ארכיון הקטגוריה: פרקים מיוחדים

פרק מיוחד לחג הפסח

בס"ד

פרק מיוחד לחג הפסח

"כל השנה היין עשוי להפוך אותנו שיכורים, אבל בליל הסדר אנחנו שיכורים מחירות". כך כותב הרב שלמה קרליבך (מתוך הגדת פסח עם סיפוריו של הרב) אנחנו יודעים שבחרת בנו להראות לעולם מה זה חירות. חירות אין משמעותה – שאני יכול לעשות כל מה שאני מתאווה. חירות פירושה לעבוד את ה', לתקן את נשמתי, לעשות את העולם שלם.

יין-העינב צריך לעבור כל-כך הרבה עד שהוא הופך ליין. כשסוף סוף הוא יין, הוא כל כך נהדר. אנחנו צריכים לעבוד כל-כך הרבה, כדי להגיע למקום שאנחנו צריכים להיות בו. אם הייתם שואלים את העינב באמצע התהליך, הוא היה אומר : "אתה יודע מה עובר עלי,כולם דורכים עלי. פעם הייתי כל-כך יפה, תראה מה קרה לי עכשיו?" אבל אני היתי עונה לעינב, "חכה קצת, עוד מעט , עוד מעט…."

מוסיפה לנו רבקה הירש עוד ראיה נוספת בנושא ליל הסדר. כמה משמעויות ועוצמות תלויות בלילה הזה. לילה של אהבה. לילה של קשר. כמה סמלים נמצאים שם על מה שיהיה ועל מה שעתיד להיות.

זה הלילה בו אנו עושים סדר בדברים. הלילה שנועד בשביל הילדים. זהו לילה בשנה שבו אנו עומדים על מהותנו כעם, על הדרך שעברנו ואילו ערכים אנחנו מנחילים. כך גם כל אחד ואחת אנו יכולים לחשוב על זמן שבו אנו מתרוממים מעל היום יום, מעבר לצחצח שיניים ולתפקד כמו שצריך, מעבר לכך שהילד יעמוד בציפיות. למצוא את הזמן בו אנו מתעמקים במה אנחנו באמת רוצים להגיד. איזה מסר וסיפור אנחנו מספרים לו על עצמנו ומה היינו רוצים שהוא ילמד מכך. מה החזון שלנו כבני אדם, לפי אילו ערכים אנחנו פועלים. ליל הסדר גם מלמד אותנו את הדרך, אם רוצים לעסוק בחרות הגדולה, לשמר אותה עלינו לעשות זאת בסדר… שלב אחרי שלב, לבנות נדבך על גבי נדבך.

רבי שלמה קרליבך אומר על המצה שזהו אורו של הקב"ה שיורד ישר לקישקעס שלנו. אין שם צמצום האור. הלחם אותו אנו אוכלים כל השנה, החמץ הוא לחם מעוצב- זה מתוכנן ויש שם זמן התפחה. אלו הם החיים שלנו מהונדסים, מסוננים על ידי המחשבות שלנו, הבחירה שלנו והעבודה שלנו. המצה היא האור, הפשטות בלי המסננים שבנינו לנו.

הלילה הזה מלא במשמעויות משפחתיות, במפגשים לעיתים לחוצים, במחויבויות. לחלקנו הלילה הזה מלא בבדידות.

הלילה הזה אנחנו פשוט נלמד לאהוב, לילה אחד בו אנו חייבים לאכול מצה, ללכת עם הפשטות, בלי כל מה שצברנו ועיצבנו וניפחנו. הלילה הזה אנחנו מאפשרים לכל דכפין ……פותחים את הדלת ואת הלב… יוצאים מחיינו המעוצבים, המגוננים, אל היחד, אל המהות הפנימית ואל האחר…

כמה קשה לנו לעיתים, להרגיש באהבה של האחר או באהבה שלנו לעצמנו. כמה קשה לנו פעמים רבות פשוט להיות. במקום הכי בסיסי אני מול עצמי במראה. ליל הסדר הוא זמן קדוש מאוד. זהו זמן של אנשים שעזבו הכול. כי גם אם זה היה קשה וממרר, זה היה ידוע, בטוח. הם הלכו על סמך הבטחה בלבד, לבנות אל עתידם.

בכל אחד ואחת מאיתנו יש הבטחה כזו, שאפשר, שאם נהיה אמיתיים, נסמוך על האפשרות ונדע שבפחות אנחנו לא מסתפקים, גם אנחנו יכולים להיות שם…..

הלילה הזה אחרי שניקינו ועבדנו, מאפשר לנו לקבל אור גדול…. אז לשים לב שאנחנו לא מגיעים יותר מידי סחוטים ולא נוכל לקבלו.

שיהיה לנו פסח שמח וכשר. ליל סדר בפשטות שבו נספר, נהיה אחד עם השני ונצליח להרגיש בני חורין. זהו אנחנו יוצאים ממצריים.

רבי שלמה קרליבך מביא רעיון נפלא ליל הסדר: אם מישהו כתב ספר, יומן, כדאי לשים אותו על השולחן. זה ה"רכוש הגדול". זוהי יציאת מצריים עם כל מה שלמדת, בימי העוני, קושי, או הרפתקאות שעברו

בכ' באדר, חל יום השנה לפטירת הגאון ר' שלמה-זלמן אוירבך זצ"ל. באווירת הימים שבין פורים לפסח הנה סיפור אודותיו שוודאי יסייע בידינו בימי ההכנה הקדחתניים שלפני הפסח להגיע לאיזון נכון בין דברים שבין אדם למקום ודברים שבין אדם לחבירו.

אחד הסיפורים הנוגעים ביותר ללב היה מנהגו של ר' שלמה-זלמן להטריח עצמו ולקנות יין מ"חנותה" של האלמנה מֶערקֶה זלוטניק עליה השלום בערבי פסח. ר' שלמה זלמן נהג כך עשרות בשנים, אך כשמֶערקֶה זָקנה החל מנהגו למשוך תשומת-לב. ומדוע? משום שמֶערקֶה שקיבלה מדי שנה בהתרגשות מחודשת את הפוסק הגדול הקונה לפסח רק אצלה, הסתירה ממנו את העובדה שבעצם זה מכבר שכמעט ואינה מוכרת יין, מפאת גילה המתקדם ורק לכבודו היא ניקתה את האבק מן המדפים המיושנים והזמינה כמה ארגזי יין… ובאמת: כיצד יכולה היא להרשות לעצמה להפסיד את מאור-פניו של הקונה היחיד והמיוחד שלה? ור' שלמה-זלמן לא איכזב מעולם. מדי שנה בשנה היה ממשיך לבוא, ואף הוא מסתיר ממנה מידע מסויים: בביתו יש עשרות בקבוקי יין, אותם קיבל כמשלוחי-מנות לפורים… מֶערקֶה הייתה מצפה לבואו בכיליון עיניים. בעת שהותו בחנות היא הייתה מהלכת סביב בחרדת קודש ומפני כבודו הייתה יוצאת ומציצה מן החדר הסמוך אם סיים לבחור את היינות. היא עשתה זאת גם כדי שלא יחפש אותה כשירצה לשלם, אך בעיקר כדי לקבל את ברכתו האישית והלבבית של גדול-הדור שלכבוד פסח, בו דרישות הכשרות מחמירות, סומך הוא אך ורק עליה… ר' שלמה-זלמן היה בוחר כדרכם של קונים, משבח את טיב היין וקונה 4-5 בקבוקים לליל הסדר. לבסוף, היה מברך אותה בחיוכו הלבבי ועושה למֶערקֶה האלמנה חג שמח עמוק עמוק בלב…

מי אינו רוצה להיות שותף למעשה כה נעלה? אדם קורא סיפור שכזה ובליבו עולה מיד הרהור: אה, אם יזדמן לי מעשה מעין זה הרי שלמדתי מר' שלמה-זלמן כיצד לנהוג. אך, כדאי להדגיש: כשקוראים סיפור מעין זה בספר הוא נראה כלקוח מארץ האגדות… מעולמם הנפלא והטהור של הצדיקים שכל כך היינו רוצים לחיות בו. הבעיה היא שכאשר יוצאים מעולם קסום זה אל עולם המעשה, מגלים שלא הכל כה פשוט כמו בסיפור… אדם רוצה באמת להיות כר' שלמה-זלמן ולשמח סבתא או איזו דודה אלמנה בערב החג, אך מגלה לפתע ש"בדיוק כרגע" אין לו זמן… שממש כעת הריהו חייב ללכת ל… אה, לוּ הייתה לי אפשרות כמו לר' שלמה-זלמן הייתי רץ בשמחה אל הדודה. אלא שר' שלמה-זלמן, כך מתברר, חי בעולם הדומה להפליא לשלנו… לשלי ושלך… ברגע של גילוי-לב סיפר אחד הנכדים על מה שהיה מתרחש מאחרי הקלעים של "סיפורי מֶערקֶה" המרגשים:

אדם רוצה באמת להיות כר' שלמה-זלמן ולשמח סבתא או איזו דודה אלמנה בערב החג, אך מגלה לפתע ש"בדיוק כרגע" אין לו זמן… שממש כעת הריהו חייב ללכת ל…

"בשנים האחרונות של סבא היה זה ממש לא פשוט ללכת למערקֶה… גופו היה חלש מאוד, ובימים שלפני פסח נוצר לחץ אדיר של שאלות הלכתיות שהופנו אליו מכל רחבי תבל: אנשים פרטיים, מפעלים, רשתות-שיווק וועדי-כשרות. לכולם יש שאלות של "הרגע האחרון ממש" ושל הפסד כספי אדיר, ובתוך כל הקלחת הרותחת הזו: הולכים למערקה.

אגיד לך את האמת… היינו מתחננים לפניו: "סבא, די; קנית אצלה כל השנים אבל אין לך עוד כוח לזה. אין לך רגע פנוי. אנחנו נלך לקנות אצלה. נאמר שאתה שלחת אותנו. כשכל תחנונינו לא הועילו, מישהו אפילו 'רמז' לו פעם שהחנות של מערקה בעצם לא כל כך פעילה כבר… ושאולי זו רק טירחה בשבילה, אבל סבא עשה עצמו 'לא מבין'. הוא התעקש ולא ויתר על כך שילך אליה בכל שנה לשמח אותה באופן אישי".

יש הסבורים ש"עולמם של צדיקים" הוא עולם מופלא שברא ה' ושרק לצדיקים שמורה הזכות לבוא בשעריו. אך הדברים ששמענו מאחורי הפרגוד מפי הנכד מבהירים לכולנו שהצדיקים הם-הם שבונים את עולמם המופלא בעשר אצבעותיהם.

אנסה לתת גם כיוון חדש לסוגיית ארבעת הבנים ע"פ תורתו של הרב קרליבך

כנגד ארבעה בנים

כתוב בתהילים: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות." "להגיד בבוקר חסדך" – זה כשהשמש זורחת, והכול יפה, לא קשה לספר לעולם כמה נהדר הוא השם. "ואמונתך בלילות" – מה אתה עושה כשהלילה מתארך כל-כך? אתה פשוט צריך להחזיק מעמד, להמשיך להאמין.

לרבי אלכסנדר יש הסבר הרבה יותר עמוק. שמעתי מהחסידים שלו שהוא סיפר אותו בגיטו ורשה. וזה מה שאמר: "לא כתוב, אמונתי [בך} בלילות. זה לא מה שמחזיק אותי בחיים בלילה. כתוב 'אמונתך'. הדרך שהשם מאמין בנו מעניקה לנו חיים. כשהלילה חשוך כל-כך וארוך כל-כך, מה שמחזיק אותי בחיים הוא שאני זוכר כמה השם מאמין בנו. הוא מאמין, שנביא את היום הקרב, את יום המשיח".

אני רוצה לספר לכם על ארבעת הילדים. יש ילדים טובים, כמה מהם הכי טובים, כמה פיקחים, וכמה לא כל-כך פיקחים. בליל הסדר אנחנו מתחילים לראות עד כמה השם מאמין בכולם. לפעמים אתם רואים אנשים צעירים שהם קצת משוגענע. ואתם יודעים למה? בגלל שאף אחד לא האמין בהם. כל-כך קל לעזוב את הדרך הטובה כשאף אחד לא מאמין בך. רבותינו הקדושים אומרים לנו שהחכם, הילד הפיקח, יפה מאוד כל עוד אתם חושבים שלהיות פיקח זה הכי חשוב בעולם. לחכם יש הרבה שכל, הוא צריך ללמוד. אבל אולי כדאי להפסיק להיות רק איש השכל? אולי כדאי לטעום את האפיקומן, לטעום את מעמקי החיים, להרגיש רגש עמוק, ולעבוד עימו את השם. הפיקח לא רחוק מהרשע. מי, אתם חושבים, הוא הילד הרשע? זה אותו ילד שאף פעם לא אמרו לו כמה הוא קדוש.

והנה דברי התורה הנהדרים של הבעלז. ובהגדה כתוב על הבן הרשע: "ואף אתה הקהה את שיניו". זה שובר קצת את הלב – בכל זאת הוא בא ויושב בסדר, הוא לא היה צריך לבוא בכלל. המלה "רשע" מורכבת משלוש אותיות. האותיות החיצוניות הן רי"ש ועי"ן, המרכיבות את "רע". אבל האות הפנימית היא שי"ן. ומה פירושה? שלושת הקווים של שי"ן הם סמל לאברהם, יצחק ויעקב. אם השי"ן, עם שלושת הקווים שלה, היא בתוך הרשע, זה אומר לך שכל יהודי בעולם קשור לאבותינו. הפנימיות שלו, הנשמה שלו, קשורה אליהם. אז אנו אומרים לאבא: "הקהה את שיניו – את השי"ן שלו." אם אתה רוצה לחנך את הילד הזה, תפריד ותשחרר את השי"ן שלו. הוצא את מהותו הפנימית הקשורה לאבותינו החוצה. תן לו אומץ. הגד לו שלא יגרום לך לחשוב שאינו קדוש, כי אתה יודע שהוא כל כולו קודש.

התם, הילד הפשוט, הוא דבר אחר לגמרי. התם כשמו כן הוא: הוא מושלם. הוא רוצה להכיר את המעמקים הכי עמוקים של כל דבר.

בעברית אנו אומרים "זה" ו"זאת". "זה" פירושו משהו, שאפשר להצביע עליו. ו"זאת" פירושה כאילו שהוא חשוך, אבל אני יודע שהדבר ההוא – השי"ן – נמצא שם בחושך. "הראה לי את המעמקים הכי עמוקים שמאחורי כל דבר," אומר התם. אני מספר לו, "השם יראה לך אותם. השם הוציא אותנו ממצרים. יש אורות עמוקים שרק השם יוכל לתת לך."הבן האחרון, זה "שאינו יודע לשאול", לא יודע איך לשאול שאלה. הוא כל-כך שמח שהוא חי, כל-כך שמח להיות יהודי. הוא אומר שהוא רוצה הכול. אבל אפילו אם אין לו כלום, הוא בכל-זאת שמח. "את פתח לו": השם יפתח לו את כל השערים. הלילה השם פותח את כל השערים.

אני מברך אתכם שהסדר שלכם יהיה כולו יופי ורגשה. ותדעו בבירור: בליל הסדר, השם שולח מסר להורים: "הכול תלוי בכם; אתם ההורים, הם הילדים שלכם. תסתכלו עלי, הסתכלו אל השם." מה זה השם? אבא שמשגיח על ילדיו.

לפעמים ילדינו כועסים עלינו כי לא הענקנו להם די אומץ. לפעמים הם שואלים-מאשימים, "למה נתתם לנו רק מילים, למה לא נתתם לנו לטעום את הטעם ממש?" הרשע שואל, "למה אף פעם לא אמרת לי כמה קדוש אני יכול להיות?" התם אומר, "אני כל-כך שמח שלימדת אותי שהחיים כל-כך מושלמים, שהיידישקייט כל-כך מושלם. אבל אני לא רוצה לחשוב תמיד רק מחשבות פשוטות, שהכול מושלם, ולא לדעת איך ולמה. אני רוצה יותר מזה." זה "שאינו יודע לשאול" שואל: "האם היידישקייט זה רק לשאול ולבקש כל הזמן, או שזה משהו עם הרבה יותר עומק?" בליל הסדר ניישב את כל זה. אני מברך אתכם, שתשבו, בעלים ונשים וילדים, יחדיו, עם הרבה שמחה, והלוואי שתרגישו בכל רגע ורגע את הגאולה האמיתית והעמוקה ביותר.

ובמקום בדיחה נסיים בהלכות מעניינות

נספח = הלכות ספונג'ה

א. הימים שבין חג הפורים לבין חג הפסח נקראים ימי "בין הממתקים", שבהם מאביסים את הילדים בשיירי משלוחי המנות, מבלי להקפיד על אבות המזון כלל, עד ששואלים הילדים מה נשתנה החודש הזה, שבכל השנה אנו אוכלים שאר ירקות, והחודש הזה כולו מגדים.

ב. ימי הניסן ימי פורענות הם לישראל, שבתקופה זו רבו מקרי האלמנות החולניות, היתומים שחובותיהם השתרגו, והחולים שזקוקים להשתלה דחופה של כסף בחשבונם, כפי שמעידות עשרות מעטפות השנור הסותמות את תיבת המכתבים בימי ניסן.

ג. מנהג טוב להרבות במלאכת הגניזה ועל כן נהגו כל בתי העסק בישראל, למקטן ועד גדול, לחלק בדיוור ישיר עשרות הגדות של פסח מדי שנה, ובמיוחד החמירו במצווה זו חברות הביטוח והבנקים, המחלקים שלל הגדות מצוירות בידי בעלי מוגבלויות כדי להצטייר כצדיקי הדור.

ד. היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שלבלבו יברך "ברוך שזיכני להסתובב בחוץ במקום לנקות לפסח". וטוב שימציא לבני ביתו סיפור כיסוי הולם שמא ייתפס בקלקלתו ויברכו עליו ברכת "שברא אילנות טובים להכות בהם בני האדם". ה. מתחילין את ניקיון הפסח במדפי הספרים המאובקים, ומסיימין במיקרוגל שבמטבח בדקה התשעים. יאבק את ספרי הילדים תחילה ואת ש"ס החתנים באחרונה, שתדיר וממש אינו תדיר – תדיר קודם.

ו. יש המכשילים את ישראל באמירת "אבק אינו חמץ", ומתירים שלא לנקות גגו של ארון שגובהו מעל שלושים טפחים. ובדידי הווה עובדא שניקיתי גגו של ארון ומצאתי שם ביסקוויט חצי אכול. ויש אומרים שביסקוויט זה הגיע לאותו מקום בניקיון הפסח של שנה שעברה, עת סעדתי את ליבי בביסקוויט באמצע ניקוי גגו של אותו ארון.

ז. מייד לאחר שיסיים לנקות התריסים מבחוץ בסנפלינג ללא חבל, יברך ברכת "הגומל" ולאחריה ברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם" שכן מובטח הוא שיירד גשם מאובק על התריסים הנקיים בתוך שלוש שעות זמניות. ויש אומרים שזהו מקורו של מנהג ריקוד הגשם בקהילת האינדיאנים, שסיימו לנקות את האוהל בערב הפסח, ורקדו משמחה, ונתרטבו מייד בגשמי ברכה. וטוב היה עושה חוני המעגל לו היה מנקה תריסיו תחת לצייר עיגולים בחול. ח. תחילה נהגו ישראל לנקות את רכביהם בעצמם. משהתפנקו ישראל, נוהגים הם לזכות את תחנות הדלק במצוות הניקוי. הלוקח רכבו לניקוי, טוב שיצטייד בבקבוק מים קרים, ויתיז חצי לוג מים על פניו ההמומים של שוטף המכוניות המביט בזעזוע עמוק על איזור הבוסטר של הילד.

ט. בקומו משולחן האוכל יקפץ על רגליו בפראות כאילו היה הוא דורך על גחלים לוחשות, וינער זרועותיו בפאניקה כמי שכפאו שד, למען יתפטר מן הפירורים שאולי נתפסו בבגדיו, שאם לא כן תישמע זעקת "קרישקעס" (פירורים בלע"ז) עולה ויורדת.

י. טוב שיחלק אדם את ביתו כמתכונת בית המקדש שבירושלים: בעזרה, שטרם נוקתה לפסח, נכנסים כל ישראל ואפילו פיתותיהם בידיהם. בהיכל, שנוקה חלקית, נכנסים רק אלה שקיימו מצוות ניעור הפירורים (ראה הלכה ט'). ובקודש הקודשים, שכבר נתמרק כולו לפסח, תיכנס רק כוהנת גדולה של הניקיון, לאחר שהתעטפה בלבן. וטוב לגדר את קודשי הקודשים בסרט משטרתי ועליו חקוקות אותיות "והזר הקרב יומת", והפורץ גדר – תישכנו אשתו.

יא. בשבת האחרונה שלפני הפסח, כשרובו של הבית כבר קודש קודשים, נוהגים לאכול את ארוחת השבת מתחת לשולחן שבמרתף, ובמקום חלות בוצעים פיתות יבשות וטובלין אותן במעט מלח, בבחינת ועיניתם את נפשותיכם מאוד. ונקראה שבת זו "שבת הגדול" על שם "האח הגדול", שמי שמעז בשבת זו להזיז פירור חמץ ממקומו …

מערכי שיעור לפסח לבתי הספר היסודים –

· http://www.golan.org.il/1452/

· אתר לב לדעת http://levladaat.org/lessons?disciplineid=10&unitid=56&topicid=

· עוד מידע · לחצו כאן

· מערכי שיעור ועוד דברים מצוינים – http://kaye7.school.org.il/pesach2.htm

הפעלות לליל הסדר

· http://www.aish.co.il/h/pes/f/48862512.html

· http://etzion.haretzion.org/component/content/article/108-hafalot-leleil-haseder

· http://www.tzohar.org.il/?cat=7

ובפינת המולטימדיה הרבה מאוד סרטונים

1. והיא שעמדה –

2. אילו למשה היה פייסבוק –

3. הכנת מצות –

4. והיא שעמדה –

5. מכון המקדש –

6. ניקיונות לפסח –

7. סדר בבלאגן

חלק א –

חלק ב –

8. פסח עם נוסטלגיה –

9. כשרות בפסח במחלבת תנובה –

10. צפו- הוכחות לסיפור יציאת מצריים, אמיתי ומדהים!! –

11. קריעת ים סוף –

12. הבן החכם –

13. הבן הרשע –

14. הבן הרשע: –

ועוד מאמר מעניין של הרב ליאור אנגלמן – http://www.kipa.co.il/jew/holidays/passover/19018.html

15. שאינו יודע לשאול –

16. הבן התם –

17. ואולי כהכנה לאחרי החג לקראת יום השואה – ליל הסדר האחרון בוורשה –

ולסיום במקום בדיחה שני קטעים של חבורת אנדרדוס

פרק מיוחד והומוריסטי לקראת חג הפורים

כתיבת תגובה

שלום לכולם

רבים שולחים אליי לאחרונה בקשה מעניינת: "הרב יהודה שלום, בתקופה האחרונה יש לנו תקנונים חדשים שאנו מצווים לקיימם בגלל ארועי הפורים. אחד הסעיפים הפופולרים אצל התלמידים הוא לחייב אותנו, המורים לתת בדיחה בתחילת השיעור, בבקשה תעזור לנו עם החומרים המצחיקים.

הנה לפניכם פרק מיוחד ומלא הומור.

לחצו על הקישורים

דַּבֵּר חָדָשׁ – סופי – עבודה ומקצועות

למתפללי בית הכנסת שלום רב

והנה הסרטונים

פרק מיוחד בנושא חודש אדר – השמחה

כתיבת תגובה

שלום שוב

כמה הודעות

1. בתקופה האחרונה אני מקבל הרבה דברי חיזוק ועידוד מאנשים בנוגע לפרויקט. הדברים מחזקים מאוד ועל כך אני מודה לכל מי שכתב לי. סליחה ומחילה אם לא עניתי עקב תיבת דואר מוצפת. אני בהחלט חושב על שיתופי פעולה עם גורמים מסוימים כדי להרחיב את הפרויקט שכנראה מצליח להגיע לציבורים גדולים.

2. אני תמיד רוצה לעזור ואשמח שתמשיכו להפנות לי שאלות והבהרות בנושאים מסוימים.

3. הפרק הזה מיועד לימים שבהם אנו נמצאים. ניסיתי לכלול את מגוון הדברים שיש בנושא לחודש אדר וניסיתי לתת מענה לכל הגילאים ולכל המגזרים. מקווה שהצלחתי. אם אתם חושבים ששכחתי משהו אשמח לשמוע. תזכרו החומר הוא רב ובררתי רק מה שנראה לי לנכון.

4. המארז "עולם הצחוק" מכיל חומרים רבים שיכולים לשמש אתכם מול התלמידים. האם גם בתקנון שלכם שהמציאו התלמידים בחודש אדר אתם מחויבים לספר בדיחה בתחילת שיעור? הנה העזרה שאני יכול לתת. לכל אלו שרכשו את הערכה, הנה ההזדמנות להפתיע את התלמידים, אוסף של עשרות בדיחות, מצגות, קריקטורות והכל בכשרות למהדרין.

חודש טוב ובהצלחה לכולנו.

משנכנס אדר מרבים בשמחה. כולנו רוצים לשמוח בכל יום מימות השנה שמחה אמיתית. שמחה מכל הלב. שמחה תמידית שרק מתגברת לה בחודש אדר. כשאנחנו רואים מישהו עצוב סביבנו אנחנו בדרך כלל נשתדל לשמח אותו. קראתי מאמר מעניין של שמעון סיאני.

רגע לפני פרוץ מסיבות פורים בואו ונחשוב – מה באמת משמח אותנו? הפתעה? ציון טוב? מפגש עם חברים? פיצוח מוצלח של תרגיל במתמטיקה? לעשות משהו טוב למישהו? ללמוד משהו חדש? כן, יש כאלה שזה באמת מה שמשמח אותם, משהו אחר שלא כתוב כאן? עכשיו בואו ונחשוב כמה מהדברים שמשמחים אותנו תלויים בגורם חיצוני וכמה תלויים בנו ורק בנו? כדי שהשמחה שלנו תהיה מובטחת היא צריכה להיות, עד כמה שאפשר, שמחה שתלויה בנו ולא בגורמים חיצוניים. שמחה אמיתית. שמחה פנימית. אנחנו לא חיים לבד ולכן נוסיף ונשאל: מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשמח את ההורים שלנו? את החברים שלנו? את השכנים שלנו? את המורים שלנו? מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהשמחה שלנו לא תפגע באלו שלצידנו? הורים, חברים, שכנים, מורים? נראה לי שכדי להצליח להתמודד עם ריבוי השאלות כדאי להכיר את הנוסחה של הרמב“ם לחיים של שמחה. ”לא יהא אדם בעל שחוק והיתול ולא עצב ואונן אלא שמח!… וצוו שלא יהא אדם פרוץ בשחוק ולא עצב ומתאבל, אלא מקביל את כל האדם בסבר פנים יפות“ (רמב“ם הלכות דעות פרק ב‘ הלכה ז‘). העניין שצריך להקביל כל אדם בסבר פנים יפות מופיע בדברי שמאי בפרקי אבות . הרמב“ם בפירוש המשניות מסביר מהו סבר פנים יפות: ”וסבר פנים יפות – ברצון ובעדינות !“ ”פנים של רצון, שמחה מאופקת, עדינות הבעה“. איך תדעו אם עניתם נכון על השאלות שבתחילת הקטע? המבחן הוא באפקט של ה“אפטר פרטי“. אם לאחר מסיבת פורים אתם מרגישים שיכורים, ריקנים, זעופים משהו – סימן שהתשובות שעניתם לעצמכם לא היו מוצלחות. אל דאגה, בפעם הבאה אפשר יהיה לתקן את זה. אם באפקט ה“אפטר פרטי“ שיש להורים שלכם, לחברים, לשכנים ולמורים יש אפילו מישהו אחד שנפגע מכם, מהרעש, מהבדיחות או בכלל מההתנהגות שלכם סימן שיש לכם מה לתקן בפעם הבאה. אבל אם יום אחרי פורים אתם ואלו שלצדכם מרגישים מלאים, מסופקים, שמחים, גאים בעצמכם – סימן שעברתם את מבחן ה“מרבים בשמחה“ בהצלחה רבה !

כותב לנו הרב אבינר "לכולנו יש בעיות, ומאין, ניקח את השמחה? והתשובה: ניקח שמחה מהדברים הטובים שאנו עושים – מה שנקרא שמחה של מצווה. שמחה של מצווה היא המודעות הפנימית, התודעה הפנימית של האדם שהוא טוב וישר, ולא חסר לו שום דבר אחר. אין לו צורך בשום פרס. על זה שכר מצווה מצווה (שבות ד' ב') הוא שמח שעושה מצווה, ומשתוקק לקיים עוד מצווה".

"רבי נחמן היה שרוי בצער כבד.זה עתה נפטר בנו הפעוט. חסידיו הקרובים ביותר שבאו לנחמו, לא יכלו לעמוד בפני צערו וברחו מהחדר. כששבו ביום המחרת אמר להם הרבי,"אילו לא ברחתם, הייתי מגלה לכם דבר מה נפלא".אז פתח בשיעור שנושאו היה "גן הנשמות", בו הסביר כיצד אנו יכולים למצוא משמעות תקווה ושמחה גם בסבל הגדול ביותר.

"אם אינך חש בשמחה, העמד פנים. אפילו אם אתה שרוי בדיכאון, התאמץ לחייך, התנהג כאילו אתה שמח. והשמחה האמיתית…בוא תבוא" הרגל את עצמך לזמר ניגון זה ייתן לך חיים חדשים, וימלא אותך שמחה". (רבי נחמן)

"עצבות – נועלת שערי שמים

תפילה – פותחת שערים נעולים

והשמחה – בכוחה לשבר חומות."

מוסיף הרב קרליבך – מה ההבדל בין שמחה לצחוק? צחוק פירושו שמחה אינסופית, אני לא יכול להפסיק להיות שמח. אם זו שאלה של חיים ומוות אני לא שמח, אני צוחק. אם דנים מישהו למוות ומודיעים לו שיש לו חנינה, האם הוא שמח? הוא לא יכול להאמין. אם ח"ו מישהו טובע, וממש בשנייה האחרונה של חייו אני מוציא אותו, האם הוא אומר: 'אה, עשית אותי כל כך שמח שהצלת לי את החיים'?? זו לא שאלה של שמחה, זה הרבה יותר עמוק. כשמשיח יגיע כתוב: 'אז ימלא שחוק פינו'…עד שמשיח בא אנחנו חושבים שזה עניין של שמחה, אבל כשמשיח בא 'אז ימלא שחוק פינו'. אני מבין שזו לא שאלה של שמחה. אני ממש לא יודע איך הסתדרתי, זאת הייתה ממש שאלה של חיים או מוות. אני רוצה לומר לכם משהו יותר עמוק. יצחק אבינו לא נקרא שמחה. יצחק זה מלשון צחוק. אתם יודעים מדוע יצחק נקרא מלשון צחוק? כשלאברהם ולשרה נולד תינוק, זאת לא הייתה שאלה של שמחה. האם אתה חושב שלאחר שיצחק נולד, שרה פנתה לעזרת נשים של בית הכנסת של בעלה ואמרה: 'אני כל כך שמחה'?? נאום קלסי? האם אתה יכול לדמיין את שרה אימנו שאומרת: 'אני שמחה'?? 'אז ימלא שחוק פינו'…

שיעורים והפעלות לחודש אדר

1. אתר לב לדעת – עשרות שיעורים, שיחות והפעלות – http://levladaat.org/discipline/10

2. על השמחה – הפעלות ושיעורים – http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/38553CB8-CAA0-4911-8BDC-6EFB30633AE6/101337/chemed15.doc

3. עשה לך רב פורים – http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Noar/Actualia/AlSederHayom/chemed24.htm

4. במארז מעגל השנה דיסקים 20 – 21 תמצאו עוד חומר רב.

ובפינת המולטימדיה.

סרטונים בנושא "סוגים שונים של שמחה"

1. שמחה בכדורגל –

2. שמחה בכדורסל –

3. שמחה בכדורסל 2 –

4. שמחה לאחר ניצחון-

5. שמחה מסוג אחר –

6. שמחה_קנאה_מרירות –

7. שמחת הנצחון –

8. שמחת כדורגל של הקריין –

9. שמחה של ערבי –

10. חזרת_השץ, שמחה בתפילה –

סכנות בפורים

11. מצגת זיקוקים ופירוטכניקה אסורים מצגת זיקוקים ופירוטכניקה אסורים

12. מצגת צעצועים מסוכנים-פורים מצגת צעצועים מסוכנים-פורים 2007

13. מצגת צעצועים מסוכנים מצגת צעצועים מסוכנים1

מנהגי אלכוהול וסיגריות בפורים

14. אלכוהול מצחיק ועצוב –

15. אלכוהול לחץ חברתי

16. בישן בשמיים עישון –

18. ניסוי המראה את סכנות העישון

19. סיגריות תולעים

שירים בנושא שמחה ועוד

20. ברכת חג פורים של אויבנו.

21. יוסף קרדונר – תשמח

22. תזמורת להבה – אין יאוש בעולם –

23. תתעורר אריאל זילבר –

24. שיר היתולי נודע המיוחס לר' שלמה אבן-גבירול – ככלות ייני –

http://www.piyut.org.il/textual/849.html

25. קטע עם הרב דוד סתו לצפיה עם בן/בת זוג –

http://www.youtube.com/watch?v=dy4Q-yAT5v0

26. פורים אתר aish – http://www.aish.co.il/v/ch/50836697.html

ולסיום

27. קטע מצחיק לסיום שנקרא "חצי חצי" –

פרק מיוחד לקראת טו בשבט

כתיבת תגובה

פרק מיוחד לטו' בשבט

כותב הרב שרלו – ט"ו בשבט אינו חג הנטיעות. אם היינו צריכים לקבוע את חג הנטיעות, היינו בוחרים בתאריך שהוא המרוחק ביותר מ-ט"ו בשבט, ונמצא בדיוק בחצי השני של הלוח – ט"ו באב. זה התאריך בו התקיימו הנטיעות, הן בשל העובדה שניתן "להרוויח" שנת ערלה אם נוטעים לפני ט"ו באב, והן בשל העובדה שזה התאריך הטוב ביותר לנטיעות גם מבחינה חקלאית.

איך אפוא הגיע חג הנטיעות לעולמנו? הציונות החילונית היא זו שנתנה משמעות מחודשת ליום זה. התהליך היה די פשוט – העולם שפשט את הנאמנות לשמירת תורה ומצוות, מצא עצמו ערום משורשיו. הוא רצה להיות קשור לעולם היהודי אך לא להתחייב במצוות, להמשיך את ההיסטוריה היהודית והקשר שלה לארץ ישראל, אולם ללא מושגי הקדושה הקשורים בכך. כיוון שכך, פתחה הציונות החילונית בחילון החגים כולם, ובנתינת משמעות שונה להם. חג השבועות, בו אנו מביאים ביכורים לריבונו של עולם ומודים לו על החסד שגמל עמנו – "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ד'" – הומר במשמעות הפוכה לחלוטין: בקיבוצים נערכה תערוכת ההישגים החקלאיים של האדם, והביכורים הובאו כראיה לכוחנו ועוצם ידינו; חג החנוכה, שעיקרו הוא הודאה לריבונו של עולם על הכוח שנתן בידינו לנצח את אויבנו ולקומם מחדש את המקדש הפך לחג הגבורה היהודית, ולשירת "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו"; פורים שיסודו בקודש, וכיום הכיפורים הוא, ובמוקדו עומדים ההללו ההודאה לריבונו של עולם עוקר ממשמעותו היסודית, ותחת זו נהפך החג לקרנבל היהודי, ולחיקוי מסוים של ריו דה ז'נארו בעדליידא. אף פסח לא נותר נקי מהמרה זו – ביסוד חג הפסח עומד הפסוק "שלח את עמי ויעבדוני". בשום מקום בתורה לא כתוב "שלח את עמי", שהרי פסח אינו אלא חג גדול של יציאה מעבדות בשר ודם לעבדותו המרוממת של ריבונו של עולם, העושה את האדם בן חורין בשל היותו עוסק בתורה. ברם, בתודעה הישראלית זהו חג החרות בלבד, בו אנו עוסקים בחרות האדם ולא בעמידתו הנאדרה מול ריבונו של עולם.

כך גם אירע לט"ו בשבט. ביסודו של דבר זהו יום הלכתי, בו משתנה מעמדו ההלכתי של האילן. ביום זה שנת הערלה מתחלפת, ואם ניטע לפני ט"ו באב שנתיים וחצי לפני יום זה, הוא נכנס לשנתו הרביעית ומקבל דין נטע רבעי; ביום זה נקבע מעמדם ההלכתי של הפירות, ואם חנטו לפני ט"ו בשבט הם מקבלים את מעמד השנה הקודמת לעניין ההבחנה בין מעשר שני למעשר עני; לפי חלק מהמקורות עד יום זה חלה על הפירות קדושת שביעית, ואף אם חנטו בשנה השמינית לפני ט"ו בשבט הם מקודשים בקדושת פירות שביעית – זו המשמעות המקורית של ט"ו בשבט. עולמה של

ההלכה הוא שיצר יום זה, ומשמעותו נקבעת לפי עקרונות ההלכה, ולא לפי יסודות הקרן הקיימת לישראל. לפיכך, מוטל עלינו לעשות שני דברים. ראשון בהם הוא להשיב, לפחות לעצמנו, את משמעותו המקורית של יום זה. השבה זו נעשית על ידי לימוד עצמי של הלכות חג בחג (לאמור: לימוד דיני ערלה ורבעי, תרומות ומעשרות) ביום זה, ולימוד קדושתה של ארץ ישראל לעניין המצוות, כגון יסוד סוגיית קדושה ראשונה וקדושת שניה, והצורך ב"רוב יושביה עליה" לגבי דינים שונים. לאחר מכן אנו יכולים לחנך את ילדינו להתרגל להתקשר לדברים לאור המשמעות המקורית

שלהם, ולא לאור המרתם.

לאחר שהכתרנו את המשמעות האמיתית והשבנו את ט"ו בשבט למקורו, אנו יכולים להצטרף לנטיעות ולשמוח בהן, שהרי אין דבר רע בנטיעת ארץ ישראל, ואין דבר פסול בחגיגת ההתקשרות המחודשת לארץ זו, אם היא באה מקדושת הארץ ומההתיישבות בה. כך אנו קושרים את שורשינו המהותיים עם המציאות של ימינו, ומשיבים לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

ובפינת המולטימדיה עשרות סרטונים ועוד דברים מועילים בנושא חג האילנות. אני מקווה שכל אחד ימצא את הסרטונים שמתאימים לו.

סדר טוב בשבט – לחץ כאן

מאמר מצוין בנושא שבעת המינים ואנחנו שבעת המינים ואנחנו (לחץ על הקישור)

מערכי שיעור נפלאים באתר לב לדעת – לחץ כאן

יצירה לטו בשבט – לחץ כאן

סרטוני יצירה לטו בשבט – לחץ כאן

דברי חז"ל על העצים

שבעת המינים ערוץ הדברות – לחץ כאן

תרומות ומעשרות – השבוע למדנו עם התלמידים בחברותות על המצוות התלויות בארץ ולסיכום הראנו את הסרטון הבא

הסיפור יום הולדת לשקדיה של לוין קיפניס

עצים מיוחדים אי קטן ועצים מיוחדים

גינות מיוחדות גינות מדהימות

טו בשבט שורשים

כך הולכים השותלים

טו בשבט עת רצון הרב יצחק פנגר- לחץ כאן

השקדיה פורחת

ולסיום במקום בדיחה – נזכרתי בקטע ישן ונוסטלגי מהתוכנית המצוינת זהו זה

פרק מיוחד לעשרה בטבת

כתיבת תגובה

לצפיה מיטבית יש לפתוח את הפוסט בגוגל כרום

מה "אני" הולך לתקן בעשרה בטבת?!

בתודעה היהודית, יום צום, הוא יום המוקדש לחשבון נפש ולתיקון שגיאות העבר. מהו אם כך האירוע, שהתרחש בעשרה בטבת, שדורש תיקון ומהו הלקח אותו ניתן ללמוד?

בעשרה בטבת, לפני 2,500 שנה, החל נבוכנדצר לצור על ירושלים. למעשה, באותו יום לא נגרם כמעט כל נזק וגם אף יהודי לא נהרג. אם כך, מדוע נחשב יום זה לנורא כל כך? מסתבר, שהמצור לא היה אלא מסר, שנועד לטלטל את העם היהודי ולגרום לו להתעורר ולשנות את דרכיו. אך העם נכשל במשימה, מה שהוביל בהמשך, לחורבן הבית ולתקופה ממושכת של גלות והסתר פנים מצד האלוקים.

גם כיום אנו נתונים במעין מצור, כשרוב רובו של העם היהודי אינו מודע כלל למורשתו העשירה. חינוכם היהודי של הילדים, מתחיל ומסתיים בגיל 13 וזהו המטען שהם נושאים עימם בבגרותם. התוצאות הרות אסון: טשטוש החזון הלאומי במדינת ישראל והתבוללות בגולה.

מהו אם כך המסר שצופן לנו מועד זה כיום? מה רוצה הקב"ה? אם המצור עדיין נמשך, גם המסר עדיין ממשיך להישמע. הקשיבו לו. התייחסו. אל תחכו לחורבן!

האחריות ללמד אחרים

התלמוד מספר על שני חכמים, שחששו מאוד פן ישכח העם היהודי את תורתו. כאמצעי זהירות, צד אחד מהם, רבי חיא, צבי. שחט אותו ונתן את בשרו לבית יתומים. לאחר מכן, הכין מעורו חמש מגילות שונות, אחת לכל אחד מחומשי התורה. הוא לקח חמישה ילדים ולימד כל אחד מהם ספר אחד ואז לקח עוד שישה ילדים ולימד כל אחד מהם, את אחד מששת סדרי המשנה, הלוא היא התורה שבעל פה.

בשלב הבא, הורה לכל אחד מהם ללמד את חבריו מה שלמד בעצמו. כך הבטיח רבי חיא שהעם היהודי לעולם לא ישכח את תורתו.

נשאלת השאלה: כתה של 11 ילדים היא מצומצמת למדיי. מדוע לא לימד רבי חיא מלכתחילה את כל הספרים לכל הילדים? מדוע הוא לימד רק ספר אחד לכל ילד?

התשובה היא, שהלימוד ההדדי, הוא היסוד המהותי ביותר בשמירת התורה. כלומר, היה חשוב מאד שהילדים ילמדו זה את זה, כדי לוודא שהתורה לא תישכח לעולם.

בדומה, גם עליכם ללמד את הזולת מה שלמדתם בעצמכם. זהו הסוד. אתם מחויבים לאחיכם היהודים. אם אתם יודעים דבר מה – העבירו אותו הלאה.

דעו לכם כי המחלה ההרסנית, הקשה והמידבקת מכל היא הבורות. היא מובילה לחיים מבוזבזים ולסבל בל ישוער.

אם ידוע לכם סוד האושר, העבירו אותו הלאה. אתם רואים אנשים עצובים, כבויים ומיואשים? למדו אותם לשמוח! אם יש לכם יכולת, אתם חייבים לעזור. אחרת תחיו תמיד בהרגשה שיכולתם לעשות זאת ולא עשיתם.

אין מדובר ב"כפיית דעה" על אחרים. לא. מורה טוב מעביר את המידע באופן כזה, שהתלמיד יגלה אותו מחדש בעצמו. עליכם לגרום לאחרים לראות ולהבין את הדברים בדרכם – שלהם.

אל תמכרו את עצמכם בזול. יש לכם כוח השפעה רב. אתם לא צריכים להיות חברי כנסת כדי להשפיע. גם קורטוב של חוכמה יכול בהחלט להועיל לאנושות.

השיטה הסובייטית

מנהל ה"תוכנית-ברוסית" של אש התורה הוא הרב אליהו אסאס, מסורב עליה לשעבר מברית המועצות. בתקופה בה חי בבריה"מ, היה לימוד התורה אסור לחלוטין ומשום כך לא היה לו ממי ללמוד והוא אפילו לא ידע את האלפבית העברי. אף על פי כן, הוא השיג כמה ספרים במחתרת, התחבא מפני הק.ג.ב והחל ללמוד תורה בעצמו.

לאחר זמן מה, עברה שמועה מפה לאוזן, שר' אסאס יודע תורה ואנשים החלו לבוא אליו ללמוד בסתר. מתוך 5 מיליון יהודי בריה"מ היה ר' אסאס בין היחידים שלימדו תורה. קל לשער שהיה ביקוש רב לשיעוריו. ר' אסאס קבע כלל לתלמידיו: "לפני שאני מתחיל ללמד אתכם, אתם חייבים להסכים ללמד אחרים את מה שלמדתם בעצמכם". כך יכול היה ר' אסאס להגדיל את השפעתו.

אמנם איננו חיים במשטר הדיקטטורי של בריה"מ, אך הרעיון עדיין תקף. למדתם משהו חשוב ויקר ערך? אמרו לעצמכם: "זה היה מרתק. באיזה אופן זה שינה אותי? מה זה לימד אותי על החיים? איך אפשר להעביר את זה הלאה, לאנשים אחרים?"

אל תשכחו: גם אתם מרוויחים מההוראה. רעיון אינו מתממש, לפני ששיתפתם בו את הזולת. עד אז, הוא אינו אלא הזיה מעורפלת במוחכם. הצורך להסביר רעיון לאחרים, גורם לכם לחדד את הרעיון, כך שהוא נהיר יותר גם עבורכם. כך אתם מגשימים אותו, הופכים אותו למציאות.

כשאתם מלמדים מישהו, ודאו שאותו אדם מבין כמה חשוב ללמד אנשים אחרים. אם הוא מבין, זהו חלק מהצלחתכם כמורים. הדבר מבטיח שהעם היהודי לעולם לא ישכח את תורתו.

עם אחד, גורל אחד!

ניתן ללמוד לקח נוסף מסיפורו של רבי חיא. כשהוא לימד כל ילד, מאחד עשר הילדים, ספר אחד, ידעו הילדים שהם חייבים ללמוד איש מרעהו. בדומה, העם היהודי הוא עם אחד וכולנו שותפים לגורל אחד. כולנו ראויים לכבוד, ללא קשר לאמונתנו או רמת שמירת המצוות שלנו וכל אחד יכול ללמד אותנו דבר מה.

אנו חיים בזמנים קשים. בין אם מדובר בפיגועים בארץ או בהתבוללות בארצות הגולה, המסר הוא זהה: המצור עדיין נמשך והשעון מתקתק. עלינו לשלוח את מסר התורה לעמנו. זהו עניין בעל דחיפות לאומית ממדרגה ראשונה.

על מי מוטלת האחריות לכך? עלינו, המאמינים בכוחה של התורה ובמשימה התמידית שמוטלת על העם היהודי: לפעול. ללמד חוכמה ולהיות "אור לגויים".

בעשרה בטבת, ביום בו הקיף נבוכדנצר את ירושלים, לא קלטנו את המסר. האם נקלוט אותו כעת? האם נצליח להשתנות? האם נתעורר ונכיר במציאות?

עליכם לדאוג. לגלות אכפתיות. אם לא תעשו כל מאמץ, הדבר אומר שלא איכפת לכם. בידכם הכוח. האם תשתמשו בו?

עשו זאת כעת, לפני החורבן. עכשיו הוא הזמן.

מאגרי מידע עשרה בטבת

קצת רקע על התקופה – http://213.8.150.43/learning/bible/tevet.htm

מכללת קיי – http://kaye7.school.org.il/fasts.htm#c1

מורשה – לחץ כאן

סרטונים שקשורים לעשרה בטבת יום הקדיש הכללי

1. עדותו של יואל פייגרסון