ארכיון הקטגוריה: כללי

השתלמות תורת החינוך יחידה שישית

הקשר עם ההורים הוא אחד הדברים החשובים שיש לנו כדי לסייע לתלמידים ולשמור על אווירה טובה  בכיתה ובבית הספר. ישנם שלושה סוגים של מפגשי מורות – הורים.

    1. אסיפת הורים כללית שבה נפגשת המורה עם כלל ההורים בכיתה.

 

    1. יום הורים שבו נפגשת המורה עם הורי התלמידה/ה לבד או עם ההורים והתלמיד/ה יחד

 

  1. מפגשים בלתי רשמיים במהלך השנה, כגון ימי קבלת הורים או שיחות בלתי אמצעיות, טלפוניות או אחרות

תרגילים 1,2 – עבור לדף המשימות

המפגש עם ההורים הוא אירוע משמעותי לשני הצדדים, לנו ולהורים. הקשר עם ההורים הוא אחד מהדברים החשובים ליצירת אווירה טובה בכיתה ובבית הספר. את המפגש הראשוני שלנו עם ההורים – אסיפת ההורים הראשונה המתקיימת עם תחילת השנה – חשוב לתכנן ולדאוג. אולם לפני שנדבר על אסיפת ההורים נדבר עוד פעם על סגנון הורות:

הנה מכתב מאביו של יהורם גאון להנהלת בית הספר בית הכרם) 

עברית והורים של פעם… 

לכבוד הנהלת בית הספר בית הכרם ירושלים.

א.נ.

בבושת פנים הנני פונה אל כבודו ואבקש שתואילו להטות אוזן קשבת לדברי הבאים:

בני יהורם תלמיד כיתה ג' בבית הספר, אינו מניח מכול וכול את דעתי בלימודיו, וליבי הולם פעם למראה מחברותיו האומללות ועבודותיו בכתב בכל מקצוע, מה שמוכיח על פיזור הנפש, על חפזון ועל העדר רצון להיות תלמיד מן המניין במוסד חינוכי מכובד אשר שמו הטוב הולך לפניו.

איני מעז לקבול כי האשמה בחלקה הגדול נופלת עלי, אולם עם כל השגחתי עליו, קצרה ידי להטותו אל דרך המלך ויש לי הרושם כי הוא מעתיק עבודות מרוכזות מתלמידים אחרים בשעת הדחק ואילו הוא עצמו אינו מרגיש חובה והכרח ליצור לו משלו משהו, או שהכל נעשה ונלוש ברגע האחרון על קצה המזלג. אין ריכוז בהגיגיו, אין נקיון במחברותיו ורשלנותו זו שהיא נדירה בגיל זה תדאיגני ועל כולם – הוא נצוד בלי ידיעתי והסכמתי ברשת התנועה המאוחדת השוללת ממנו כמה לילות בשבוע בכינוסים ובפעילות אי שם בקרית יובל. אחר כך תפקידי הגדנ"ע והכנות להצגות, לא אדע בשם מי ובפני מי, ככה שלא נשאר לו זמן ללימודים.

כולי האי תוכל הנהלת בית הספר ברוב אדיבותה להיות לי לעזר ולקבל על עצמה לפקח בקפדנות על תלמיד זה למען תהא אימה ציבורית על אורחותיו והייתי שמח מאוד לו נעקר מכל פעולה אחרת בכדי שיפעל כתלמיד אחראי היודע את אשר לפניו. בגלל היותי טרוד נשללה ממני האפשרות להביע דברי בעל פה לפיכך העליתי אותם בכתב ואיתכם הסליחה.

ברוב רגשי תודה והוקרה על התעניינותכם בדבר הנני חותם בברכה

מ.ד. גאון

אז יש הורים כאלה ויש הורים קצת אחרים:

הנה מה שכתבה ליהי לפיד פעם:

"חייבים לתת להם כוח", הוא כתב לי.

 אומרים את זה יותר ויותר הורים שהילדים שלהם חוזרים מבית הספר עם סיפור על חוויה מצמררת. פעם בעקבות ילדה שקיללה את המורה, פעם ילד שהתפרע והפריע. וכולם רוצים שלבית הספר יהיה הכוח לחנך את הילדים האלה. והם כועסים. כועסים על שאין למנהלים כוח, שאין למורים סמכות, ועל כך שלמערכת אין כלים לכפות התנהגות נאותה על הילדים.

 ואני רוצה להגיד משהו, או בעצם לצעוק. זה לא התפקיד של בית הספר. זה התפקיד שלנו. של ההורים. זו האחריות שלנו.

 ילד שמקלל את המורה שלו, הוא ילד שההורים שלו לא חינכו אותו. אם יש ילד כזה בכיתה של הילד שלך, אדון לוי היקר, אז תארגן מכתב של כל ההורים, ותשלח את המכתב הזה להורים של הילד הזה. לא למורה. לא למנהלת. תשלח אותו לאבא ואמא שלו.

 הגיע הזמן שמי שיתבייש בהתנהגות ילדים בבית הספר יהיו ההורים של הילדים המקללים, החצופים והמפריעים, ולא שהמורים והמנהלים (או המורות והמנהלות) יצטרכו להצטדק בפני כל העולם ואחותו. אין להם על מה.

באחת מאסיפות ההורים שהייתי בהן לא מזמן קם אבא אחד שיש לו איזה עסק לא פתור עם העירייה בנוגע לתשלומים, והודיע ש"כבר שלושה שבועות אני לא

שולח את הילד לבית הספר, ואמשיך ככה עד שתסדרו את זה". הוא מעניש את העירייה בכך שהוא לא שולח את הילד שלו לבית הספר. ככה הוא נוקם בהם. הוא דורש מבית הספר שיפתור את המחלוקת, כי בעיניו זה אינטרס של בית הספר שהילד ילמד.

אדוני, הילד הזה הוא שלך. הוא לא של בית הספר. לא של העירייה. לא של המדינה. הוא שלך.

ואתה זה שצריך לטפל בו. שצריך להילחם על כל יום שבו הוא יגיע לבית הספר. על כל שעה. בשבילו. בשביל העתיד שלו.

בזמן האחרון נדמה לי שזו הפתעה להרבה אנשים. הפתעה שילד שאתה עושה, הוא באחריותך. אף אחד לא ביקש מאנשים לעשות ילדים, ואם הם עושים אותם, אז שייקחו אחריות.

וזה כולל גם את החינוך שלהם לנימוסים ולהתנהגות נאותה (ואל תדברו איתי עכשיו על כסף ואמצעים. זה לא קשור. יש ילדים מבתים מסודרים שמתנהגים כאילו הם גדלו ברחוב, וילדים מבתים שבהם אין שקל, והם מתנהגים נהדר ובכבוד).

לבית הספר באים ילדים כדי ללמוד. לדרוש מבית הספר שהוא יהיה המקום שבו ילמדו את הילדים שלכם (כן, שלכם!) להקשיב לזולת, להיות אנשים עם חמלה, להיות טובים, להגיד "תודה" ו"בבקשה" בנימוס, זו דרישה מופרזת. לא בגלל שאין תקציב, לא בגלל שאין כוח אדם, אלא בגלל שזה התפקיד שלכם.

את זה ההורים צריכים ללמד. את זה ילד לומד בבית.

ילד לא מקלל בכיתה אם לא מאפשרים לו לקלל בבית. וילד לא מרביץ בכיתה אם הוא לא מרביץ בבית. ילד שמקלל מורה הוא לא תעודת כישלון למורה או לבית הספר. הוא תעודת כישלון של אמא ואבא שלו.

הצעקה הזו, ששוב ושוב אני שומעת מכל עבר, כאילו החינוך של הילדים הוא תפקיד בית הספר, היא המשך לאופנה הרווחת היום שדורשת שמישהו יטפל. שמישהו ידאג. מישהו אחר, כמובן.

ברוב הפעמים הדרישה היא מהמדינה. המדינה אחראית על המון דברים, והיא באמת מזניחה רבים מהם, אבל לדרוש מהמדינה שתלמד את הילד שלכם להגיד "סליחה המורה", זו דרישה לא הגיונית. הילדים האלה קודם צריכים ללמוד איך להגיד תודה לאמא ולאבא שלהם.

 לא רק למדינה יש אחריות, גם להורים יש אחריות. והרבה הורים שכחו את זה. מותר להזכיר להם.

 ואם הורים לא לוקחים אחריות על חינוך הילדים שלהם, אל תתפלאו אחר כך שגם המנהיגים שלנו לא לוקחים אחריות. על כלום. הם למדו את זה בבית.

 יותר נכון, הם לא למדו את זה בבית.

הנה כמה סרטונים המתארים סטואציות בחיי הבית  –

 

אני רוצה לצייד אתכם בכמה טיפים לעבודה עם הורים.

טיפ 1 – סיפור ראשון

את הסיפור הבא אני כותב לכם לא לשבח את עצמי אלא כדי להעביר לכם מסר…מקווה שתבינו.

יום שישי רגיל באוירה סתוית, סיימתי את היום עבודתי ונסעתי לקבל פני שבת המלכה. לפתע עולה בזכרוני הבטחה שהבטחתי לאחד המחנכים להתקשר לאמא של אחד התלמידים. נסיונותיו להוביל אותה להבנה שיש בעיה עם בנה וחייבים את שיתוף הפעולה של ההורים עלו בתוהו. הסכמתי לנסות… אולי אצליח לקדם משהו.

נודה על האמת, הדבר האחרון שאני רוצה זה לתת שיחת מוסר לאמא ועוד לפני שבת. איך תהיה אווירת השבת שלהם? מה יתחולל בבית לאחר שהורים מקבלים טלפון לא חיובי מהמנהל? חשבתי לדחות שיחה זו לאחר השבת. אבל פתאום חשבתי לעצמי שאם המצב בבית הספר כל כך מורכב עם הילד, כנראה שבבית המצב מורכב יותר וכדאי לנסות לשנות דבר זה. החלטתי להתקשר ובעיקר להקשיב. אימו של הילד ענתה לי, ולאחר שני משפטים שבהם הסברתי מה  מטרת השיחה, האמא פתחה במונולוג שלילי של 10 דקות על בנה וכמה שהוא מבייש את המשפחה…(אחסוך לכם את שאר התיאורים שנאמרו בשיחה). הבנתי שבאופן הזה לא ניתן לקדם את הילד ובוודאי לא את המשפחה.

החלטתי לעשות עם האמא תרגיל מעניין (שאני עושה אותו הרבה בהדרכות ובהרצאות להורים)

"אני שומע שמצב בכלל לא פשוט", אמרתי לאמא. "האם תהיה מוכנה לעשות איתי תרגיל קטן".

"כן" השיבה בחיוב.

אני מבקש ממך לספר לי בדקות הקרובות רק דברים טובים על הבן שלך. כמובן שהאמא אמרה בשמחה כמו שעונים כולם ואז הייתה שתיקה רועמת. (הסיבה פשוטה ביותר, האמא רגילה כל הזמן להסתכל על "החצי כוס הריקה" ולא ההיפך). לאחר מכן התחילה האמא לומר דברים חיובייים על בנה והיה קשה לה להפסיק. מכאן השיחה התפתחה לכיוון אחר לחלוטין (אתן לכם לנחש ולדמיין).

אחתום את הסיפור בכך שביום ראשון בבוקר קיבלתי הודעה לנייד בזו הלשון – "הרב נוימן, תודה רבה על השיחה ביום שישי,, תוצאותיה ניכרו כבר בשבת, הייתה לנו שבת מקסימה".

לעיתים מילה אחת, משפט אחד, ראיה שונה יכולה לשנות עולמות.

 

טיפ 2 – סיפור 2

אני "מחנך" את המורים שלי שהם חייבים לקבל כבוד מצד ההורים. בכל שיחה אני משתדל לא לשכוח להגיד להם כמה הם עובדים קשה' ומילת הערכה מצד השותפים שלהם (הנהלה,הורים ותלמידים) היא מחוייבת במציאות. לא אשכח את סיום השנה הראשונה שלי בהוראה שכל כך קויתי לקבל מילת הערכה מצד ההורים ואכן כך היה…הרגשתי הרגשה של התעלות. אך מה לעשות שבחדר המורים ישב חברי לעבודה עם פנים נפולות…שאלתיו מה קרה? והא ענה לי במירמור "כל כך הרבה השקעתי השנה…ואפילו מילה טובה אחת לא קיבלתי מהתלמידים או מההורים בסיומה של שנה…תגיד לי אתה…זה הוגן?"

כמה שהוא צדק!!! אבל ארצה דווקא להתמקד במקרה אחר. שיחזק את הנקודה שכתבתי בסיפור הראשון.

כפי שכתבתי לכם אני מאוד מקפיד על כבודם של המורים הן מצד התלמידים והן מצד ההורים. אני דורש מהמורים לדווח לי על כל מקרה של חוסר כבוד כלפיהם. ערב אחד אני מקבל טלפון מאחת המורות למתמטיקה שמספרת לי שהיא קיבלה טלפון מאחד ההורים. באותה שיחה האבא נזף, הרים את הקול והתלונן כלפיה שהיא מתעללת בבן שלו. הוא כמובן טיבל והוסיף עוד מילים שאינן במקום. "הרגשתי מותקפת ובפחד גדול", כך אמרה לי המורה. והמשיכה ותיארה לי את תחושותיה, "אבל מה שהכי פגע בי זה שגיליתי בסוף השיחה שהבן שלו הקשיב לכל השיחה, איך אני יכולה לקבל אותו מחר לכיתה לאחר השפלה כזאת?" עניתי לה שאני מודה לה על העדכון ומכאן אני מטפל במקרה.

מה עושים? איך גורמים לשני הצדדים לצאת מחוזקים. (עליכם לדעת שגם למורה הייתה אשמה בסיפור וגם היא לא נהגה נכון מול התלמיד בשיעור, אבל בשום פנים ואופן לא אתן להעביר ביקורת בצורה כזאת.)

כמה טוב שיש לנו זמן לחשוב ולא לפעול מהרגש אלא מהשכל…

הגיע הבוקר. פגשתי את התלמיד בשער בית הספר והודעתי לו (בלי שום כעס או טרוניה) שהיום בשיעור מתמטיקה הוא מתייצב אצלי בחדר כדי שנשוחח על המקרה. (הוא כמובן ידע על מה אני מדבר).

ביקשתי מהמזכירה להזמין באופן דחוף את ההורים לשיחה אצלי עוד היום בכל שעה שיתאפשר להם. כמובן שהודעתי למורה שהעניין בטיפול.

לשמחתי ההורים הגיעו אחר הצהריים. אתם שואלים בוודאי איך מתחילים את השיחה? אולי לא תאמינו אבל..

כמובן בסרטון הבא: (אמיתי אמיתי) –

אסיפת הורים

הסרטון גרם לאבא לראות את המקרה מזוית אחרת. הוא כמובן לא מצא מילים להגיד אחרי הסרטון ושאלתי אותו איך נראה לו שכדאי להמשיך מכאן ואילך שהרי ברור לשני הצדדים שהמורה חייבת להמשיך להיות המורה של בנו…

האבא היה אמיץ ואמר שהוא יתקשר למורה להתנצל. ביקשתי ממנו שימתין 24 שעות ואז יתקשר למורה.

אתם בוודאי שואלים מדוע? מכיון שסיפרתי לכם שגם למורה יש חלק בעניין. הייתי חייב גם לשוחח איתה על המקרה. לדבר איתה על הנקודות שהובילו לסיטואציה. כמובן שהייתי חייב לבקש ממנה לא להתעקש עם האבא ולהגיד לו מתי שיתקשר אליה, שהיא אינה מעוניינת לדבר איתו. אנחנו הרי אנשי חינוך… ואם לא נקבל את החזרה בתשובה לא נראה לי שכדאי שנישאר בתחום החינוך. ואם אתם מסוקרנים אז תדעו שהייתה שיחה טובה, הייתה הערכה משני הצדדים וכמובן שהתלמיד הצליח בגדול בשיעור מתמטיקה. כך צריך לנהוג… בשום שכל, עם גבולות ברורים ועם אמירה ששני הצדדים צריכים לצאת מחוזקים. 

ראו את האבא הסרטון הבא, איך הוא מצליח להעביר מסר לבנו

תרגיל 3 – עבור לדף המשימות

 

טיפ 3

אני מזמין כל אחד ואחת לקבל מתנה מיוחדת שתעזור לו ולצוותו להיות מוכנים יותר לאחת התקופות היותר  מאתגרות, תקופת אסיפת ההורים. כל בית ספר נערך לערב המיוחד עם כמה מטרות:

א.      מסירת מידע על התלמיד

ב.      מציאת דרכים להמשך קידומו

ג.       המשך ההיכרות בין ההורים לבין הספר.

כמובן שכל בית ספר מגדיר לעצמו עוד מטרות ויעדים שאפשר להשיג בערב זה ובהחלט העניין מבורך.

אני מצייד אתכם בחומרים שיכולים להועיל לכם לקראת ערב זה. מקווה שהדבר יהיה לעזר עבורכם ועבור הצוות שלכם.

  1. מצגת בגרסת סרטון שהכנתי לצוות לקראת אסיפת ההורים. ליחצו על עצור כל פעם ששקופית עוברת. (לא נראה לי שתספיקו לקרוא את השקופית בחמש שניות)
  2. כמו כן מצרף קישור לסרטון אשר הוכן ע"י הצוות מיחידת הל"ב בבר אילן בנושא:   https://www.youtube.com/watch?v=o-7Abcl2tbQ
  3. עוד חומר שיכול להיות לעזר רב, ליחצו על הקישור –– https://www.google.co.il/#q=%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D

וסרט אחד לסיום "שמע ה' קולי" – סיפורו של אבנר, נער יתום המתגורר אצל משפחת אומנה ונמשך לעולם המוזיקה. הוריו האומנים מסרבים להכיר בעולמו המוסיקלי ומעדיפים שישקיע בלימודים. המצב מסתבך כאשר אביו אוסר עליו לנגן ואבנר מרגיש שהוא עוד קושי בעולמה של המשפחה.

 

עבור לדף המשימות להשלמת התרגיל

פרשת קדשים "ואהבת לרעך כמוך"

ובתוכן 

·         רעיון חינוכי – ואהבת לתלמידך כמוך

·         מתורתו של הרבי מלובביץ

·         מתורתו של רבי נחמן מברסלב

·         מתורתו של הבעש"ט

·         מתורתו של המגיד ממיזרטש

·         מתורתו של הרב ויינברג

·         תרגילים בנושא ואהבת לרעך כמוך

·         ולסיום בדיחה כשרה לימי הספירה

פרשת קדושים – ואהבת לתלמידך כמוך

בפרשת השבוע מרוכזות יותר מחמישים מצוות עשה ולא תעשה, מהן מצוות שבין אדם למקום ומהן מצוות שבין אדם לחברו. בראש המצוות שבין אדם לחברו נמצאת המצוה "ואהבת לרעך כמוך", כהגדרתו של הרמב"ם "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא" (הלכות דעות פרק ו הלכה ג).

כותב הרב ויינברג ז"ל "אילו היית חי על אי בודד, מבלי שפגשת באדם אחר מימיך. והנה באחד הימים הגיעה אל האי ספינה ובה בני אדם – איך היית מתרגש ומתפעם מן היצורים האלה – הם הולכים, הם מדברים, הם חושבים…! אתה יודע שכל אחד מהם מהווה בבואה מדהימה ובלתי נתפשת של האלוקים!

כמה מגוחך שכשאתה פוגש באותם בני אדם ברחוב שבו אתה גר, זה בכלל "לא מזיז לך".הטעות שלנו נובעת מכך, שאנחנו מתייחסים לבני האדם כאל דבר מובן מאליו. יש כל כך הרבה מהסוג הזה, שאנחנו משתעממים.

הדרך אוהב את הבריות משמעותה לאהוב את הברואים, ובאופן ספציפי את בני האדם – נזר הבריאה. לא שעלינו להתעלם משאר הבריאה והברואים. להיפך – אם אנחנו אוהבים בני אדם, אז האהבה לבעלי החיים, לעצים ולשאר הבריאה תנבע מכך באופן טבעי.

אין זה מספיק לאהוב את בת זוגך, או אפילו לאהוב את האלוקים. עליך לאהוב גם את האנושות ככללה. זה אולי נראה בלתי נתפש, אבל זהו האידיאל היהודי. שנאה ומריבה הם פגם; שלום בין המין האנושי זו הדרך שבה העולם אמור להתנהל. תוכל למצוא את זה כתוב בצורה ברורה בתורת משה: "ואהבת לרעך כמוך."

אין אנו יודעים את ערכה וחשיבותה של כל מצוה אך ניתן ללמוד מדברים אחרים של רבי עקיבא (אבות דרבי נתן, נוסחה ב, פרק כו, ד"ה מעשה באחד) על מעלתה של המצווה:

מעשה באחד שבא לרבי עקיבא. א"ל: רבי למדני כל התורה כולה כאחת. א"ל: בני, אם משה רבינו ע"ה שעשה בהר ארבעים יום וארבעים לילה עד שלא למדה, ואתה אומר למדני כל התורה כולה כאחת? אלא בני, הוא כללה של תורה: מה דאת סני לגרמך לחברך לא תעביד. אם רוצה את שלא יזיקך אדם את שלך אף את לא תזיקנו. רוצה את שלא יטול אדם את שלך אף את לא תטול של חבירך.

רבי עקיבא מסכם ומכליל את התורה באמירה: "מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך". זוהי מעין גירסה פרשנית של "ואהבת לרעך כמוך". מכאן אנו למדים מהו גודלו של "הכלל הגדול".בתלמוד מובא מדרש זה מפי הלל, כאחד הארועים המדגימים את ההבדל בין הלל לבין שמאי (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא, עמוד א):

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל – גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד – זו היא כל התורה כולה, ואידך – פירושה הוא, זיל גמור.

לנוכרי יש בקשה חצופה – הוא מבקש שילמדוהו את כל תורת ישראל המסועפת, בזמן הקצר שבו הוא מסוגל לעמוד על רגל אחת. במקרה הזה נראית תגובתו של שמאי המחמיר הגיונית והוגנת. דווקא הלל מפתיע בנכונותו לתמצת את התורה כולה באמירה קצרה במפורש (דברי הלל בתרגום לעברית: את השנוא עליך אל תעשה לחברך – זו היא כל התורה כולה, והיתר – פירוש הוא, לך ולמד), ובהסכמתו לגייר מראש את הנוכרי החצוף.

רבי עקיבא גם מוסיף ואומר במקור אחר את הדברים הבאים "בן עזאי אומר: 'זה ספר תולדות אדם' – זה כלל גדול בתורה. ר' עקיבא אומר: 'ואהבת לרעך כמוך' – זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר – הואיל ונתבזיתי, יתבזה חבירי עמי; הואיל ונתקללתי, יתקלל חבירי עמי. אמר רבי תנחומא: אם עשית כן – דע למי אתה מבזה, 'בדמות א-לוהים עשה אותו'" (בראשית-רבה כ"ד, ז).

בכך גם ניתנת תשובה לשאלה גדולה ומרכזית: האדם אדון על מעשיו, ובתחום זה אפשר לצוותו לעשות או להימנע מלעשות דבר-מה; אבל לא כל אחד ואחד מסוגל ליצור רגשות בליבו, שאפשר לצוותו על כך. איך אפשר אפוא לצוות כל יהודי לחוש אהבה בליבו כלפי כל יהודי שני, ועד לאהבה בדרגת "כמוך"?

אומר הרבי מלובביץ (בליקוטי שיחות כרך יז עמ' 215) שע"פ דבריו של רבי עקיבא  מובן שהציווי המעשי אינו על רגש שבלב (שבזה קשה לצוות כל אחד ואחד), אלא בקיום הפרטים, שהם היישום בפועל של הציווי "ואהבת לרעך כמוך".

כאשר יהודי מקיים בפועל את הציוויים הפרטיים – החל מאלה המנויים קודם לכן: "לא תלך רכיל… לא תשנא… לא תיקום", ועוד לפני-כן: "לא תגנובו" וגו' – בזה באה לידי ביטוי המשמעות המעשית של מצוות אהבת-ישראל. יהודי זה מתנהג בפועל כלפי הזולת כפי שהוא רוצה שיתנהגו עמו.

העובדה שמאמר זה אמר רבי עקיבא טומנת בחובה עוד רמז. רבי עקיבא אמר: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום". מזה עולה, שהיחס שבין יהודי אחד לחברו הוא יחס בין אחים. כאשר יהודי יתבונן בעובדה זו, שהיהודי השני הוא אחיו – ממילא יתעורר גם בליבו רגש של אהבה אליו, וכך יגיע לא רק לקיום המעשי של המצווה (בקיום הפרטים, כנ"ל), אלא גם ברגש של אהבה "לרעך כמוך" בליבו.

מספרים על אחד מגדולי החסידות שנתברך בתכונה מיוחדת של אהבת ישראל. פעם אחת אמר על עצמו, שהוא למד את מידת האהבה דווקא מגוי. ומעשה שהיה כך היה" פעם עבר ליד בית מרזח, שם ישבו גויים כדרכם ושתו לשכרה. אחד שכבר היה שיכור, פנה אל חברו ואמר לו: דע לך וסיל שאני אוהב אותך מאוד מאוד. הלה , שעדיין היה פיקח במקצת, ענה לחברו ואמר לו: האמנם בכנות אתה אוהב אותי? ענה לו חברו: בוודאי ובוודאי, הלא אנחנו ידידים נאמנים מאז ומתמיד! אמר לו הצעיר: אם אמנם בכנות אתה אוהב אותי אמור לי מה חסר לי, מה כואב לי? אם אתה אוהב אותי בלב שלם אתה צריך להרגיש את כאבי. מכאן למדתי שאהבת ישראל פירושה להבין ולהרגיש מה שחסר לזולת ומה שכואב לו, זוהי אהבה אמיתית.

ראיתי בספר  "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 299 את הדברים הבאים:

איך בדיוק צריך לקיים מצווה זו של ואהבת לרעך כמוך? גדולי החסידות תיארו שלושה רבדים בעומקה של אהבת-ישראל וביוקר של כל יהודי.

רשע כצדיק – הבעל-שם-טוב טיפח את האהבה לאנשים הפשוטים. הוא אמר, כי אנשים אלה, המקיימים מצוות בתמימות, יש בהם מעלה אפילו לעומת הלמדנים. באחת מתורותיו, על מאמר הגמרא (ברכות דף ו), שהתפילין של הקב"ה הן עם-ישראל, המשיל הבעש"ט את האנשים הפשוטים לתפילין של-יד (המסמלות את המעשה) ואת הלמדנים לתפילין של-ראש (המסמלות את הידיעה וההבנה). והסדר הוא, שתפילין של-יד קודמות לתפילין של-ראש, כי בעלי המעשה קודמים לבעלי ההשגה.

כאן אנו רואים כיצד צריכים להתייחס באהבת-ישראל גם לאנשים פשוטים, שאין בהם מעלות מיוחדות של ידיעה והשגה. אולם עדיין מדובר ביהודים טובים, תמימים ויראי-שמים, אם כי אנשים פשוטים.

כמוך ממש – ממשיכו של הבעל-שם-טוב, המגיד ממזריטש, הרחיב יותר את משמעות המצווה. הוא קרא פעם לאחד מבחירי תלמידיו ואמר לו (ספר השיחות קיץ ת"ש עמוד 116) "האזן למה שאומרים עתה במתיבתא דרקיע, שאהבת-ישראל היא לאהוב רשע גמור כמו צדיק גמור!".

זה ביטוי מופלא של אהבת-ישראל – לאהוב לא רק יהודי פשוט, אלא אף רשע גמור! ויותר מכך: לאהבו באותה עוצמה כפי שאוהבים צדיק גמור! המגיד ממזריטש חושף את הנקודה הפנימית שביהודי, שכאשר מגיעים אליה מגלים, שגם רשע גמור יקר כמו צדיק גמור.

מהות אחת – אולם גם אהבה זו עדיין מדודה ומוגבלת היא. כשאומרים שצריך "לאהוב כמו", פירוש הדבר שיש הבדל בין יהודי ליהודי, אלא שאף-על-פי-כן צריך לאהוב את כולם.

רבנו הזקן (בעל התניא) הוסיף עוד יותר וכתב בספרו (תניא פרק לב), שאהבת-ישראל צריכה להיות אהבה שאינה מדודה כלל; כמו אהבת אחים, אהבה שטבועה בעצם המהות.

לפי דבריו, הציווי "ואהבת לרעך כמוך", הוא כפשוטו – כמוך ממש! כשם שאין האדם חדל מלאהוב את עצמו עקב כך שהוא יודע שיש בו חסרונות, שהרי "על כל פשעים תכסה אהבה", כך בדיוק עליו לאהוב כל יהודי, באהבה עצמותית שלמעלה מכל חשבון.

כיצד אפשר להגיע לאהבה עצמותית כזאת לכל יהודי? מבארת תורת החסידות  (קובץ מכתבים לתהילים עמוד 129)

ראשית – אהבת-ישראל היא פועל יוצא מאהבת-ה'. מאחר שיהודי אוהב את הקב"ה, ואהבה זו נטועה בעצם מהותו, שכן "בנים אתם לה' אלוקיכם"7 – ממילא הוא אוהב כל יהודי, כי האוהב מישהו, אוהב גם את מי שהאהוב אוהב.

שנית, ובעומק יותר – בשורש נשמתם, כל בני-ישראל הם עצם אחד ("חלק א-לוה ממעל ממש"8), כך שאהבת-ישראל אינה אהבה לשני, אלא אהבה לעצמו, לחלק ממנו. זה שורשה של אהבת-ישראל!

מספרים על אחד מגדולי החסידות שבהיותו ילד לימד אותו הרבי את האל"ף בי"ת והצביע על שתי יודי"ן סמוכות זו לזו שהן מהוות את שמו של הקב"ה ונקראות בשם השם. הילד החרוץ חיפש בסידור עוד דוגמאות כאלה, עד שמצא שתי נקודות של סוף פסוק, הנראות כשתי יודי"ן. ובה בשמחה אל הרבי והצביע על תגליתו החדשה. אמר לו הרבי: דע לך בני, אתה עוד תלך ותגדל ותהיה לגדול בישראל, ובכן נקוט כלל זה בידך, אם שתי היודי"ן קרובות וסמוכות זו לזו ואחת אינה מתנשאת על השניה, הרי זה שם השם, אבל שתי יודי"ן שעומדות אחת על גבי השניה וכל אחת רוצה להיות יותר גבוהה, יותר מחוכמת, אינן אלא סוף פסוק, פירוד ללא המשך וללא רציפות. ואהבת לרעך רק בתנאי כמוך, שיהיו בשורה אחת, באותו מעמד, בלי התחכמות ובלי התנשאות אחד על השני.

רבי נחמן מברסלב נותן לנו רעיון אחר לחלוטין בהבנת המצוה "ואהבת לרעך כמוך" (ליקוטי מוהר"ן ח"א – תורה קסה – וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך כָּמוֹך אֲנִי ה')

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך כָּמוֹך אֲנִי ה'"

הַיְנוּ שֶׁתְּקַבֵּל בְּאַהֲבָה, כָּל הָרָעוֹת וְהַיִּסּוּרִים הַבָּאִים עָלֶיך

כִּי רָאוּי שֶׁתֵּדַע, שֶׁלְּפִי מַעֲשֶׂיך אַחַר כָּל הַיִּסּוּרִים וְהָרָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְך

עֲדַיִן הוּא מִתְנַהֵג עִמְּך בְּרַחֲמִים

כִּי הָיָה מַגִּיעַ לְך יוֹתֵר וְיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לְפִי מַעֲשֶׂיך

וְזֶהוּ "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך" שֶׁתֶּאֱהַב הָרָע שֶׁבָּא לְך

הַיְנוּ הָרָעוֹת וְהַיִּסּוּרִים הַבָּאִים עָלֶיך, חַס וְשָׁלוֹם

תְּקַבְּלֵם בְּאַהֲבָה

כִּי כָּמוֹך כְּמוֹ שֶׁאַתָּה הוּא, הַיְנוּ לְפִי מַעֲשֶׂיך

"אֲנִי ה'", בַּעַל הָרַחֲמִים, עֲדַיִן אֲנִי מִתְנַהֵג עִמְּך בְּרַחֲמִים כַּנַּ"ל.

 

הרב ויינברג נותן לנו כמה כלים שנוכל לעבוד עם תלמידינו בכיתה ועם עצמנו בכלל:

א.      ערוך רשימה של מעלות

מה בדיוק המשמעות של "לאהוב" אחרים?הגדרת המלה "אהבה", היא "ההנאה שנגרמת לנו ממעלותיו של השני."

על מנת להתמקד במטרה של ראיית היופי שבכל בן אנוש, נסה לערוך רשימה של מעלות אנושיות. התחל באלה המצויות באנשים שאתה אוהב. ככל שתהיה מודע ליותר מעלות פוטנציאליות, כך תוכל להעריך יותר את האחרים:אל תסתבך – התחל במעלות פשוטות (ותרן, חייכן), ואז נסה להגיע לאלה המורכבות יותר. דרך טובה היא להתבונן באנשים שמהם אתה נהנה, אנשים שגורמים לך להרגיש טוב במחיצתם, ולנתח מה בהם גורם לך להרגיש כך. אל תסתפק ברשימה שלך. שאל אחרים מה דעתם. אילו מעלות באהוביהם גורמות להם להרגיש טוב? בסוף התהליך תקבל רשימה מפורטת שתסייע לך לאהוב כל מיני סוגים של אנשים – הרי לא יתכן אדם שאין בו אף אחת מכל המעלות שמנית! דרג את הרשימה שלך: זהה אילו מעלות חשובות יותר מן האחרות.

לסיום, דרג את הרשימה שלך: זהה אילו מעלות חשובות יותר מן האחרות. אתה לא יכול פשוט לאהוב את כולם באותה מידה. בחן את הדברים. הבדל בין מעלה זו לאחרת.הנה כמה מעלות אנושיות שבהן תוכל להתחיל: מקבל / מושלם / הרפתקן / נוח להסכים / מתחשב בזולת / שאפתן / מעריך / בעל תקשורת טובה / אסרטיבי / קשוב / מאוזן / אמיץ / רגוע / אכפתי / זהיר / כריזמטי / נדיב / עליז / רחמן / בטוח בעצמו / בעל מצפון / משתף פעולה / יצירתי / החלטי / מכובד / דיפלומטי / קליל / יעיל / אנרגטי / נלהב / פתוח / אצילי / גמיש / סלחן / ידידותי / אדיב / עדין / נגיש / בעל ידי זהב / בריא / ישר / עניו / אידיאליסט / בעל אבחנה דקה / משכיל / הגיוני / אוהב / נאמן / בוגר / שיטתי / מוסרי / מסודר / אופטימי / מאורגן / מקורי / סבלני / סובלני / מתמיד / נימוסי / מעשי / מועיל / דייקן / ריאליסט / רגוע / מהימן / מלומד / רב צדדי / חם / חכם / טוב לב…

(הרשימה באדיבות "להיות מחדש עכשיו" "Begin Again Now" מאת הרב זליג פליסקין)

ב.      רשימת האהבה

אל תשתהה, ערוך עכשיו רשימה של אנשים שאתה אוהב. לכמה שמות הגעת? שניים? (מתחת לממוצע) עשרה? (ממוצע) עשרים? (מעל לממוצע).האהבה גורמת לנו הנאה של ממש. האם אין זה מוזר שאף על פי כן הרשימה שלך קצרה כל כך? הרי פגשת אלפי אנשים במהלך חייך? מדוע לא יצרת איתם קשר של אהבה, מדוע ויתרת על כל ההנאה שהיית יכול להרוויח מאהבתם?!

המשימה שלנו היא לחפש אחר הטוב בכל אדם. אם לא נשכיל למצוא את המעלות באחרים ולהתמקד בהן, נישאר באותה רמה של אהבה לאחוז זעיר כל כך מבני האדם. שים לב עד כמה יכולה הרשימה שלך להתארך אם תצליח להתמקד, באופן עקבי, במעלותיהם של האחרים – ולא בחסרונותיהם. בכל הזדמנות, התמקד במעלות של שכניך, קרוביך, המעסיק שלך, המנהל, הקונים וכו'… אמא שאוהבת את התינוק שלה, מרגישה לפעמים שהוא היצור הכי מעצבן בעולם (אחרי לילה שלם של צרחות למשל…), אבל האם היא מפסיקה לאהוב אותו בגלל זה? מה פתאום!!! הרי זהו התינוק הכי חמוד, מושלם ויפה בעולם כולו, אז מה אם הוא משגע אותה לפעמים?! – זוהי התמקדות במעלות. אך אותה אישה יכולה להרגיש עוצמה אדירה של כעס כלפי בעלה, שנשאר ער עד מאוחר והפריע לה לישון – כל המעלות שאהבה בו נעלמות אל מול הכעס האחד והיחיד – זוהי התמקדות בשלילי. התמקדות בחסרונות היא הטעות העיקרית של אנשים ביחסיהם עם אחרים. אם אינך מחבב מישהו, סימן שאתה מתמקד בדבר הלא נכון. נסה לרשום מספר אנשים שאתה לא מחבב – ובדוק, כמה מעלות יש בהם באמת (השתמש לשם כך ברשימת המעלות שהכנת קודם). אתה לא יכול לשנוא מעלות, ואתה לא יכול לאהוב חסרונות. אתה יכול רק לבחור עם אילו מהן לזהות את האדם.

ג.        אהבה מתחילה בבית

אל תאמין לאף אדם שאומר "אני אוהב בני אדם" ובו בזמן מקיים מערכת יחסים אומללה עם בני ביתו. אם אדם אינו מסוגל למצוא מעלות באחיו עצמו ובשרו, איך הוא יוכל למצוא אותן באחרים?אהבת הזולת מתחילה בבית – תהליך הצמיחה הפסיכולוגי הטבעי והבריא הוא להתקדם מאהבת ההורים, לאחים, לבן/בת הזוג ואז אל הילדים. משם המטרה היא לאהוב את האחרים באותה מידה שבה הורה רוצה לאהוב את ילדו – שום דבר אינו עומד בדרך.חיי הנישואין הם מחנה אימונים מצוין. הם מלמדים אותך כיצד להזדהות עם אדם אחר, כמו עם עצמך.אדם שאינו אוהב את עצמו יחפש דרכים "להעניש את עצמו".

ישנה אהבה אחת, בכל אופן, שמוכרחה להיות קודמת לכל. התורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך." ומכאן קל להבין, שאין זה מציאותי לאהוב את הזולת, כל עוד אינך אוהב את עצמך. אם אינך מרוצה מעצמך, אינך יכול לאהוב אחרים. אדם שאינו אוהב את עצמו יחפש דרכים "להעניש את עצמו", והענשה כזאת עלולה לפגוע באנשים שאותם הוא אוהב… על מנת שאהבת הזולת תהיה אמיתית, עליה לנבוע מתוכך החוצה. לשם כך עליך ללמוד לאהוב את עצמך – להעריך את מתנות הא-ל שמצויות בך. להעריך את הפוטנציאל הגלום בך (גם אם לא תמיד הוא מגיע לידי מימוש), להעריך את צלם האלוקים הטבוע בך.אחת הטכניקות הפשוטות היא להתמקד במעלות שלך – בכל יום טפח לעצמך על השכם על הדברים הטובים שבך. האם אתה חבר אכפתי? עובד נאמן? שאפתן? ישר? למד ליהנות מהכוחות בהם זכית.

ד.      אחי היקר!

דמיין שיש לך ידיד, ואז, באחד הימים, מתברר שהוא אחיך האובד. אתה מייד תרצה לגלות עליו הכול. מה קרה? האם אין זה בדיוק אותו אדם שהכרת אתמול? האישיות שלו ומעלותיו לא השתנו בין לילה אף כמלוא הנימה. אז למה לפתע פתאום אתה כל כך מתעניין?פשוט מאוד – עכשיו יש לך מוטיבציה גדולה יותר לאהוב אותו.

נסה לברר: איך אתה מרגיש לגבי אנשים אחרים? איך אתה מגיב באופן אינסטינקטיבי כשמישהו זר נכנס לחדר? האם אתה מרגיש בגל של חמימות, או שתגובתך הראשונה היא רתיעה? האם אתה סקרן לגלות מיהו ומהו, או שאתה חושש מחדירה לפרטיות שלך? התלמוד מספר לנו כיצד אדם מסוים הטריד את הלל בעקביות. תגובתו של הלל הייתה: "בני, במה אוכל לעזור לך?" הלל הקפיד לומר "בני", על מנת להגדיל את הקשר הרגשי, כאילו שאדם זה שייך ומחובר אליו כבנו ממש.

כשאתה מדבר אל אחרים כאל זרים, הם תמיד יישארו זרים. אבל אם אתה מרגיל את עצמך לפנות אל האחרים כאל חבר או אח (בלי נימה מתנשאת) – אז תמצא עד כמה קל לך יותר לאהוב אותם.

חשוב על שלושה דברים שהיית עושה אילו היית מגלה שהשכן שלך הוא בעצם אחיך האובד, ויישם אותם! (תתפלא לגלות שאנשים יגיבו בצורה חיובית למדי על כך שהפכו למושא לאהבה שלך!)התחל להתנהג אל כולם ביותר דאגה וכבוד. בכל פעם שבה אתה נתקל באדם קשה, נסה לחשוב, "אילו הוא היה בני, איך הייתי מתנהג איתו?"

לסיום חשוב שנבין – כל בני האדם הם ילדיו של הקדוש ברוך הוא, ו"כל ישראל אחים".

סיפור של אהבת אחים

בכל מקום בו מצויה אהבה אמיתית בין בני האדם, מצרף הקב"ה את עצמו לאהבה זו. במדרש מובא מעשה מדהים בשני אחים יתומים, שירשו מאביהם חלקת שדה מכובדת. במשך מספר שנים הם עיבדו את החלקה יחד, גרו יחד בביתם הישן, ושמחו בחלקם.

לאחר מספר שנים מצא אחד מהם את בת זוגו. יחד הם הקימו בית חדש ועברו לגור בו. שני האחים המשיכו לעבד את השדה, את היבול חילקו ביניהם שווה בשווה, והמשיכו לחיות בכבוד. משפחתו של האח הנשוי הלכה והתרחבה, בעוד שהאח השני נותר רווק. באחד מימות הקציר חשב לעצמו האח הרווק: "יש לי שדה ובית, והרבה כסף, אבל הכול מיועד אך ורק בשבילי. לעומת זאת, מרווחים זהים לשלי, צריך אחי להאכיל ולפרנס משפחה כל כך גדולה…" באמצע הלילה הוא קם, יצא מביתו, לקח מספר אלומות של חיטה, והניח אותן בגורן אחיו. באמצע הלילה הוא קם, יצא מביתו, לקח מספר אלומות של חיטה, והניח אותן בגורן אחיו.

באותם ימות קציר חשב לעצמו האח הנשוי: "יש לי אישה נפלאה, ועשרה ילדים. העולם שלי מלא ועשיר. אבל אחי בודד בעולם. כל מה שיש לו זו החיטה…" באמצע הלילה הוא קם, יצא מביתו, לקח מספר אלומות של חיטה, והניח אותן בגורן אחיו. הלוך ושוב צעדו שני האחים. בכל לילה, בסודיות, הם היו פוסעים בזהירות ומעבירים אלומות חיטה מגורן לגורן. באחד הלילות נפגשו שניהם במרכז הגבעה שהפרידה בין בתיהם. שניהם הבינו מייד מה קרה. הם נפלו זה על צווארו של זה ובכו. בשדה זה, במקום בו נפגשו שני האחים האהובים, בחר הקדוש ברוך הוא לבנות את בית מקדשו – וכמו שאמרנו, כשאדם אחד אוהב את זולתו, מצטרף אליהם הקב"ה – משום שזהו העניין בחיים.

ואהבת לתלמידך כמוך

אם נעביר את הדברים  למישור החינוכי הבית ספרי כנראה שיש לנו עוד מה ללמוד בתחום "אהבת התלמידים".

אמרו חכמים "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וצריך אדם להיזהר בתלמידיו ולאוהבם שהם הבנים המהנים לעולם הזה ולעולם הבא" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה  ה, יב).

אם ניתן לדבר על הסכמה כמעט מוחלטת וגורפת בעולם החינוך העכשווי רווי הגישות החלוקות, הרי זו הדרישה ליחס לבבי וחם, מעריך ומכבד, של מורה כלפי תלמיד. נכון הוא שמתקיימים דיונים על המידה: האם להופכו ל'חבר' או לשמר מידת-מה של ריחוק, ואולם על כך דומה כי לית מאן דפליג: מתן כבוד לתלמיד. הדרישה היהודית למתן כבוד לתלמיד, נוסחה אמנם בלשון הדרכת-הנחייה העלולה לעיתים להתפרש כפחות מחייבת, אך לאמיתו של דבר, ובסופו של דבר, היא מקבלת עיצוב הלכתי מחייב לכל דבר וענין. במסגרת מכלול ההנחיות הנפרָשׂות במסכת אבות (ד, יב), הורה רבי אלעזר בן שמוע: "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך".על מקורה של ההנחייה ועל קדימותה, מצביע מדרש הלכה (מכילתא דרשב"י יז, ט), הרואה ביחסי משהיהושע תקדים לדורות. במלחמת ישראל בעמלק אומר משה ליהושע "בחר לנו אנשים". ומדוע "לנו"? וכי צריך משההמנהיג לשתף את יהושענערו ביוזמה, עד שהוא אומר "בחר לנו"? אלא, גורס המדרש "מיכן שיהא כבוד תלמידו של אדם חביב עליו ככבוד חבירו, וילמוד כל העולם ממשה שלא אמר לו ליהושע בחר לי אנשים אלא בחר לנו אנשים, עשאו כמותו".

ואסיים במשפטו של יאנוש קורצאק שכתב "ילדים לא רק יהיו אלא הם בני אדם ועל כן זכאים לכבוד"

ובפינת המולטימדיה

במארז בין אדם לחברו תמצאו עשרות סירטונים בנושא.

1.       תיאור  של מורה שהוא "מורה לחיים" , נמצא בסרטו של ג'יימס קלאוול משנת 1967 “To Sir With Love”. סידני פואטייה מגלם את דמותו של מהנדס מובטל, המוצא לעצמו תעסוקת-ביניים כמורה בבית ספר תיכון, בשכונת עוני שבמזרח לונדון. תלמידי הכתה הם לא רק חסרי ידע; הם נעדרי כבוד האחד לרעהו, ונעדרי כבוד לעצמם ואמון בעצמם. פואטייה נוהג כלפיהם בשילוב של אכיפת משמעת קפדנית ומעורבות מסורה ואכפתית בחייהם, רוכש את אמונם, משנה לגמרי את האופן שבו הם מתייחסים לזולתם ולעצמם, וגורם להם להמשיך בלימודיהם, במקום להיפלט לרחובות או למקומות העבודה הירודים של לונדון. אני מצרף את הגרסה היותר חדשה של הסרט. 

2.       גם בסרט ארבע מאות מלקות ניתן לראות מורה נוסף  אך שונה מהראשון. 

       הוא המתאכזר לתלמיד מסויים, גוער בו, מעניש אותו ובמיוחד אינו מראה יחס של כבוד כלפיו. 

3.       גם בסרט כשהנערים שנים אנו עדים להתייחסות מעניינת לתלמיד הבעייתי 

עוד  קטע חשוב שמשמש אותי בהרצאה בנושא דחיה חברתית – 

 

ולסיום בדיחה כשרה

אברך שואל את אשתו בספירת העומר, "מה יש היום לאכול? "אתמול היה שניצל"…היא עונה