטיבציה חיובית– כמבוגרים צריך לשים לב מה המודל שאנחנו נותנים לילדים. לשים לב עד כמה אנחנו מרבים לקטר ולהתלונן. אומרים בקול רם: "אוף איזה שבוע קשה מחכה לי!"? או "די נמאס לי עם כל הבעיות שאתה עושה". עד כמה אנחנו מדגישים הישגים חומריים, מדברים על ציונים, כסף, הצלחה חיצונית. ילדים מקשיבים למודל שלנו. עדיף שנהיה מודל שמדבר על הסקרנות והעניין כלפי דברים, שמחזק מאמץ והתמדה. להרבות לומר: "קראתי ספר כל כך מעניין…" או " פגשתי מישהו והייתי סקרנית להבין את הסיפורים שלו על עצמו", או "היה לי ממש קשה השבוע אבל התאמצתי ובסוף הצלחתי לעשות את מה שהייתי צריכה, זאת הרגשה טובה…".
הילדים ילמדו מהמודל שלנו- התיחסות חיובית שלנו ללימודים, לעבודה, ולחיים בכלל מעבירה לילדים מסר חשוב: לימודים הם גם הנאה, וכך גם תחומים אחרים בחיים- למרות הקושי, אפשר למצא בהם ענין ומוטיבציה.
מתודיקה יעילה ויצירתית בהוראה –גם בהיעדר עניין פנימי אפשר להגביר את המוטיבציה באמצעות גיוון וחדשנות של החומר ארגון שונה של העבודה. למשל קבוצות שיתופיות או שילוב אפשרויות בחירה מגבירים את ההנעה. ארגון נכון של החומר, שילוב אמצעי המחשבה ומולטימדיה יכולים לעזור גם הם לחווית ההצלחה של הילדים, ומכאן להגברת המוטיבציה שלהם. קישור החומר הנלמד לחייהם של התלמידים יכול להגביר את הרלוונטיות של החומר ובכך להגביר את המוטיבציה. לשם כך המורה עצמו צריך לחשוב על הרלוונטיות של הדברים- למשל, איך פרק מספר בראשית, שיר של רחל, וסיפורה של מלחמה במאה הקודמת רלוונטיים לחייו של ילד ישראלי מודרני. חיפוש הרלוונטיות הוא תהליך מרתק בעיני, מרענן ומעשיר, שיכול להגביר את המוטיבציה של המורה וגם של התלמיד.
עידוד ויכוחים- בניגוד לנטיה של מורים והורים רבים לעודד צייתנות ושקט, מומלץ דוקא לעודד ויכוחים. לעודד את הילדים להביע את דעתם האמיתית. לשמור כמובן על ביטוי מנומס, אך לא לחשוש מהתכנים הנאמרים גם אם הם נשמעים כפרובוקציות. כמו בפיסיקה, בני האדם שואפים לשיוווי משקל. כאשר שווי המשקל מתערער שואפים לעשות הכל כדי להחזירו. לכן כשמתעורר ויכוח, תגובת הילד תהיה נסיון לשכנע אותנו בדעתו, וזה יצריך אותו להעמיק בהבנה שלו את החומר, וכתוצאה מכך הלמידה שלו תשתפר וכך גם הרלוונטיות של החומר עבורו. ויכוחים, חשיבה ביקורתית, ואף מאבקי כוח הם אמצעי להעמקת המוטיבציה. לכן חשוב שמבוגרים יעודדו חשיבה כזו, ולא ייבהלו או יעלבו ממנה.
תמיכה רגשית- חשוב להיות אמפטיים לקושי של הילד, למאמץ ולעיתים ליאוש שלו. לא להישאב לכעס והאשמה כלפי הילד, למרות שהמשיכה לכך גדולה אל מול המציאות המתסכלת של ילדים מסוימים. חשוב שהמורה/הורה יתנו לילד תקווה ואמון בכוחותיו גם כשקשה. לא לחשוש לדבר על הדברים, לקרא להם בשמם, גם אם מדובר ברגשות של כעס או יאוש. לבקש מהילד לקחת אחריות על הרגשות שלו. כלומר, להכיר בקיום הרגשות, ולרצון לשפר את המצב, למצא פתרונות. למשל, לומר שנמאס לו, ולקחת אחריות על כך שהוא יחפש דרכים להתמודד עם אפיסת הכוחות שלו.
חשוב להכיר בקושי אך בו בזמן, חשוב לא להגזים בעודף לגיטמיציה לקושי, לויתור, וגם לא לגלוש לאמפטית יתר. זה מחליש. הרגל של קיטורים ותירוצים 'למה אי אפשר להשיג את מה שרוצים' נפוץ במערכת החינוך וגם בבתים, גם אצל המבוגרים וגם אצל הילדים. המורים אומרים: "הכתה קשה, אי אפשר להשיג איתם את הציונים שצריך", והתלמידים אומרים: "המורים לא יודעים ללמד, אי אפשר להבין כלום". ההורים אומרים: "הילד הזה לא ממושמע" והילדים אומרים: "ההורים מציקים". כל אחד עם ההסברים שלו למה קשה לו להשיג את המטרות שלו, כל אחד מאשים את האחר. קשה להשיג מטרות בגישה כזו.
ההמלצה היא לתת מקום לקיטורים, אך לא את כל המקום. להדגיש את היכולת להתגבר, ולהתאמץ, להגיע להישגים ולסיפוק למרות הקשיים.
חשוב לטעמי שהמבוגרים יזהו את הקיטורים והתירוצים שלהם, ואז יהיו חזקים יותר מול אלו של הילדים. כשהמורה או ההורה נכנע לדחפים זמניים והנאות, נמנע מהקושי ומתקשה לומר 'לא' ולדרבן, אין ספק שהילד ייכנע גם הוא. לכן חשוב לא לוותר, להמשיך להאמין בכוחות שלך כמבוגר ובכוחות של הילד, ששניכם תוכלו להשיג את המוטיבציה הרצוי למרות הקשיים. אולי לא את כולה אבל את חלקה.
לעזור בתיכנון ובהתארגנות בתהליך המוטיבציה
כדי לקדם את מימוש המוטיבציה צריך טכניקות התארגנות. הרצון אינו מספיק בשביל התוצאה. צריך שתהיינה דרכים לתרגם את אנרגית המוטיבציה לתוצאות ממשיוות:
כשצריך לתרגם לביצוע משאלה או רעיון שנבעו ממוטיבציה כלשהי – התוצאה הממשיות, וההצלחה תלויים ביכולת ההתמודדות וההתארגנות. כך ברעיונות יצירתיים שכדי שייתממשו לתוצר יצירתי צריך תכנון וביצוע, כך ברצונות עסקיים, אישיים, ובכל תחום. המוטיבציה היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק.
כפי שנאמר: Success is 1% inspiration and 99% perspiration
תהליך ההתארגנות כולל בניית תוכנית פעולה- הגדרת יעדים חיצוניים, זיהוי משאבים שיסייעו להשגת היעדים, הגדרת לוח זמנים, וחשיבה מוקדמת על התמודדות עם קשיים שעלולים לעלות.
חיבור המוטיבציה ליעדים חיצוניים ברי ביצוע–
סימן המטרות 'על המפה'. המטרות יכולות להיות גדולות וקטנות, כל עוד יש 'תנועה' ואנרגיה שמראה על מימוש מוטיבציה ויכולה לייצר סיפוק. כך למשל, המוטיבציה יכולה להיות לסיים תואר, או לקנות בית (מוטיבציה בקנה מידה גדול), להצליח לא לצעוק על הילד שמעצבן ולוחץ על נקודה רגישה אצלי (מוטיבציה בקנה מידה בינוני), ולהצליח לא לאכול עוד שורה מחבילת השוקולד המפתה (מוטיבציה בקנה מידה קטן). כמובן שקנה המידה לגודל המוטיבציה הוא סוביקטיבי. אבל הנקודה החשובה היא, שמוטיבציה יכולה להתבטא בדברים קטנים ויומיומיים, שהצלחה בהם היא מספקת, מחזקת את תחושת הערך, ונותנת אנרגיה להפעיל מוטיבציה בתחומים נוספים.
הגדרת היעדים– שלא יהיו גבוהים מידי, שיובילו לכשלון, ושלא יהיו נמוכים מידי מתוך ויתור.
תכנון לוח זמנים- לוח הזמנים עוזר למקד את המאמצים ולמנוע דחיינות
גיוס משאבים שייקדמו ליעדים– כסף, תמיכה מחברים, ידע
פתחתנו בשאלה מה מנבא הצלחה ע"פ מחקרים….
הנה התשובה
מקווה ששאבתם רעיונות למכביר מיחידה זו
במסגרת הפינה "כלים שימושיים להוראה" תצפו היום בהרצאה הפחות מוכרת של ריק לוואי "מוטיבציה לימודית". בהרצאה זו תרכשו הרבה מאוד כלים מעשיים.
