הקשר עם ההורים הוא אחד הדברים החשובים שיש לנו כדי לסייע לתלמידים ולשמור על אווירה טובה בכיתה ובבית הספר. ישנם שלושה סוגים של מפגשי מורות – הורים.
-
- אסיפת הורים כללית שבה נפגשת המורה עם כלל ההורים בכיתה.
-
- יום הורים שבו נפגשת המורה עם הורי התלמידה/ה לבד או עם ההורים והתלמיד/ה יחד
- מפגשים בלתי רשמיים במהלך השנה, כגון ימי קבלת הורים או שיחות בלתי אמצעיות, טלפוניות או אחרות
תרגילים 1,2 – עבור לדף המשימות
המפגש עם ההורים הוא אירוע משמעותי לשני הצדדים, לנו ולהורים. הקשר עם ההורים הוא אחד מהדברים החשובים ליצירת אווירה טובה בכיתה ובבית הספר. את המפגש הראשוני שלנו עם ההורים – אסיפת ההורים הראשונה המתקיימת עם תחילת השנה – חשוב לתכנן ולדאוג. אולם לפני שנדבר על אסיפת ההורים נדבר עוד פעם על סגנון הורות:
הנה מכתב מאביו של יהורם גאון להנהלת בית הספר בית הכרם)
עברית והורים של פעם…
לכבוד הנהלת בית הספר בית הכרם ירושלים.
א.נ.
בבושת פנים הנני פונה אל כבודו ואבקש שתואילו להטות אוזן קשבת לדברי הבאים:
בני יהורם תלמיד כיתה ג' בבית הספר, אינו מניח מכול וכול את דעתי בלימודיו, וליבי הולם פעם למראה מחברותיו האומללות ועבודותיו בכתב בכל מקצוע, מה שמוכיח על פיזור הנפש, על חפזון ועל העדר רצון להיות תלמיד מן המניין במוסד חינוכי מכובד אשר שמו הטוב הולך לפניו.
איני מעז לקבול כי האשמה בחלקה הגדול נופלת עלי, אולם עם כל השגחתי עליו, קצרה ידי להטותו אל דרך המלך ויש לי הרושם כי הוא מעתיק עבודות מרוכזות מתלמידים אחרים בשעת הדחק ואילו הוא עצמו אינו מרגיש חובה והכרח ליצור לו משלו משהו, או שהכל נעשה ונלוש ברגע האחרון על קצה המזלג. אין ריכוז בהגיגיו, אין נקיון במחברותיו ורשלנותו זו שהיא נדירה בגיל זה תדאיגני ועל כולם – הוא נצוד בלי ידיעתי והסכמתי ברשת התנועה המאוחדת השוללת ממנו כמה לילות בשבוע בכינוסים ובפעילות אי שם בקרית יובל. אחר כך תפקידי הגדנ"ע והכנות להצגות, לא אדע בשם מי ובפני מי, ככה שלא נשאר לו זמן ללימודים.
כולי האי תוכל הנהלת בית הספר ברוב אדיבותה להיות לי לעזר ולקבל על עצמה לפקח בקפדנות על תלמיד זה למען תהא אימה ציבורית על אורחותיו והייתי שמח מאוד לו נעקר מכל פעולה אחרת בכדי שיפעל כתלמיד אחראי היודע את אשר לפניו. בגלל היותי טרוד נשללה ממני האפשרות להביע דברי בעל פה לפיכך העליתי אותם בכתב ואיתכם הסליחה.
ברוב רגשי תודה והוקרה על התעניינותכם בדבר הנני חותם בברכה
מ.ד. גאון
אז יש הורים כאלה ויש הורים קצת אחרים:
הנה מה שכתבה ליהי לפיד פעם:
"חייבים לתת להם כוח", הוא כתב לי.
אומרים את זה יותר ויותר הורים שהילדים שלהם חוזרים מבית הספר עם סיפור על חוויה מצמררת. פעם בעקבות ילדה שקיללה את המורה, פעם ילד שהתפרע והפריע. וכולם רוצים שלבית הספר יהיה הכוח לחנך את הילדים האלה. והם כועסים. כועסים על שאין למנהלים כוח, שאין למורים סמכות, ועל כך שלמערכת אין כלים לכפות התנהגות נאותה על הילדים.
ואני רוצה להגיד משהו, או בעצם לצעוק. זה לא התפקיד של בית הספר. זה התפקיד שלנו. של ההורים. זו האחריות שלנו.
ילד שמקלל את המורה שלו, הוא ילד שההורים שלו לא חינכו אותו. אם יש ילד כזה בכיתה של הילד שלך, אדון לוי היקר, אז תארגן מכתב של כל ההורים, ותשלח את המכתב הזה להורים של הילד הזה. לא למורה. לא למנהלת. תשלח אותו לאבא ואמא שלו.
הגיע הזמן שמי שיתבייש בהתנהגות ילדים בבית הספר יהיו ההורים של הילדים המקללים, החצופים והמפריעים, ולא שהמורים והמנהלים (או המורות והמנהלות) יצטרכו להצטדק בפני כל העולם ואחותו. אין להם על מה.
באחת מאסיפות ההורים שהייתי בהן לא מזמן קם אבא אחד שיש לו איזה עסק לא פתור עם העירייה בנוגע לתשלומים, והודיע ש"כבר שלושה שבועות אני לא
שולח את הילד לבית הספר, ואמשיך ככה עד שתסדרו את זה". הוא מעניש את העירייה בכך שהוא לא שולח את הילד שלו לבית הספר. ככה הוא נוקם בהם. הוא דורש מבית הספר שיפתור את המחלוקת, כי בעיניו זה אינטרס של בית הספר שהילד ילמד.
אדוני, הילד הזה הוא שלך. הוא לא של בית הספר. לא של העירייה. לא של המדינה. הוא שלך.
ואתה זה שצריך לטפל בו. שצריך להילחם על כל יום שבו הוא יגיע לבית הספר. על כל שעה. בשבילו. בשביל העתיד שלו.
בזמן האחרון נדמה לי שזו הפתעה להרבה אנשים. הפתעה שילד שאתה עושה, הוא באחריותך. אף אחד לא ביקש מאנשים לעשות ילדים, ואם הם עושים אותם, אז שייקחו אחריות.
וזה כולל גם את החינוך שלהם לנימוסים ולהתנהגות נאותה (ואל תדברו איתי עכשיו על כסף ואמצעים. זה לא קשור. יש ילדים מבתים מסודרים שמתנהגים כאילו הם גדלו ברחוב, וילדים מבתים שבהם אין שקל, והם מתנהגים נהדר ובכבוד).
לבית הספר באים ילדים כדי ללמוד. לדרוש מבית הספר שהוא יהיה המקום שבו ילמדו את הילדים שלכם (כן, שלכם!) להקשיב לזולת, להיות אנשים עם חמלה, להיות טובים, להגיד "תודה" ו"בבקשה" בנימוס, זו דרישה מופרזת. לא בגלל שאין תקציב, לא בגלל שאין כוח אדם, אלא בגלל שזה התפקיד שלכם.
את זה ההורים צריכים ללמד. את זה ילד לומד בבית.
ילד לא מקלל בכיתה אם לא מאפשרים לו לקלל בבית. וילד לא מרביץ בכיתה אם הוא לא מרביץ בבית. ילד שמקלל מורה הוא לא תעודת כישלון למורה או לבית הספר. הוא תעודת כישלון של אמא ואבא שלו.
הצעקה הזו, ששוב ושוב אני שומעת מכל עבר, כאילו החינוך של הילדים הוא תפקיד בית הספר, היא המשך לאופנה הרווחת היום שדורשת שמישהו יטפל. שמישהו ידאג. מישהו אחר, כמובן.
ברוב הפעמים הדרישה היא מהמדינה. המדינה אחראית על המון דברים, והיא באמת מזניחה רבים מהם, אבל לדרוש מהמדינה שתלמד את הילד שלכם להגיד "סליחה המורה", זו דרישה לא הגיונית. הילדים האלה קודם צריכים ללמוד איך להגיד תודה לאמא ולאבא שלהם.
לא רק למדינה יש אחריות, גם להורים יש אחריות. והרבה הורים שכחו את זה. מותר להזכיר להם.
ואם הורים לא לוקחים אחריות על חינוך הילדים שלהם, אל תתפלאו אחר כך שגם המנהיגים שלנו לא לוקחים אחריות. על כלום. הם למדו את זה בבית.
יותר נכון, הם לא למדו את זה בבית.
הנה כמה סרטונים המתארים סטואציות בחיי הבית –
אני רוצה לצייד אתכם בכמה טיפים לעבודה עם הורים.
טיפ 1 – סיפור ראשון
את הסיפור הבא אני כותב לכם לא לשבח את עצמי אלא כדי להעביר לכם מסר…מקווה שתבינו.
יום שישי רגיל באוירה סתוית, סיימתי את היום עבודתי ונסעתי לקבל פני שבת המלכה. לפתע עולה בזכרוני הבטחה שהבטחתי לאחד המחנכים להתקשר לאמא של אחד התלמידים. נסיונותיו להוביל אותה להבנה שיש בעיה עם בנה וחייבים את שיתוף הפעולה של ההורים עלו בתוהו. הסכמתי לנסות… אולי אצליח לקדם משהו.
נודה על האמת, הדבר האחרון שאני רוצה זה לתת שיחת מוסר לאמא ועוד לפני שבת. איך תהיה אווירת השבת שלהם? מה יתחולל בבית לאחר שהורים מקבלים טלפון לא חיובי מהמנהל? חשבתי לדחות שיחה זו לאחר השבת. אבל פתאום חשבתי לעצמי שאם המצב בבית הספר כל כך מורכב עם הילד, כנראה שבבית המצב מורכב יותר וכדאי לנסות לשנות דבר זה. החלטתי להתקשר ובעיקר להקשיב. אימו של הילד ענתה לי, ולאחר שני משפטים שבהם הסברתי מה מטרת השיחה, האמא פתחה במונולוג שלילי של 10 דקות על בנה וכמה שהוא מבייש את המשפחה…(אחסוך לכם את שאר התיאורים שנאמרו בשיחה). הבנתי שבאופן הזה לא ניתן לקדם את הילד ובוודאי לא את המשפחה.
החלטתי לעשות עם האמא תרגיל מעניין (שאני עושה אותו הרבה בהדרכות ובהרצאות להורים)
"אני שומע שמצב בכלל לא פשוט", אמרתי לאמא. "האם תהיה מוכנה לעשות איתי תרגיל קטן".
"כן" השיבה בחיוב.
אני מבקש ממך לספר לי בדקות הקרובות רק דברים טובים על הבן שלך. כמובן שהאמא אמרה בשמחה כמו שעונים כולם ואז הייתה שתיקה רועמת. (הסיבה פשוטה ביותר, האמא רגילה כל הזמן להסתכל על "החצי כוס הריקה" ולא ההיפך). לאחר מכן התחילה האמא לומר דברים חיובייים על בנה והיה קשה לה להפסיק. מכאן השיחה התפתחה לכיוון אחר לחלוטין (אתן לכם לנחש ולדמיין).
אחתום את הסיפור בכך שביום ראשון בבוקר קיבלתי הודעה לנייד בזו הלשון – "הרב נוימן, תודה רבה על השיחה ביום שישי,, תוצאותיה ניכרו כבר בשבת, הייתה לנו שבת מקסימה".
לעיתים מילה אחת, משפט אחד, ראיה שונה יכולה לשנות עולמות.
טיפ 2 – סיפור 2
אני "מחנך" את המורים שלי שהם חייבים לקבל כבוד מצד ההורים. בכל שיחה אני משתדל לא לשכוח להגיד להם כמה הם עובדים קשה' ומילת הערכה מצד השותפים שלהם (הנהלה,הורים ותלמידים) היא מחוייבת במציאות. לא אשכח את סיום השנה הראשונה שלי בהוראה שכל כך קויתי לקבל מילת הערכה מצד ההורים ואכן כך היה…הרגשתי הרגשה של התעלות. אך מה לעשות שבחדר המורים ישב חברי לעבודה עם פנים נפולות…שאלתיו מה קרה? והא ענה לי במירמור "כל כך הרבה השקעתי השנה…ואפילו מילה טובה אחת לא קיבלתי מהתלמידים או מההורים בסיומה של שנה…תגיד לי אתה…זה הוגן?"
כמה שהוא צדק!!! אבל ארצה דווקא להתמקד במקרה אחר. שיחזק את הנקודה שכתבתי בסיפור הראשון.
כפי שכתבתי לכם אני מאוד מקפיד על כבודם של המורים הן מצד התלמידים והן מצד ההורים. אני דורש מהמורים לדווח לי על כל מקרה של חוסר כבוד כלפיהם. ערב אחד אני מקבל טלפון מאחת המורות למתמטיקה שמספרת לי שהיא קיבלה טלפון מאחד ההורים. באותה שיחה האבא נזף, הרים את הקול והתלונן כלפיה שהיא מתעללת בבן שלו. הוא כמובן טיבל והוסיף עוד מילים שאינן במקום. "הרגשתי מותקפת ובפחד גדול", כך אמרה לי המורה. והמשיכה ותיארה לי את תחושותיה, "אבל מה שהכי פגע בי זה שגיליתי בסוף השיחה שהבן שלו הקשיב לכל השיחה, איך אני יכולה לקבל אותו מחר לכיתה לאחר השפלה כזאת?" עניתי לה שאני מודה לה על העדכון ומכאן אני מטפל במקרה.
מה עושים? איך גורמים לשני הצדדים לצאת מחוזקים. (עליכם לדעת שגם למורה הייתה אשמה בסיפור וגם היא לא נהגה נכון מול התלמיד בשיעור, אבל בשום פנים ואופן לא אתן להעביר ביקורת בצורה כזאת.)
כמה טוב שיש לנו זמן לחשוב ולא לפעול מהרגש אלא מהשכל…
הגיע הבוקר. פגשתי את התלמיד בשער בית הספר והודעתי לו (בלי שום כעס או טרוניה) שהיום בשיעור מתמטיקה הוא מתייצב אצלי בחדר כדי שנשוחח על המקרה. (הוא כמובן ידע על מה אני מדבר).
ביקשתי מהמזכירה להזמין באופן דחוף את ההורים לשיחה אצלי עוד היום בכל שעה שיתאפשר להם. כמובן שהודעתי למורה שהעניין בטיפול.
לשמחתי ההורים הגיעו אחר הצהריים. אתם שואלים בוודאי איך מתחילים את השיחה? אולי לא תאמינו אבל..
כמובן בסרטון הבא: (אמיתי אמיתי) –
אסיפת הורים
הסרטון גרם לאבא לראות את המקרה מזוית אחרת. הוא כמובן לא מצא מילים להגיד אחרי הסרטון ושאלתי אותו איך נראה לו שכדאי להמשיך מכאן ואילך שהרי ברור לשני הצדדים שהמורה חייבת להמשיך להיות המורה של בנו…
האבא היה אמיץ ואמר שהוא יתקשר למורה להתנצל. ביקשתי ממנו שימתין 24 שעות ואז יתקשר למורה.
אתם בוודאי שואלים מדוע? מכיון שסיפרתי לכם שגם למורה יש חלק בעניין. הייתי חייב גם לשוחח איתה על המקרה. לדבר איתה על הנקודות שהובילו לסיטואציה. כמובן שהייתי חייב לבקש ממנה לא להתעקש עם האבא ולהגיד לו מתי שיתקשר אליה, שהיא אינה מעוניינת לדבר איתו. אנחנו הרי אנשי חינוך… ואם לא נקבל את החזרה בתשובה לא נראה לי שכדאי שנישאר בתחום החינוך. ואם אתם מסוקרנים אז תדעו שהייתה שיחה טובה, הייתה הערכה משני הצדדים וכמובן שהתלמיד הצליח בגדול בשיעור מתמטיקה. כך צריך לנהוג… בשום שכל, עם גבולות ברורים ועם אמירה ששני הצדדים צריכים לצאת מחוזקים.
ראו את האבא הסרטון הבא, איך הוא מצליח להעביר מסר לבנו
תרגיל 3 – עבור לדף המשימות
טיפ 3
אני מזמין כל אחד ואחת לקבל מתנה מיוחדת שתעזור לו ולצוותו להיות מוכנים יותר לאחת התקופות היותר מאתגרות, תקופת אסיפת ההורים. כל בית ספר נערך לערב המיוחד עם כמה מטרות:
א. מסירת מידע על התלמיד
ב. מציאת דרכים להמשך קידומו
ג. המשך ההיכרות בין ההורים לבין הספר.
כמובן שכל בית ספר מגדיר לעצמו עוד מטרות ויעדים שאפשר להשיג בערב זה ובהחלט העניין מבורך.
אני מצייד אתכם בחומרים שיכולים להועיל לכם לקראת ערב זה. מקווה שהדבר יהיה לעזר עבורכם ועבור הצוות שלכם.
- מצגת בגרסת סרטון שהכנתי לצוות לקראת אסיפת ההורים. ליחצו על עצור כל פעם ששקופית עוברת. (לא נראה לי שתספיקו לקרוא את השקופית בחמש שניות)
- כמו כן מצרף קישור לסרטון אשר הוכן ע"י הצוות מיחידת הל"ב בבר אילן בנושא: https://www.youtube.com/watch?v=o-7Abcl2tbQ
- עוד חומר שיכול להיות לעזר רב, ליחצו על הקישור –– https://www.google.co.il/#q=%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D
וסרט אחד לסיום "שמע ה' קולי" – סיפורו של אבנר, נער יתום המתגורר אצל משפחת אומנה ונמשך לעולם המוזיקה. הוריו האומנים מסרבים להכיר בעולמו המוסיקלי ומעדיפים שישקיע בלימודים. המצב מסתבך כאשר אביו אוסר עליו לנגן ואבנר מרגיש שהוא עוד קושי בעולמה של המשפחה.
עבור לדף המשימות להשלמת התרגיל