ארכיון פוסטים מאת: יהודה נוימן

פרק 433 פרשת וישלח "דורון תפילה ומלחמה בחינוך"

שלום לכולם

תודה רבה על הברכות, המילים החמות על הפרויקט בכלל ועל הפרק הקודם בפרט..כנראה שהפרק נגע בהרבה.

אני מזכיר שוב ושוב: כדי לצפות בסרטים חייבים לפתוח את הפרקים בגוגול כרום. 

והפעם בתוכן 

·           רעיון חינוכי  "תפילה דורון ומלחמה"

·           סיפור על מורה להתעמלות

·           סיפור של הרב קרליבך לשמיעה

·           סרטון פרסומת בית חינוך כמשפחה

·           תפילת המורה

·           כמה סרטונים בנושא

·           לסיום בדיחה קצרה מאוד  אך למביני עניין, חזקה מאוד

·           נספח – תורה עמוקה של הרבי מחב"ד

 

 

דורון תפילה ומלחמה בחינוך

אומר המדרש  "יעקב התקין עצמו לשלושה דברים: לתפילה ולדורון ולמלחמה" (קוהלת רבה פרשה ט).

אם נשים לב נראה שיעקב התקין עצמו לפעול בעת ובעונה אחת בשלוש מידות מנוגדות: 'דורון' – חסד; 'מלחמה' – מידת הדין;  'תפילה', הקשורה עם מידת הרחמים

כשמדברים על חינוך ילדים אנו מחוייבים להתקין עצמנו לשלושה דברים:

"להתקין עצמנו לדורון "  הדורון הרוחני החשוב ביותר שאנו יכולים להעניק לילדינו הוא שנאהב אותם אומר הרב קרליבך "חינוך מתחיל כשאוהבים את הילד כשהוא תינוק, זה החינוך שלו:לא לכעוס, לא לצעוק, לאהוב.

מספר הרב קרליבך: ישבתי במטוס וראיתי כתבה מפליאה בעיתון: משהו מספר: בני בן ה שתים עשרה בא הביתה מבית הספר ואמר לי "אבא אני אוהב אותך" – עניתי בתגובה "מה אתה רוצה"? אז סיפר לי הילד: המורה אמר לכל הילדים בכיתה "כשתלכו הביתה תאמרו לאבא או לאימא "אני אוהב אותך" ומחר תאמרו לי מה הם אמרו לכם". כעסתי מאוד, איזו חוצפה זאת, מורה אמור ללמד גיאוגרפיה, היסטוריה וכדומה. מי הוא שיתערב בחיינו האישיים והפרטיים? שאלתי את בני: מי הוא המורה הזה? "המורה להתעמלות" הוא ענה… זאת החוצפה הגדולה בעולם, הוא אמור להגיד לילדים איך להתעמל, מי הוא שיתערב. אמרתי לבני: מחר תספר לי מה אמרו שאר הילדים. ובכן הבן סיפר לי למחרת ששמונים אחוז מהילדים שאמרו לאביהם "אני אוהב אותך" האבא אמר "מה אתה רוצה?". הם לא יכלו לומר "אני אוהב אותך גם כן, אני אוהב אותך יותר".

התקשרתי למורה בכעס ושאלתי אותו מדוע הוא אמר לתלמידים לעשות זאת? מה זה שייך להתעמלות? ענה המורה: "אתה יודע למה כל כך הרבה ילדים חולים? בגלל שההורים לא אומרים להם "אני אוהב אותך" אני רוצה ללמד את הילדים איך להיות בריאים אבל אני לא יכול לעשות שום דבר אם ההורים שלהם לא אומרים להם שהם אוהבים אותם. זוהי תורה עמוקה תורה של צדיקים".                                                                  

מה נפלאים דברי הרמב"ם המובאים כאן בצורך הגדול לקרב תלמידים ללמידה דרך "הדורון", שים בדעתך כי נער קטן הביאוהו אצל המלמד ללמדו תורה. וזהו הטוב הגדול לו לעניין מה שישיג מן השלמות. אלא שהוא, למיעוט שנותיו וחולשת שכלו, אינו מבין מעלת אותו הטוב, ואל מה שיגיעהו בשבילו מן השלמות. ולפיכך בהכרח יצטרך המלמד, שהוא יותר שלם ממנו, שיזרז אותו על הלמוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שנותיו. ויאמר לו: "קרא ואתן לך אגוזים או תאנים, ואתן לך מעט דבש". ובזה הוא קורא ומשתדל. לא לעצם הקריאה, לפי שאינו יודע מעלתה, אלא כדי שיתנו לו אותו המאכל. ואכילת אותן המגדים אצלו יקר בעיניו מן הקריאה, וטובה הרבה בלא ספק. ולפיכך חושב הלימוד עמל ויגיעה, והוא עמל בו כדי שיגיע לו באותו עמל התכלית האהוב אצלו, והוא אגוז אחד או חתיכה דבש.
וכשיגדיל ויחזיק שכלו ויקל בעיניו אותו הדבר שהיה אצלו נכבד מלפנים, וחזר לאהוב זולתו, יזרזו אותו ויעוררו תאוותו בו מאותו הדבר החמוד לו, ויאמר לו מלמדו: "קרא ואקח לך מנעלים יפים או בגדים חמודים", ובזה ישתדל לקרוא, לא לעצם הלימוד, אלא לאותו המלבוש. והבגד ההוא נכבד בעיניו מן התורה, והוא אצלו תכלית קריאתו.
וכאשר יהיה שלם בשכלו יותר, ויתבזה בעיניו זה הדבר גם כן, ישים נפשו למה שהוא גדול מזה, ואז יאמר לו רבו: "למד פרשה זו או פרק זה, ואתן לך דינר אחד או שני דינרים". ובכך הוא קורא ומשתדל ליקח אותו הממון, ואותו הממון אצלו נכבד מן הלימוד, לפי שתכלית הלמוד אצלו הוא שיקח הזהב שהבטיחוהו בו.
וכשיהיה דעתו שלמה, ונקלה בעיניו זה השיעור, וידע שזה דבר נקל, יתאווה למה שהוא נכבד מזה. ויאמר לו רבו: "למוד כדי שתהיה ראש ודיין, ויכבדוך בני אדם ויקומו מפניך, כגון פלוני ופלוני". והוא קורא ומשתדל כדי להשיג מעלה זו, ותהיה התכלית אצלו הכבוד שיכבדו אותו בני אדם וינשאוהו וישבחו אותו.

השלב השני התקין עצמו לתפילה כולנו יודעים שהעצה היא חשובה בגידול ובחינוך ילדים זה התפילה לקב"ה שיעזור לנו להצליח בעבודתנו החינוכית,  תפילה גדולה שנצליח בשליחותנו, שנוליך את ילדינו בשלום ונצעיד אותם לשלום, ונביא אותם למחוזות רבים ומגוונים שיעניקו להם חיים ושמחה ושלום. שנינצל  מכל "החיות הרעות".

תפילת המורה

ולנו, מלמדי תינוקות של עמך בית ישראל

תן אומץ לב ובר לבב וכח

להפליא לעשות מלאכת שמים באמונה

שלא יכשל כח הסבל, ולא יהיה לנו רפיון ידים

והסר מאיתנו לב רוגז וקפדנות

ותן לנו תלמידים הגונים מצליחים בתורתם

ולא יבוא מכשול לידינו

ואל יצא מאיתנו תלמיד שאינו הגון

שמקדיר תבשילו ברבים

ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך

ולומדי תורתך לשמה.

ברוך אתה שומע קול תפילות תינוקות של בית רבן ומלמדיהם

 

השלב השלישי "התקין עצמו למלחמה" – בחינוך צריך להגיע גם לשלב של הגבולות והכללים. כולנו יודעים שגבולות זה דבר חשוב וכולנו מתייסרים בו בצורה זו או אחרת. גבול הוא בראש ובראשונה בטחון. במובן הכי פשוט בטחון פיזי- אנחנו לא נותנים לילד קטן לרוץ לבד לכביש כדי שהוא לא יידרס. הגבולות מקנים בטחון שיש מולך מישהו חזק שאפשר להישען עליו, שניתן לשמוע בעצתו. עולם שבו הכול מותר הוא במידה רבה עולם מפחיד ולא בטוח, כי זה עולם שבו הכול יכול לקרות- גם דברים רעים.

נקודה נוספת: איך ילד ילמד להיות חזק, עצמאי ועומד שלו אם מולו יש הורה שלא מסוגל בשום אופן לעמוד על שלו? הגבול מלמד שצריך גם להתאמץ בשביל להשיג דברים. גבול הוא גם הפרדה: גבולות עוזרים להיפרד מהבקבוק, מהמחשב או מהחברים- כשצריך לעשות שיעורים.

 

גם ההורים זקוקים לגבולות. אז למה כל כך קשה לנו?

יש כאן שני ערכים שנראים מתנגשים, כי יחד עם הציות אנחנו רוצים שילד יהיה גם עצמאי. תחושות האשם שלנו גם קשורות- אנחנו עסוקים בריצות ובעבודה, מרגישים שמזניחים את הילדים- ואז צריך לפצות. חשוב לזכור: חוסר גבולות בזמן שאתה נמצא עם הילדים הוא לא פיצוי על הזמן שלא הייתם אתו!

אז מה עושים?

1.      חשוב שאנחנו נתייחס בכבוד לגבולות שאנו מציבים- בפעם הראשונה שמבקשים צריך לדאוג שזה יעשה.

2.      עקביות- לגבי כל הורה בפני עצמו ובמידה ויש שני הורים- גם בין שניהם.

3.      לא לטפס על עץ גבוה מדי רק כדי להתקפל- כדאי לשבת ולחשוב מראש מה אנחנו רוצים ועל מה נתעקש.

4.      אם נזקקים לכוח איום וסמכות- סימן שטעינו. איומים הם במקרים רבים תוצאה של חולשה, ילדים מזהים זאת.

5.      חשוב להסביר ולדבר בכל גיל בגובה העיניים. ההסבר חשוב עוד יותר כאשר יש שינוי מהשגרה. למשל: היום אני לא אשאר לשחק אתך בגן כי אני חייב להגיע לעבודה יותר מוקדם. עם זאת, לא תמיד אפשר להסביר כל דבר. בסופו של דבר יש חשיבות גם לתשובה "כי ככה אמרתי".

6.      צריך לנסות להתאים את הגבול וההסבר לגיל הילד ולמצבו.

7.      הדרגתיות: שינויים לא יכולים לבוא באופן דרסטי- מהיום מתחילים דף חדש והכול יהיה אחרת. צריך להסביר ולאפשר מרחב מסוים. ילד שלא שטף כלים עד גיל 15 לא יתחיל לעשות כן בן לילה.

קפריזות- מותר להורה להתפרץ, מותר להורה לכעוס, מותר להורים לריב אחד עם השני ועם הילדים. חשוב לשבת אח"כ ולהסביר מה קרה.

 ובפינת המולטמדיה השבוע

הרב קרליבך סיפור בנושא דורון תפילה ומלחמה בחינוך

פרסומת – בית חינוך כמשפחה – בתקופה האחרונה רבו המקרים על נוער הנשירה. הסרטון יכול לשמש לדיון בנושא אני מצרף את הסרט "כשתקראי את המכתב". הסרט נוגע ללב. נכתב ובוים על-ידי התלמידה אורנית פרץ, שסיימה את לימודיה בתשס"ז. בסרטה חשפה התלמידה סיפור אישי עצוב, שבמרכזו מערכת יחסים קשה בין אם חד-הורית לבתה המתבגרת, בתיה. הבת משמשת לאחיה הקטן גם אם וגם אב, תוך כדי התמודדות עם תביעות מצד האם ועם תביעות בית-הספר. בתיה אחראית על הבאת אחיה לגן והחזרתו, והיא צריכה גם להכין כריכים וארוחת צהרים, לנקות את הבית לקראת הפסח, להתכונן לבגרות ולהעמיד פנים שאינה רוצה לצאת לטיול השנתי, כשהסיבה האמיתית היא שקיעתה של האם בחובות. בעת שהיא מסדרת את מדפי הארון היא מגלה מכתב שכתב לה אביה, ובו הוא מסביר מדוע עזב את הבית. במכתב מגלה האב סוד שמטלטל את עולמה של בתיה: – אמה מסרה בעבר ילד לאימוץ, סוד שמקומם את הבת כנגד אמה. להרחבה ועוד מידע על הסרט לחץ כאן לחץ כאן.

הנה מספר חומרים בנושא בית חינוך כמשפחה

בית חינוך כמשפחה נספחים בית חינוך כמשפחה מערך

בית חינוך כמשפחה נספחים

בית חינוך ולמידה

ולסיום איך אפשר בלי "אמא רשעית" 7 אמא רשעית

כמה בדיחות לסיום – 

  • חשבתם למה שינה יעקב את שם העיר לוז לבית אל. אדם שמגיע מניו יורק נקרא ניורקר. אדם שמגיע מבריסק נקרא בריסקר…חשש יעקב שידעו שהוא מגיע מלוז וייקרא לוזר…
  • כתוב במפורש שיעקב ראה את רחל אך מהיכן שרחל אהבה אותה?… בפרשה הבאה כתוב ואני בבואי מפדן…מתה עליי רחל…
  • חשבתם פעם למה יעקב תיקן תפילת עברית…אתם יודעים מה זה להשכיב 12 ילדים בלילה (אני הולך להתפלל..)
  • למה חסידים לא נוסעים בכביש 6? כי זה כביש אגרה (הגר"א)…
  • אשה אחת אומרת לבעלה "אנחנו צריכים לדבר" אומר לה בעלה "כואב לי הראש אין לי כח…" אומרת לו אשתו "אמרתי אנחנו צריכים לדבר, לא שאתה צריך לדבר…

ועוד תורה עמוקה של הרבי מליובאוויטש

לקראת פגישתו של יעקב אבינו עם עשיו אחיו, אומרים חז"ל (ורש"י מביא זאת בפירושו) שיעקב "התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה". הביטוי 'התקין עצמו' מעורר פליאה, שכן לכאורה היה מתאים יותר לומר 'הכין עצמו' וכדומה. המילה 'התקין' היא מלשון תיקון, ומה היה ליעקב לתקן כאן?

בכך רומזים חז"ל, שכל אחת ואחת מהפעולות הללו – דורון, תפילה ומלחמה – הייתה קשה מאוד ליעקב, והיה עליו לתקן את עצמו במאמץ מיוחד כדי לעשותה.

דורון, תפילה ומלחמה

בעניין הדורון – מספרים חז"ל, שיעקב היה שרוי בכעס על שהוא נאלץ לשלוח מנחה לעשיו, דבר שיש בו משמעות רוחנית של העברת חלק מכוחותיו לידי הצד שכנגד. בכל-זאת התגבר על עצמו – 'התקין עצמו' – ושלח את הדורון.

בעניין התפילה – יעקב חשש שמא חטא ואיבד את הבטחת ה' לסייעו. בכל-זאת התגבר על חששותיו והתפלל אל ה', בבקשו לקיים את ההבטחה "היטב איטיב" – בזכותך ובזכות אבותיך.

מעל הכול חשש יעקב מפני המלחמה, כפי שנאמר: "וירא… ויצר לו" – הוא פחד פן יהרוג או ייהרג. בכל-זאת התגבר, 'התקין עצמו' למלחמה ובטח בה' ש"והיה המחנה הנשאר לפליטה".

שילוב ניגודים

בעומק יותר יש לומר, שהקושי המיוחד כאן היה בצורך להיערך לקראת שלוש הפעולות הללו בעת ובעונה אחת. מדובר כאן בשלושה דברים מנוגדים: 'דורון' נובע ממידת החסד; 'מלחמה' – ממידת הדין; ואילו ה'תפילה' קשורה עם מידת הרחמים.

קשה מאוד לפעול בעת ובעונה אחת בשלוש מידות הפוכות. לכן נדרש יעקב להתקין עצמו לכך, מתוך התגברות מיוחדת שיש עמה שינוי הטבע. הוא התעלה מעל טבעו, וכך היה יכול לשלב שלוש פעולות בעלות אופי ותוכן מנוגדים.

למעלה מהטבע

מלחמת יעקב ועשיו מסמלת את המלחמה המתמדת בין יצר הטוב ליצר הרע. גם במלחמה זו יש להתקיף את יצר הרע בעת ובעונה אחת בשלוש המידות של חסד, דין ורחמים. בדרך זו מובטח הניצחון, כשם שיעקב היה בטוח שבפעילות זו יצליחו הקב"ה לנצח את עשיו.

וכך גם בעבודה העיקרית של דורנו, העבודה לגבור על הגלות ולהביא את הגאולה, אי-אפשר להסתפק בכך שפועלים על-פי הטבע והשכל, שכן אז יכול העולם להתייצב כנגד ולהפריע. ההצלחה היא כאשר מתעלים מעל הטבע ופועלים מתוך התמסרות שלמעלה מטעם ודעת, ואז מצליחים לנצח את 'עשיו הוא אדום' ומגיעים לייעוד "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו, והיתה לה' המלוכה", בביאת משיח-צדקנו בגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 265)

 

ופינה חדשה מאת מטפל מוח 1 יוני נוימן  – נייד 0556607129

פרק 7

 

שאלה:

שלום וברכה, אני אדם אופטימי מטבעי. שמתי לב בזמן האחרון שכאשר אני מתחיל משהו חדש בחיים, אני מתעלם מהבעיות שעלולות לצוף ורואה רק את התוצאה הסופית ואז כשמגיעות הבעיות אני נכנס ללחץ, מה אפשר לעשות בכדי לחיות בצורה שפויה יותר?

תשובה:

התופעה שאתה מעלה קיימת אצל אנשים רבים ובעיקר אצל אנשים שהם אופטימיים בטבעם. אני מייחס את התופעה הזאת לבריחה שיש לנו מהתמודדות עם דברים כואבים. לכן, אנשים אופטימיים מסוגלים להתעלם מהכאב, דבר שאינו ניתן לבעלי הפסימיות.

בנוסף,  ניתן לראות את התכונה הזאת בעיקר אצל אנשים מבריקים שיודעים שהם יכולים להתמודד עם דברים שלא ילכו כשורה. המילים ששגורות על פיהם בדרך כלל הן:" אל תדאג יהיה בסדר" ובתרגום שלי: אני יודע שישנן בעיות אך כרגע אני לא מוכן לשים לב אליהן כי זה לא נעים לי, אבל ברור לי שכאשר הם יגיעו אני יסתדר איכשהו וגם אם לא אסתדר אדאג בדרך כלשהי לחפות על זה. הבעיה המרכזית בדפוס התנהגות שאתה מתאר היא, שהוא גורר אחריו בהכרח חיים מלחיצים יותר כי אתה  עסוק בהרבה מהזמן בלכבות את השרפות של הדברים שלא תכננת כראוי, זה יכול להיות בהספק בלימוד, בטיול משפחתי או בכל פרויקט אחר.

בכדי להגיע לפתרון חשוב לדעת שבמקרים שלא מדובר בעצלנות גרידא, דפוס התנהגות זה נובע בדרך כלל מכך שהאדם לא מוכן להשלים עם העובדה שיש לו חסרונות, או אם נדייק קשה לו שאחרים ידעו שלא הכול בסדר אצלו. עם השנים הוא מפתח הימנעות מהכרה בכאב וגם לעצמו הוא מספר שהכול בסדר, כי איך יכול להיות שלא הרי הוא אדם אופטימי?

לכן, במקרה הזה אני ממליץ לראות את המצב כפתח משמיים לעבודה על מידת הענווה.          כאשר אתה עומד לפני תכנון של פרק חדש בחיים, קודם כל תעורר את עצמך בניגוד לטבע שלך להתבונן בנתונים באובייקטיביות ותראה אילו דברים עלולים להפריע לך בהמשך בהתאם לכישרונותיך. ברגע שהבנת מה יכול לתקוע אותך תיפנה לחברים שמבינים באותו תחום ותתייעץ איתם איך אפשר לפתור את הבעיות מראש. בהצלחה.     

 

 

אמת ושקר – יושר ואמון על תלמידים ומורים ועל החיים בכלל

אל המערכת הגיעה הפניה הבאה

שלום יהודה 

האם תוכל לשלוח חומרים בנושא העתקות במבחנים, אמת ושקר. בשבוע שעבר ערכתי מבחן ולצערי מספר תלמידים נתפסו בהעתקה. הדבר כאב לי מאוד ואודה לך אם תעזור לי בכך.

שלום וברכה

מדת האמת מיוחסת ליעקב אבינו. "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם". והנה דווקא הוא משתמש בדרך של שקר ורמייה. "הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמיים". אמנם שקר זה, ששיקר יעקב ליצחק אביו, נעשה בציוויה של רבקה; אמנם שקר זה היה "שקר לבן", שכן יעקב אמר "אנוכי" – זה אני, ו"עשו" הוא "בכורך"; אמנם שקר זה נדרש למען מטרה נעלה מאד, והיא הקמתו של עם ישראל על יסודות בריאים ומוצקים; אבל שקר הוא שקר, ואיך ייתכן להצדיק את השקר?

כותב לנו הרב יעקב אריאל. ברור כשמש שיעקב אבינו לא רצה לשקר. רק ציוויה של אמו הביא אותו לידי כך. חז"ל ממחישים את תחושתו הקשה של יעקב באותה שעה ואמרו: "וילך ויקח ויבא לאמו" – שלוש פעמים "וי" – שהיה יעקב "אנוס וכפוף ובוכה". ומדרש אחר שם בפיו את התפילה: "ה', הצילה נפשי משפת שקר, מלשון רמיה!". לא מתוך רצון ושמחה שיקר יעקב ליצחק אביו אלא באילוץ וכפיה.

אילו היה השקר איסור תורה מפורש, לא היה שום מקום להישמע לדבריה של רבקה. הרי מצוות כיבוד הורים נדחית מפני כל מצוה של תורה. אך השקר – אינו איסור מפורש מדאורייתא. איסורי "לא תשקרו" ו"מדבר שקר תרחק", לא נאמרו אלא בבית המשפט, ובאו לאסור על עדות שקר ועיוות הדין. המקור לאיסור השקר הוא מצוות "והלכת בדרכיו", המחייבת כל אדם מישראל לדבוק במידותיו של הקב"ה, כאשר בראש הרשימה – מידת האמת. "חותמו של הקב"ה אמת". מי שמשקר – מנתק את עצמו מן הקב"ה.

מסביר ה"שפת אמת", התפלל יעקב אבינו: "הצילה נפשי משפת שקר". דהיינו: ביקש יעקב אבינו שנפשו לא תיפגע מן השקר שיצא משפתיו, והתחנן שמידת האמת שבאישיותו תישאר כפי שהיתה.

נופך נוסף מביא על כך הנצי"ב מוולוז'ין. הוא עומד על כך שהשקר של יעקב היה בבחינת "עבירה לשמה". אחד התנאים המהותיים לאפשרות הקיום של "עבירה לשמה" היא שהעובר לא יהנה ממעשה העבירה. ואף יעקב אבינו כן, בא "אנוס וכפוף ובוכה". אך מחיר יקר שילם יעקב על כך שתחושה קשה זו לא היתה שלמה בכל מאת האחוזים. חז"ל רמזו לכך במדרש, כשאמרו: "זעקה אחת הזעיק יעקב לעשיו… והיכן נפרע לו? – בשושן הבירה, שנאמר (במרדכי היהודי): ויזעק זעקה גדולה ומרה". לא נענש יעקב על כך שהביא את אביו לכלל "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד". ודאי הוא שחרדתו של יצחק גרמה לו מועקה קשה. אבל זעקתו של עשיו, יתכן שגרמה לו איזושהי הנאה של שמחה לאיד. ועל כך הוא נענש.

אם חשבנו שגניבת דעתו של יצחק על ידי יעקב יכולה להוות תקדים גם לאחרים, הרי הוברר לנו מהם התנאים ומהו המחיר.

חכמי ישראל הפליגו בשבחה של מידת האמת וגינו מאוד את השקר: האמת היא מהדברים שהעולם עומד עליהם (אבות א, יח), 'חותמו של הקב'ה – אמת', ואילו מי שרגיל לשקר אינו רואה את פני השכינה, שנאמר (תהלים קא, ז) 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'.

גם רמזים שונים נאמרו בעניין זה: האותיות א' מ' ת' מסודרות בסדר האלפביתי הנכון, ואילו האותיות ש' ק' ר' הן בסדר הפוך. האותיות א' מ' ת' עומדות כל אחת על שתי רגליים, ואילו האותיות ש' ק' ר' עומדות על רגל אחת, ללמד כי דבר אמיתי הוא יציב וקיים, והשקר סופו ליפול (ומכאן הביטוי הידוע 'לשקר אין רגליים'). האותיות א' מ' ת' רחוקות זו מזו בסדר האלף-בית, ואילו האותיות ש' ק' ר' סמוכות זו לזו; ללמד כי בעולם שלנו, השקר הוא שכיח ואת האמת קשה יותר למצוא.

עוד כיוון מעניין ראיתי על מידת האמת של יעקב

תלמיד חבר גדול היה ל'קוצקר', רבי מרדכי יוסף מאיז'ביצה. דבוק היה התלמיד בדרכו ותורתו של רבו שנים רבות. אך יום אחד בעת הסתגרותו של הרבי, עזב רבי מרדכי יוסף בראש קבוצה גדולה של תלמידים את חצר הרבי. התלמיד המשיך להעריץ את רבו ודרכו, אך דווקא מתוך דרכו של הרבי הוא הרגיש שעליו לחדד את מידת האמת.

הרי יש סתירה בין האמת לעולם? התקשה רבי מרדכי יוסף בקושיית רבו, אם כך – האם הדרך להסתגר ולברוח מן העולם?

רבי מרדכי יוסף נתן פיתרון אחר – יש אמת ויש אמת לאמיתו. 'אמת לאמיתו' זו אמת שנותנת מענה לעולם. האמת הבורחת מן העולם מפקירה את העולם לכוחות השקר אך ה'אמת לאמיתו' מוצא את הפיתרון האמיתי במציאות הקיימת.

אבי הרעיון של ה'אמת לאמיתו' הוא… יעקב אבינו. כידוע, מידת האמת היא מידתו של יעקב אבינו – "תתן אמת ליעקב". יעקב נקרא בפרשתנו – "איש תם יושב אהלים". אך מי שיתבונן במעשי האבות, יגלה שהאב שכביכול 'שיקר' יותר מכולם הוא יעקב אבינו. וכפי שהעיד על עצמו יעקב בקשר ללבן – "אחיו אני ברמאות" (מגילה יג:). וכן – במעשה גניבת הברכות בפרשתנו הוכרח יעקב לומר – "אני עשיו בכורך" ועוד.

נשאלת השאלה – אמנם יעקב 'שיקר' מחוסר ברירה, אך בכל זאת 'אמת' אין כאן, ואם כך למה לשבחו במידת האמת?

אלא, שזהו סוד ה'אמת לאמיתו'. אם יעקב היה נמנע מ'לשקר' הרי עשיו היה נוטל את הברכות שלא בצדק, שהרי הבכור האמיתי הוא יעקב. אם יעקב לא היה משתמש בתכסיסים כנגד לבן, הרי לבן היה גוזל את כל כספו ורחל ולאה היו נותרות שבויות בידי לבן הרמאי. כך יעקב היה נותר באופן אישי איש אמת, אך העולם כולו היה נותר בידי כוחות השקר.

אנו מאמינים בדרך שחותרת לתקן את העולם. דרך שתוביל את העולם לאמת שלו. בדרך זו מי ש'משקר' לעולם, הרי הוא משקר את השקר, כמציב תמונת ראי מול תמונה הפוכה, ומשיב את העולם לאמת שלו. זהו ה'אמת לאמיתו'.

צריך זהירות, בירור וזיקוק רב בכיוון רוחני זה, אך הוא חשוב מאוד, כי לעיתים צדקנות יתירה מחריבה את בית מקדשנו ואילו ה'אמת לאמיתו' מביא גאולה לעולם.

אמירת האמת וההתרחקות מן השקר היא אחד הצווים המוסריים הבסיסיים ביותר. ערך זה משותף לכל בני האדם, וכל אדם מרגיש מעצמו שהאמת היא דבר טוב ונכון, והשקר רע ומכוער. שום חֶברה מתוקנת אינה יכולה להתקיים בלי מידת האמת, שכן החיים המשותפים מחייבים שבני האדם יוכלו לסמוך זה על זה ולהאמין זה לזה. משום כך מי ש'המילה שלו היא מילה' זוכה בכל מקום להערכה רבה. הורים רבים אומרים לילד שעשה מעשה רע: 'אם תאמר את האמת, לא תקבל עונש', משום שהחינוך לאמת חשוב כמעט יותר מכל דבר אחר.

מסופר על הגאון רבי עזרא עטייה זצ'ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף': בתקופת מלחמת השחרור, היה עליו פעם לחתום על תעודת 'סמיכה' לאחד מתלמידיו. אמר הרב: 'כאן אינני יכול לחתום. אלך לישיבה בעיר העתיקה, ושם אחתום'. אמרו לו: 'מדוע ילך הרב, והלא עכשיו מלחמה והדרך מסוכנת, ומה ההבדל אם חותמים שם או כאן?' הסביר להם הרב: 'ראו, בסוף התעודה כתוב: '…החותֵם פה בישיבת פורת יוסף, העירהעתיקה' וכיצד אחתום על דבר שאינו אמת?…'

זהירות, גנבים!

 ישנם מקרים שבהם האדם אינו משקר במפורש, אבל במעשיו הוא גורם לזולת להאמין בדבר שאינו נכון. דבר זה אסור, והוא נקרא 'גניבת דעת'. אסור למשל להציע לחבר מתנה אם אנחנו יודעים מראש שהוא יסרב לקבל, וכל הכוונה היא להתחנף אליו ולגרום לו לחשוב שאנחנו רוצים בטובתו. דוגמה מובהקת נוספת לגניבת דעת היא העתקה במבחן, שנועדה להשיג ציון גבוה יותר בדרך רמייה.

אל תשקר ל…עצמך

מידת האמת חשובה לא רק בין אדם לחברו, אלא גם בין אדם לעצמו; למעשה, כל הנאמנות לתורה ולמצוות מבוססת על המחויבות הפנימית של האדם ללכת בדרך האמת. כל אחד מאיתנו שעשה אי פעם דבר שלילי, יודע שבאותו רגע הוא שיקר לעצמו ואמר 'זה לא כל כך נורא' או 'אפשר לחטוא בלי להיענש' וכדומה. ישנם גם אנשים שפוגעים בזולת, ואחר כך משכנעים את עצמם שהם הצד הצודק בסיפור. מעשים רעים רבים נעשו בידי אנשים ששכנעו את עצמם שהם פועלים ממניעים טהורים ונאצלים, בעוד שלמעשה הניעו אותם רגשות אנוכיים וקטנוניים של קנאה, תאוות כבוד וכדומה. הנכונות של האדם להיות אמיתי עם עצמו ולהכיר בכוחות הפועלים בתוכו – הן הגבוהים והן הנמוכים – היא דבר הכרחי לכל התקדמות רוחנית.

גם כשאדם עושה מעשה טוב, כמו למשל עזרה לחבר, יכולים להיות לכך מניעים נמוכים כמו הרצון להערכה חברתית או הרצון לקבל משהו בתמורה. דבר זה אינו בהכרח שלילי, אולם על האדם להיות מודע לכך, כדי שיוכל בהמשך לזכך את עצמו ולפעול מתוך רצונות נעלים יותר.

והנה לפניכם סיפור מעניין שמצאתי בעלון שלום לעם

צהלות שמחה פרועות נשמעו מתוך המשרד הראשי של מפעל הטקסטיל. המנהל וסגנו חגגו את הצלחת ה'תרגיל' שלהם. העסקה הגדולה עם הצבא של מדינת גמבוליה נחתמה, והיא תזרים לכיסיהם כסף רב – והכול בזכות התחכום והערמומיות שלהם. 'אתה רואה?' טפח המנהל על כתפו של סגנו, 'אמרתי לך שהדרך היחידה להרוויח כסף זה לעשות קומבינות'.

הכול החל שבועיים לפני כן, כאשר מנהל המפעל וסגנו הבחינו שהרווחים יורדים לאחרונה, ומוצרי הטקסטיל של המפעל נמכרים פחות מאשר בעבר. לא שהיה חסר להם כסף; המפעל שלהם היה המפעל המצליח ביותר בתחומו, ובכל פעם שצץ להם מתחרה, הם הורידו את המחירים כדי לשבור אותו. כל המפעלים האחרים נסגרו או הצטמצמו, אבל למנהל ולסגנו זה אף פעם לא הספיק. הם רצו להרוויח עוד ועוד כסף, ולא שבעו אף פעם.

באותו זמן התפרסם מכרז של צבא גמבוליה, לתפירת מדים חדשים לעשרות אלפי החיילים. מדינת גמבוליה הייתה מדינה קטנה אי שם באפריקה, ולא היו בה מתפרות או מפעלי טקסטיל. המנהל וסגנו רצו מאוד לזכות במכרז הזה, שיזרים לכיסיהם ממון רב. אם הם ירוויחו כמה דולרים על כל חליפת מדים, הרווח יסתכם בסכום גדול. הבעיה הייתה שהם לא היו לבד. בוודאי מפעלים נוספים יגישו הצעות מחיר למכרז, ואי אפשר לדעת מי יזכה.

'יש לי רעיון מבריק', אמר המנהל. הוא שלף מתוך ערימת הדפים שעל שולחנו דף אחד שהגיע בפקס באותו יום.

'תסתכל בזה', אמר המנהל לסגנו. זו הייתה הודעה על העלאת מחירי הבדים בעשרים אחוזים בעוד שלושה שבועות.

הסגן הביט בדף ולא הבין מה כל כך משמח את המנהל. מחירי הבדים כל הזמן בעלייה, וזה רק מקטין את רווחי המפעל.

'אני הולך להגיש הצעת מחיר על פי מחירי הבדים הנוכחיים', הפתיע המנהל את סגנו, 'וכך בטוח נזכה במכרז, כי נהיה יותר זולים מכל המתחרים שיגישו בוודאי הצעות מחיר על פי מחירי הבד החדשים והיקרים '.

'אוקיי', אמר הסגן באי הבנה, 'אבל מה נעשה לאחר שהמחיר יעלה? אנחנו נישאר 'תקועים' עם המחיר הישן, ורק נפסיד עוד יותר.'

'כאן בדיוק הרעיון המבריק שלי', חייך המנהל מאוזן לאוזן, 'אנחנו נכניס סעיף מתוחכם בחוזה, שיקבע כי אם מחירי הבדים עולים בין מועד חתימת החוזה למועד אספקת המדים, המחיר עולה בהתאם לעליית מחיר הבד. הם לא יודעים לקרוא חוזים, הגמבולאים האפריקנים האלה. הם רואים רק את השורה התחתונה. בשורה התחתונה הצעת המחיר שלנו תהיה הכי זולה, אבל אחר כך נעלה להם את המחיר, וכך נרוויח פי שניים'.

'וזו לא רמאות?' שאל הסגן את המנהל בחשש.

המנהל פרץ בצחוק גדול. 'זה לא רמאות', אמר, 'זה נקרא 'קומבינה'. אולי אסור לרמות – אבל בוודאי שמותר לעשות קומבינות. רק ככה אפשר להרוויח כסף'.

שבועיים עברו, ויום אחד הגיע פקס למשרד המפעל, ובו הבשורה: זכיתם במכרז לתפירת מדי הצבא של גמבוליה. צהלות שמחה פרועות נשמעו מתוך המשרד. המנהל וסגנו חגגו את הצלחת ה'תרגיל' שלהם, והתכוננו לגרוף את הכסף הגדול על חשבון צבא גמבוליה.

סגן המנהל הזמין כמות גדולה של בד מיוחד, ושילם עליו במחיר הישן. מכונות התפירה החלו לעבוד שעות נוספות, ולאחר כמה ימים, לאחר שמחירי הבדים עלו, שלחו המנהל וסגנו הודעה לצבא גמבוליה כי מחירה של כל חליפת מדים יעלה בעשרים אחוז בגלל עלייה בלתי צפויה במחירי הבדים, כפי שכתוב בפירוש בחוזה.

כצפוי, ראשי צבא גמבוליה לא התווכחו, כי הם כבר השתוקקו לקבל את המדים החדשים. הם הודיעו שבסיום העבודה, הם אכן יוסיפו עוד עשרים אחוז על המחיר, כפי שהחוזה מחייב.

המדים נתפרו בקצב, ונארזו לקראת המשלוח לגמבוליה. העובדים הקבועים עבדו מבוקר עד ערב, ועובדים אחרים עבדו בלילות. המפעל עבד סביב השעון כדי להשלים את ההזמנה במהירות. המנהל וסגנו חיככו ידיים בהנאה. עוד שלושה ימים יגיע נציג צבא גמבוליה למשרד עם כל הכסף, והוא ידאג להעברת המדים למדינה האפריקנית הרחוקה.

למחרת בבוקר, קם המנכ'ל בבוקר במצב רוח טוב, כשהוא חולם על עשרות אלפי הדולרים שהוא עומד להרוויח. הוא נכנס למכוניתו והחל לנסוע לכיוון המפעל. הוא פתח את הרדיו כדי לשמוע חדשות, וכששמע את הידיעה הראשונה, החוויר והחל לרעוד. הוא כמעט עשה תאונה מרוב בהלה ותדהמה. הקריין הודיע כי במדינת גמבוליה שבאפריקה, התרחשה במהלך הלילה הפיכה צבאית. הנשיא, שרי הממשלה וכל ראשי הצבא הודחו, והוכנסו לכלא.

המנכ'ל הגיע בקושי למפעל, ועל פי מראה פניו העגומות של סגנו, הוא הבין שגם הוא כבר שמע את הידיעה. הקומבינה שלהם התפוצצה להם בפרצוף. כל התכנון לגרוף הון ירד לטמיון. עכשיו הם לא ייראו אפילו דולר אחד מצבא גמבוליה, והם נותרו רק עם חובות ענק על הבד המיוחד שהם קנו במחיר הישן

מדי פעם אנחנו נתקלים בפיתוי לעשות איזו 'קומבינה'. עמוק בלב אנחנו יודעים שזה לא בסדר, אבל אנחנו משכנעים את עצמנו שזה לא רמאות ולא גניבה, אלא רק קומבינה הניסיון מלמד שבכסף שאדם הרוויח לא ביושר, אין סימן ברכה. מרמאות רק מפסידים, לפעמים במישרין ולפעמים בעקיפין, אבל אין תחליף לכסף שהשגנו ביושר ובצדק, שבו נראה ברכה והצלחה

ולצד ההלכתי גרידא

דוגמה שכיחה לגניבת דעת – דוגמה שרבים מאתנו מכירים מידי טוב – היא העתקה במבחנים. גם במקום שאין השלכות ממוניות, הרי שעצם ההעתקה במבחן 'גונבת את לב' הבוחן/מורה, בכך שהוא מאמין שהנבחן אכן יודע את החומר על בוריו. בנוסף לכך, במקום שהנבחן משיג תעודה כלשהי, ייתכן שתהיינה השלכות לטווח הארוך: בכל פעם שהוא עושה שימוש בתעודה, הוא 'גונב את לב' הגוף שמבקש לדעת את תוצאות המבחן.

יישום שכיח נוסף מתואר על-ידי ה'בן איש חי' (כי תצא ט). דרכן של נשים ערביות הייתה להניח מיכלים גדולים של יוגורט למכירה, וניתנה רשות לקונים פוטנציאליים לטעום מן הסחורה. ה'בן איש חי' כותב שמי שעושה 'מעגל טעימות' ללא כוונת קנייה עובר על איסור גניבת דעת. בנוסף, הוא קובע שיש בכך איסור גזל פשוט, שכן רשות לטעום ניתנה רק למי שחושב לקנות מהסחורה, ולא למי שרק רוצה לאכול בחינם (אך ראה שבת קכט, א, שלכאורה סותר הוראה זו).

מקבילה מודרנית לכך היא ניצול מדיניות החלפה של חנויות. חנויות המציעות אפשרות של החזרת המוצר (תמורת כסף הקניין) עושות כך דווקא עבור לקוחות הרוצים לקנות את המוצר – או לפחות שוקלים לקנות אותו – אך רוצים לשמור לעצמן את הזכות להחזיר את המוצר במקרה שאינם שבעים רצון. אם הלקוח אינו מעוניין כלל וכלל לקנות את המוצר, ורק רוצה לעשות בו שימוש חד-פעמי, עושה ניצול לרעה במדיניות החזרה של החנות, ו'גונב את לב' המוכר. כך הדין גם בנוגע לנסיעת-מבחן: אסור לקחת מכונית לנסיעת-מבחן במקום שאין שום כוונה לקנות את הרכב.

יש לציין שבמקום שהנוהג הנ"ל, הגם שאינו ראוי, נעשה נוהג שכיח, והחנויות מודעות לכך, שוב לא יהיה בכך איסור של גניבת דעת.

עוד יישום מעניין מופיע בספר חסידים (נא), הכותב שאין להקדים שלום לאינו-יהודי (קל וחומר ליהודי) עם מילת גנאי, כשהלה מבין שהכוונה לברכה ולשבח. נוכחתי פעם ברוסיה, כאשר תייר דובר-אנגלית בישר אדם מקומי עם חיוך רחב ומילת קללה; בוודאי שאין זו דרכה של תורה.

ולפינת ההפעלות והמדיה. הנה כמה דברים שיכולים לעזור לכם

העתקה במבחן

העתקה במבחן חלק ב

מצער, אך גם זה שודר

העתקות במבחנים – מצחיק או שלא

ויצמן גונב את המבחן

חוברת

הפעלה של רשת אמי"ת – http://old-amit.org.il/internet_kahalacha/p6.htm

שיר לסיום בנושא

פרק 432 – פרשת ויצא "התחברות לתלמידים שלנו"

והשבוע בתוכן הפרק

  • רעיון חינוכי בנושא התחברות לתלמידים שלנו
  • סיפור של ר' נחמן
  • כמה סרטונים בנושא
  • שני סרטונים מצחיקים
  • פינות חדשות
  • וכמובן בדיחה לסיום

"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו" (בראשית כ"ח י"ב)

כך צריך להיות המחנך: מצד אחד הוא צריך להיות "מוצב ארצה" – הוא צריך לרדת למטה אל התלמידים. ומצד שני "וראשו מגיע השמימה" – הוא צריך להראות דוגמא אישית ולשמור על סמכותיות. אבל אם המחנך תלמיד חכם וירא שמים המושלם בכל המעלות אבל יהיו לו דרישות גבוהות מידי מהתלמידים והוא לא ירד אליהם בדרגה, ולא יראה ידידות ומאור פנים, זה עלול ליצור לחץ גדול מידי על התלמידים, ולגרום לתוצאות לא טובות למרות הכוונה  הטובה של המחנך. נראה לי שהסיפור הידוע של ר' נחמן מתחבר מאוד לעניין.

פעם אחת, בן מלך אחד נפל לשיגעון [השתגע וחשב] שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו. [בעקבות כך חשב בן המלך כי הוא] צריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו.

[מה עשה החכם? ] הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: אני גם כן הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה.

אז רמז החכם והשליכו להם כתונת, ואמר החכם ההינדיק לבן המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכתונת. ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.

ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן, ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? אפשר לאכול וגם להיות הינדיק. ואכלו. ואחרי כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.

ניתן לומר כי ככל שמתווכחים עם בן המלך יותר ומנסים "להוכיח" לו שהוא לא הינדיק, כך הוא כדי להגן על העמדה שלו, משכנע את עצמו עוד יותר שהוא הינדיק. כי אם מנסים להוכיח לו שהוא טועה, אז הוא מנסה להתבצר בעמדה שלו, וכך הוא משכנע את עצמו עוד יותר שהוא באמת הינדיק. ולא משנה כמה מתווכחים איתו שהוא לא תרנגול הודו, כך הוא בטוח עוד יותר שהוא הינדיק.

והפתרון של החכם היה, להפסיק להתווכח עם בן המלך. החכם בשום שלב לא התווכח עם בן המלך. אין בעיה, מי אתה חושב שאתה? הינדיק?! אין בעיה, זה בסדר גמור שאתה הינדיק. אדרבה, גם אני הינדיק. אבל מה דעתך להישאר הינדיק ולאכול ליד השולחן?!

החכם השתמש ב פסיכולוגיה הפוכה אמיתית כדי לרפא את בן המלך. החכם לא צעק על בן המלך, החכם לא אמר לבן המלך שהוא משוגע, החכם קיבל אותו כפי שהוא. כי כל שאר הרופאים, בוודאי ניסו לצעוק על בן המלך ולהגיד לו שהוא השתגע ושהוא לא תרנגול הודו. כל אותם רופאים "חכמים", ניסו ללא הועיל להשתמש בכוח מול בן המלך. אך הם רק גרמו לו לנזק נוסף כנ"ל.

לעומת זאת, החכם לא השתמש בכוח אלא במוח. החכם התייחס לאותו משוגע שכולם התייאשו ממנו, החכם התייחס אליו בצורה מכובדת. הוא לא השפיל אותו, לא התווכח איתו ולא העיר לו שום הערה. החכם התייחס לאותו בן מלך בצורה מכובדת. אדרבה, הוא התנהג בצורת ההתנהגות החיצונית של בן המלך, דהיינו כיבד את מרחב השליטה של בן המלך, ונתן לו להרגיש שהוא משהו.

ומה היתה השיטה של החכם? השיטה שלו היתה ממש פשוטה (פסיכולוגיה הפוכה אמיתית). אין בעיה שתחשוב שאתה הינדיק, אבל תתנהג כמו בן אדם. דהיינו לא משנה מה עשית, מה עבר עליך, מה אתה חושב שעשית, כמה טעויות נדמה לך שעשית, כמה כישלונות נכשלת ואתה עדיין נכשל, הכל בסדר גמור, אל תילחץ מכך. כי הטעות הגדולה ביותר שאפשר לעשות, היא לצעוק ולריב עם הינדיק. דהיינו שהאדם מתחיל להאשים את החלק של ההינדיק שיש בו.

כך גם אנו כאשר אנו רוצים להצליח עם תלמידינו עלינו לרדת לדרגתם. להתחבר אליהם לאט ובהדרגה.

ובפינת המולטימדיה

·         אני מצרף מצגת שיכולה לשמש אתכם בהרבה נושאים

המורה של דר סטודדארד

·         את הסרט תיכון ההזדמנות האחרונה אני מאמין שרובכם כבר ראיתם. המוטו של הסרט הוא ההתחברות לתלמיד בגישה אחרת. לחץ כאן (הסרט במלואו נמצא בדיסק מספר 1)

·         ישנם תלמידים שחווים דחיה מחבריהם. הנה קטע שנקרא הברווזון המכוער 

·         גם לני רביץ מגיש לנו הרצאה מצחיקה שדנה בנושא המדובר "תלמיד שמח"

חלק א 

חלק ב 

ונסיים בבדיחה אהובה עליי מאוד:

מרצה לפסיכולוגיה מסביר איך אפשר לעצבן בן אדם, ואומר: "יש 3 סוגים של מצבים בהם אדם יכול להימצא."
לצורך הדגמה הוא מרים שפופרת ומחייג למספר כלשהו.
בחור עונה לטלפון והמרצה שואל אותו: "חיים בבית?"
"זאת טעות", עונה הבחור ומנתק בכעס.
המרצה מסביר: "מצב ראשון, הבחור כועס, אבל עדיין שולט על עצמו."
המרצה מחייג שוב לאותו מספר, ושוב שואל את הבחור: "חיים בבית?"
הבחור מעבר לקו מתחיל להתעצבן ואומר: "מה קרה לך? אין פה אדם בשם חיים! עזוב אותי כבר!"
המרצה מסביר לסטודנטים: "זה מצב עצבנות שני. הבחור מתחיל לצאת מדעתו."
המרצה שוב מחייג לאותו המספר, ושואל: "חיים בבית?"
הבחור מעבר לקו מתעצבן, מתחיל לצעוק, מקלל את המרצה ובסוף מנתק.
המרצה מסביר לתלמידיו: "עכשיו ראינו איך האדם לא שולט על מעשיו ודיבורו. הוא נורא עצבני ולכן הוא איבד קשר עם המציאות."

פתאום סטודנט אחד אומר: "יש עוד מצב אחד שלא הזכרת."
המרצה המופתע עונה: "בבקשה בוא ותראה."
הסטודנט מרים את השפופרת ומתקשר לאותו המספר.
כשעונים לו הוא אומר: "שלום, קוראים לי חיים, מישהו התקשר ורצה אותי?"

ועוד אחת שקשורה לשבוע שעבר…

אחד מביא לאשתו מתנה ליום הולדת שרשרת זהב. היא מתרגשת כולה ואומר לו מהיכן השגת זאת. הוא עונה לה "מחסדי נעמי"

האשה נפגעת ואומרת מה אנחנו נזקקים? אומר לה הבעל

"מה את רוצה, גם רבקה קיבלה זהב "מיד אליעזר"….

 

ופינה חדשה מאת מטפל מוח 1 יוני נוימן  – נייד 0556607129

פרק 6

 

שאלה:

שלום יוני, כתבת בטור הקודם על הצורך בלקבל את הכאב של הילד וכך הוא נרגע יותר מהר, רציתי לדעת  איך מה שכתבת מתבטא אצל מבוגרים. הרי אמנם אנחנו (לפחות הגברים) בוכים פחות מילדים אבל גם לנו יש רגשות קשים שהולכים ומתעצמים כאשר הם לא מקבלים יחס למשל עצבות  או הרגשה שלא מעריכים אותי?

תשובה: שאלת נכון, באמת גם אצלנו המבוגרים ישנם רגשות המשוועים ליחס ויותר מכך, הם הולכים ומתגברים ככל שאנחנו מתעלמים מהם.

צריך לדעת: באופן כללי כל רגש שאנחנו מדחיקים או מתעלמים ממנו, יחזור אלינו מאוחר יותר בצורה חזקה יותר.

לדוגמא: לפני כחצי שנה הגיע אלי אברך בטענה שיש בו דיכאון שמלווה אותו כבר כמה שנים. בשלבים הראשונים, כך סיפר, הוא ניסה להדחיק את העניין והשתמש בשיטות שונות בכדי לשמח את עצמו. אבל, כבר אמרנו שכאשר אנחנו מתעלמים הרגש מתגבר וכך באמת קרה לו. מאוד יכול להיות שאם אותו אברך היה מתייחס בצורה הנכונה לרגש של הדיכאון מראש, היו נחסכות ממנו כמה שנים של ייסורים.

הרבה פעמים אנחנו מדחיקים רגש מסוים כי אנחנו מפחדים שהוא ישתלט עלינו ונהיה כאילו לעולם. כאן אני רוצה להזכיר כלל שכבר כתבתי לפני כמה שבועות: רגשות הם דבר שחולף!!! אם כך אתייחס אליהם לא אצטרך להדחיק אותם.

אז מה שביל הזהב ביחס לרגשות?

קודם כל אני צריך להכיר בהם, כאשר אני מכיר בהם הם כבר מאבדים מהעוקץ שלהם, בדיוק כמו התינוק שבוכה עד שאני מכיר בכאב שלו. לאחר מכן אני מזכיר לעצמי שעוד כמה זמן גם הרגש הזה יעבור כי הוא רק רגש.

ככלל, הדבר המזיק ביותר שניתן לעשות הוא, להיבהל מרגש שעולה בי כי במקרה של בהלה יכולים להיות רק שתי אפשרויות: או בריחה (הדחקה) או השלמה שאני כזה (תיוג עצמי).

לכן, בפעם הבאה שמתעורר בך רגש שלילי תסתכל עליו בנחת ותגיד לו: שלום עליך אני יודע שאתה כאן, נעים מאוד. אבל גם אל תשכח להגיד לו: אני יודע שעוד מעט אתה תעבור כפי שהגעת. בהצלחה.

 

פרק מיוחד לקראת אספות ההורים

לצפיה מיטבית יש לפתוח את הפוסט בגוגל כרום

 

אסיפת הורים

את הסיפור הבא אני כותב לכם לא לשבח את עצמי אלא כדי להעביר לכם מסר…מקווה שתבינו.

יום שישי רגיל באוירה סתוית, סיימתי את היום עבודתי ונסעתי לקבל פני שבת המלכה. לפתע עולה בזכרוני הבטחה שהבטחתי לאחד המחנכים להתקשר לאמא של אחד התלמידים. נסיונותיו להוביל אותה להבנה שיש בעיה עם בנה וחייבים את שיתוף הפעולה של ההורים עלו בתוהו. הסכמתי לנסות… אולי אצליח לקדם משהו.

נודה על האמת, הדבר האחרון שאני רוצה זה לתת שיחת מוסר לאמא ועוד לפני שבת. איך תהיה אווירת השבת שלהם? מה יתחולל בבית לאחר שהורים מקבלים טלפון לא חיובי מהמנהל? חשבתי לדחות שיחה זו לאחר השבת. אבל פתאום חשבתי לעצמי שאם המצב בבית הספר כל כך מורכב עם הילד, כנראה שבבית המצב מורכב יותר וכדאי לנסות לשנות דבר זה. החלטתי להתקשר ובעיקר להקשיב. אימו של הילד ענתה לי, ולאחר שני משפטים שבהם הסברתי מה  מטרת השיחה, האמא פתחה במונולוג שלילי של 10 דקות על בנה וכמה שהוא מבייש את המשפחה…(אחסוך לכם את שאר התיאורים שנאמרו בשיחה). הבנתי שבאופן הזה לא ניתן לקדם את הילד ובוודאי לא את המשפחה.

החלטתי לעשות עם האמא תרגיל מעניין (שאני עושה אותו הרבה בהדרכות ובהרצאות להורים)

"אני שומע שמצב בכלל לא פשוט", אמרתי לאמא. "האם תהיה מוכנה לעשות איתי תרגיל קטן".

"כן" השיבה בחיוב.

אני מבקש ממך לספר לי בדקות הקרובות רק דברים טובים על הבן שלך. כמובן שהאמא אמרה בשמחה כמו שעונים כולם ואז הייתה שתיקה רועמת. (הסיבה פשוטה ביותר, האמא רגילה כל הזמן להסתכל על "החצי כוס הריקה" ולא ההיפך). לאחר מכן התחילה האמא לומר דברים חיובייים על בנה והיה קשה לה להפסיק. מכאן השיחה התפתחה לכיוון אחר לחלוטין (אתן לכם לנחש ולדמיין).

אחתום את הסיפור בכך שביום ראשון בבוקר קיבלתי הודעה לנייד בזו הלשון – "הרב נוימן, תודה רבה על השיחה ביום שישי,, תוצאותיה ניכרו כבר בשבת, הייתה לנו שבת מקסימה".

לעיתים מילה אחת, משפט אחד, ראיה שונה יכולה לשנות עולמות. אני מזמין כל אחד ואחת לקבל מתנה מיוחדת שתעזור לו ולצוותו להיות מוכנים יותר לאחת התקופות היותר  מאתגרות, תקופת אסיפת ההורים. כל בית ספר נערך לערב המיוחד עם כמה מטרות:

א.      מסירת מידע על התלמיד

ב.      מציאת דרכים להמשך קידומו

ג.       המשך ההיכרות בין ההורים לבין הספר.

כמובן שכל בית ספר מגדיר לעצמו עוד מטרות ויעדים שאפשר להשיג בערב זה ובהחלט העניין מבורך.

אני מצייד אתכם בחומרים שיכולים להועיל לכם לקראת ערב זה. מקווה שהדבר יהיה לעזר עבורכם ועבור הצוות שלכם.

 

מצגת שהכנתי לקראת אסיפת ההורים אסיפת הורים  בחלון החדש שייפתח ליחצו על הקישור הכחול

 

בעמוד האחרון בקובץ ישנה רשימת 'טיפים',לשימושכם.

כמו כן מצרף קישור לסרטון אשר הוכן ע"י הצוות מיחידת הל"ב בבר אילן בנושא:   https://www.youtube.com/watch?v=o-7Abcl2tbQ

 

מספר סרטונים שמדברים על פגישות הורים

 

 

עוד חומר שיכול להיות לעזר רב, ליחצו על הקישור –

– https://www.google.co.il/#q=%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D

 

 

פרק מיוחד לחודש כסלו בנושא גבורה

יש לפתוח את הפרק בגוגל כרום

שימו לב – כדאי לצפות בסרטונים במסך מלא במיוחד עם תלמידים

בס"ד

כמה הודעות

א.      ברכות לעשרות המצטרפים בשבועות האחרונים לרשימת התפוצה. אנא העבירו ככל שתוכלו פרק זה לכל מי שאתם מכירים.

ב.      לבקשת רבים הפרק הזה עוסק בנושא הגבורה. הפרשנות שלי לסרטונים היא אישית וכל אחד יכול לפרש אחרת.

ג.        השתדלתי לכלול ברשימת הסרטונים גם כאלה שיתאימו לתלמידים ביסודי וגם בעל יסודי.

ד.      אל תשכחו שהסרטונים לא מחליפים את השיעור הרגיל או את הדיון החשוב בנושא, אלא רק באים להעשיר לכם את המגוון הרגיל הקיים אצלכם.

ה.      אני יודע שישנם עוד סרטונים בנושא גבורה שלא הכנסתי אך ניסיתי לבחור את המשמעותיים ביותר לתלמידים בעיניי.

תוכן

 

רעיון חינוכי שמצאתי באתר הידברות

רשימת של מערכי שיעור בנושא גבורה ולחג החנוכה

23 סרטונים בנושא גבורה

          ולסיום מערכון כשר ומצחיק בנושא "איזהו גיבור? – הכובש את יצרו"

ימי החנוכה מתקשרים מיידית בתודעתנו כימי גבורה. אנו מדמיינים את מתתיהו, יהודה אחיו ואחיו כעזי נפש, ומשווים אותם לאותם לוחמים המופיעים על דפי העיתונים או על גבי המסכים, ואין לך עיוות גדול מזה, שכן במחשבת היהדות המושג גבורה שתואר כבוד שלו- גיבור, מוענק לא לגיבור הפיזי הגובר על יריבו בזירת האגרוף או מתאבק המכניע את המתמודד מולו.

אמת כי אף זה פן אחד, אך לא הוא המעניק את הכבוד וההערכה לאדם, אלא כלשון המשנה במסכת אבות (פרק ד', משנה א'): איזהו גיבור- הכובש את יצרו. הגבורה אליה אדם צריך לשאוף להגיע היא גבורה מסוג אחר. גם כאן יש ריב חזק, עיקש וערום.

הניצחון עליו הוא גבורה, התגברות על כוחות רוחניים, על יצרים ודחפים אדירי כוח ולהכניעם. זוהי מלחמה כל החיים, בכל יום, ובכל שעה ורגע. היריב הוא קשה, ואינו מתבייש לשוב לחזור ולהילחם, תוקף בכל החזיתות, אין לו מוסריות, ואינו כפוף לשום אמנה המעגנת זכויות האדם. אדם החש פגוע, ובצדק, תמלא את ליבו תחושת כעס וחרון, אשר תהפוך עד מהרה לבקשת נקם. כל מעייניו ומחשבותיו יתמקדו בשאלה איך להשיב מנה אפיים, ובצורה הכואבת ביותר.

וכלשון הזהב של הרמב"ם: והנקמה לו מתוקה מדבש. והנה בעיצומה של סערת רגשות עזה זו עומד מולו תמרור, צו אלוקי: לא תקום ולא תיטור (ויקרא יט, יח), ומלחמה ניטשת בליבו, לציית לצו התורה, ולהניח את שבליבו, לא לפגוע לא פיזית, אף לא מילולית. גם להזכיר לאחר זמן את ההתנהגות או המעשה הפוגע אסרה תורה- לא תיטור. כמה כוחות נפש צריך האדם למצות מעצמו כדי לעמוד במלחמה זו ולנצח? לזאת יקרה גבורה- התגברות על הצורך הפנימי, כבישת והכנעת תשוקות ויצרים המאיימים לשטוף את עולמו.

מהלך אדם בדרך לפתע, רואה הוא תיק. מרימו ונוטלו, ומגלה בתוכו חבילות יהלומים ארוזים במעטפות, ולידם תכשיטי זהב המשובצים אף הם ביהלומים. במקרה הוא עובר בענף, ומסוגל להעריך את שוויו האמיתי של האוצר. הוא יודע שמדובר במיליונים. מיד מתחילות מחשבות להתרוצץ במוחו: הנה זה הרגע של חיי. באחת אוכל לפתור את כל הבעיות, להחזיר את כל החובות המעיקים, ולחיות חיים חדשים, נוחים ועליזים, לרכוש וילה מפוארת, להרחיב את השכלתי וכו' וכו'.

בדמיונו הוא נכנס למכונית מודל 2007… ומאידך, הוא יודע כי כל מה שהוא יעשה, יש מאבד שכל עולמו חרב ברגע אחד של האבידה. מי יודע לאיזה חיים אומללים הוא צפוי עתה? תסבוכת של חובות, נושים, ומי יודע לאן יגיעו הדברים. אולי זה כספם של אחרים שהופקדו בידו, ואין לו להשיב, יצטרך למכור את ביתו, וכל חייו וחיי משפחתו יהרסו, ובתורה יש מצוה להשיב אבידה לבעליה השב תשיבם לאחיך (דברים כב, א').

האם ניתן לתאר את המלחמה המתנהלת עתה בתוך ליבו? איזה כוחות אדירים מושכים אותו לכיוונים מנוגדים בתכלית? יצריו ורצונו ימציאו הסברים הגיוניים ביותר: בוודאי התיק שייך לאדם שזה חלק קטן מרכושו, מן הסתם הוא מבוטח, אז גם לא יפסיד כל כך הרבה. עצם העובדה שאני הוא זה שמצאתי את התיק, אולי זה משמים מגיע לי? ותמרור משמים ניצב מולו- לא תגנוב! אסור לך לקחת דבר שלא שלך.

הנה כאן מופיע מספר טלפון, בוודאי תוכל לברר מיהו המאבד, ושוב מתרחשת מלחמת עולם פנימית, והלב נקרע, מתחבט ומתייסר. ומשהחליט להשיב אבידה לבעליה, היש גבורה גדולה מזו? פלוני היה עד ראיה למעידה, כשלון של מתחרהו.

ברור לחלוטין כי בטלפון קצר יוכל לחשוף את אשר ראו עיניו, ואזי המתחרה יאבד את שמו הטוב ואמינותו בעיני לקוחותיו, ומובטח לו כי כתוצאה מהוצאת הדברים אל עיתונאי חרוץ יצליח ללכוד שתי ציפורים בירייה אחת – גם סיקור אוהד ומחמיא לעסקו, וגם קבורה מכובדת למתחרהו. הוא כבר אוחז בשפופרת, ומכין את הנאום ההיסטורי שהוא עומד לשאת.

והנה לפניו ארור מכה רעהו בסתר (דברים כז, כד). לכאורה, משפט אחד או שנים יספיקו, ובליבו שוב התגוששות – לומר או לא לומר, איש לא ידע, והרי הוא מדבר, ואינו פוגע בו פיזית כלל, והרי סיפורים מעין אלה הם לחם חוקם של העיתונאים, ומזה הם מתפרנסים וכו' וכו'. ומנגד, קול פנימי לוחש: האם במצב הפוך היית רוצה שיאמרו דברים אלו עליך? וכי אינך המכה הכתוב בפסוק? וכי לא בדיוק לכך כיוון הבורא באוסרו את הדיבור המרשיע והמשמיץ? ושוב מלחמה קשה ניטשת בתוככי הלב.

איה הסופר שישכיל להעלות על הכתב את גבורת הכובש את עצרו. אכן, גיבור אמיתי! וכהנה וכהנה דוגמאות המבהירות את אמרת חכמינו. גם את הגיבור בשדה הקרב משבחים על כי התגבר על הפחד מפני המוות המסתובב בשדה הקרב, שהרי כל אשר לו יתן האדם בעד חייו, וזה משליך נפשו מנגד, ויודע כי הסתערות או מילוי פקודה תעלה לו בחייו. הוא מסלק את הפחד הטבעי, וממלא אחר הפקודה. אכן גיבור.

כאשר אנו מעלים על נס את גבורת החשמונאים, הסיבה היא לא רק גבורתם בשדה קרב, וכאמור, אף היא גבורה, אלא על עצם עוז רוחם לצאת למלחמה שאין לה סיכוי צבאי מכל היבט שהוא. באותם הימים מלחמה התנהלה בשטח בלבד, רק במישור הצבאי, ללא השפעת דעת קהל או סיקור עיתונאי אוהד ומפרגן כפי המקובל כיום.

מחוץ לגבולות ארץ ישראל לא ידע ולא שמע איש על מלחמת החשמונאים. לא נערכו למענם הפגנות בבירות העולם, ואף לא כינוסי הזדהות ועידוד. לבדם היו במערכה, ואף בקרב בני עמם היה הצעד מאוד לא פופולארי… לקום מול הלך רוח של עם שלם הנכנע ומשלים עם דרישות השלטון היווני, ורואה בהם קידמה, נאורות והליכה ברוח הזמן, ולהניף למולו שנית את קריאתו הנצחית של משה: מי לה' אלי.

אנו נמשיך בדרך אבותינו כעם המחויב בברית עם בורא עולם, למרות הכל, ועל אף הקשיים האדירים בדרכנו לא ניכנע ולא נסוג אחור, כי האמת ברורה לנו ויקרה אף מן החיים.


מערכי שיעור בנושא גבורה

שיעורים מצויינים "לב לדעת" – http://levladaat.org/lessons?tag=61

מהו גיבור ומהי גבורה – http://www.edu-negev.gov.il/bs/nofyam/heroism/heroism/mihero.html

מכללת קיי – עשרות הפעלות לחנוכה וגם בנושא גבורה – http://kaye7.school.org.il/chanuka3.htm#c3

עוד הפעלה עם כמה סיפורי גבורה – http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=%D7%92%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D&source=web&cd=8&ved=0CF0QFjAH&url=http%3A%2F%2Fwww.snunit.k12.il%2Fminhal%2Fword%2F13164.doc&ei=VvLeTvq8MNCA-wafnLnVBQ&usg=AFQjCNG5AxgakAmGJMWt4P5RTT-bYbKP2g&sig2=5YmhkZ6R9Lr_c-LEUWftwQ

ובפינת המולטימדיה


 

צבא ומלחמה

·         אהרון קרוב בראיון לערוץ 2 – אהרון קרוב – אהרון קרוב הוגדר הפצוע הקשה ביותר ממבצע עופרת יצוקה. עכשיו הוא מספר על השיקום שלו, שהוגדר נס רפואי. הקצין הצעיר שיצא לקרב היישר מחופתו ונתקל במטען רסיסים שחדרו לכל חלקי גופו, מעביר היום מסר של אמונה ותקווה, מודה לכל מי שעזר לו ומעודד פצועים אחרים. צפו בראיון מרגש של גיבור ישראל 

 

דרור ויינברג הי'ד גבורה ומנהיגות 

 מרים פרץ-איבדה את שני בניה

 השיר במדינת הגמדים – אולי גם בשיר מסתתר גיבור? 



 

 

רגע החזרה של גלעד שליט 


 

סיפורו של רועי קליין 

התגברות על קשיים

מדוגמנות לבית לווינשטיין 

אדם בלי ידיים ובלי רגליים עם תרגום 

כוכבים וגיבורי תרבות

אייל גולן מי שמאמין – האם אייל גולן הוא סוג של גיבור בעיני הילדים – 

"גיבור ישראל" כך היה כתובת בכותרות העיתונים, סל בשניה האחרונה דרק שארפ – 

עוד "גיבור ישראל"  סל בשניה האחרונה של אנתוני פרקר 

סיפורי חיים

הילדה בשואה –

 

הרב לאו על תקופת השואה –



 

 

סיפור גבורה – גיבור העדה האתיופית ברוך דסטה

בעלי חיים

אמא יקרה שלי סיפור גבורה על פינגווינים 

גבורה מסוג אחר דוב ואריה 

 

 

עוד כמה קטעים בנושא גבורה

הילד מתעלת הביוב – סיפור גבורה מתקופת השואה – http://www.youtube.com/watch?v=x5VLsHupHgs

 

 

 

גבורה עמיר בניון – מילים: רס"ן רועי קליין ז"ל לחן: עמיר בניון 

 

 

 

 

שיר מרגש ביותר מילים של גיבור המלחמה רב סרן רועי קליין ז"ל לחן של עמיר בניון .
מילות השיר:
"כי גבורת המלחמה טובה היא רק כשמקורה הוא ישר, אתה טהור אתה יודע.
כי גבורת המלחמה זכה היא רק כשמקורה הוא אור, אתה מאיר אתה יודע.
יושר זה לא רק איך לא לשקר, תמיד בין שתי נקודות מחבר, הוא פנימי ואמיתי והוא מקור של רחמים וחסד אינסופי. אם יש בך חסד – אתה תהיה גיבור.
בחיים יש מצבים שאת הנפש מוסרים, להם אין זמן ואין גבול, אתה הרי יודע…
הגבורה הטהורה היא גבורת המלחמה הזאת, מי כמוך יודע שיושר זה לא רק איך לא לשקר, תמיד בין שתי נקודות מחבר, הוא פנימי ואמיתי, הוא מקור של רחמים, הוא חסד אינסופי, אם יש בך חסד אתה תהיה גיבור.

יושר זה לא רק איך לא לשקר, תמיד בין שתי נקודות מחבר, הוא פנימי ואמיתי, הוא מקור של רחמים, הוא חסד אינסופי. אם יש בך חסד אתה הרי גיבור!".


 

 

 

הוא חזר בתשובה סלקום 

 

 

ישעיהו ליבוביץ על מושג הגבורה 

 

 


עוד סיפור מרגש – 

 

 

מי ימלל גבורות ישראל השיר המקורי  

 

 

ולסיום קטע מצחיק כי בלי קצת הומור אני לא יכול

 

 

איזהו גיבור הכובש את יצרו