פרשת לך לך

והפעם פרק מורכב –

• רעיון חינוכי בנושא "אהבת הבריות"
• קצת רב נחמן,
• קצת הרב קוק ,
• קצת הרב קרליבך.
• מתכון לאהבת הבריות (תלמידים),
• סיפור חינוכי לקריאה
• 2 סרטונים
• עוד סיפור חינוכי של שולי רנד.
• וכמובן בדיחה כשרה לסיום

 

פרשת לך לך – אהוב את הבריות

אמא שאוהבת את התינוק שלה, מרגישה לפעמים שהוא היצור הכי מעצבן בעולם (אחרי לילה שלם של צרחות למשל…), אבל האם היא מפסיקה לאהוב אותו בגלל זה? מה פתאום!!! הרי זהו התינוק הכי חמוד, מושלם ויפה בעולם כולו, אז מה אם הוא משגע אותה לפעמים?! – זוהי התמקדות במעלות. אך אותה אישה יכולה להרגיש עוצמה אדירה של כעס כלפי בעלה, שנשאר ער עד מאוחר והפריע לה לישון – כל המעלות שאהבה בו נעלמות אל מול הכעס האחד והיחיד – זוהי התמקדות בשלילי (המאמר המלא נמצא בהמשך)

תמצית שיחה שניתנה בשנה שעברה.

המקורות הם רבים ובהחלט אפשר לנצל זאת לשיחה עם צוות ההוראה שלכם, עם תלמידים ועם הורים.

• מהי אהבת הבריות אמתית?
• מה המיוחד באברהם ושרה?
• האם הדרך לחינוך חייבת להיות עם ענישה?
• האם יש מושג "להעניש באהבה"?
• האם ענישה מחוללת שינוי פנימי?

ידועים דברי המדרש על הפסוק "ואת הנפש אשר עשו בחרן" –  "אמר רב הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים".  כיצד אברהם ושרה מצליחים במשימתם להעביר עולם שלם מאמונה בעצים ואבנים בשמש ובירח –  לאמונה באל אחד.              
אברהם "אוהב את הבריות" כשתפקידו של המחנך הגדול אברהם אבינו היה לגלות את "הנקודות של הטוב הגנוזות במעמקי נשמתנו" ולדאוג "להבלטתם ולהתנוצצותם"…
הסתכלות חינוכית כזו על כל אדם ועל העולם כולו, ההבנה – שכל אדם הוא "חלק אלוה ממעל" ו"שנשמה שנתת בי טהורה היא" – בכוח החשיבה החינוכית הזו אפשר להוביל עולם שלם ל"ה' אחד ושמו אחד".
כנראה שזו איננה עבודה קלה להסתכל ב"עין טובה" – "עבודה גדולה ומאירה היא להסיר את הכעס מן הלב לגמרי, להביט על הכל בעין יפה, בחמלה של חסד שאין לה גבול… למצוא את הצד הטוב שבהם, למעט את הערך של החובה ולהרבות את ערך הזכות"…."אך זה אפשרי, ניתן והכרחי לכל מי שמנסה לעסוק בחינוך, והשכר בא יבוא. " כשמסתכלים באמת בצד הטוב של כל אחד ואחד, מתאהב האדם על הבריות בחבה פנימית … התעניינות מצד הטוב, שהוא פוגש תמיד, מכסה ממנו באמת את כל הצדדים הרעים…". (הראי"ה,מוסר הקדוש שכ"ד)
גם רבי נחמן מברסלב מדבר באותו עניין ואי אפשר שלא לצטט מתורתו:"דע כי צריך לדון את כל האדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה…ואף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אף על פי כן צריך אתה לחפש ולבקש למצוא בו מעט טוב ששם אינו רשע, כי אף על פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מיצוה או דבר טוב מימיו, ועל ידי זה שאתה מוצא בו מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על ידי זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על ידי זה".(ליקוטי מוהר"ן, בפ"ב):
כהמשך לגישתו של ר' נחמן והרב זצ"ל ואולי ל"מעלה מזה" כתב הרב שלמה קרליבך:
"אני רוצה שתדעו משהו כדי להבין את זה יותר טוב: כשאתה אוהב מישהו מאוד אתה מסתכל עליו כל הזמן בעיניים. אתה לא מסתכל עליו כדי לראות איך הוא נראה כי אתה יודע איך הוא נראה, אלא זה "עיני משיח".
נבואה היא כשאני רוצה לדעת מי אתה, מה אתה, איפה אתה, אני מחפש בך אינפורמציה. נביא ממש יכול להגיד לך מה תעשה בשנת אלפיים וחמש בראש השנה. ב"עיני משיח" אני לא רואה משהו שלא ראיתי קודם, אני רק מסתכל עליך. הדרך בה הקב"ה מסתכל על ארץ ישראל היא לא שהוא רוצה לראות. איך היא נראית, אלא שהוא לא יכול להוריד את העיניים, הוא לא יכול להפסיק להסתכל".
ההגדרה היא "עיני משיח" …. כשאתה אוהב מישהו מאוד, אתה לא בודק אותו, רוצה לדעת איפה הוא, ואיזה אינפורמציה יש לדעת עליו – אתה פשוט אוהב אותו ורואה בו טוב, וגם בסדום, המחנך הגדול רואה את דוד המלך"… זאת אומרת" עיני משיח, זהו מבט לא שופט, לא דן את האדם שמולי, אלא פשוט מסתכל עליו באהבה שלמה בלבד.
אחד המשפיעים הגדולים לעיצוב אישיותו של האדם ודימוייו העצמי הוא יחסה של החברה אליו. אצל תלמידינו – החברים, ועולם המבוגרים – הורים ומורים. אברהם אבינו, כולו אהבת הבריות. הוא מתפלל אף על סדום ועל הרשעים שבה (בראשית יח כ-לג) ואינו אומר עליהם "כן יאבדו", אלא: "אולי אפשר להציל, אולי אפשר לעשות משהו

כשאדם אוהב משהו גם הענישה באה מתוך אהבה

כאשר קיימת כפייה חייב להיות לחץ, ואין צורך להיות קיצוני ולשלול את הענישה לגמרי. אין לנקוט ענישה חמורה אלא ענישה מיידית המלווה בהסבר. ענישה צריכה לבוא מתוך אהבה ולא מתוך כעס, ומי שכעסן מטבעו כדאי שיימנע מלהעניש כלל. לילד, כפי שאמרנו, יש חוש טבעי המסייע לו להרגיש את מצבם הפסיכולוגי של ההורים, ולדעת אם ההורים מענישים אותו מתוך שנאה או מתוך אהבה. כאשר הוא חש כי הם אוהבים אותו, הוא יודע שכואב להם לנקוט אמצעי זה. כאשר ההורים חשים כלפי הילד טינה, אז גם אם הם כובשים את כעסם ואינם מענישים, הילד מרגיש באגרסיביות הכבושה – וגם זה מזיק. לפעמים, הענישה חודרת עד עמקי הנפש ומחוללת שינוי פנימי. ואולם אין זה קל לשלוט בכלי הזה. הענישה פועלת ישירות על התנהגות הילד ויותר משהיא מחנכת, היא מאלפת את הילד; חינוך התנהגותי.

אנו תובעים מן הילד התנהגות מסוימת, ויש תחומים שבהם הדבר מוצדק. למשל: אם הילד מפריע בלי הרף, המורה אינו מסוגל לעבוד בכיתה, וההורה אינו יכול לתפקד בבית. הילד חייב להפסיק זאת, ואז אנחנו אומרים: אם תפריע – תיענש. איננו משלים את עצמנו שבזה חוללנו אצלו שינוי פנימי. אנו עדיין מאמינים שהעיקר הוא לעורר בתוך הילד עדינות מוסרית ולפתח את הכוחות הטבעיים הגנוזים בו, אך לפעמים צריך להשתמש בטכניקה של עיצוב התנהגות, כדי להגיע למגמה החינוכית. אם ברגע מסוים יש צורך שילד יישב בשקט על-יד השולחן, כי הוא מפריע לאחרים לאכול, לא נחקור את הרקע הפסיכולוגי למעשיו אלא נכפה עליו את השתיקה, ולו באמצעות עונש.

לפעמים הילד עושה דברים מסוכנים: הוא נשען, למשל, על אדן החלון ונוטה החוצה בצורה מסוכנת. התגובה על המעשה צריכה להיות ענישה, וזה לגיטימי. כך נוצר אצל הילד רפלקס מותנה, להתרחק ממעשים כאלה. כאשר אנחנו מענישים, איננו מחנכים את הילד, אלא משתמשים בטכניקה מסוימת כדי לשמור על שלומו. ואולם יש גם ענישה מחנכת, וכל התורה בנויה על כך.

אצל חכמי החינוך שחיו בצפת לפני ארבע-מאות שנה, כתוב שעד גיל חמש אסור להעניש את הילד כלל, ו"המכה בו חוטא" (ספר סדר-היום לרבי משה בן-מכיר, פירוש המשנה: "בן חמש", דף נג ב). יש גילים שבהם חווית הענישה יכולה להיות חיובית, אבל אין זה דבר פשוט. גם אדם מבוגר יודע שלפעמים ייסורים ממרקים ומטהרים אותו, אך לפעמים הם ממרידים אותו וממוטטים אותו.

החינוך למידות טובות אינו יכול להיעשות על-ידי ענישה, והענישה אינה יכולה להיות עיקרו של החינוך. העיקר בחינוך הם המידות הטובות, החוויה הטבעית, וניצול הזדמנויות. אי-אפשר לחנך ילד מבלי להקדיש לכך זמן רב, ולכן יש לנצל הזדמנויות לשבת עם הילד, לשוחח איתו ולמצוא את הדרך אליו.

יש סיפור שיכול להמחיש לנו שאפשר להגיע לחינוך למידות לא בדרך של כפיה אלא בדרך של דוגמה אישית

מעשה שאירע באדם שהקפיד מדי ערב לאחר עבודתו ללכת ולשמוע שיעור בדף היומי. ואכן כל ערב, בשעה שמונה, לאחר שהיה מסיים עבודתו וחוזר לביתו, היה סועד ארוחת ערב ולקראת השעה תשע היה משים פעמיו לשיעור.
אותו סוחר שעייפותו הייתה רבה עד מאוד, מספר דקות לאחר תחילת השיעור היה עוצם עיניו ונרדם עד סופו של השיעור.
הרב, ששם לב כי מזה תקופה ארוכה אדם זה ישן לו שנת ישרים כמעט משך השיעור כולו, ניגש אליו ובפיו הצעה "ראה, חביבי, את אותו לימוד בדף היומי אני מוסר גם בבוקר. משעה 5 עד 6.30 ולאחר מכן אנו מתפללים שחרית. הצעתי לך: לך לישון שנת  ישרים מוקדם בערב ולשיעור תגיע כאשר הינך עירני. אינני חושב שכאשר אתה נרדם ערב ערב בשיעור תוכל לקבל על כך שכר משמים. שמתי לב שמדי ערב מתחילת השיעור ועד סופו אינך מתעורר אפילו פעם אחת. על כן שמע לעצתי ותהיה נשכר מלימוד דף היומי ומהבנת הגמרא". מגיד השיעור חשב שאין הצעה טובה מזו, אך לא כך חשב הסוחר.
לא, הצעתך אינה טובה לי ואיני יכול לקבלה".
"מדוע? "שאל הרב "הרי רק כך תוכל להבין את דברי הגמרא".
נאנח הסוחר וענה "מדי ערב כאשר אני שב לביתי, אשתי מגישה לי את ארוחת הערב. מרוב עייפותי אני נרדם ובקושי אני מצליח להיות עירני בזמן הארוחה, ולקראת השעה תשע אני אוזר כוח למרות שאני בשיא העייפות, לפני מיטה מוצעת, החימום פועל ובחוץ הגשם מכה בחלון, והנה אני עושה מאמץ עילאי, עוזב את ה’עולם הזה’ והולך לשיעור.
באותם רגעים ילדיי רואים את כל המחזה. רואים את העייפות, חשים את אפיסת הכוחות שבי ומביטים באבא שלהם האוזר כוחות גוף ונפש ועושה מאמצים עילאיים ללכת לשיעור, ובנימה לבבית לפני צאתי מהבית אני מברך אותם בברכת "לילה טוב!" וברקע אני שומע את בני הקטן זועק ’אבא הולך ללמוד בכולל ערב’, המחזה הקבוע הזה, הרגעים הללו הם הם שחרוטים במוחם של ילדיי ומחדירים לליבותיהם מהי עמלה של תורה. דיוקן אביהם זה נשאר לנצח. וזו הסיבה, כבוד הרב, שאיני יכול להגיע לשיעור מוקדם בבוקר בשעה חמש לפי עצת הרב. אמנם אני אהיה יותר עירני ואולי אבין את הגמרא אך ילדיי, כבוד הרב, כן, הילדים לא יראו את מסירות הנפש של אביהם למען לימוד הגמרא, הם אמנם ישמעו שהלכתי ל’דף היומי’ אך לא ירגישו בכך. הדבר לא יהיה חרוט על לוח ליבם. והקב"ה הרי בוחן ליבות וכליות, הוא כבר ידע מחשבותיי והשתדלותי ובוודאי לא יקפח שכרי".
אין ספק, כי תמונה זו שווה יותר מאלך תוכחות!
הדוגמא האישית היא זו היכולה לחנך את הילד בדרך הנכונה. ילד "מצלם" את הנהגת הוריו, שם לב להתנהגותם, שומע ומאזין לדיבורם ורחשי ליבם, רואה מה חשוב להם באמת, האם שיחתם העיקרית היא על הבלי העולם הזה או על דברים שבקדושה, מה אצלם עיקר ומה טפל.

 

הילד מיום היוולדו כבר קולט רשמים, קולות ומראות והם נספגים בתת-התודעה שלו וקליטת הילד היא בצורה שנקלט הכל בלא ביקורות, שומע בלא אבחנה.

 

ובפינת המולטימדיה השבוע

·        אהבת הבריות – עזרה למרות המגבלות – (מצגת)

הגור הצולע

·        אהבת הבריות – חברות במבחן – 

·         עוד סרטונים רבים (כ – 80) בנושא אהבת הבריות תמצאו במארז "בין אדם לחברו"

·         כמו כן, הנה סרטון שמראה את ההפך מאהבת הבריות "גזענות לאתיופים" – 

·         שולי רנד סיפור חינוכי מספר 2 – נמצא במארז חמשה חומשי תורה

בדיחה חדשה

איך קוראים לג'ובניקים של ארגון דאעש ? ראש קטן

בדיחה ישנה

איש אחד עזב את רחובותיה המושלגים של שיקגו כדי להנות מחופשה בפלורידה שטופת השמש. אשתו, שהייתה בנסיעת עסקים, תכננה להצטרף אליו ולפגוש אותו במיאמי ביום למחרת.האיש הגיע למלון לאחר שבילה כל היום בחוף תחת עצי קוקוס ושתיית קוקטיילים טרופיים.הוא החליט לשלוח אימייל לאשתו, כדי להקדים ולספר לה את נפלאות המקום.הוא לא מצא את כתובת האימייל שרשם בפתק, לכן סמך על זכרונו ושלח לכתובת מסויימת בתקווה שצדק. אבל רצה הגורל והכתובת לא הייתה נכונה. הוא טעה באות אחת וההודעה הגיעה לתיבת המייל של אשת כומר פרוטסטנטי שנפטר יום קודם. בלילה, אשתו של הכומר פתחה את הדואר האלקטרוני כדי לראות את הודעות הניחומים ששלחו לה. כאשר ראתה את ההודעה צעקה, ניסתה לקום אבל התמוטטה ומתה מהתקף לב.קרובי משפחה ששמעו את הצעקה רצו לחדר, ולאחר שראו את האישה המתה קראו את ההודעה: "אשתי היקרה, הרגע הגעתי. הנסיעה היתה ארוכה, אבל היה שווה. הכל מאד יפה! העצים, הגנים, המסיבות. למרות שאני נמצא פה רק כמה שעות, אני מרגיש כבר כמו בבית. עכשיו אני הולך לנוח קצת. רק רציתי להגיד לך שכבר דיברתי עם האנשים פה וכולם מצפים לבואך מחר. אני בטוח שהמקום ימצא חן בעיניך. בעלך האוהב אותך לנצח.                                                                                                          נ.ב. תכיני את עצמך, חם פה גיהנום!"

נספח

מתוך שיחה שנתן הרב נח ויינברג בנושא אהוב את הבריות

אילו היית חי על אי בודד, מבלי שפגשת באדם אחר מימיך. והנה באחד הימים הגיעה אל האי ספינה ובה בני אדם – איך היית מתרגש ומתפעם מן היצורים האלה – הם הולכים, הם מדברים, הם חושבים…! אתה יודע שכל אחד מהם מהווה בבואה מדהימה ובלתי נתפשת של האלוקים!

כמה מגוחך שכשאתה פוגש באותם בני אדם ברחוב שבו אתה גר, זה בכלל "לא מזיז לך".

הטעות שלנו נובעת מכך, שאנחנו מתייחסים לבני האדם כאל דבר מובן מאליו. יש כל כך הרבה מהסוג הזה, שאנחנו משתעממים.

הדרך אוהב את הבריות משמעותה לאהוב את הברואים, ובאופן ספציפי את בני האדם – נזר הבריאה. לא שעלינו להתעלם משאר הבריאה והברואים. להיפך – אם אנחנו אוהבים בני אדם, אז האהבה לבעלי החיים, לעצים ולשאר הבריאה תנבע מכך באופן טבעי.

אין זה מספיק לאהוב את בת זוגך, או אפילו לאהוב את האלוקים. עליך לאהוב גם את האנושות ככללה. זה אולי נראה בלתי נתפש, אבל זהו האידיאל היהודי. שנאה ומריבה הם פגם; שלום בין המין האנושי זו הדרך שבה העולם אמור להתנהל. תוכל למצוא את זה כתוב בצורה ברורה בתורת משה: "ואהבת לרעך כמוך."

אנחנו יכולים להתחבר ולאהוב את כל בני האדם. להעריך את היופי שביכולת האנושית לתקשר, לבצע וליצור – מיומנויות מופלאות שמצויות בכל אדם באשר הוא – ואכן, בני האדם הם באמת המצאה מדהימה!

ערוך רשימה של מעלות

מה בדיוק המשמעות של "לאהוב" אחרים?

הגדרת המלה "אהבה", היא "ההנאה שנגרמת לנו ממעלותיו של השני."

על מנת להתמקד במטרה של ראיית היופי שבכל בן אנוש, נסה לערוך רשימה של מעלות אנושיות. התחל באלה המצויות באנשים שאתה אוהב. ככל שתהיה מודע ליותר מעלות פוטנציאליות, כך תוכל להעריך יותר את האחרים:

אל תסתבך – התחל במעלות פשוטות (ותרן, חייכן), ואז נסה להגיע לאלה המורכבות יותר. דרך טובה היא להתבונן באנשים שמהם אתה נהנה, אנשים שגורמים לך להרגיש טוב במחיצתם, ולנתח מה בהם גורם לך להרגיש כך.

אל תסתפק ברשימה שלך. שאל אחרים מה דעתם. אילו מעלות באהוביהם גורמות להם להרגיש טוב? בסוף התהליך תקבל רשימה מפורטת שתסייע לך לאהוב כל מיני סוגים של אנשים – הרי לא יתכן אדם שאין בו אף אחת מכל המעלות שמנית!

דרג את הרשימה שלך: זהה אילו מעלות חשובות יותר מן האחרות.

לסיום, דרג את הרשימה שלך: זהה אילו מעלות חשובות יותר מן האחרות. אתה לא יכול פשוט לאהוב את כולם באותה מידה. בחן את הדברים. הבדל בין מעלה זו לאחרת.

הנה כמה מעלות אנושיות שבהן תוכל להתחיל:

מקבל / מושלם / הרפתקן / נוח להסכים / מתחשב בזולת / שאפתן / מעריך / בעל תקשורת טובה / אסרטיבי / קשוב / מאוזן / אמיץ / רגוע / אכפתי / זהיר / כריזמטי / נדיב / עליז / רחמן / בטוח בעצמו / בעל מצפון / משתף פעולה / יצירתי / החלטי / מכובד / דיפלומטי / קליל / יעיל / אנרגטי / נלהב / פתוח / אצילי / גמיש / סלחן / ידידותי / אדיב / עדין / נגיש / בעל ידי זהב / בריא / ישר / עניו / אידיאליסט / בעל אבחנה דקה / משכיל / הגיוני / אוהב / נאמן / בוגר / שיטתי / מוסרי / מסודר / אופטימי / מאורגן / מקורי / סבלני / סובלני / מתמיד / נימוסי / מעשי / מועיל / דייקן / ריאליסט / רגוע / מהימן / מלומד / רב צדדי / חם / חכם / טוב לב…

(הרשימה באדיבות "להיות מחדש עכשיו" "Begin Again Now" מאת הרב זליג פליסקין)

רשימת האהבה

אל תשתהה, ערוך עכשיו רשימה של אנשים שאתה אוהב.

לכמה שמות הגעת? שניים? (מתחת לממוצע) עשרה? (ממוצע) עשרים? (מעל לממוצע).

האהבה גורמת לנו הנאה של ממש. האם אין זה מוזר שאף על פי כן הרשימה שלך קצרה כל כך? הרי פגשת אלפי אנשים במהלך חייך? מדוע לא יצרת איתם קשר של אהבה, מדוע ויתרת על כל ההנאה שהיית יכול להרוויח מאהבתם?!

המשימה שלנו היא לחפש אחר הטוב בכל אדם. אם לא נשכיל למצוא את המעלות באחרים ולהתמקד בהן, נישאר באותה רמה של אהבה לאחוז זעיר כל כך מבני האדם. שים לב עד כמה יכולה הרשימה שלך להתארך אם תצליח להתמקד, באופן עקבי, במעלותיהם של האחרים – ולא בחסרונותיהם. בכל הזדמנות, התמקד במעלות של שכניך, קרוביך, המעסיק שלך, המנהל, הקונים וכו'…

אמא שאוהבת את התינוק שלה, מרגישה לפעמים שהוא היצור הכי מעצבן בעולם (אחרי לילה שלם של צרחות למשל…), אבל האם היא מפסיקה לאהוב אותו בגלל זה? מה פתאום!!! הרי זהו התינוק הכי חמוד, מושלם ויפה בעולם כולו, אז מה אם הוא משגע אותה לפעמים?! – זוהי התמקדות במעלות. אך אותה אישה יכולה להרגיש עוצמה אדירה של כעס כלפי בעלה, שנשאר ער עד מאוחר והפריע לה לישון – כל המעלות שאהבה בו נעלמות אל מול הכעס האחד והיחיד – זוהי התמקדות בשלילי.

התמקדות בחסרונות היא הטעות העיקרית של אנשים ביחסיהם עם אחרים. אם אינך מחבב מישהו, סימן שאתה מתמקד בדבר הלא נכון. נסה לרשום מספר אנשים שאתה לא מחבב – ובדוק, כמה מעלות יש בהם באמת (השתמש לשם כך ברשימת המעלות שהכנת קודם). אתה לא יכול לשנוא מעלות, ואתה לא יכול לאהוב חסרונות. אתה יכול רק לבחור עם אילו מהן לזהות את האדם.

המעלה הכלל אנושית

המעלה הבסיסית והנעלית ביותר, שנמצאת בכל בן אנוש, היא קיומה של נשמה שנבראה בצלם האלוקים. אין אדם שאין לו, לכל הפחות, את המעלה הזאת.

לא משנה כמה עמוק שקע אותו אדם, לא משנה כמה דוחה הוא יכול להיות, עדיין יש בו מעלה אדירה בפוטנציאל. כל אדם הוא יצור בעל תבונה, בעל בחירה חופשית, ושאיפה פנימית עמוקה להידמות לאלוקים.

הכול עניין של מיקוד. הורים אוהבים את ילדיהם על אף חסרונותיהם. על אף העובדה שהם לעתים לא ממושמעים, מכים זה את זה, לא מסודרים, או אנוכיים… כל הורה רואה את הפוטנציאל שטמון בילדיו – הם חכמים, הם יכולים להתקדם, הם מלאי חיוניות. הם חיים!

גם אתה לא תמיד מושלם – אבל עמוק בלבך אתה יודע שאתה רוצה להיות טוב יותר.

גם אתה לא תמיד מושלם – אבל עמוק בלבך אתה יודע שאתה רוצה להיות טוב יותר, אתה רוצה להשתפר ולהתקדם, אתה שואף לשלמות. כך גם בני האדם האחרים, הרצון להיות טוב הוא טבעי ומושרש עמוק במין האנושי כולו (להוציא סטיות אפסיות). לעתים הטוב בא לידי ביטוי בצורה חיצונית ברורה, ולעיתים הוא טמון עמוק יותר (כמו שקורה לפעמים לך). תאר לעצמך אדם גס שנראה לך ממש כמו "בהמה". אם תעשה ניסוי ותאמר לו: "או שתהרוג עכשיו 1,000 אנשים, או שאני אהרוג אותך." הוא יגיד: "תהרוג אותי!" זהו הבסיס הטוב הכלל אנושי.

על מנת לאהוב את האנושות, היה רגיש לאותן מעלות שמשותפות לכולנו כבני אדם. השאיפה האנושית לטוב ולאמת, היא הניצוץ האלוקי שמפריד בינינו לבין בעלי החיים, והיא שמעניקה לנו את הפוטנציאל העילאי – בחירה חופשית. (וזו עצמה לא מעלה קטנה!)

לאהוב או להיות אהוב

איזו הנאה גדולה יותר לדעתך: לאהוב, או להיות אהוב?

לאהוב. השפעת אהבה על האחר, היא ההנאה הגדולה יותר. משום שכאשר אתה חש במעלותיו העמוקות של האחר – בין אם זו כנותו, הרחמנות שלו או החוכמה – אתה יכול להפוך לשותף ביופי זה.

בשורש הדברים, הכמיהה שלנו לאהבה היא קונפליקט בין גוף לנפש. הנשמה רוצה לאהוב אחרים, משום שהענקת אהבה היא אחת מההנאות העמוקות שהנשמה יכולה לחוות. הנשמה, שנובעת במקורה מהאין-סוף ברוך הוא, רוצה להתרחב אל מחוץ לעצמה וליצור קשר עם כל הנשמות האחרות שמחוברות אף הן לאותו מקור.

ברמה העמוקה יותר, אהבה של אנשים היא דרך להגיע לקשר עם האלוקים ולאהבתו.

אם כן, ברמה העמוקה יותר, אהבה של אנשים היא דרך להגיע לקשר עם האלוקים ולאהבתו – במימד הרוחני, שלא כמו בזה הגשמי, אין גבולות שמפרידים בין הישויות – הכול מתחבר יחד לאחדות אחת.

הגוף, מצד שני, מעדיף לקבל אהבה. ככל שצריך להשקיע פחות, כך יותר נוח.

בדוק איך אתה מרגיש. אילו מעשים אתה עושה בכדי "למצוא חן" בעיני האחרים. אם אתה משקיע יותר אנרגיה על מנת שיאהבו אותך, ופחות על מנת לאהוב אחרים בעצמך, סימן שהגוף שלך בשלטון.

נסה באופן מודע להתחבר עם השאיפה של הנשמה שלך לאהוב אחרים. בהתחלה זה יהיה קשה, ותצטרך להתאמץ ולהשקיע, אבל לאחר שתרגיל את עצמך להתמקד במעלות האחרים, תמצא שהרבה יותר קל לך לאהוב כל מיני סוגים של אנשים – והעונג כולו שלך!

השלם האוניברסאלי

האנושות מהווה גוף אחד. כשאתה מכין סלט, ובאותה הזדמנות חותך בטעות גם את האצבע, האם אתה לוקח את הסכין וחותך גם את היד השנייה – כנקמה? מובן שלא. מדוע? משום שגם היד השנייה היא חלק ממך.

הקטורת במקדש הוכנה מתערובת של צמחים. כל המרכיבים היו בעלי ריח נעים, להוציא אחד, שהיה בעל ריח חזק ולא נעים. אילו הוכנה התערובת ללא אחד מן המרכיבים, ואפילו זה המסריח, היא הייתה פסולה. כך גם כל יהודי הוא חלק אינטגראלי מהשלם, ובלעדיו תהיה הישות הכוללת חסרה.

כאשר אתה מבין שכולנו חלק מעם אחד, חלק מישות אחת מושלמת, אז תיראה בעיניך גרימת כאב לזולת ("אני מוכרח לשלם לו כגמולו!") מגוחכת לא פחות מנקמת היד הפצועה. זהו הטעם שבגללו מצווה אותנו התורה "ואהבת לרעך כמוך" – כאילו הוא חלק ממך, כאילו הוא היד השנייה שלך.

מובן שבמציאות הגופים שלנו הם יחידות נפרדות. כשמישהו אוכל, השני אינו שבע. לכן, אם תתמקד רק באספקט "הגופני" של האחרים, אין ספק שתגיע למחלוקת.

נסה במקום זה להתמקד בנשמה של השני. דע, שכאשר אדם אחד לומד ומתקדם, גם השני צומח. בדיוק כמו במשחק כדור-רגל. אם האחד מבקיע גול, כולנו מנצחים, משום שכולנו יחידה אחת. אתה לא תפסיד מזה שהוא חכם יותר; להיפך, זה יקל עליך להחכים. הידע שלו, עוזר לך. הוא יכול ללמד אותך – ולהיפך, ההתקדמות שלך תוכל לסייע גם לו להתעלות ולצמוח.

לעומת זאת, אם הוא עשיר, זה עלול להגביל את האפשרויות שלך להתעשרות – זהו ההבדל בין רוחניות לגשמיות.

משל ידוע מתאר קבוצת אנשים ששטה באנייה. לפתע הבחינו באחד הנוסעים שקודח חור בקרקעית הספינה.

"הי! מה אתה עושה?!" הם צעקו בבעתה, "השתגעת?!"

"מה יש? מה אכפת לכם? אני קודח את החור בתא שלי בלבד!"

הנשמות שלנו מהוות יחידה אחת בשורשן, וכל פגיעה באחת מהן, פוגעת גם באחרות, ולעומת זאת כל צמיחה והתעלות של אחת מהן, מיטיבה עם כל האחרות.

החור בשכבת האוזון אינו מבדיל בין אומה לאומה. לסמים לפשע ולאלימות, אין גבולות. משמעות המושג היהודי –"תיקון העולם", היא שכל אחד מאיתנו אחראי לתיקונו של העולם, והתיקון יעשה בכך שנשאף להגיע לטוב ביותר שבפוטנציאל האישי שלנו.

אהבה מתחילה בבית

אל תאמין לאף אדם שאומר "אני אוהב בני אדם" ובו בזמן מקיים מערכת יחסים אומללה עם בני ביתו. אם אדם אינו מסוגל למצוא מעלות באחיו עצמו ובשרו, איך הוא יוכל למצוא אותן באחרים?

אהבת הזולת מתחילה בבית – תהליך הצמיחה הפסיכולוגי הטבעי והבריא הוא להתקדם מאהבת ההורים, לאחים, לבן/בת הזוג ואז אל הילדים. משם המטרה היא לאהוב את האחרים באותה מידה שבה הורה רוצה לאהוב את ילדו – שום דבר אינו עומד בדרך.

חיי הנישואין הם מחנה אימונים מצוין. הם מלמדים אותך כיצד להזדהות עם אדם אחר, כמו עם עצמך.

אדם שאינו אוהב את עצמו יחפש דרכים "להעניש את עצמו".

ישנה אהבה אחת, בכל אופן, שמוכרחה להיות קודמת לכל. התורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך." ומכאן קל להבין, שאין זה מציאותי לאהוב את הזולת, כל עוד אינך אוהב את עצמך. אם אינך מרוצה מעצמך, אינך יכול לאהוב אחרים. אדם שאינו אוהב את עצמו יחפש דרכים "להעניש את עצמו", והענשה כזאת עלולה לפגוע באנשים שאותם הוא אוהב…

על מנת שאהבת הזולת תהיה אמיתית, עליה לנבוע מתוכך החוצה. לשם כך עליך ללמוד לאהוב את עצמך – להעריך את מתנות הא-ל שמצויות בך. להעריך את הפוטנציאל הגלום בך (גם אם לא תמיד הוא מגיע לידי מימוש), להעריך את צלם האלוקים הטבוע בך.

אחת הטכניקות הפשוטות היא להתמקד במעלות שלך – בכל יום טפח לעצמך על השכם על הדברים הטובים שבך. האם אתה חבר אכפתי? עובד נאמן? שאפתן? ישר? למד ליהנות מהכוחות בהם זכית.

אחי היקר!

דמיין שיש לך ידיד, ואז, באחד הימים, מתברר שהוא אחיך האובד. אתה מייד תרצה לגלות עליו הכול.

מה קרה? האם אין זה בדיוק אותו אדם שהכרת אתמול? האישיות שלו ומעלותיו לא השתנו בין לילה אף כמלוא הנימה. אז למה לפתע פתאום אתה כל כך מתעניין?

פשוט מאוד – עכשיו יש לך מוטיבציה גדולה יותר לאהוב אותו.

נסה לברר: איך אתה מרגיש לגבי אנשים אחרים? איך אתה מגיב באופן אינסטינקטיבי כשמישהו זר נכנס לחדר? האם אתה מרגיש בגל של חמימות, או שתגובתך הראשונה היא רתיעה? האם אתה סקרן לגלות מיהו ומהו, או שאתה חושש מחדירה לפרטיות שלך?

התלמוד מספר לנו כיצד אדם מסוים הטריד את הלל בעקביות. תגובתו של הלל הייתה: "בני, במה אוכל לעזור לך?" הלל הקפיד לומר "בני", על מנת להגדיל את הקשר הרגשי, כאילו שאדם זה שייך ומחובר אליו כבנו ממש.

כשאתה מדבר אל אחרים כאל זרים, הם תמיד יישארו זרים. אבל אם אתה מרגיל את עצמך לפנות אל האחרים כאל חבר או אח (בלי נימה מתנשאת) – אז תמצא עד כמה קל לך יותר לאהוב אותם.

חשוב על שלושה דברים שהיית עושה אילו היית מגלה שהשכן שלך הוא בעצם אחיך האובד, ויישם אותם! (תתפלא לגלות שאנשים יגיבו בצורה חיובית למדי על כך שהפכו למושא לאהבה שלך!)

התחל להתנהג אל כולם ביותר דאגה וכבוד. בכל פעם שבה אתה נתקל באדם קשה, נסה לחשוב, "אילו הוא היה בני, איך הייתי מתנהג איתו?"

לסיום חשוב שנבין – כל בני האדם הם ילדיו של הקדוש ברוך הוא, ו"כל ישראל אחים".

סיפור של אהבת אחים

בכל מקום בו מצויה אהבה אמיתית בין בני האדם, מצרף הקב"ה את עצמו לאהבה זו.

במדרש מובא מעשה מדהים בשני אחים יתומים, שירשו מאביהם חלקת שדה מכובדת. במשך מספר שנים הם עיבדו את החלקה יחד, גרו יחד בביתם הישן, ושמחו בחלקם.

לאחר מספר שנים מצא אחד מהם את בת זוגו. יחד הם הקימו בית חדש ועברו לגור בו. שני האחים המשיכו לעבד את השדה, את היבול חילקו ביניהם שווה בשווה, והמשיכו לחיות בכבוד.

משפחתו של האח הנשוי הלכה והתרחבה, בעוד שהאח השני נותר רווק.

באחד מימות הקציר חשב לעצמו האח הרווק: "יש לי שדה ובית, והרבה כסף, אבל הכול מיועד אך ורק בשבילי. לעומת זאת, מרווחים זהים לשלי, צריך אחי להאכיל ולפרנס משפחה כל כך גדולה…" באמצע הלילה הוא קם, יצא מביתו, לקח מספר אלומות של חיטה, והניח אותן בגורן אחיו.

באמצע הלילה הוא קם, יצא מביתו, לקח מספר אלומות של חיטה, והניח אותן בגורן אחיו.

באותם ימות קציר חשב לעצמו האח הנשוי: "יש לי אישה נפלאה, ועשרה ילדים. העולם שלי מלא ועשיר. אבל אחי בודד בעולם. כל מה שיש לו זו החיטה…" באמצע הלילה הוא קם, יצא מביתו, לקח מספר אלומות של חיטה, והניח אותן בגורן אחיו.

הלוך ושוב צעדו שני האחים. בכל לילה, בסודיות, הם היו פוסעים בזהירות ומעבירים אלומות חיטה מגורן לגורן.

באחד הלילות נפגשו שניהם במרכז הגבעה שהפרידה בין בתיהם. שניהם הבינו מייד מה קרה. הם נפלו זה על צווארו של זה ובכו.

בשדה זה, במקום בו נפגשו שני האחים האהובים, בחר הקדוש ברוך הוא לבנות את בית מקדשו – וכמו שאמרנו, כשאדם אחד אוהב את זולתו, מצטרף אליהם הקב"ה – משום שזהו העניין בחיים.

ולמעשה

ארבעים ושמונה הדרכים אומרות: "המעשים מעוררים את הלבבות." כלומר החיצוניות מעוררת את הפנימיות. משמעות הדברים היא, שגם אם קשה לך לאהוב את האחרים, אתה עדיין יכול לעשות פעולות על מנת לעורר את האהבה – מתוך ההבנה שללא ספק המעשים ישפיעו על הפנימיות שלך.

הנה רשימה קצרה של רעיונות שיעזרו לך לעורר אהבה לאחרים:

• כשלמישהו כואב, הראה השתתפות.
• השתדל למנוע מאחרים הפסד כספי.
• בקר אדם חולה, ועזור לדאוג לצרכיו.
• אל תביך אף אדם – במיוחד בציבור.
• אל תרכל על אחרים.
• אל תנקום ואל תשמור טינה.
• חייך – השמחה שלך משפיעה על האחרים.
• גלה כבוד לקשישים.
• מצא אדם עני או מסכן בקהילתך, וקח על עצמך לעזור לו.

אוהב את הבריות – הדרך השלושים ושתים לחוכמה

• על מנת להכיר בפוטנציאל שלך, עליך לאהוב את האנושות. הצלחתם היא גם הצלחתך.
• ככל שיש יותר אהבה בחייך, כך תגדל השמחה וההצלחה שלך.
• אם אינך מעריך את הנפלא שבבן האנוש, אתה מפסיד את אחת ההנאות הגדולות ביותר בחיים.
• אהבת אחרים מחברת אותך לעולם – אל כל צורות הבריאה.
• האהבה עוזרת לך לבקוע מבעד לחומת ה"אני" אל תוך מרחבי ה"אנחנו".
• דרג את האהבה. הערך את מידת חשיבותה של כל מידה הטובה בעיניך.