דחיה חברתית

שלום לכל משתתפי ההשתלמות המקוונת. היחידה הנוכחית היא יחידה מאוד לא פשוטה ואנסה להסביר. הנושא המדובר ביחידה זו יכול להציף לנו רגשות בתוכנו. בכל השתלמות שאני מעביר ומגיע לנושא של דחיה חברתית, הדמעות עולות וצפות. רבים מאיתנו חוו דחיה כלשהי בתקופת בית הספר. כולנו היינו עדים לתופעה זאת בכיתה או בבית הספר שלנו. אחד הדברים שאנו משוכנע בו הוא ההבנה הברורה מאוד שיש קשר הדוק במשולש בין ניהול כיתה משמעת בכיתה ודחיה חברתית. ככל שהתלמיד יהיה פנוי ללמידה וככל שהכיתה תהיה בריאה מבחינה חברתית תוכל להתקדם כמורה הן בפאן החברתי והן בצד הלימודי. נפתח כהרגלנו בכמה סרטונים שיכניסו אותנו לעניין.

 

והנה עוד אחת…

 

שאלות לדיון ולפתיחת היחידה

1. האם בכיתה שלכם יש ילדים מקובלים ולא מקובלים? (על שאלה זאת ענו בדף המטלה – תרגיל 1)

2. מה זה אומר להיות מקובל או לא מקובל בכיתה שלכם?

3. מה, לדעתכם, ההבדלים בין ילדים מקובלים לילדים לא מקובלים?

4. לפי מה נקבעת המְקוּבָּלוּת החברתית? לפי תכונות חיצוניות (למשל, מראה חיצוני או בגדים אופנתיים)? לפי תכונות פנימיות (למשל, חכמה, חוש הומור או נדיבות)?

5. איך, לדעתכם, מרגיש ילד מקובל? איך מרגיש ילד לא מקובל?

6. מהם, לדעתכם, הדברים המשותפים לילדים המקובלים ולילדים הפחות מקובלים? (הרי לכולנו דברים דומים!)

השתייכות חברתית הינה צורך בסיסי בקרב כל בני האדם, ומניעתה או היעדרה גורמים לתחושות קשות של בדידות, ותורמים לירידה בתחושת הביטחון והערך העצמי. ילדים מתרגלים כישורים חברתיים שיסייעו להם לספק צורך זה עוד מן הגיל הרך. בבית-הספר מתרחשת למידה חברתית רחבה במקביל ללמידה האקדמית (הן במהלך השיעורים ובמיוחד בהפסקות) שבמהלכה מסגלים לעצמם הילדים יכולות חברתיות משוכללות, שיאפשרו להם לתמרן את עצמם ביעילות בחברת בני גילם. כך יוכלו להיכנס לפעילות חברתית משחקית בעיקר, לזהות את חוקיה, לשמר התלהבות במשחק, לדעת כיצד לנהוג כאשר נוצרים קונפליקטים, למצוא לעצמם חברים ולהגיב בגמישות כאשר נוצרים מצבים חברתיים שאינם נוחים להם.

למידה זו מואצת מאוד בשלב הילדות המאוחרת (כיתות ד'-ו'), שבו מגלים ילדים רמת עצמאות הולכת וגדלה וצורך רב יותר לעצב את חייהם החברתיים ללא תיווך של מבוגרים. לכן קורה לעיתים קרובות, שילדים מאמצים לעצמם נורמות חברתיות בעייתיות המזמנות חוויות ומצבים של דחייה חברתית, כגון: בגידה, פגיעה מילולית וגופנית, חרם, נידוי או התעלמות מילד. התערבות תסייע לילדים לפתח מודעות לצרכים בסיסיים, לקשיים חברתיים, להשפעתם, ולדרכים להתמודד עמם בהווה ובעתיד.

הנה אחד הסרטים של בוגרי מגמות תקשורת של החמ"ד

 

לאחר הצפיה ענו על תרגיל 2 בדף המטלה

יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לכך, שבכל כיתה מצויים ילדים החסרים כישורים חברתיים והמתקשים להיכנס ולהשתייך לקבוצה החברתית. או לחלופין, ילדים – שהקבוצה עצמה אינה מאפשרת להם להשתייך אליה בשל שונות הטבועה בהם, כגון:  

• • שונות במראה – ילדים כבדי תנועה או בעלי מגבלות פיזיות

 

• • שונות במוצא – ילדים עולים המתקשים לדבר עברית או שאינם מכירים את המנהגים הישראליים

 

• שונות בהתנהגות – במיוחד ילדים המגלים התנהגות תוקפנית שאינה נוחה לילדי הכיתה. ילדים כאלה זקוקים ליותר מאשר התערבות  כיתתית שמוצעת כאן, ויש לשקול להפנותם לאיש מקצוע (יועץ או פסיכולוג בית הספר) שיסייע להם ויקדם את שליטתם במיומנויות ובכישורים חברתיים. 

הנה סרטון שימחיש לנו את הבעיה.

לאחר הצפיה ענו על תרגיל 3 בדף המטלה

חוויה של דחייה מתרחשת בעת אירועי פגיעה שונים הקורים במתכוון ושלא במתכוון בקרב בני הגיל במערכת הבית ספרית ומחוצה לה, ומלווה בד"כ במשקעים רגשיים קשים. בספרות מדווח כי 10% מהילדים בכל כיתה הם דחויים כרונית, 47% מהם נקלעים לעיתים בשל נסיבות שונות לאירועים של חרם, הצקות, התעלמות, נידוי, השפלה ופגיעות גופניות הגורמים להם לחוויות של דחייה, ו–53% מהם לוקחים חלק בדחיית אחרים או צופים באירועי דחייה מן הצד ומושפעים מהם. אך חוויות של דחייה הינן אנושיות וקורות בכל מערכות היחסים, ולכן מטבע  הדברים הינן חוויות הנפוצות אצל כלל הילדים. משמעות דברים אלו הנה כי כל אוכלוסיית התלמידים מעורבת באירועי דחייה מצד זה של האירוע או מצדו השני – הן פאסיבית או אקטיבית, הן בגלוי והן בסמוי, הן כפוגע והן כקורבן. 

הקשר בין דחייה חברתית ותופעות נוספות

נראה כי חוויות של דחייה חברתית יהיו בעלות השלכות לגבי המשך החיים. ילד שמרגיש "לא מקובל" ירגיש תסכול, כעס, ייאוש, תחושת ערך עצמי נמוכה "אני לא שווה", "לא אוהבים אותי". הוא ינסה להלחם בכך בכדי לשנות את מצבו, אבל פעמים רבות ואולי ברוב המקרים הוא ייכשל. בשלב זה המשמעות הפסיכולוגית חברתית של מעמד "מקובל – לא מקובל" גדולה עבור כלל הילדים בכיתה וקשה מאד להלחם בה. ההשלכות יכולות להיות חמורות ככל שהדחייה החברתית קיצונית יותר . ילדים שחווים חרם , דחייה קיצונית, בדידות ונידוי, לאורך זמן, יכולים לחוות את המצב כטראומה בעלת השלכה על המשך החיים. 

ממחקרים העוסקים בהשלכות הדחייה על ההתפתחות המאוחרת עולה כי תלמידים החווים חוויות של דחייה חריפה וממושכת לאורך שנים עלולים לסבול מהתופעות הבאות:

• • נשירה מביה"ס

 

• • עבריינות

 

• • שוטטות

 

• • הצטרפות לחבורות רחוב כדי לספק את הצורך הבסיסי בשייכות, בביטחון ובתחושת היכולת שהחבורה נותנת לילד

 

• • העה לידי ייאוש, ירידה בדימוי העצמי, בדידות וקשיים התנהגותיים

 

• • הפרעות רגשיות קשות וחוסר יכולת ליצור קשר משמעותי בבגרות

 

• התנהגויות חברתיות שליליות דוגמת קונפליקטים, תוקפנות, היפראקטיביות או צורות לא בשלות של משחק חברתי וקוגניטיבי  

על פי מחקרה של בינשטוק (2003) נמצא כי ילדים תקינים חברתית, בניגוד לדחויים כרונית, מסוגלים להתמודד עם דחייה קצרה יחסית, המתרחשת מדי פעם, גם אם היא חריפה יחסית (כמו בחרם חברתי). מדובר בתלמידים החווים בטווח הקצר חוויות רגשיות קשות בעקבות אירועים המזמנים דחייה כמו הדחויים כרונית, אך בניגוד לאחרונים הם מצליחים בטווח הבינוני לפתח ולהשתמש באסטרטגיות יעילות. אסטרטגיות כאלו מקדמות את מצבם החברתי ולכן הם מצליחים לחזור מהר יחסית למרכז החברתי, תוך גיוס של הידע שרכשו במהלך חווית הדחייה לטווח הרחוק, לניהול המשך חייהם החברתיים.  

דחייה חברתית כמנוף להתפתחות

ניתן לראות בחוויות של דחייה גורם מזמן לכיוונון וקידום התנהלות חברתית, מתוך ראיית הקושי גם כהזדמנות להתפתחות תקינה. זאת, מאחר שלא ניתן להימנע מחוויות של דחייה – שהן אופייניות לכל מערכות היחסים שאנשים מקיימים, אך ניתן להתערב, לחסן ולעודד התמודדות יעילה עמן ותוך כדי כך למזער את השפעתן.

לשם כך, ניתן לאתר אסטרטגיות התמודדות  של ילדים תקינים חברתית, תוך התייחסות לעצות שהם נותנים לנו מניסיונם, והפיכתן לקווים מנחים ולכלים טיפוליים לצורך סיוע לילדים הסובלים מדחייה  כרונית.

בראש ובראשונה יש צורך בהתערבות לשיפור אקלים חברתי ופיתוח חוסן בהתמודדות עם דחייה המיועדת לקבוצות סיכון כגון: ילדי גירושין, עולים חדשים, תלמידים לקויי למידה, נכים ועוד, או לאותם ילדים אשר כבר החלו לסבול מדחייה ועלולים לפתח התנהגות דחיינית, וכמובן לילדים דחויים כרונית. 

אסטרטגיות להתמודדות עם חוויות של דחייה

איתור וניתוח אסטרטגיות ההתמודדות של ילדים עם חוויות של דחייה הנם מרכיבים מרכזיים בכל תהליך התערבות במקרי דחייה. חלק ממצבי הלחץ בילדות (ובתוכם חוויית דחייה חברתית) יניבו צמיחה של התמודדות וקומפטנטיות, בעוד שמצבי לחץ אחרים יביאו לידי תעוקה והתכנסות, אשר עלולה להיות להם השפעה ארוכת טווח על מבנה הכישורים החברתיים ועל דלות כישורי ההתמודדות.

גם כאשר הפרט מצליח בהתמודדותו וכבר לא נשקפת לו סכנה והסיבות למצוקה הרגשית נעלמו, עליו להתמודד עדיין על מנת לשמר את ההצלחה שאליה הגיע. לפיכך נשארת ההתמודדות כחלק מחיי היום-יום שלו. בכדי שהתמודדות תצליח עליה להיות גמישה ומותאמת לדרישות המצב המשתנות ללא הרף עם התפתחות האירוע. לכן, על הפרט ללמוד מה לעשות כדי להתמודד עם המצב החדש. התמודדות ישירה, שהיא פעולה המכוונת לטפל בבעיה בסביבה – כמו גם התמודדות עקיפה, שמטרתה לצמצם תחושות אי-נוחות של הפרט – עשויות להיות מותאמות לטיפול באתגרים סביבתיים בנסיבות שונות, לפיכך, אין ההתמודדות רק סדרה של אסטרטגיות שמשתמשים בהן כל אימת שנזקקים להן, אלא גם דפוס משתנה המגיב למתרחש. 

לזרוס (2001) מתייחס לשני סוגים עיקריים של אסטרטגיות התמודדות:

1. 1. התמודדות בעזרת פתרון בעיות הכרוכה בהערכת המצב, בחינתו, איתור הבעיה ומה שניתן לעשות על מנת לטפל בה. התמודדות כזו קשורה לאמונה כי ניתן לשנות וניתן לבחור דרך פעולה המחייבת הפעלת שיקול דעת.

 

1. התמודדות הממוקדת ברגשות המתעוררים על-ידי הערכת המשמעות או הפירוש האישי של המתרחש במפגש האישי. התמודדות זאת (הכוללת אסטרטגיות של הימנעות ו/או הערכה מחדש של המשמעות האישית) שהיא מטבעה פנימית, אישית וסובייקטיבית, פועלת במקום שאסטרטגיה לפתרון בעיות אינה יעילה, משום שהבעיה האובייקטיבית אינה ניתנת לשינוי. אך בעוד שאסטרטגיית ההימנעות מקלה בטווח הקצר בלבד, ונחשבת לאסטרטגית התמודדות חלשה וזמנית יותר, הרי שאסטרטגיית ההערכה מחדש יוצרת שינוי במשמעות האישית ביחס למה שקורה, ונחשבת לאסטרטגיה בעלת עוצמה גדולה בהרבה, שהשלכותיה הן לטווח ארוך; וזאת, משום שהיא מערבת גם אמפתיה וגם תגובה מותאמת יותר. 

קווים מנחים להתערבות חינוכית-טיפולית

כל חוויית דחייה היא ייחודית, ומתרחשת במציאות פנימית וחיצונית שונה. לכן יש לבדוק בטרם מפעילים התערבות כלשהי, מהי מציאות זו ומהו מקור ההשפעה עליה (מבנה ודינמיקה קבוצתיים, היסטוריה אישית, נטייה לפעולה, מידת הגמישות בהפעלת כישורי התמודדות, הדמויות הפועלות בסביבה הקרובה – דוגמת משפחה, מורים, בני הגיל ועוד). משך עיבוד הרגשות הקשים שמעוררת חוויית דחייה הוא ארוך, והלמידה הנגזרת ממנה אינה מיידית, לכן אין לצפות להתעשתות מהירה מן החוויה.

כשמבוגר מחליט להתערב באירוע דחייה חשוב שהתערבות זו תיעשה לאחר מיפוי הסביבה החברתית של הילד. רצוי בדרך כלל שההתערבות תהיה עקיפה, וכי תהיה רגישה ומכוונת לצרכיו המיוחדים של אותו ילד החווה את הדחייה, וכן לרקמת היחסים העדינה וליחסי הכוחות המיוחדים הפועלים בקרב בני גילו.

ישנה חשיבות מיוחדת להתערבות מערכתית הכוללת את הבית ובית-הספר גם יחד, במידת הצורך בליווי איש המערך המסייע. אף שחשוב לטפל בתופעות של ריבוי חרמים ואירועי דחייה בקרב קבוצות מסוימות, קשה למנוע חוויות של דחייה, שכן הדחייה הינה גורם מבני וקבוע בקרב בני הגיל. ניסיונות מניעתה בידי מבוגר לא ישפרו את האקלים החברתי או יביאו רווחה נפשית לילדים, אלא דווקא סיוע בהכלת ההתמודדות איתה. 

דרכי ההתערבות:

• • הכלת הרגשות בהווה, תוך נתינת אפשרות לילד לשהות עם הרגשות. בכך מעניקים לו תמיכה ולגיטימציה. לעיתים די בכך שהמבוגר "נמצא שם" עם הילד ומסייע לו "מן הצד", מבלי להתערב במערכת היחסים הקיימת בקרב בני הגיל.

 

• • מבלי לבטל את חשיבות ההכלה, מן הראוי להעביר לילד מסר, כי עם הזמן יבוא שינוי במצבו – תפקידו של המבוגר המלווה הוא לנטוע  בילד אמונה כי עם הזמן יווצרו חלופות והוא יוכל להתאושש ולמצוא בתוכו כוחות ודרכי פעולה מתאימים לגבי עתיד טוב יותר, בלי לכוונו לפתרון מיידי.

 

• • איתור נטיותיו האישיות של הילד הדחוי באשר להשתייכות למבנים חברתיים ספציפיים, וסיוע לו בהגמשת מבנים ששוב אינם  משרתים את מטרותיו או שינויים, וכן סיוע לו בהגדרה מחדש של מערכות יחסים מתחדשות.

 

• • בעת הטיפול בילד דחוי חשוב לסייע לו להסביר לעצמו את המתרחש ואת הסיבות לאותה התרחשות, תוך פריסת המפה החברתית ומיקומו בה. יש לסייע לו לשנות את המשמעות האישית שיש לחוויה בעבורו, ולחפש עמו דרכי תגובה המתאימות למצב החברתי בסביבתו הקרובה ולמבנה אישיותו, וכן לעודדו לתרגל אותן תוך ליווי הבוחן את יעילותן עבורו.

 

• • בעת עריכת התערבויות מתוכננות – פרטניות או קבוצתיות – חשוב להיות קשוב למטרות האישיות המכוונות את התנהגות הילד  ולמידת מימושן בהקשר לחוויות של דחייה. כמו כן רצוי להקנות לילדים אסטרטגיות משולבות הממוקדות ברגשות ובפתרון בעיות, שתהיינה גמישות ומותאמות למצב המשתנה, כך שהילד יוכל לפעול בדרך של פתרון בעיות או להסתייע ברגשות בהתאם למצב.

 

• רצוי לסייע לילדים הדחויים למצוא חלופות חברתיות לאלה שנפלטו מהן. לחלופות אלה ערך רב בתרגול יכולות חברתיות החסרות  לילד שחווה דחייה, והן יכולות לשמש גם כתמיכה וכעידוד לקראת השתלבות מחודשת במבנה הקודם שממנו נדחו. מאחר שילדים רבים נוטים לחזור לאחר זמןמה אל החבר או אל הקבוצה הדוחה, יש לסייע להם לשמר יכולות ותובנות שפיתחו בעת ההתמודדות עם הדחייה, ולשלבן במערך היחסים החדש-ישן שאותו הם מבססים, ולא לעודדם לנתק באופן מוחלט מערכת יחסים פוגענית.

קראו את תרגיל 4 בדף המטלה

ונסיים את היחידה בקשר שבין לקויות למידה לדחיה חברתית. הרצאה מאלפת שנותנת הרבה מאוד טיפים.

בוחרים בהם אחרונים, מציקים להם ראשונים

 

רשות: ומי שרוצה להעמיק יותר הנה עוד כתבת תחקיר על סוגי הורים והורות בהתמודדות עם ילדם הדחוי חברתית