פרק מיוחד על הרב מרדכי אליהו זצ"ל יום פטירתו – כה בסיון תש"ע

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

פיוט לכבוד הצדיק מרן הראשון לציון הרב מרדכי צמח אליהו זצ''ל

במנגינת ''לכבוד הקדוש רבי יעקב אביחצירא ''.

אוֹדֶה לְךָ אָבִי אַל חַי

נָטַע בָּנוּ חָכַם מָרְדְּכַי

צַדִּיק יְסוֹד הָעוֹלָם

אַשְׁרֵי אִמּוֹ יוֹלַדְתּוֹ.

אַלְפָא בְּיתָא כִתְרּוהוּ. בְּכִתְרָא דְּרַב רַבָּנָן.

יָמָיו לילוֹתָיו תְּפִלּוֹת. זֶבַחִים מְנָּחוֹת וְעוֹלוֹת.

אוֹדֶה לְךָ וְגֵו'.

למדנוּתוֹ שְקִידתּוֹ. התמדתו ויגיעתו.

אָמַר לַחֲכָמָה אֲחוֹתִי אֶת. וַתְּהִי תּוֹרָתוֹ לוֹ לְבַּת.

אוֹדֶה לְךָ וְגֵו'.

נְקִי כַּפַּיִם וּבַּר לֵבָב. לֹא יָדַע צוּרַת כֶּסֶף וְזָהָב.

דַּיַינָא נָחִיתָ לְעֻמְקָא דְּדִינָא. רָזּין דְּרָזִין גִּלָּה וְאָהַב.

אוֹדֶה לְךָ וְגֵו'.

קִוָּה אַל הַשָּׂם וְקִוָּה. אָמַר לְכָל נִשְׁבַּר וְנִדְכָּא.

עְצוֹתָיו וּבִרְכוֹתָיו. סְגוּלוֹתיו הֵן הֵן עְדָיוֹ.

אוֹדֶה לְךָ וְגֵו'.

וְיֵלֵךְ הָאִישׁ הָלוֹךְ וְגָדֵל. בְּתוֹרַת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל.

חֲסִידוּתוֹ קְדוּשָׁתוֹ. בְּכָל מקוֹם הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ.

אוֹדֶה לְךָ וְגֵו'.

הָאוֹתִיּוֹת הִנֵּה הִגִּידוּ. מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתּ הַבֵּן אִישׁ חַי.

עֲלוּ מַנְצְפַּ''ךְ וְהֵעִידּוּ. קוֹל צוֹפַיִךְ נַשָּׂא חָכַם מָרְדְּכַי.

 

אוֹדֶה לְךָ אָבִי אַל חַי

נָטַע בָּנוּ חָכַם מָרְדְּכַי

צַדִּיק יְסוֹד הָעוֹלָם

אַשְׁרֵי אִמּוֹ יוֹלַדְתּוֹ.

 

נולד בעיר העתיקה בירושלים, לרב סלמאן אליהו ולמזל לבית צדקה, בת למשפחת רבנים מבגדאד. אביו עלה מבגדאד, לפי צוואת רבו הבן איש חי, והיה רב ומקובל. התייתם מאביו בגיל 11. אמו הייתה אחותו של הרב יהודה צדקה, ונכדת אחותו של הרב יוסף חיים (ה"בן איש חי")‏. את הכשרתו התורנית קיבל במספר ישיבות, בהן בישיבת פורת יוסף אצל הרב עזרא עטייה.

 

בראשית דרכו, ובדומה לאחיו, בחר בשם מרדכי בן אליהו.

במלחמת השחרור השתתף בקבוצת צעירים שסייעו לכוחות המגן של הרובע היהודי בהקמת ביצורים.

באפריל 1950 נמנה עם חברי "ברית הקנאים".‏ הייתה זו מחתרת שמטרתה הייתה כפיית חוקי הדת היהודית במדינת ישראל והקמת מדינת הלכה. אליהו, שכּונה "יאיר", עסק בקבלת חברים לקבוצה, בגיוס הון לפעולתה, באיתור מקומות מחבוא לנשק ובדיונים ביחס לפעולותיה. במאי 1951 נעצר עם עוד 40 מחברי הארגון. במשפטו זוכה מ-3 סעיפי אישום, בהם החזקת חשיש ונפצים, והודה ב-24 סעיפי אישום, בהם גרימת נזק לאטליז, הטפה להשמדת תיקי יוצאי צבא, החזקת מכשיר מסוכן, החזקת נשק, גרימת נזק למכוניות שנסעו בשבת ושליחת מכתב איום בחבלה לנהגי מוניות שייסעו בשבת.‏‏ הוא נדון לעשרה חודשי מאסר.‏‏ במשפטו אמר: "הרגשתי כי ליהודים יש הרגשת נחיתות הגורמת ליחס של זלזול אליהם מצד הזולת, דבר המשפיע גם על המנהיגות. בח' בניסן תש"י נפגשנו בפנימיית ישיבת 'פורת יוסף' שבירושלים, והחלטנו על ייסוד ארגון שמטרתו החדרת גאווה יהודית. … האמנתי כי באמצעות המחתרת נוכל להשליט חיי תורה במדינה".‏‏

לימים אמר:" אני מודה שהדרך שבה הלכתי בעבר אינה מתאימה לדורנו, לא שהתורה השתנתה חס-וחלילה אלא שהדרך להחדירה לעם השתנתה".

הרב אליהו שימש רבנים אחדים, ובהם רבי אברהם ישעיה קרליץ (ה"חזון איש") והרב יצחק ניסים, והיה מקורב לרב מרדכי שרעבי, לרב ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי) ולאדמו"ר מחב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון‏.

 הרב יצחק נסים הורה לרב אליהו לטפל בעניין העלאת עצמותיו של החיד"א ארצה, מהעיר ליבורנו שבאיטליה; ואכן, בכ' באייר ה'תש"ך (17 במאי 1960) הועלו עצמותיו של החיד"א להר המנוחות בירושלים.

 

כדיין וכרב ראשי לישראל

בראשית שנת ה'תש"ך (1960) קיבל כושר דיינות ממועצת הרבנות הראשית, ולאחר מכן התמנה לדיין בבית הדין הרבני בבאר שבע, והיה לדיין הצעיר ביותר בישראל באותה תקופה. אחרי כארבע שנים עבר לבית הדין בירושלים, ואחרי שלוש שנים נוספות (בשנת תש"ל) התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול‏.

 בשנת 1983 נבחר לתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל במקומו של הרב עובדיה יוסף, כאשר קיבל 87 קולות וגבר על הרב אליהו בקשי דורון, שזכה ב-49 קולות.‏הרב אליהו כיהן כרב הראשי, יחד עם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שהיה הרב הראשי האשכנזי, עד סיום כהונתם בשנת ה'תשנ"ג (1993).

 

לאחר סיום כהונתו כרב ראשי, נודע הרב אליהו כמנהיג הרוחני של חלק גדול מן הציבור הדתי לאומי יחד עם הרב אברהם אלקנה שפירא. רבים שיחרו לפתחו. עם זאת, חלק אחר מהציבור הדתי לאומי סבר שהנהגתו של הרב אליהו היא חרדית ולא ציונית. הרב אליהו היה ידוע כמקובל ונחשב ל'עושה נסים'. הוא קיבל קהל וחילק ברכות ועצות למבקשים.

 

השפעתו הרבה של הרב אליהו התגברה בתחילת המאה ה-21 בזכות הקמתם של עשרות רבות של גרעינים תורניים בכל רחבי ישראל – מערי פיתוח ועד לערי המרכז. הרב שימש כנשיא "קרן מורשת", רשת הגרעינים התורניים הגדולה ביותר בזמנה, שנסגרה ב-2005. ב"גרעינים" של קרן מורשת הוקמו בתי מדרש ("כוללים" או ישיבות גבוהות וישיבות הסדר), ועסקו גם בפעילות ציבורית. הגרעינים התורניים, תחת הסיסמה "להתנחל בתוך הלבבות", הפכו לתנועה בעלת השפעה רבה בציונות הדתית. הרב היה מפרסם מדי שבוע מאמר קצר בעלון פרשת השבוע של "תנועת מעייני הישועה", הפועלת להפצת יהדות והשקפת הדת היהודית בקרב הציבור החילוני.

הרב אליהו היה נשיא של הכולל "דרכי הוראה" בירושלים, שבראשות בנו הרב יוסף אליהו. כולל זה מכשיר אברכים לרבנות ודיינות ולהנהגת קהילות בארץ ובעולם. ברחבי העולם ישנם למעלה מ-60 שליחים של הרב במדינות שונות ועוד שליחים נוספים בארץ.

הרב אליהו היה מעביר שיעור שבועי בהלכה ואגדה בכל יום שני בערב בבית הכנסת שלו בשכונת קריית משה בירושלים. שיעורים אלו היו מועברים באמצעות לווין לאלפי אנשים מהארץ ומהעולם הצופים בהם. לאחר מכן היו השיעורים משוכתבים ומופצים בבתי כנסת רבים באלפי עותקים באמצעות עלון פרשת שבוע שנקרא "קול צופיך".

 הרב אליהו היה רבו של המרגל האמריקאי-ישראלי יונתן פולארד, השתתף במאבק לשחרורו, ואף ביקר אותו בכלאו שבארצות הברית עשר פעמים.

 

פטירתו וקבורתו

הרב אליהו נפטר בכ"ה בסיוון תש"ע, 7 ביוני 2010, לאחר תקופה של כשנתיים שבה חלה הידרדרות במצב בריאותו. מעל מאה אלף אנשים השתתפו בהלווייתו. הוא נטמן בהר המנוחות בירושלים בסמוך לרב החיד"א, שאת עצמותיו העלה לארץ חמישים שנה קודם לכן.

 המצבה שעל קברו נבנתה בעבודה עברית ב"חוות גבעות עולם" באיתמר. המצבה נבנתה מאבנים מארבע ערי הקודש וכן מקבר יוסף שבשכם. מאות מבוגרים ובני נוער הגיעו מהארץ ומחו"ל כדי לקחת חלק בהקמת המצבה.

 הוגה רעיון המצבה ויוצרה, אסף קדרון, אמר: "לא היה מתקבל על הדעת להקים לרב אליהו, אוהב הארץ, מצבה משיש איטלקי. לאורך כל חייו של הרב היה שזור קו תקיף ועקבי אשר ביטא את יחסו לקדושת ארץ ישראל. מקום הציון המשמש כמקום משכן נפשו של הרב יהיה מהיום מקום חיבור של כלל ישראל עם קדושת הרב וקדושת הארץ. המצבה המשדרת כולה הוד קדומים ויופי בראשיתי מאפשרת לבאים להתחבר ולחוש את שליחות חייו הגדולה של הרב אשר שימש כחוליה מרכזית בשרשרת מסירת התורה עתיקת היומין".

 

על מצבתו נחקק: "אהבת עולם נפשו בערה, מזבח תוקד סתר עליון סתרה. עוצם עיונו חוט השערה, לפני קודשו זרחה נהרה, מעפעפי שחר רוחו שוררה, יושב על מדין באמונה ויושרה. פסקיו קבע באהבת תורה, מאמר מרדכי דרכי טהרה. אשכולות מידותיו על תלמידיו השרה, ברגבי ארצינו דבק בגבורה. אומה שלמה באהבתו קשורה, טוהר עיניו אלה אזכרה. הרי בתורה עלה בסערה, בחיי עולם נפשו תהיה צרורה. נלב"ע כ"ה סיוון תש"ע".

 

קשה לכתוב באופן ממצה על כל תלמיד חכם, וקל וחומר על תלמיד חכם ענק כמרן הגאון הראשון לציון הרב מרדכי אליהו הריני כפרת משכבו. אי-אפשר לכתוב בצורה שתבטא את עוצם גדולתו אבל מחויבים אנו בכבודה של תורה כדברי הגמרא (מגילה ג') שכבוד התורה גדול יותר מלימוד תורה. לכן נזכיר נקודות אחדות שעלו במחשבה ראשונה.

יסוד גדלותו בתורה של הרב היה מתוך שקידתו והתמדתו הבלתי פוסקת שנמשכה גם בתקופות שהיה מוטל עליו עול הציבור. בעת שהיינו לומדים לפניו והיה נדרש להפסיק משום צרכי ציבור או פיקוח נפש, היה מבקשנו להמתין לו בחדרו, מזדרז לסיים את העניין שטיפל בו, היה חוזר ללימוד ומוסיף ואומר לנו שהעיקר הוא לימוד התורה. הרב היה בקי בכל חדרי התורה ממש, בנגלה ובנסתר. היו מופנות אליו שאלות בהלכה בכל תחומי התורה ולכולם היה משיב מתוך שֶׁכול התורה הייתה פרושה לפניו.

כל ימיו של הרב הייתה יראתו על פניו. כבר מגיל צעיר נהג הרב בטהרה ובפרישות, דקדק בכל פרט והיה מחמיר לעצמו בעניינים שונים כגון בזהירות במאכלים ועוד. היה משכים בכל יום ומתפלל  כוותיקין. תמיד נזהר והזהיר על עניינים של צניעות, הרחקה בין גברים לנשים וזהירות מופלגת מראיות אסורות.

היה מיוחד ומופלא במידת הענווה שבו. היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ולכל הפונים אליו, גדולים כקטנים, היה משיב במאור פנים. גם לבחורים צעירים וילדים היה מאיר פנים ומשיב בהרחבה ובנחת, אפילו אם לעתים לא ידעו לנהוג בו בכבוד הראוי. היה מכבד מאד תלמידי חכמים, גם צעירים וקטנים ממנו, היה מקפיד לקרוא להם "הרב", מושיבם לידו ונוהג בהם בכבוד רב.

אהבת ארץ ישראל בערה ברבנו. מיום שחרור חבלי ארץ ישראל וירושלים במלחמת ששת הימים, הרב היה מראשי העוזרים, המחזקים והמעודדים להתיישבות בחברון, ביהודה ושומרון, בחבל עזה וברמת הגולן. הרב היה מגיע ליישובים לחזק ולעודד, ואנשי היישובים היו פונים אליו לעצה ולהדרכה בכל עניין. הרב עמד על החומרה והסכנות שבהסכמים המדיניים לשלומה של ארץ ישראל ולשלומם של התושבים ונלחם בכל תוקף על שלמות אחיזתנו בארץ ישראל.

הרב עמד יחד עם הרב שפירא זצ"ל בחזית המאבק נגד גזירת הגירוש מחבל עזה בעצה ובמעשה, חיזק ועודד את רוח התושבים וכלל הציבור, יזם עצרות תפילה למען ארץ ישראל ועם ישראל והשתתף בהן ולעיתים היה מתענה באותם ימים. גם אחרי שלדאבון הלב יצאה הגזירה אל הפועל עמל הרב לסייע למגורשים וחיזק ועודד מתוך בטחון מוחלט שנשוב לשלוט ולשבת בכל ארץ ישראל.

כבר מצעירותו בתקופת העליות שלאחר קום המדינה פעל הרב בעצמו לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ללמד, להדריך ולהחזיר בתשובה. כששימש כדיין בבאר שבע היה עוסק בלימוד תורה והפצתה באזור הנגב, וגם אחר-כך כשכיהן כרב הראשי לישראל היה מכתת רגליו ונוסע למקומות מרוחקים בארץ במסירות נפש על מנת להרבות תורה, והיה קורא לרבנים בכל מקום לפעול בקרב הציבור לקרבם לתורה ולמצוות.

הרב, הריני כפרת משכבו, היה איש הלכה מובהק. הדגיש את חשיבות לימוד ההלכה והרבה ללמד הלכה. הרב, שהיה בקי בכל חדרי תורה, פסק הלכה ליחיד ולציבור בכל חלקי התורה. יש לציין את נושא טהרת המשפחה בו הרב היה חד בדרא. הרב ראה שההלכות בנושא זה אינן בהירות ואין הציבור יודע כיצד לנהוג, ומתוך כך הִרְבָּה בשיעורים בנושא, וכך נולד הספר "דרכי טהרה" שהיה פריצת דרך בתחומו, ספר מסודר של הלכות מעשיות בתחום חשוב וחמור זה.

הרב סיפר שכאשר הביא את ספרו לרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל (שהיה מהראשונים שעמדו על גדולתו של הרב עוד בצעירותו והיה ידיד אמת של הרב), שיבח הרב אויערבך את הספר בגלל חשיבותו ופסיקותיו.

אנו נדרשים להמשיך את דרכו של הרב. הרב לימד אותנו מסירות נפש על עם ישראל כולו ועל כל אחד ואחד מישראל, להגדיל תורה, להפיץ תורה ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים, לחזק את אחיזתנו בארץ ישראל ולהעביר לדורות הבאים את מסורת הדור. יהי רצון שנזכה לעשות את המוטל עלינו, והקב"ה יראנו בביאת הגואל ובבנין אריאל.

 
 

ובפינת המולטימדיה

1.       הפעלה ודף לימוד על הרב מרדכי אליהו – http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&frm=1&source=web&cd=1&ved=0CGwQFjAA&url=http%3A%2F%2Fhalachayomit.com%2Famielmoshe%2FMA%2520yomlimud%2520RME.doc&ei=Pn_RT7nWBM6L4gS8pLCCAw&usg=AFQjCNHMWAbvpctNUWhTsUmwOQK64ST-sg

2.       חיי אליהו – ערוץ מאיר – סרט על הרב מרדכי אליהו – http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6615

3.       בעקבות הרב אליהו – אורות – http://www.orot.tv/Article.aspx?ID=83

4.       תבטיח לי ילד – http://www.orot.tv/Article.aspx?ID=125

5.       אודי דוידי והרב דוד חטואל – http://www.orot.tv/Article.aspx?ID=25

6.       אודי דוידי ואסתר פולארד – http://www.orot.tv/Article.aspx?ID=103

7.       ראיון על הרב עם בניו הצדיקים – מעייני הישועה – http://www.myim.co.il/main.php?mod=newsOpen&articleID=786

8.       לראות ולדמוע: חייו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל בוידאו מיוחד – http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95-15.html

9.       הרב מרדכי אליהו ונתן זהבי במפגש מרתק – http://www.youtube.com/watch?v=lpCXZeyh4QI

10.   הרבי מליובאוויטש ביחידות עם הר' מרדכי אליהו – http://www.youtube.com/watch?v=eCVSl8_aw2k&feature=related

11.  שעון הגאולה – https://www.youtube.com/watch?v=DTQc4HCYv1I

12.  רבבות בהלוויה – http://www.youtube.com/watch?v=MhQ9oopWIwE

13.  סיפור פטירת הבבא סאלי – https://www.youtube.com/watch?v=UhQIrdOCA60

14.  מנפלאותיו – https://www.youtube.com/watch?v=we5yqzu6vlk

15.  הרב שמואל אליהו מספר על רחל אימנו ואביו – https://www.youtube.com/watch?v=RQPWnmqkx24

 

 

 

 

פרק מיוחד לחופש הגדול

בס"ד

שלום לכולם

בדרך כלל אני מתחיל בקודש…הפעם ארצה שתקשיבי לקטע מתוכנית רדיו ששודרה לפני מספר ימים. אני חשבתי שאני יודע הכל ובוודאי לא יצליחו להפתיע אותי בנתונים הלא פשוטים שקיימים….הופתעתי. אני מקווה שהקטע

הזה יעורר את מי שרדום וידרבן לחשיבה ולעשיה את אלה שכבר התעוררו. אני מתנצל מראש בפני מי שחושב שהקטע לא ראוי.

לאחר שמיעת הקטע בואו נתחיל

פרק מיוחד לקראת החופש הגדול

חופשת הקיץ הארוכה מציבה אתגר חינוכי, דתי וערכי בפני הורים, מחנכים ובמיוחד בני נוער הממתינים לה בכיליון עיניים ובהתרגשות רבה. החופש הגדול נתפס בעיני רבים, הורים ונוער כאחד, כתקופת פורקן ושחרור מחובות ומאחריות.

אומר הרב יונה גודמן – אנשי מקצוע שעובדים עם נוער בסיכון עם נוער במצוקה, רגילים לעשות הבחנה חשובה. הבחנה בין נוער שנשר חלילה לבין נשירה סמויה. נוער שנשר אין לו בית ספר. הוא לא רשום בשום מקום, הוא ישן ברחובות הרבה פעמים. הוא לא לומד בשום מסגרת רשמית מסודרת. מאוד קל לזהות אותו כי מספרו לא מופיע בשום מוסד או מסגרת או מאגר מידע של משרד החינוך. הקושי הגדול מתחיל לעומת זאת עם מה שמכונה נשירה סמויה. נוער בנשירה סמויה רשום בבית ספר, במסגרת לימודית. אך הוא לא מגיע. או שמגיע והוא לא לומד. הוא מוריד את הראש, יוצא להפסקה של שלוש שעות. זוהי נשירה סמויה והיא יותר מסוכנת כי אותה לא מזהים. גם בחופש ישנם תלמידים שהם בנשירה סמויה מחובות, מהמשפחה, מאחריות.

כותב הרב דר' אברהם ליפשיץ, הרב קוק כתב באיגרת לרב חרל"פ "כל זמן מאיר בתכונתו" (הרב קוק באיגרת לרב חרל"פ, אלול תרע"א)

תקופת החופשה מציבה אתגר גבוה עבורנו ועבור תלמידנו, בבחינת "כל זמן מאיר בתכונתו", והיא מזמנת ערכים מיוחדים והארה מיוחדת. בתום שנת הלימודים השאלה החשובה איננה יכולתו של הנער להתמודד עם עולם הפיתויים, הסתמיות והבטלה, אלא יותר מכך. זמן החופשה  הוא  הזמן המיוחד לגילוי עוצמתו של התלמיד  ורצונו לקיים את חיי התורה מתוך בחירה.

"יצא חוק לעולם – ניתן דרור לעולם", נאמר בבראשית רבה (נ"ג, י"א). לכאורה קיימת סתירה בין השניים, שהרי חוק ודרור הם שתי מציאויות מנוגדות זו לזו. אלא שחז"ל בדרכם התמציתית מלמדים אותנו כי בשעה שאדם יוצא ממסגרת, בין שהוא רוצה ובין שאינו רוצה, מוטלת עליו אחריות על זמנו, על אופי עיסוקיו וניצול שעות הפנאי שלו. כלומר, מסגרת וחוק מאפשרים חופש ודרור, ואילו יציאה ממסגרת, יציאה לחופשה, דורשת קבלת אחריות, שהרי ה"אדם מוּעד לעולם" (סנהדרין, ע"ב, ע"א).

מוסיף נדבך נוסף הרב יונה גודמן במאמר על החופש הגדול  – משברים לא קלים פוקדים לעתים עולים חדשים, המגלים שאין הם מבינים את שפת התושבים הוותיקים בארצם החדשה או את שפת ילדיהם שלהם. פערי מנטאליות ושונוּת בין תרבויות עלולים ליצור מתחים חריפים. שורש הקשיים טמון בעובדה כי שני הצדדים פשוט מדברים בשפה אחרת. תחושה זו, של פערי שפות וציפיות החוצצים בין עולים לוותיקים, היא משל למה שקורה (גם) בלא מעט משפחות בימי הקיץ. לעתים מצפים ילדי המשפחה ל'חופש מהחיים' ולא רק מהלימודים. בלי לשים לב הם חיים מבילוי לבילוי. הם אוכלים, מתקלחים (לפעמים…), לוקחים כסף, רצים מבילוי לבילוי ומשאירים מאחוריהם שובל של כלים, בגדים ושלל חפצים שההורים צריכים לסדר. למותר לציין כי הנחות המוצא של ההורים בדבר האופן בו ראוי שייראה הקיץ של ילדיהם הן אחרות לגמרי. אך בפועל, במשפחות מסוימות ההורים עובדים בקיץ שעות נוספות כדי לממן נסיעות אין-סופיות של ילדיהם לקניון ולבאולינג, למחנה ולקייטנה, לים ולסרט (הַתאימו את הדוגמאות לגיל הילדים ולאופי המשפחה). ההורים אמנם שמחים שהילדים זוכים למנוחה ולהנאה, אך מצפים לשותפות בהפעלת הבית ולפעילויות קיץ הכוללות גם עשייה ערכית ומשמעותית. ימי הקיץ הם זירת הניסויים בה לעתים מתעמתים ההורים וילדיהם סביב השאלה האם תפקידו של הצעיר הוא רק לבלות וליהנות, או גם לתרום ולעשות: בעזרה בבית, בחסד לנזקקים, בלימוד תורה ובתחומים ערכיים אחרים. הפער בין ציפייה לימים מלאי 'כיף' ובילויים ובין ציפייה לימים שיש בהם (גם) משמעות, הוא היוצר לעתים מתחים פנים-משפחתיים המגיעים לשיא בימי החופש הארוכים (מידי…).

פתיחה זו מביאה למסקנה פשוטה: כדי ליצור קיץ משמעותי ומהנה גם עבור ההורים גם עבורנו ובעיקר עבור התלמידים יש צורך בהכנה מעמיקה. ננסה להרחיב לחזק ולהאיר מחשבה בבואנו לתכנן את החופשה עם בני הנוער. נשמע על טיפים שיכולים לעזור להורים ולתלמידים ובעיקר ננסה להתפנות משגרת היום הרגילה וננסה להבין ולהפנים שככל שנהיה יותר מוכנים לחופש הגדול כך נצליח לגרום לימים הארוכים האלה להראות אחרת ובעיקר להראות חיוביים

אני מקווה שפרק זה יועיל לכם בעבודתכם החינוכית ותפיקו את המרב מהסרטונים:

ישנם עוד סרטונים רבים שיכולים לעזור לכם והם נמצאים במארזים השונים. במארז התמכרויות תמצאו חומרים רבים בנושאים אלכוהול, עישון נרגילה, פייסבוק ואינטרנט. ניסיתי לתת לכם מקבץ של דברים שישמשו אתכם מול התלמידים והצוות מקווה שעזרתי.

אשמח לתגובות !!!

מאמרים חשובים (אם קישורים 1-5 לא עובדים לו, יש להיכנס לקישור הזה – http://www.levavot.org.il/?s=%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9+%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C+%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%99 )

1.       יוני לביא – "לעבור את החופש בגדול" – http://www.kipa.co.il/family/175/38973.html

2.       הרב יוני לביא – מי מפחד מהחופש הגדול – http://levavot.org.il/show.asp?id=38529

3.       הרב יונה גודמן –  חופש הגדול מידי – http://www.levavot.org.il/show.asp?id=38594

4.       הרב יונה גודמן – הכל אני יכול החופש הגדול – http://levavot.org.il/show.asp?id=33352

5.       החופש הגדול לבלות או לנצל – http://www.aish.co.il/c/high/48863277.html

6.       איך לשרוד את החופש הגדול – http://www.aish.co.il/f/p/48851637.html

7.       הרב בני וורצמן – http://www.olam-katan.co.il/all_gilyonot/158.pdf

8.       עולם קטן – רגע מתוק בחיים – http://www.olam-katan.co.il/all_gilyonot/109.pdf

9.       זהירות חוף מסוכן – הרב אלישע אבינר (2 חלקי המאמר) – http://www.stender.co.il/news.php?id=75

ובפינת המולטימדיה

סכנות שיש להתייחס אליהן –

10.   בלי חשבון באינטרנט –

11.   בליינדייט –  

12.   פגישות – http://www.youtube.com/watch?v=SZkAYdkvKBs

13.   צ'ט בלי רחמים – http://www.youtube.com/watch?v=ZEH0CdaYSn0

סיפורי מקרה וכתבות תחקיר

14.   החופש הגדול יאיר לפיד – http://www.youtube.com/watch?v=oDz88qsSV5w&feature=plcp

15.   לי ויתקין – קטע שני – http://www.youtube.com/watch?v=–rQv5U-yzc

16.   לי ויתקין – קטע ראשון – http://www.youtube.com/watch?v=fj7mVs-Ioyk

17.   ואהבת – חינוך לאהבה בונה – נוער נושר – http://www.youtube.com/watch?v=cEhraEtUGUc

החופש הגדול בהומור

18.   כאן גרים בכיף החופש הגדול – 

19.   כאן גרים בכיף סיום החופש הגדול חלק ב – http://www.youtube.com/watch?v=fSioOQXFpF8

20.   כאן גרים בכיף סיום החופש הגדול_חלק א – http://www.youtube.com/watch?v=P6NC9eG8afQ

ניצול הזמן בחופש

21.   להתנדב – 

22.   אני שוכב לי על הגב – 

23.   ערכו של הזמן – 

24.   החופש הגדול  – נעמי שמר – http://www.youtube.com/watch?v=e9lQpiSO6XM

25.   אקונה מטטה – מלך האריות – "זוהי תפיסת עולם, בלי חוקים ובלי גבולות" – http://www.youtube.com/watch?v=vUbam5xCghc

קצת על צניעות

26.   צניעות – http://www.youtube.com/watch?v=rzJgR-dcyq8&feature=plcp

27.   מכתבה של רויטל. –

ועוד כמה קבצים שיעזרו לכם

מדריך למורה

מארז לחופשת הקיץ.doc

יציאה לחופש הגדול

הפעלות חופש גדול

החופש הגדול הנחיה חופשת הקיץ הארוכה מציבה אתגר חינוכי

chofeshmamar

634757677225156250_ערכת הכנה לחופש

 

ולסיום קטע מצחיק ביותר על החופש הגדול

 

 

 

פרק מיוחד בנושא אלכוהול – מומלץ

לצפיה בגוגל כרום

 רבים פנו אליי בבקשה לשלוח חומרים נוספים לעבודה עם תלמידים בהקשר לחופש הגדול. הפעם אתמקד באלכוהול

אז לפני החומרים הנה הקדמה חשובה

הרמב"ם אומר שכשהתורה אומרת לך להיות קדוש – צריך להיזהר מהמושג 'נבל ברשות התורה'. מה הכוונה? אדם עשוי להרבות בשתייה, אבל לשתות רק יין מהכשרות המהודרת ביותר, ולכן לטעון שהוא נמצא ברשות התורה. עליו להיזהר מלהיות נבל ברשות התורה, כלומר לדעת לא רק במה להשתמש, אלא כיצד לעשות זאת. כמו אדם שמשתמש ברכב שלו לצרכי קודש, אבל ברגע שהוא עושה את זה בצורה פראית ומסוכנת – הכלי התועלתי הופך להיות מכונת הרג".

דיברתי על יין. מה לגבי משקאות משכרים כמו וודקה, בירה ואחרים?

"הסגולה של השמחה נמצאת רק ביין, לכן יש לו ברכה מיוחדת. המשקאות האחרים יכולים ליצור תחושה לא טבעית, אבל לא שמחה אמיתית. אם מישהו שותה מהם במינון הנכון ובזמנים הנכונים, זה אפשרי. אבל כשהשתייה הופכת להיות משהו שגרתי ויומיומי, זה כמו סמים שגורמים לך לברוח מאחריות. זו התמכרות לדבר שלא נותן לאדם איזושהי התעלות".

הרב יצחק גבאי מרחיב את הדברים: "הרמב"ם כותב שכאשר אדם שותה יין בתוך סעודה, עליו לכוון לכך שהדבר יהיה לשם שמיים. בהלכות דעות הוא כותב 'וכל המשתכר – הרי זה חוטא ומגונה, ומפסיד חכמתו'.

אנחנו רואים שהתורה מגנה את עניין השכרות, דרך הפסוק "ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו". כלומר, אחרי שנח יצא מהתיבה הוא נטע כרם, הכין יין, השתכר – ומשם העלילה הסתבכה. "התורה מגנה את זה וקוראת לזה 'ויחל'", "כשהוא יצא מהתיבה, כתוב שהוא היה בקדושה מסוימת כי הקב"ה בחר בו להמשיך את האנושות. אבל אז נכתב 'ויחל' מלשון חולין, כלומר הוא איבד

אולי בדור הנוכחי עדיף לאסור לגמרי את נושא האלכוהול? הרי רוב השותים לא באמת יודעים לשמור על מינונים.

הרב עמר מוסיף: "היהדות תמיד מאזנת. התורה לא רוצה התנזרות מוחלטת משתייה, אלא רק לפעול לפי המינון הנכון. על היין עושים קידוש, כלומר מקדשים את החומריות. עיקרון השילוב הוא העיקרון המנחה בכל מה שקשור ליין. זה לא קיצוני, לא שחור-לבן, אלא באמצע – בדיוק כמו כל דרכי היהדות. עם זאת, יש להדגיש – מי שמרגיש שאין לו שליטה בזמן השתייה, שיעשה את החשבון לעצמו. אם הוא מעריך שלא יעמוד בכך, שימנע. למה להתעסק עם זה? בזמנו הורו לנזיר שלא להתקרב אפילו לכרם, אלא ללכת מסביב, על מנת שלא יתפתה. כך גם אדם שיודע שהוא לא מצליח לשלוט על עצמו בדרך כלל, ואף מצטער על דברים שעשה ואמר בשעת השכרות, אמור להימנע משתיית אלכוהול ככל הניתן".

את הקטע הבא מצאתי באתר לב לדעת:

מתוך הספר 'אל תשלח ידך אל הנער' הרב ישראל מאיר לאו, עמודים 173-174

בעת כהונתי כרב שכונות בצפון העיר תל אביב,  ביקש ממני חמי- הרב יצחק ידידיה פרנקל – אשר באותם ימים שימש כרב בשכונות דרום העיר, שאקח אותו במכוניתי לביקור חולים אצל המשורר איציק מאנגער. מפי הרב פרנקל שמעתי כי גדול משוררי היידיש – מחזאי, סופר, איש רוח חכם, מאושפז בבית החולים "הרצפלד" בגדרה וכי יש חשש שלא יצא ממנו, בשל חומרת מצבו הבריאותי. הרב פרנקל ביקש לקיים מצוות ביקור חולים אצל מי שאף אחד כמעט כבר לא התעניין בו ובשלומו, איש בודד וגלמוד בסוף דרכו.

נסענו אל המשורר איציק מאנגער. נכנסנו לחדר חשוך, אפוף אדים. בכניסה היכה בנו ריח חריף של אלכוהול אשר הקשה על נשימתנו. הרב פרנקל תפס במהירות את מצב העניינים, פתח את חלון החדר ומשב רוח סתווי ורענן נכנס מבחוץ ופיזר את הערפל שרבץ בתוך החדר פנימה. סוף סוף ניתן היה לנשום ולהבחין בבהירות במתרחש בתוך החדר. במיטה היחידה בחדר שכב אדם נמוך-קומה, צנום ורזה כגרוגרת צמוקה, עיניו היו עצומות ונדמה שהוא שוכב שם ללא רוח חיים. הרב פרנקל ואנוכי עמדנו משני צידי מיטתו, מביטים בו ממושכות. לאחר דקות אחדות הרמתי את עיני אל הרב פרנקל, כשואל מה אנחנו עושים פה וחושש שמא איציק מאנגער יתעורר לפתע וייבהל מעצם נוכחותנו, בעיקר ממראה דמותו הפטריארכלית של הרב פרנקל. לאט לאט פקח מאנגער עין אחת, ושנייה, ועיניו הקטנות – אך הפקחיות מאד – זיהו מייד את הרב פרנקל. המשפט הראשון שאמר לו ביידיש ורשאית היה: "שולם עליכם הרב פרנקל. שלא תהיה לך תלונה ותרעומת עלי, שלא תהיה לך תחושה שמשהו לא טוב נעשה, שלא תתלונן. אני נח שאחרי המבול." הרב פרנקל הביט בי ואני בו ולשנינו היה נדמה כי האיש חי בהזיות. אולי משום ששתה ואולי מחלתו השפיעה על צלילותו. גם נוסח השיחה נשמע לא מקובל, שכן מאנגער לא שאל את שאלות הנימוס הרגילות ולא התעניין בשלום מבקריו. לאיש החולה והבודד הזה היה צורך עז לדבר עם מישהו, וכך עשה. שתקנו והוא המשיך: "אתה יודע, הרב פרנקל, משחר ילדותי הציקה לי שאלה.

הרי 'את האלוקים התהלך נח', והוא היה היחיד שאותו הזמין אלוקים אל התיבה כדי להצילו מהמבול, ואלוקים אומר לו 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה'. וגם התורה אומרת עליו: 'אלה תולדות נח. נח איש צדיק תמים היה בדורותיו'. האם יש עוד אנשים שכך ריבונו של עולם דיבר אליהם  והעיד עליהם ושיבח אותם? אני יודע שיש מי שדורשים זאת לגנאי, שרק בדורותיו הוא היה צדיק, ושצדיקותו היתה יחסית לדור המבול. אילו חי בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לכלום. תמיד יימצאו אלו האומרים אתה צדיק בדור הזה, ואילו בדורות אחרים אתה שום דבר. אבל להחזיק מעמד בדור כזה ולהיות צדיק? שאלוקים יגיד עליך שאתה צדיק – האם זה דבר של מה בכך? נח היה דמות מיוחדת במינה ועל כן אלוקים בחר להתחיל איתו מחדש את העולם כולו. לאדם הראשון היו שלושה בנים: קין, הבל ושת. לאחר עשרה דורות בא נח שגם לו היו שלושה בנים: שם, חם ויפת והעולם מתחיל ממנו. אם כך, נח הוא אכן איש גדול. ומה קרה בהמשך? ' ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה', כתוב בתורתנו הקדושה. כלומר, נח נתגלה בעירומו בתוך האוהל". ומאנגער  החולה, הצנום והשדוף, המשיך להקשות ולשאול ולא הרפה, כמו נטען בכוחות פנימיים, מתוך עצמו: "אם כך, כיצד ייתכן שצדיק ושיכור ילכו יחד? תמיד התלבטתי גם אני בזה. אך כעת מבין אנכי. הגעתי לגיל ולמצב כאלה, שאני מבין את נח. האיש נכנס אל התיבה עם אשתו, שלושת בניו ונשי בניו איתו. אבל כשהוא חזר, והחל לחפש את השטעטל שלו- את העיירה שלו- הוא לא מצא דבר. הוא רצה ללכת לשטיבל שלו, לבית המדרש, לבית הכנסת שלו – ואין להם זכר. איפה המכולת? היכן נושא המכתבים שהכיר, העגלון אייהו?

אף אחד לא היה עוד. אין בית, אין רחוב, אין שכונה, אין חברים, אין נפש חיה. 'וימח את כל היקום'.

כדי לשכוח את אבדן עולמו ואת בדידותו- 'וישת מן היין וישכר' ". הסביר מנגר בקול חלוש. ולפתע התגבר קולו:" אני הוא נח שלאחר המבול", הכריז איציק מנגר ממטתו בבית החולים הרצפלד בגדרה והמשיך להטיח את האשמותיו בעולם:"איפה וורשה? איפה ניילבקי?" והוסיף ומנה את שמות החסידויות השונות בוורשה ואת שמותיהם של רבנים שהכיר בוורשה ואת שמות בני משפחתו."אף אחד לא נשאר מכל אלה. אני נשארתי לבדי בעולם. אז תסלח לי הרב פרנקל, שלפעמים, בשביל לשכוח את הזוועות אני קצת שותה".

ואסיים בגבריו של יאיר אפטר – מנכ"ל יסודות

בקיץ האחרון כולנו התעוררנו למציאות אלימה. מציאות שבה בני-נוער שותים וודקה ומאבדים שליטה. בני-נוער הנוהגים לשתות משקאות אלכוהוליים אינה תופעה חדשה. עם זאת ניתן לראות יותר ויותר בני-נוער שותים משקאות אלכוהוליים וירידה בגיל תחילת השתייה. בל"ג בעומר האחרון באחד מהמושבים המבוססים בישראל, ילדי כיתה ו' התארגנו לקראת המדורה, זו היתה הפעם הראשונה שהם הורשו לארגן מדורה ללא ההורים. אכן הילדים ארגנו קרשים תפוחי אדמה ו.. שני בקבוקי וודקה.

בעבר אנשי המקצוע נהגו לציין שסיבת השתייה של מתבגרים נובעת מבעיה,מצוקה או טראומה שהנער חווה. אם בעבר נהגנו לומר "בעיה מובילה לשתיה", כיום ניתן לראות ששתייה מובילה לבעיה. כיצד הפך האלכוהול מרכיב מרכזי בתרבות הבילוי של בני הנוער, עד כדי כך שחלק מהם מציינים שללא אלכוהול אין בילוי? במאמר זה אנסה להתחקות אחר הסיבות המרכזיות לשתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער ודרכים בהם הורים יכולים לשפר את הבקרה ההורית על מנת להפחית את הסיכוי שילדיהם יפגעו בעקבות שתיית משקה אלכוהולי.

רצון להיות "גדולים": ראשית יש לזכור שתחילתו של הרומן בין המתבגרים לאלכוהול נובע מהרצון שלהם לחוות את עצמם כ"גדולים". סיגריות, נרגילה ואלכוהול מהווים חלק מטקס המעבר מילדות לבגרות. הצורך של בני הנוער להיפרד מעולם הילדות ולהיכנס לעולם המבוגרים מעודד אותם לבחור סמלים המאפיינים את עולם המבוגרים – אלכוהול הוא אחד מהם.

זמינות האלכוהול: סיבה עיקרית לשתיית אלכוהול היא זמינות המשקה. מאוד קל להשיג וודקה במדינת ישראל. וודקה נמכרת בכל מקום, 24 שעות ביממה במחירים הנעים בין 20 ל 120 ₪ . כפי שבני-נוער יודעים לציין "אין שום בעיה להשיג". למרות שהחוק הישראלי אוסר על מכירה של משקאות אלכוהוליים למי שטרם מלאו 18 שנים, חלק מבתי הממכר עוברים על החוק. במידה ו"יש בעיה" ולא מוכרים לנער משקאות אלכוהוליים, הם יבקשו מאדם הנמצא בקרבת מקום לקנות להם את המשקה האלכוהולי ואף ישאירו "טיפ" במידת הצורך.

לשתות זה חוקי: במדינת ישראל שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער אינה מהווה עבירה בחוק. אלכוהול הינו הסם השכיח ביותר בקרב בני-נוער, יותר מסגריות (ניקוטין) או חומרים נדיפים. קיימת נטייה לזלזל במשמעות החוק ולומר שלחוק מאין זה לא יהיו שיניים. אכן ישנם בני-נוער שיעברו על החוק כפי שהם עוברים על החוק בתחומים נוספים וישנם בני-נוער שהנם שומרי חוק. עם זאת, מנתוני הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול לגבי שכיחות השימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני-נוער ניתן ללמוד ששכיחות השימוש בסמים חוקיים גבוה יותר משימוש בסמים לא חוקיים בקרב בני-נוער. כנראה שלחוק יש השפעה על כמות המשתמשים.

התעשייה: קיימת תעשייה שלמה המעודדת את ילדינו לקנות משקאות אלכוהוליים, ראשיתה בפרסומות ענק, המשכה בהזמנות למסיבות שמצויין בהם "אלכוהול חינם" לבני-נוער וכלה במכוניות הממלאות את תא המטען במשקאות אלכוהוליים המגיעות למתחמי בילוי, מסיבות חוף, חורשות או מדורות ל"ג בעומר ומוכרות את המשקאות בתוך מתחמי הבילוי (או כפי שנהוג לקרוא להם Car Bar).

אלכוהול בבתים: גם בבתים יש משקאות אלכוהוליים. חלק מבני הנוער יודעים לתאר כיצד הם לוקחים משקאות מהבית. בחלק מהמקרים ההורים נוסעים לחופשה והבית הופך למקום מפגש לבני–נוער הכולל משקאות חינם מהבר המקומי. באחד ממפגשי עם בני-נוער, נער בן 15 תיאר כיצד הוא הזמין קבוצת חברים אליו הביתה לערב שתייה שכלל וודקה מארון המשקאות של הוריו. על מנת לא לעורר חשד, לאחר שהבקבוק התרוקן, הם מילאו אותו במים והחזירו אותו מקומו.

האטרקציה: ילדינו גדלים על אטרקציות, הרעיון שצריך מתווך באירוע על מנת להנות מהחוויה, הינו תהליך נלמד כמעט מיום היוולדם של ילדינו. הליצן שמגיע כבר ביום ההולדת שנתיים DJ שמגיע ליום ההולדת בכיתה ד', הנם האטרקציות שעליהם ילדינו גדלים. סיגריות, נרגילה ואלכוהול הם האטרקציות הבאות. לא מעט מבני הנוער יציינו שהסיבה שהם שותים אלכוהול, כי "משעמם" להם.

ה"ראש": אכן אלכוהול יכול לשנות את הראש. סטלה, סוטול, היי, שחרור, כיף הם רק מילים נרדפות לאותה התחושה ששתייה של משקה אלכוהולי יכולה לתת. בני-נוער מדברים על הכיף שבשתייה כבר מגיל 14. השחרור, הצחוקים והקטעים שחבריהם עושים בעקבות שינוי מצב התודעה "משדרג" את האירוע. חלק מבני הנוער אף יודו שהם לא יכולים ליהנות בבילוי ללא תדלוק מקדים (תדלוק=שתייה). באחד מההרצאות להורים, פנה אלי אבא וציין שביתו בת ה-16 ארגנה מסיבה בביתם וביקשה ממנו לארגן משקאות אלכוהוליים. האב סרב, הבת בכל זאת ארגנה מסיבה, החברים הגיעו והלכו לאחר חצי שעה כי… לא היה אלכוהול.

לחץ קבוצתי: אותו מושג נדוש אבל מאוד רלוונטי לשתיית משקאות בקרב בני-נוער. יום שישי, אחת לפנות בוקר, גינה ציבורית. חבורה של שמונה בני-נוער בכיתה ט' יושבים בגינה החשוכה. אחד דאג לנרגילה, השני דאג לוודקה, השלישי לא אוהב וודקה ולא את עשן הנרגילה. עם זאת, ההחלטה לעשן או לשתות אינה תלויה רק בסוגיית הטעם, אלה ברצון של אותו נער לחוות את עצמו שייך לחבורה. ברור לאותו הנער שהשתייה תסמן אותו כ"שייך, מגניב, אחד מכולם". מתברר שבקרב בני-נוער הרצון לחוות שייכות לעיתים קרובות גובר על השכל הישר. חלקם יהיו מוכנים להסתכן בהתנהגות שעלולה לפגוע בהם בשם הצורך להיות "בפנים".

סף ריגוש גבוה: לאור העולם המהיר והגירויים המהירים, ילדינו מתרגשים מחוויות בעוצמות גבוהות. אם בעבר משחקי ילדים הצטמצמו לגוגואים, רביעיות, גולות, חבל, גומי וכדור רגל. בעידן המחשב והטלוויזיה הרב ערוצית, המשחקים שילדינו נחשפים אליהם הנם בעוצמה גרייה גבוה, כך שאותו גירוי שריגש ילד לפני 20 שנה כבר לא מרגש את ילדי 2010. הם צריכים "יותר חזק" על מנת להנות ולהתרגש. אכן לאלכוהול יש את הפוטנציאל לעשות זאת.

ההורים: הורים בד"כ לא מעודדים את ילדם לשתות משקאות אלכוהוליים אך בהחלט מאפשרים זאת. ראשית התופעה הינה בגיל 12 כאשר הורים מארגנים מסיבות בת-מצווה במועדונים ודנאס-ברים על רקע משקאות אלכוהוליים. חלקם אף מזמינים בר אקטיבי לאירוע. אמנם המבחנות בבר האקטיבי אינן ממולאות במשקאות אלכוהוליים, אך ילדינו מתאמנים ב"להקפיץ" מיץ ענבים. לאחר מכן מגיעות מסיבות הבר-מצווה שבחלקם הילדים מחפשים את המשקה האלכוהולי ואכן זוכים לקבל אותו באותו אירוע, למרות נוכחות המבוגרים. לעיתים הורים עדים לקניית משקאות אלכוהוליים של ילדיהם ולא עושים דבר. באחת ממפגשי ההורים ציינה בפני אימא לנער בן 15 שביום שישי האחרון היא ראתה את בנה יוצא מהבית עם שני בקבוקי אלכוהול. לדבריה זה לא קשור אליו, בנה לא אוהב לשתות. המשקאות שייכים לחבר שלו שביקש ממנו לשמור לו את המשקאות. מתברר שרוב בני הנוער קונים את המשקאות מכספי הוריהם – דמי הכיס והכסף לסרט ופיצה לעיתים מהווים דרך להתארגנות של מספר ילדים על מנת לקנות בקבוק משקה חריף. כמו-כן, מתברר שלא מעט הורים יודעים שילדיהם שותים משקאות והם אינם מעבירים מסר ברור לגבי התנהגות זו. העובדה שהורים מאפשרים לילדיהם לבלות בשעות הלילה המאוחרות ברחובות, לצאת בסביבות 12 בלילה לבילויים ללא ידיעה ברורה היכן ילדיהם נמצאים ומה הם עושים בזמן הבילוי הופכת לא מעט ממקומות הבילוי אזורים בטוחים לשתייה.

אם כך כיצד ניתן למנוע שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער?

התשובה אינה נמצאת במקום אחד. כפי שמספר גורמים משפעים על שכיחות השתייה בקרב בני-נוער, כך גם קיימים מספר משתנים שיכולים לצמצם את היקף התופעה.

לקביעת מדיניות יש משמעות רבה. חשוב לחוקק חוקים המגבילים את שתיית בני הנוער. החוקים יאפשרו לרשויות האכיפה למנוע מבני הנוער לשתות במקומות ציבוריים. בישראל החקיקה אינה מתקדמת. שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער אינה נחשבת לעבירה, בני-נוער יכולים לשתות בכל שעה ביום ובלילה ומכירת משקאות אלכוהוליים אינה מוגבלת למקום או זמן. כמו כן ניתן לפרסם את המשקאות האלכוהוליים בכל מקום אפשרי כולל בעיתוני נוער (פרסומות סמויות).

לגורמי האכיפה יש תפקיד לאכוף ושוב לאכוף את החוקים האוסרים מכירה של משקאות אלכוהוליים לבני-נוער או נהיגה תחת השפעת אלכוהול. לצערנו, מספר רב של עסקים ופיצוציות מתפרנסים מעבריינות. לעיתים אף מוכנים לקבל דוחות ולהמשיך לעבור על החוק בשל הרווח הרב שהם משלשלים לכיסם ממכירת משקאות אלכוהוליים. מדיניות מתקדמת ככל שתהיה, אינה יכולה להיות יעילה ומשמעותית ללא אכיפה.

למערכת החינוך יש תפקיד לקיים מניעה חינוכית. חשוב לזכור ששתייה של משקאות אלכוהוליים מתרחשת מחוץ לכותלי בית הספר, ולכן על מערכת החינוך להתמקד בהגברת המודעות לנזקי השתייה ולהקנות מיומנויות חברתיות שיאפשרו לנער/ה להתמודד במצבי לחץ.

קביעת מדיניות, אכיפה וחינוך הנם גורמים משמעותיים במניעה אך הגורם המשמעותי ביותר הוא ההורים. ילדינו יוצאים מהבית לבילוי וחוזרים הביתה לאחר מכן. כיום ברור יותר ויותר, שהגורם המשפיע ביותר על קבלת ההחלטות של הילד האם לשתות שתייה מבוקרת או לא, הם ההורים. חשוב שההורים יתעוררו כי בסופו של לילה (או תחילתו של בוקר) ילדינו חוזרים הביתה.

להרחבה יאיר אפטר – לחץ כאן

ובפינת המולטימדיה

סרטונים

קשר משפחתי חלק א

קשר משפחתי חלק ב

 

אלכוהול זה רע חלק א

אלכוהול זה רע חלק ב

אלכוהול ונהיגה

מד"א סכנות אלכוהול

תחקיר מצחיק

– 

תראו איך גם דרך ההומור אפשר להגיע לדברים נחמדים – ניסיתי עם תלמידים וזה עבד נפלא

עוד חומרים מצויינים

חיות ואלכוהול

– 

טיפ טיפה לחטיבת הביניים

כתבה אלכוהול ורצח

וכמובן בדיחה לסיום 

 – "כבוד הרב, מידי יום ביומו אני ממהר מאד בבוקר, ולכן- אני חוצה פס לבן, נוסע על 180, עוקף מימין, נוסע באדום…   בקיצור, הרב, האם לברך "הגומל" כל שני וחמישי, או לרכז את כל ה"הגומלים" לשבת?

 – "למד את הילדים שלך להגיד "קדיש יתום"…

 

 

 

 

 

 

פרק 461 פרשת בהעלותך

והפעם בתוכן 

  • רעיון חינוכי על הפרשה "עד שהשלהבת עולה מאליה"
  • קצת על הסבא מסלובודקא
  • מתורתו של הרב מלמד
  • שני סוגי אורה
  • מתורתו של דר יחיאל שרמן
  • נר בלי חמצן, היתכן?

 פרשת בעלותך "עד שהשלהבת עולה מאליה"

פעם הלכתי עם הסבא מסלבודקא בעיר חברון . בדרכנו ליד השוק המקומי עברו לידינו כמה נערים ישמעאלים פוחזים והחלו לגדפנו … נזעקתי לכבודו של ה " סבא " והברחתי אותם בצעקות עד שנסו על נפשם… בהמשך דרכנו פלט לעברי ה " סבא ": “ אין זו דרכו של בן תורה ” ,עניתי במרירות : “ וכי מה היה עלי להגיב ? וכי היאך דרכו של בן תורה “ .בשלוות נפש ענה לי: “בן תורה אינו מגיב”!

אומר הרב מלמד, אדם עושה מעשה קטן ויחיד, של מצוה, והאור של המצוה מאיר לזמן מרובה, והרי הוא כאילו עומד ומדליק את האור כל העת. אדם שעושה מצוה, אשר נקראת "נר" – הרי הוא מדליק את המנורה הרוחנית בבית-מקדשו הפנימי. כן הדבר כאשר אדם מדליק אש ששורפת ומזיקה, וכן הדבר לטובה, כאשר אדם מדליק אור שמאיר ומיטיב. אף על פי שהמדליק עשה רק את ההדלקה, מכל מקום, כל הטוב שיש באור המאיר כולו, האור שדולק אחר כך מאליו, נזקף לזכותו של המדליק. "נר מצוה ותורה אור". אדם עושה מעשה קטן ויחיד, של מצוה, והאור של המצוה מאיר לזמן מרובה, והרי הוא כאילו עומד ומדליק את האור כל העת. אדם שעושה מצוה, אשר נקראת "נר" – הרי הוא מדליק את המנורה הרוחנית בבית-מקדשו הפנימי; הנפש שלו מוּארת באור המצוה, והרי הוא ככהן הנכנס לבית-המקדש ומדליק את המנורה.

בפרשת השבוע נקרא על המצוה שציווה הקב"ה את אהרון להדליק את המנורה הטהורה כדברי התורה "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".

לפי דברי חז"ל התנהל ויכוח בין משה ועם ישראל לקב"ה בקשר למילוי מצוה זו. אמר משה לפני הקב"ה: אתה הוא מרכז העולם, אתה בראת את השמים והארץ אתה בראת את האור מתוך החושך. באורך אנו רואים אור , והנה אתה מצוה עלינו להדליק המנורה? וכי לאורה אתה זקוק?

אמר לו הקב"ה, צדקת בדבריך, כי אין אני זקוק לאורה, בכוחי להאיר לכל העולם והלואי שיהיו ראויים כולם לקבל וליהנות מאורי. אולם הציווי הוא חינוכי לעם ישראל, כדי לחנך את העם שידע להעריך את חשיבות האור ואת ערכו בחיי העם.

ישנם שני סוגי אורה: אור חומרי ואור רוחני. אור חומרי היינו אור השמש, אור טבעי, אור חשמל וכו'. אור רוחני פירושו מדות טובות, מעשים טובים תכונות נפשיות טובות. וכשם שאין אדם מסתפק באור הקיים, אלא קורע חלונות, פותח אשנבים, עושה  מרפסות, כדי להגדיל את האור, כך הדבר הוא גם באור רוחני. אין להסתפק באור הרוחני המצוי, אלא יש ליצור ולהגדיל את המלאי של האור הזה. וכשם שאור חומרי נותן בריאות, רעננות וחוסן נפשי גם האור הרוחני נותן בריאות רעננות וחוסן נפשי. ואם נרחיב מעט אומר דר' יחיאל שרמן במאמרו על הפרשה, נשים לב שלאור משמעויות אדירות ביהדות –  אור המנורה מוטה כלפי מעלה, הוא מאיר ומשפיע על כל הסביבה, השלהבת בנויה מצבעים שונים המסמלים את מגוון האנשים המתאחדים יחדיו לאבוקה אחת מאירה. אור הנר חם ולוהט ומדגיש את הלהט, האמונה והחדירה לכל תחום. האור חודר כמעט לכל נקיק ולכל פתח, רוצה לומר, עלינו לדאוג לפתחו של חור כדי שהאור יחדור ויאיר כל האפלה. אל לנו להשתמש במחסום אטום ומדכא.

התלהטות אור הנר נעשית בתנועה לכיוונים שונים, אמנם כלפי מעלה אך בתנועה מתמדת המאפשרת לגורמים שונים להשפיע עליה, להבהירה עוד ועוד ולהוסיף אורה.

האור גורם לשמחה וצהלה, האפלה יוצרת דיכאון ועצב, המנורה הדולקת ומאירה למרחקים יוצרת חדווה וגיל גם לנמצאים במרחק מה מהאור. המנורה על שבעת נרותיה נמצאת על בסיס איתן וחזק, האור המופץ ממנה משמש את החכמה והידע שקיים בנו ומופץ לכל מקום. הפצת התורה והאדרתה נעשית בלימוד ובהדלקת המנורה הקבועה.

אהרון נתבקש להטיב את הנרות, אין זו פעולה טכנית גרידא של הדלקה ותו לא. אלא לבערת הנרות – במנורה יש משמעות של עליה מעלה, התנשאות לגובה, עליה בסולם ההצלחה וזקיפות קומה. "בהעלותך את הנרות יאירו…" ההארה תהא חזקה ואיתנה ובעלת משמעות אם תוחדר בהם עומק של בהעלותך… האור יעלה מעלה מעלה.

אהרון הכהן נתבקש להטיב את הנרות מדי יום. צריכים כולנו ללמוד ממעשה חכם זה. האור יופץ ויאיר לכולנו עם כל המשמעויות העמוקות שבאור רק אם נשתפר כל הזמן, צריך להטיב א ת הנרות מדי יום, לא לשקוד על השמרים. חכמת היהודים מאז ומתמיד נבעה מלמידה מתמדת. עלינו הורים ומורים לעשות ללמוד מהטבת הנרות של אהרון. מדי יום לחשוב ולהיטיב את דרכי החינוך והלמידה. להטיב, להוסיף עוד ועוד ידע וחכמה, והכל מתוך שמחה ואורה. צריך לעגן את הנלמד, להפנים פנימה ולהיות ערוכים לקליטת אור חדש, לימוד נוסף וחכמה מוגברת.

בוודאי שיש קשיים בדרך, ישנם רוחות הנושבות מכל כיוון המסכנות את האור, קיימים השפעות שליליות מהסביבה, צריך להגן על אור הנר לבל יושפע מכל התחומים השליליים והמזיקים שבדרך, להתגבר עליהם ולהמשיך להאיר גבוה יותר.

כך בחינוך יש ויש השפעות חיצוניות מן הסביבה האופפת את הילד והמתבגר, עלינו להתמודד כל הזמן מול קשיים, להצליח מתוך מוטיבציה, כוח ורצון. למצוא כלים ומתודות מעולים כדי שיהיו מרתקים יותר מהסובב הקלוקל. הדיאלוג המתמיד, השיחה האישית, חיזוק הביטחון העצמי, הדימוי העצמי החיובי, זקיפות הקומה, האופטימיות, אהבת אדם, טיפוח כבוד יחס והקשבה הם כלים מהותיים, משמעותיים וחשובים כדי לעודד את הילד להתקדם במעלות ההצלחה ולהתגבר על תקלות ומהמורות שבדרך.

ההצלחה תלויה בילד, אך האחריות להצלחה תלויה בנו – הורים ומורים, עלינו מוטלת החובה שניתנה לאהרון הכהן, להטיב את הנרות. הנרות – הילדים, יאירו באור נגוהות, יפיצו הצטיינותם מעלה מעלה אם אנו הורים ומורים נדאג מדי יום וכל הזמן להטיב את הנרות, להכין להם התשתית, הקרקע הפוריה שעליה הם יוכלו להניב מיטב הפרות. עלינו לספק לילדינו גם חומר בעירה כי שהמוח יהא חכם, פעיל ויעיל כל הזמן.

ככל שנכשיר את הילדים ונטמיע בהם את התכונות הטובות הרי השלהבת שבכל אחד מהם תדלוק מאליה, בחינוך עלינו להשתדל להקנות ולהרביץ תורה ודעת, תורה עם דרך ארץ, אך בשלב מסוים צריכה השלהבת לעלות מאליה ולהפוך אותנו המורים למיותרים. אם הם הילדים ימשיכו להאיר ולדלוק – אם השלהבת תאיר מעלה מעלה מעצמה, הרי הצלחנו במשימתנו בהעלותנו את הנרות, בהקניית הערכים המשולבים בהם ניצוצות של אור.

ונסיים ברעיון נוסף שראיתי מאת הגברת דבורה גרוזמן

בְּדֶרֶךְ כְּלָל יֵשׁ לָנוּ תְּחוּשָׁה טוֹבָה, כְּשֶׁאָנוּ מַצְלִיחִים לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ טוֹב, בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה.

מֵאִירקֶ'ה מְאוֹד מְרֻצֶּה מֵעַצְמוֹ. כְּבָר חָדְשַׁיִם תְּמִימִים, הוּא מַצְלִיחַ לִלְמֹד בְּכָל שָׁבוּעַ אַרְבַּע מִשְׁנָיוֹת חֲדָשׁוֹת בְּעַל-פֶּה. בְּכָל שַׁבָּת אַחַר-הַצָּהֳרַיִם הוּא הוֹלֵךְ לְסַבָּא וְנִבְחָן, וְסַבָּא מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ עַד בְּלִי דַּי.

בַּשַּׁבָּת הָאַחֲרוֹנָה, אַחֲרֵי הַשְּׁבָחִים פָּסַק סַבָּא: "זֶהוּ, צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ לַעֲלוֹת הָלְאָה".

"אֵינֶנִּי מֵבִין" – הִתְבַּלְבֵּל מֵאִירקֶ'ה – "בְּוַדַּאי שֶׁאַמְשִׁיךְ בְּכָל שַׁבָּת לְהִבָּחֵן עַל אַרְבַּע מִשְׁנָיוֹת חֲדָשׁוֹת".

אַךְ סַבָּא חִיֵּךְ: "מֵהַשַּׁבָּת הַבָּאָה, אוּלַי תְּנַסֶּה לַעֲלוֹת לְחָמֵשׁ מִשְׁנָיוֹת?".

סַבָּא שֶׁל מֵאִירקֶ'ה צוֹדֵק. עַל כָּל יְהוּדִי לְהִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת בִּתְנוּעָה שֶׁל עֲלִיָּה מַתְמֶדֶת. כַּאֲשֶׁר מַצְלִיחִים לִכְבֹּשׁ יַעַד אֶחָד וְהוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת יַצִּיב וְאֵיתָן, צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת. לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים בְּצוּרָה יוֹתֵר עֲמֻקָּה, יוֹתֵר רְחָבָה וְיוֹתֵר גְּבוֹהָה.

עַל כֻּלָּנוּ לְהִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם אֶת הַכָּתוּב בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת" – מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י "עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ". מַהִי הַ'שַּׁלְהֶבֶת'? זֶהוּ אוֹר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, כְּפִי שֶׁכָּתוּב: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר".

וְאֵיךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת הַ'שַּׁלְהֶבֶת'? 'עוֹלָה' מֵאֵלֶיהָ. תָּמִיד עוֹלָה, תָּמִיד מְטַפֶּסֶת, תָּמִיד מִשְׁתַּדֶּלֶת לִצְמֹחַ לַגֹּבַהּ.

אַךְ מָה זֹאת אוֹמֶרֶת "עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ"?

יוֹסִי אוֹהֵב לִיצֹר דְּבָרִים יָפִים, מַמָּשׁ – יֵשׁ מֵאַיִן. לְמָשָׁל אֶתְמוֹל, מִקֻּפְסַת גְּבִינָה רֵיקָה וּנְקִיָּה, הוּא הֵכִין קֻפְסַת צְדָקָה נֶהְדֶּרֶת, מַמָּשׁ לְתִפְאֶרֶת. "הֵיכָן אַנִּיחַ אוֹתָהּ?" – שָׁאַל יוֹסִי אֶת עַצְמוֹ. לְבַסּוֹף, יוֹסִי קָבַע אֶת הַקֻּפָּה בְּמָקוֹם בּוֹלֵט מְאוֹד עַל הַמַּדָּף. "שַׂמְתִּי אֶת הַקֻּפְסָה כָּאן" – הִסְבִּיר יוֹסִי לְאִמָּא – "כְּדֵי שֶׁהַקֻּפָּה בְּעַצְמָהּ, בְּכָל יוֹם, תַּזְכִּיר לִי לְהַכְנִיס לְתוֹכָהּ מַטְבֵּעַ. כָּךְ הַקֻּפָּה מֵעַצְמָהּ, תִּשְׁתַּתֵּף אִתִּי בַּמִּצְוָה".

אַתֶּם יוֹדְעִים מָה יוֹסִי עָשָׂה? הוּא גָּרַם לְכָךְ שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת תִּהְיֶה עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ. הוּא לָקַח קֻפְסַת גְּבִינָה פְּשׁוּטָה וְהִיא עַצְמָהּ, מֵאֵלֶיהָ, מַזְכִּירָה לוֹ דְּבַר-מִצְוָה!

הַאִם נִרְאֶה לָכֶם שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים כָּאֵלּוּ רַק מִקֻּפְסְאוֹת גְּבִינָה? כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא. אֶפְשָׁר לִרְתֹּם כָּל חֵפֶץ גַּשְׁמִי וְכָל פְּעֻלָּה גַּשְׁמִית לְמַטָּרָה רוּחָנִית וְכָךְ לַהֲפֹךְ כָּל אֶחָד מֵהֶם לְ'עוֹלֶה מֵאֵלָיו'.

הַחֶדֶר שֶׁל יוֹסִי, עָמוּס וְגָדוּשׁ בִּדְבָרִים מְעַנְיְנִים. חוּץ מִקֻּפַּת הַצְּדָקָה שֶׁעַל הַמַּדָּף, יֶשְׁנָם עוֹד דְּבָרִים נוֹסָפִים מְרַתְּקִים, בְּכָל מְגֵרָה וּמַדָּף.

כַּאֲשֶׁר 'נָצִיץ' לְחַדְרוֹ שֶׁל יוֹסִי, נִהְיֶה מֻקְסָמִים. חֶדֶר שָׁלֵם, 'עוֹלֶה מֵאֵלָיו'. הַכֶּסֶף שֶׁל יוֹסִי – מְשַׁמֵּשׁ לִקְנִיַּת סְפָרִים חֲדָשִׁים, סִפְרֵי קֹדֶשׁ וְסִפּוּרֵי צַדִּיקִים. כִּשְׁרוֹן הַיְּצִירָה שֶׁל יוֹסִי – מְשַׁמֵּשׁ לַהֲכָנַת קִשּׁוּטִים מַרְהִיבִים הַמּוֹסִיפִים יִרְאַת-שָׁמַיִם לְדַיָּרֵי הַחֶדֶר. הַכִּסְּאוֹת בַּחֶדֶר – מְשַׁמְּשִׁים לְ'בֵית וַעַד לַחֲכָמִים', כַּאֲשֶׁר מִתְקַיֵּם שִׁעוּר שְׁבוּעִי קָבוּעַ, וּמְגֵרַת הַצְּבָעִים וְהָעֶפְרוֹנוֹת – מְשַׁמֶּשֶׁת בְּעִקָּר כִּגְמַ"ח בֵּיתִי לְמַכְשִׁירֵי כְּתִיבָה.

הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה, הָיָה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. הַהוֹרָאָה בְּפָרָשָׁתֵנוּ – לְהַעֲלוֹת אֶת הַשַּׁלְהֶבֶת – כֻּוְּנָה כְּלַפָּיו. אַתֶּם יוֹדְעִים מַדּוּעַ? כִּי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָיָה "אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה". הוּא הָיָה אָמָּן גָּדוֹל בְּדִיּוּק בָּעֲבוֹדָה הַזֹּאת: לָקַחַת אֶת הַתּוֹרָה וּלְקָרְבָהּ וּלְהָבִיאָהּ אֲפִלּוּ עַד מִי שֶׁהוּא בְּדַרְגַּת 'בְּרִיּוֹת' בִּלְבַד (שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם מַעֲלָה, חוּץ מִן הָעֻבְדָּה שֶׁנִּבְחֲרוּ בִּידֵי ה'). נִשְׁתַּדֵּל כֻּלָּנוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.

יש נקודה נוספת שמקשרת אותנו לחג השבועות. נר יכול לדלוק רק כאשר יש לו חמצן. כולנו מכירים את הניסוי שעושים אף בגני הילדים שמניחים כוס על נר דולק ולאט הנר מתכבה כי אין לו חמצן. כך גם אנו עם ישראל, אם אנו בלי חמצן לגוף, בלי תורה, אנו נחשבים בלי חיים. אין לנו אפשרות לשרוד בעולם שהרי עולם בלי תורה אינו נחשב. אדם בלא תורה כגוף בלי נשמה חג השבועות הוא יום פטירתם של דוד המלך והבעל שם טוב. אמר פעם הבעלש"ט “יש הסבורים כי קשה להגיע לדרגת מלאך. אולם מה שקשה באמת, להגיע למעלת אדם…

והשבוע כבר נשלחו אליכם סירטונים רבים אך הנה עוד כמה מעניינים:

ועוד שני סרטונים שלא קשורים לנושא אך הם מעניינים מאוד

ד.      לאחר כמה אסונות שקרו בשבועות האחרונים נזכרתי השבוע בשיר המרגש של ברוך לוין רפאנו. לאחר השיר עשינו דיון בכיתה על הנושא. שאלנו האם משהו במשפחה חולה, מה אתה מאחל לו? מה אתה עושה כדי לקדם את רפואתו? משמעותה של מצוות ביקור חולים בעיניך? המילים שנאמרו היו מרגשות וחשובות.http://www.youtube.com/watch?v=Kghz7744AhA

ה.      מאה מגה – על מתבגרים וסימני זיהוי . – נראה אם תבינו. http://www.youtube.com/watch?v=3VSL0u5B7EM

ולסיום בדיחה כשרה (אני מקוה שלא אכעיס אף אחד)

בחורה מגיעה לשדכן, ואומרת, "תשמע יש לי בעיה איומה, למרות שאני משתמשת בהמון בושם ודיאודורנט, כל הזמן נודף ממני ריח של בצל, אני לא יכולה למצוא שום גבר." השדכן מבסוט, מחבק אותה וקופץ משמחה. "מה קרה לך", היא אומרת, "זו בעיה נוראית, מה אתה מאושר?" "את לא תאמיני, לפני שבוע הגיע אלי בחור תתרן, בלי חוש ריח, לא מוצא בחורה, אתם שידוך משמיים!" הוא שידך ביניהם והם התחתנו. אחרי חודשיים הוא פוגש את החתן ושאל אותו, "נו תגיד איך השידוך?" החתן עונה לו, "תראה היא בסדר אבל אנחנו מתגרשים." "למה?" "אני לא יודע למה, אבל כל פעם שאני מתקרב אליה אני מתחיל לבכות…"

 

פרק 460 פרשת נשא – "ומצא חן ושכל בעיני א-לקים ואדם"

 

והשבוע  פרק ארוך, מורכב ובעיקר מרתק

  • רעיון חינוכי "ומצא חן ושכל בעיני אל-קים ואדם"
  • מתורתו של הרמב"ן
  • מתורתו של הרב אורנשטיין
  • שלושת השלבים הפחות ידועים
  • שלושה סיפורים בנושא ברכת כהנים.
  • 5 סרטונים בנושא 

 

פרשת נשא – "ומצא חן ושכל בעיני אל-קים ואדם"

בפרשת השבוע כלולה פרשה קטנה הנקראת ברכת כהנים. משה רבנו ציווה לאהרן ולבניו "כה תברכו את בני ישראל". פרשה זו ידועה ומוכרת, שכן לפי ההלכה עולים הכהנים לדוכן יום יום והננו מתבשמים מברכה זו מידי יום ביומו. מתקשים המפרשים להסביר פסוקים אחדים בברכה זו כגון "יאר ה' פניו אליך", מה מובנה של ברכה זו? "ויחנך" האם מלשון חן או חנינה? מה פשר המילים "ישא ה' פניו אליך" ? למה נאמר "ויישם לך שלום" ולא, וייתן לך שלום? כמו "ונתתי שלום בארץ". אולם השאלה המרכזית שהפרשנים מתעכבים עליה היא מיקומה של פרשה זו.

וכך כתב הרמב"ן  "כבר הזכרתי בסדר ויהי ביום השמיני (ויקרא ט כב) כי צוה את אהרן לשאת את ידיו אל העם ולברך אותם ביום ההוא, הרי למעשה אהרן בירך את בני ישראל בברכה זו עוד בפרשת שמיני. כמו שנאמר ויברך את העם. מה מקומה של ברכה זו כאן בפרשה?

את אחת התשובות המעניינות מביא לנו הרב אורנשטיין. המושג "שלום" שכולם שואפים אליו, אינו דבר מופשט שקל להגיע אליו. חייבים להכשיר את הלבבות, ליצור את האווירה לכך, ויש הרבה דברים המועילים והמביאים לידי כך אך אתעכב בשלושה שלבים שחשובים לכל אדם.

הארת והסברת פנים –  השלב הראשון לקבל את הזולת בחיוך, בפנים שוחקות בנפש חפצה וברוח נדיבה. יש ביטוי מקובל בארצנו "הסבר פניך לתייר", כאילו חובה זו חלה רק לגבי תייר ואילו לגבי החבר אין צורך בכך. אולם חז"ל לימדונו הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות" אפילו אם אין באפשרותך לעזור לזולת לפחות תן לו פנים מאירות ומסבירות ויחס של רצון וחסד.

למצוא חן – השלב  השני שתורם להשכנת שלום הוא הוא חן: המושג חן מביע יותר מיופי, לא כל מה שיפה היום ישאר מחר. חן הוא מושג תמידי כמו שנאמר רוח חן (זכריה יב, ז) בכל רגע ורגע אדם זקוק לחן, ולכן אנו מתפללים בתפילת השחר ותתנני לחן ולחסד. גם אצל הקב"ה מקור הצדק והיושר זקוקים לחן ולחסד כמו שנאמר ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. שלושה מיני חן יש לנו: חן המקום על יושביו, חן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו (סוטה מז, א). אפשר להגיע לידי חן רק כאשר יש הסברת והארת פנים. אם יש חן, יש הבנה יש קרבה נפשית שהאחד מבין את שפת חברו.

הכובש את כעסו – השלב השלישי יצירת אוריה של שלום הוא לא לכעוס ולכבוש את הכעס. בחיי החברה והמשפחה יש חילוקי דעות, לא תמיד הכל סוגה בשושנים, חילוקי דעות אלו צריכים לשמש מעין כור היתוך לשם הבהרת דברים אבל לא כדי להתרגז או לכעוס. בפרקי אבות למדנו את הדרכתו של רבי אליעזר "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, שזהו יסוד איתן לקיומה של חברה תקינה. איך מבצעים את זה הלכה למעשה?  ממשיך רבי אליעזר בסוף המשנה ואמר "ואל תהי נוח לכעוס", אדם שהוא רגזן, חסר סבלנות ואורח רוח, עלול להחריב עולמות. אם תקיימו את שלושת התנאים, השלבים הללו אז "וישם לך שלום".

נמצאנו למדים שאין נותנים שלום ללא הכנה נפשית ולבבית. דבר זה יפה בכל הזמנים ובמיוחד יש חשיבות לכך "בימי כלות משה להקים את המשכן" . בזמן שהמשכן נבנה ויש חשש שהבניה והקידום יסנוורו את המנהיגים וכל אחד יזקוף לזכותו  את ההצלחה על חשבון חברו ויעשה את הכל על מנת לשלול מחברו זכות קיום. לכן באה ברכת כהנים לא בפרשת שמיני אלא בפרשה זו. כדי ללמדנו את הצורך הדחוף לשלום בשעת הקמת המשכן כדי להבטיח את קיומו ועתידו של המשכן.

והנה שלושה סיפורים שנכתבו על ברכת הכהנים

באותה שבת התעוררתי מוקדם מהרגיל. בכל זאת זהו יום מיוחד. היום אני עולה לברכת כהנים. לבשתי את מכנסי השבת האפורים של עילם, אחי הגדול. כל כך אהבתי לראות אותו עולה למדרגות שלפני ארון הקודש, מתעטף בטלית עד לברכיים ושולי המכנסיים האלה מציצים מתחתיה. והיום אני אלבש אותם. טלית אין לי כי עדיין לא מלאו לי שלוש עשרה שנים. לקחתי את הטלית הישנה של עילם. הוא גם ככה לא משתמש בה. שמונה וחצי, התפילה התחילה כבר לפני שעה. החלטתי להתפלל בבית עד שיהיה עשר, זמן ברכת כהנים של מוסף, כי בשחרית לא עולים אצלנו לדוכן, והתפילה שלי יותר טובה כשאני לבד.ברכות השחר…פסוקי דזמרה…קריאת שמע…שמונה עשרה…

רק 9 וחצי?!

'חסידים ראשונים היו שוהים שעה לפני התפילה', התחלתי לכוון את כל מה שאפשר על ברכת כוהנים.

ריבונו של עולם, מה זה בשבילך להקשיב לי? כל כך הרבה זמן ומחשבה הקדשתי ליום הזה. אנא ממך, תעשה שלא אפשל במילים ואם אפשר גם שהקול שלי יהיה יציב וגברי מהרגיל. שאזכה לברך את עמך ישראל באמת, שהשכינה תציץ מבין אצבעותיי (בדקתי שוב שהאצבעות שלי נשמעות לי ונדבקות אחת לשנייה), שאוהב כל אחד מישראל כאילו הוא אני. עשרה לעשר. העץ ליד בית הכנסת מעולם לא נראה יותר יפה- גוונים של ירוק וחום משתלבים עם החריטות שילדי בית הכנסת הותירו בו, במוצאי שבתות כמובן. חמישה לעשר, הנה אבא והכוהנים האחרים הולכים ליטול את ידיהם. הוא לא יודע שהיום הוא היום. החלטתי להפתיע אותו. חיכיתי שכולם יסיימו את נטילת הידיים והלכתי ליטול בעצמי. גבאי הזקן הסתכל עליי בתימהון, אבל מבטי הנחוש המחיש לו שאני עולה ויהי מה. 'יברכוך עמים'. זרם של מים קרים על אצבעותיי. התעטפתי חזק בטלית, כיסיתי את ראשי וצעדתי בצעד בוטח דרך דלת הכוהנים אל המדרגות שלפני ארון הקודש.הן מעולם לא נראו לי רחוקות כל כך.

'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה' דימיינתי את כל האנשים האהובים עליי. אבא, אמא, עילם, וכיוונתי שהלוואי שאוהב כך את כל עמו של הקדוש ברוך הוא. באותה שעה, כל מילה היתה לי כעולם ומלואו.

יברכך…יאר…ישא… ברכה, אור, נישואין. כמה טוב יש בעולם… בשלווווווווווווווום.  ריבונו של עולם, שנזכה לשלום אמיתי בעולם. יצאתי מהר כדי שאבא לא יראה אותי וחזרתי למקום שלי בבית הכנסת. המבטים של שאר המתפללים לא הפריעו לי, היום זה היום שלי. בדרך מבית הכנסת אבא הסתכל לי עמוק בעיניים ואמר : "הרבה אנשים חושבים שהכוהנים לא רואים כלום דרך הטליתות שלהם, אבל זו מחשבה טיפשית.  הרי איך נברך את עם ישראל אם אנחנו לא רואים אותו? האמת היא שרק כשמכסים את הראש ואת החומר, ניתן לראות את כולם, לברך ולהתברך.

ראיתי אותך, זה בסדר. אני אוהב אותך כל כך, ומברך אותך שיהיו לך המון שבתות של שלום.

 

מברכתו של אבי נתברכתי – יעל שושני

אם הייתם שומעים את אבי ז"ל מברך את ברכת הכהנים, הייתם בטוחים שהוא עושה זאת בקביעות מגיל בר המצווה, אך לא תמיד היה אבא כהן. ולא מפני שלא רצה, אלא מפני שלא ידע. ומעשה שהיה כך היה.

אחד הדברים שאבי הכי נהנה מהם הייתה האפשרות לומר ברכת כהנים בכל שבת. כל כך אהב אבי את הברכה שחינך את בניו בעודם קטנים לעטות טליתות ולהצטרף אליו. אני, בתו הבכורה, אהבתי לעמוד בעזרת נשים, להקשיב לברכתו.

לא תמיד היה אבא כהן. ולא מפני שלא רצה, אלא מפני שלא ידע. ומעשה שהיה כך היה. אבא שלי תמיד ידע שהוא יהודי, אך מלבד בר המצווה שאת זכרה זכר בקושי, לא נהג שום מנהג יהודי, כי לא ידע שום מנהג כזה. אמא, לעומתו, באה מבית מסורתי, בו הקפידו על כשרות, ופחות על שבת.

אמא שלי הייתה בטוחה שהוא גוי, ואבא שלי לא העלה בדעתו שהיא יהודיה.

כשאבא ואמא החלו לצאת כאשר הם עדיין חיו בארצות הברית, אבא הטריף לאמא את הכלים כשפיזר גבינת פרמז'ן על קציצות הבשר עם ספגטי שהיא הכינה לכבודו. אמא הניפה בזריזות את ידיה מעל הצלחת שלה, שלא יפזר גם על המנה שלה. אמא לא אמרה דבר, ורק זרקה אחר כך את הצלחת. היא הייתה בטוחה שהוא גוי, והוא לא העלה בדעתו שהיא יהודיה. לא מראם החיצוני ולא שמותיהם העידו על כך. ערב אחד כשיצאו למסעדה, אמי הזמינה דגים, כהרגלה במסעדות לא כשרות. לשולחן הוגשו קציצות בשר ברוטב כמתאבן. אבא טעם מהם ונהנה, והציע גם לאמא. אמא ניסתה לסרב בעדינות; לא, לא בא לי, אבל אבא התעקש. הם ממש טעימות, כמו הקציצות שהכנת אז, והיום לא יום שישי שהקתולים אוכלים בו דגים, אז מה איכפת לך?

אמא גמגמה ואמרה, אני שומרת על דיאטה…

את? את צריכה דיאטה? את נראית נהדר, את מדהימה, את…

אמא קטעה אותו; זו דיאטה מיוחדת, היא נקראת "שמירת כשרות."

אבא שתק לרגע וכשקלט התחיל לצחוק בקול רם. אמא, שחששה לרגע שהיא יוצאת עם אנטישמי, נרגעה כשאמר: חשבתי שסבתא שלי האחרונה בעולם ששומרת על הדבר המצחיק הזה. באותו רגע ידעו איש על יהדותו של רעהו. משהתחתנו שכנעה אמא את אבא לשמור שבת. אבא הסכים לנסות ולימים סיפר לי: אמא שלך הייתה חכמה. היא הפכה את השבת לתענוג, אוכל טעים שיחות ארוכות וטיולים. לאחר זמן, כבר לא רציתי לחזור לשבוע בלי שבת. עם שמירת השבת באה גם ההליכה לבית הכנסת, ושם נהג ככל יהודי: כישראל פשוט. כשהייתה אמי בהריונה הראשון, הזדמנה לביתם דודה זקנה מצד אבא.

אתה יודע, אמרה לאבא, שאם ייוולד לכם בן, הרי אינכם זקוקים לפדותו בפדיון הבן, כי אתם משפחה של כהנים. כהנים? התפלא אבא על האינפורמציה החדשה וביקש מאביו, סבא שלי, לבדוק את העניין. סבא, שהיה איש השירות החשאי לשעבר ושומר ראשו האישי של הנשיא רוזוולט, הבין הרבה בחקירות, אך מעט ביהדות. כהונה, כך הסיק, ודאי עוברת דרך האם. וכך בירר אצל דודה אחרת על מוצאם והגיע למסקנה לפי מוצאה של הדודה הזו, שהם: לוויים.

 

כך שודרג אבי ללוי ומצא עצמו נוטל בשמחה את ידיהם של הכהנים בבית הכנסת. כשהורי עברו מפומונה ללוס-אנג'לס, הכירו הכל את אבי כלוי. יתכן והיה ממשיך עד סוף חייו לעלות לתורה שני, לולא אותה דודה, שחזרה לבקר, ואבי בישר לה בשמחה – צודקת, לא היינו צריכים לערוך פדיון הבן לא רק מפני שנולדה לנו בת אלא גם מפני שאנו לוויים.

לוויים? תמהה הדודה, אתם לא לוויים, אתם כהנים! התעקשה. מי חקר את העניין? שאלה.

אבא שלי סיפר לה את מה שאביו אמר לו. אז תחקור בעצמך בבקשה, תבעה. בהזדמנות הראשונה שביקר אבא בפלורידה, תיחקר בנפרד את אביו ואת אחיו. לכולם היה זיכרון מעורפל שכאשר היו קטנים היו עומדים בחגים על הדוכן ונושאים כפיהם למעלה וממלמלים משהו בעברית. אבא שאל רב אם האינפורמציה שבידו מספיקה להפוך אותו לכהן, וקיבל תשובה חיובית.אנחנו יודעים שאתה ליצן אבל על דבר כזה לא מתלוצצים!

מששב לבית הכנסת שלו, בבוא אחד החגים, חלץ נעליו, נטל ידיו ועמד לעלות לדוכן. מיד מחו בפניו חבריו בבית הכנסת. אנחנו יודעים שאתה ליצן אבל על דבר כזה לא מתלוצצים!

אבל אני כהן, באמת שאני כהן! נחלץ מידיהם ועלה לדוכן.

אחרי התפילה הסביר לכולם כיצד קוּדם מישראל ללוי ומלוי לכהן. זה כמו בבדיחה הידועה על אחד שבא לרב ומבקש ממנו שיעשה אותו כהן, שח לו אחד מן המתפללים. הרב אומר לו, אני לא יכול, כהונה זה לא משהו שאפשר לעשות בתשלום. 1000$ עונה לו האיש. בכל זאת אומר הרב, אני לא יכול. 10,000$ עונה האיש. הרב מהסס. 50,000$ אומר האיש, הצעתי האחרונה. הרב שואל אותו: למה אתה כל כך רוצה להיות כהן? והאיש עונה, כי אבא שלי היה כהן וגם סבא שלי היה כהן וגם סבא של סבא שלי היה כהן…מברכתו של אבא התברכתי

כאשר אבא היה מברך את ברכת הכהנים, היה קולו השקט נטמע וכמעט ולא נשמע מבעד לקולותיהם הרמים של שני הכהנים האחרים שעלו אתו לבמה וצרמו את אוזננו בקריאותיהם הקולניות. אך מבחינתי, רק קולו הרך והנעים של אבא בירך אותנו באמת.

כשאחיי יוני, אשר ועזרא הצטרפו אליו, היו נשמעים גם קולותיהם השקטים, ומשרים עלינו ברכה. אוזנינו לא הוצרכה להתאמץ כדי לשמוע את אבא. אשר ועזרא הקטנים ניסו פעם להרים את קולם, להתחרות בשאר הכהנים הקולניים, אך אבא התנגד בנחרצות. ברכת כהנים צריכה להיאמר בשקט, הסביר.

ולמה הם צועקים? שאלו אחיי הקטנים. כי הם לא יודעים. ענה. אז תגיד להם, טענו לעומתו. ניסיתי, אמר אבא, אבל הם חיים עם הטעות הזו כבר הרבה זמן, ואני לא רוצה לפגוע בהם.

קיצורו של עניין, כאשר היו אחיי מגבים את אבא, היה נישא קולו יחד עם קולותיהם. וכאשר היו מתחמקים מן הברכה, הייתי מאמצת אזני לקלוט צליל מברכתו של אבא. ומברכתו של אבא התברכתי. "יברך ה' וישמרך" הרגשתי באותו רגע שה' הוא המברך אותי ושומר עלי. "יאר ה' פניו אליך ויחונך", קיוויתי שה' יאיר אלי פניו סוף סוף ויוציא אותי מהמריבות והחיכוכים שבחיי. "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", שלום – זה מה שאני צריכה, וזה גם מה שהרגשתי בזמן הברכה. שלום גדול, גדול ושקט אופף אותי. שלום זמני, שלום של רגע, אבל שלום אמיתי, מבורך. איזו זכות שאבא שלי הוא כהן. שהברכה של ה' עוברת דרכו.

משנפטר אבי לא היה מי שילווה את אחיי הקטנים לדוכן. יוני היה בברוגז גדול עם אלוקים, ואשר לא היה עדיין בר מצווה. הוא התבייש לעלות לבד עם עזרא לדוכן. עזרא המשיך להתעקש לברך לבדו עוד כמה שבתות, אך כמה יכול ילד בן 10 להתעקש, לבדו?

 

רק שנה וחודשיים לאחר פטירתו של אבא, זכינו לשמוע את קולות ברכת אחיי הכהנים. בשבת כלה שלי, שהייתה גם שבת בר המצווה של אשר, התארחנו כל המשפחה במלון נאות מדבר, בבאר שבע. שם אלתרנו בית כנסת משפחתי כולו משלנו. בבוקר השבת היה בועז, בעלי לעתיד, החזן במוסף, והקריא לכהנים את הברכה בקולו הערב, בשקט, בשקט, כמעט בלחש, ושלושתם, יוני, אשר ועזרא, עמדו ובירכו אותי ואת כולנו במסורת של אבא, בשקט, בנועם, מכל הלב. ואני הרגשתי את אבא עומד יחד אתם, קולו כמעט שלא נשמע, אך נוכחותו וברכתו מורגשות גם מורגשות. כאילו לא מת. או כאילו על אף המוות הוא ממשיך לחיות בתוכנו, מברך אותנו בברכת כהנים.

"… אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה".

הכהן הגדול וייס

ברכת הכהנים. זה היה חלק ממני. מהילדות שלי. כנצר לאהרון הכהן הייתי עולה כל שבת בתפילת המוסף עם אבא ושלומי לבימה שלפני ארון הקודש. אבא היה מסוכך עלינו בטלית שלו והיינו מברכים את הקהל הרב בבית-הכנסת.

כשהגעתי לכיתה א' והייתי מספיק גדול, אבא שלח אותי להתלמדות אצל הכהן הגדול וייס. וייס היה הכהן הכי זקן בבית-הכנסת. איש גבה קומה, ווזווז כמיטב מסורת פולניה, בעל משקפיים עבים עם מסגרת כהה ועבה לא פחות. לאיש הגדול היה קול רך ומלודי בניגוד מוחלט למראה שלו. כשהייתי עולה איתו לבימה, הייתי עוקב אחריו בדריכות. הייתי מנשק אחריו את הפרוכת של ארון הקודש, מתכופף איתו לכדי קידה בתפילת "מודים" ונכנס מתחת לטליתו הגדולה כשהיה מכסה את עצמו לפני הברכה.

כשהחזן היה מכריז על ברכת הכהנים, הייתי מסתובב עם וייס לעבר הקהל. החזן היה אומר מילה מהברכה, ואנחנו היינו חוזרים אחריו. למרות שהייתי צריך לעצום את עיניי, הייתי פוקח אותן ומחפש את המלאכים שהיו אמורים לפי המסורת לרחף בין אצבעות ידיו של הכהן המברך. אף פעם לא הייתי מוצא אותם. עם וייס הייתי זוכה לפריבילגיה הגדולה ביותר- כיוון שהיה הכהן הותיק ביותר, היינו זוכים לעמוד הכי קרוב לארון הקודש. כהנים ותיקים פחות היו נאלצים לעמוד בשולי הבימה.

לאחר הברכה, וייס היה מוריד את טליתו מראשו ומחזיר אותה לכתפיו. הוא היה לוקח ציצית אחת מהטלית, נוגע איתה בפרוכת ומנשק אותה. לאחר מכן הייתי לוקח את הציצית שלו ועושה כמוהו. לאחר סיום תפילת החזן, היינו יורדים מהבימה תוך כדי הליכה הפוכה כשפנינו לארון הקודש, כדי לתת כבוד לתורה. אחר-כך היינו נועלים את הנעליים שחלצנו לפני ברכת הכהנים.

כילד, אני זוכר את הגאווה שחשתי ככהן. הלויים היו רוחצים את ידינו לפני הברכה. שוו בנפשכם לוי קשיש שרוחץ את ידיו של כהן צעיר כמוני. כדי לנפח את האגו שלי אף יותר, הייתי זוכה גם לקריאות "ישר כוח!" ו"חזק וברוך!" מהקהל ולחיצות ידיים נלהבות לאחר הברכה כשהייתי שב למקומי. אבא לימד אותי לומר להם בחזרה "ברוך תהיה" שזה מקביל בערך ל- "don't mention it" או "על לא דבר".

הכי מגניב היה בטיולים השנתיים של בית-הספר. כשהיינו הולכים לאתרי קבורה כמו הקבר של רוטשילד בזיכרון-יעקב, הייתי נשאר מחוץ לבית הקברות, כי לכהן אסור להתקרב יותר ממרחק ארבע אמות מקבר.

כל החברים שלי היו מקנאים בי ורצו להישאר איתי בחוץ ולשחק.

בסעודות שבת הייתי מנסה לשכלל את טכניקת הידיים שלי בברכה. אבא ושלומי היו דוחקים בי לפצל את אצבעותי כמו בברכת "live long and prosper" של ד"ר ספוק מ"סטאר טראק". אמא שהייתה טראקית לא קטנה, הייתה מתמוגגת. ברבות הימים הצלחתי סוף סוף לאחר אימונים מפרכים לפצל את אצבעות ידי כך שאוכל להרים את הטלית מעל לראשי בברכה כמו כל כהן שמכבד את עצמו.

בגיל 10 עברנו בית-כנסת ונפרדתי לשלום מוייס. הייתי כהן כבר בזכות עצמי. הייתי עולה עם אבא ושלומי לברכת הכהנים בבית הכנסת הגדול בשכונה שלידנו. איתנו היו עולות עוד משפחות כהנים של אבות ובנים כמו משפחת ברגר ונוימן. הברגרים היו ממש זועקים את הברכה בעוד שאנחנו היינו צנועים ומברכים בטון חרישי. נוימן הצעיר שהיה מבוגר ממני בשנה לימד אותי טכניקה שלא הכרתי – בכל פעם שהופיעה מילה מהברכה שהייתה מסתיימת ב'ך', היינו אמורים להסתובב מצד לצד עם הטלית וכך עשיתי. לא ממש הבנתי את משמעות העניין, אך סמכתי על נוימן שהיה כהן יותר פז"מניק ממני.

כשהגעתי לכיתה ז' הלכתי לישיבה. התחלתי להתעניין בלעלות לברכת הכהנים שם, כיוון שהייתי עתיד לעבור בר-מצווה ורציתי לתרגל את הברכה לבד, ללא נוכחותו של אבא. פעם אחת, לאחר התפילה, ניגש אלי ילד מכיתה ט' ושאל אותי לשם משפחתי. כשהתברר לו ששם משפחתי אינו "כהן", נחר לעברי בבוז ואמר שאני לא באמת כהן. ניסיתי להסביר לו שאצל אשכנזים זה שונה. שאצלנו לא מאמצים בדרך-כלל את השם כהן, אך הוא היה בשלו. כמעט שבכיתי. שנים אחר-כך, כששמעתי על הבדיקה הגנטית שמאפשרת לבדוק אם קיים בגוף הגן של אהרון הכהן, עברה במוחי המחשבה לעבור את הבדיקה, רק כדי להחזיר לעצמי קצת מהכבוד האבוד שלי מכיתה ז'.היום, אני עולה לברך את ברכת הכהנים פעם בשנה-שנתיים אולי. וייס הגדול בודאי כבר נאסף אל אבותיו הכהנים. כבר אין מי שיסוכך ויגונן עלי בטליתו הגדולה. ואני? אני עדיין מנסה להציץ ולראות מלאכים בין אצבעותי בכל פעם שאני מברך.

 

והשבוע בפינת המולטימדיה

1.       שיר שהושמע בתחנות רדיו רבות החל ממלחמת לבנון השניה בהיותו חלק מהדיסק "ירכתי צפון" שהופק ע"י ישיבת ההסדר בקריית שמונה המילים לקוחות מברכת כהנים בצירוף נוסח המופיע בסידורים. לחן וביצוע: צביקה קופל   –

2.       פרויקט זה יצא לדרך בכדי לאסוף כמה שיותר כהנים שיברכו ויעבירו ברכה זאת לעולם כולו השתתפו בו כהנים רבים מאוד ומכל הגילאים האיסוף היה ארוך ואף חצה את הים הגדול זכינו שכולם התחברו יחדיו  ואנו שמחים להעביר אותה אליכם עכשיו בידכם להעבירה הלאה… –  הקובץ נמצא במארז חמשה חומשי תורה בפרשת נשא

3.       ברכת כהנים בכותל – 

4.       קטע חינוכי של הרב חיים ולדר שמתקשר לרעיון של השבוע – 

5.       בואו תראו מה קרה שהבעל ניסה למצוא חן בעיני אשתו – 

6.       בואו תראו מה קרה שהגברת רצתה לעזור לקבצן –

7.       בואו ותראו סיטואציה שהיא ההפך מהרעיון החינוכי – 

 

ולסיום משהו מעניין – לא בטוח שהבנתי את הכל

מדוע מחזיקים את החתן בדרך לחופה?

 

אצל החסידים – שלא ייפול

בישיבת מיר- בגלל הגיל

בחברון- כדי שלא ירוץ לכלה

בפונוביץ – שלא ירביץ לכלה

בסלובודקה – שלא יברח מהחתונה

בעטרת – שלא יברח אל חברות הכלה

בגור- שלא ירוץ לגברים