השתלמות תורת החינוך יחידה שישית

הקשר עם ההורים הוא אחד הדברים החשובים שיש לנו כדי לסייע לתלמידים ולשמור על אווירה טובה  בכיתה ובבית הספר. ישנם שלושה סוגים של מפגשי מורות – הורים.

    1. אסיפת הורים כללית שבה נפגשת המורה עם כלל ההורים בכיתה.

 

    1. יום הורים שבו נפגשת המורה עם הורי התלמידה/ה לבד או עם ההורים והתלמיד/ה יחד

 

  1. מפגשים בלתי רשמיים במהלך השנה, כגון ימי קבלת הורים או שיחות בלתי אמצעיות, טלפוניות או אחרות

תרגילים 1,2 – עבור לדף המשימות

המפגש עם ההורים הוא אירוע משמעותי לשני הצדדים, לנו ולהורים. הקשר עם ההורים הוא אחד מהדברים החשובים ליצירת אווירה טובה בכיתה ובבית הספר. את המפגש הראשוני שלנו עם ההורים – אסיפת ההורים הראשונה המתקיימת עם תחילת השנה – חשוב לתכנן ולדאוג. אולם לפני שנדבר על אסיפת ההורים נדבר עוד פעם על סגנון הורות:

הנה מכתב מאביו של יהורם גאון להנהלת בית הספר בית הכרם) 

עברית והורים של פעם… 

לכבוד הנהלת בית הספר בית הכרם ירושלים.

א.נ.

בבושת פנים הנני פונה אל כבודו ואבקש שתואילו להטות אוזן קשבת לדברי הבאים:

בני יהורם תלמיד כיתה ג' בבית הספר, אינו מניח מכול וכול את דעתי בלימודיו, וליבי הולם פעם למראה מחברותיו האומללות ועבודותיו בכתב בכל מקצוע, מה שמוכיח על פיזור הנפש, על חפזון ועל העדר רצון להיות תלמיד מן המניין במוסד חינוכי מכובד אשר שמו הטוב הולך לפניו.

איני מעז לקבול כי האשמה בחלקה הגדול נופלת עלי, אולם עם כל השגחתי עליו, קצרה ידי להטותו אל דרך המלך ויש לי הרושם כי הוא מעתיק עבודות מרוכזות מתלמידים אחרים בשעת הדחק ואילו הוא עצמו אינו מרגיש חובה והכרח ליצור לו משלו משהו, או שהכל נעשה ונלוש ברגע האחרון על קצה המזלג. אין ריכוז בהגיגיו, אין נקיון במחברותיו ורשלנותו זו שהיא נדירה בגיל זה תדאיגני ועל כולם – הוא נצוד בלי ידיעתי והסכמתי ברשת התנועה המאוחדת השוללת ממנו כמה לילות בשבוע בכינוסים ובפעילות אי שם בקרית יובל. אחר כך תפקידי הגדנ"ע והכנות להצגות, לא אדע בשם מי ובפני מי, ככה שלא נשאר לו זמן ללימודים.

כולי האי תוכל הנהלת בית הספר ברוב אדיבותה להיות לי לעזר ולקבל על עצמה לפקח בקפדנות על תלמיד זה למען תהא אימה ציבורית על אורחותיו והייתי שמח מאוד לו נעקר מכל פעולה אחרת בכדי שיפעל כתלמיד אחראי היודע את אשר לפניו. בגלל היותי טרוד נשללה ממני האפשרות להביע דברי בעל פה לפיכך העליתי אותם בכתב ואיתכם הסליחה.

ברוב רגשי תודה והוקרה על התעניינותכם בדבר הנני חותם בברכה

מ.ד. גאון

אז יש הורים כאלה ויש הורים קצת אחרים:

הנה מה שכתבה ליהי לפיד פעם:

"חייבים לתת להם כוח", הוא כתב לי.

 אומרים את זה יותר ויותר הורים שהילדים שלהם חוזרים מבית הספר עם סיפור על חוויה מצמררת. פעם בעקבות ילדה שקיללה את המורה, פעם ילד שהתפרע והפריע. וכולם רוצים שלבית הספר יהיה הכוח לחנך את הילדים האלה. והם כועסים. כועסים על שאין למנהלים כוח, שאין למורים סמכות, ועל כך שלמערכת אין כלים לכפות התנהגות נאותה על הילדים.

 ואני רוצה להגיד משהו, או בעצם לצעוק. זה לא התפקיד של בית הספר. זה התפקיד שלנו. של ההורים. זו האחריות שלנו.

 ילד שמקלל את המורה שלו, הוא ילד שההורים שלו לא חינכו אותו. אם יש ילד כזה בכיתה של הילד שלך, אדון לוי היקר, אז תארגן מכתב של כל ההורים, ותשלח את המכתב הזה להורים של הילד הזה. לא למורה. לא למנהלת. תשלח אותו לאבא ואמא שלו.

 הגיע הזמן שמי שיתבייש בהתנהגות ילדים בבית הספר יהיו ההורים של הילדים המקללים, החצופים והמפריעים, ולא שהמורים והמנהלים (או המורות והמנהלות) יצטרכו להצטדק בפני כל העולם ואחותו. אין להם על מה.

באחת מאסיפות ההורים שהייתי בהן לא מזמן קם אבא אחד שיש לו איזה עסק לא פתור עם העירייה בנוגע לתשלומים, והודיע ש"כבר שלושה שבועות אני לא

שולח את הילד לבית הספר, ואמשיך ככה עד שתסדרו את זה". הוא מעניש את העירייה בכך שהוא לא שולח את הילד שלו לבית הספר. ככה הוא נוקם בהם. הוא דורש מבית הספר שיפתור את המחלוקת, כי בעיניו זה אינטרס של בית הספר שהילד ילמד.

אדוני, הילד הזה הוא שלך. הוא לא של בית הספר. לא של העירייה. לא של המדינה. הוא שלך.

ואתה זה שצריך לטפל בו. שצריך להילחם על כל יום שבו הוא יגיע לבית הספר. על כל שעה. בשבילו. בשביל העתיד שלו.

בזמן האחרון נדמה לי שזו הפתעה להרבה אנשים. הפתעה שילד שאתה עושה, הוא באחריותך. אף אחד לא ביקש מאנשים לעשות ילדים, ואם הם עושים אותם, אז שייקחו אחריות.

וזה כולל גם את החינוך שלהם לנימוסים ולהתנהגות נאותה (ואל תדברו איתי עכשיו על כסף ואמצעים. זה לא קשור. יש ילדים מבתים מסודרים שמתנהגים כאילו הם גדלו ברחוב, וילדים מבתים שבהם אין שקל, והם מתנהגים נהדר ובכבוד).

לבית הספר באים ילדים כדי ללמוד. לדרוש מבית הספר שהוא יהיה המקום שבו ילמדו את הילדים שלכם (כן, שלכם!) להקשיב לזולת, להיות אנשים עם חמלה, להיות טובים, להגיד "תודה" ו"בבקשה" בנימוס, זו דרישה מופרזת. לא בגלל שאין תקציב, לא בגלל שאין כוח אדם, אלא בגלל שזה התפקיד שלכם.

את זה ההורים צריכים ללמד. את זה ילד לומד בבית.

ילד לא מקלל בכיתה אם לא מאפשרים לו לקלל בבית. וילד לא מרביץ בכיתה אם הוא לא מרביץ בבית. ילד שמקלל מורה הוא לא תעודת כישלון למורה או לבית הספר. הוא תעודת כישלון של אמא ואבא שלו.

הצעקה הזו, ששוב ושוב אני שומעת מכל עבר, כאילו החינוך של הילדים הוא תפקיד בית הספר, היא המשך לאופנה הרווחת היום שדורשת שמישהו יטפל. שמישהו ידאג. מישהו אחר, כמובן.

ברוב הפעמים הדרישה היא מהמדינה. המדינה אחראית על המון דברים, והיא באמת מזניחה רבים מהם, אבל לדרוש מהמדינה שתלמד את הילד שלכם להגיד "סליחה המורה", זו דרישה לא הגיונית. הילדים האלה קודם צריכים ללמוד איך להגיד תודה לאמא ולאבא שלהם.

 לא רק למדינה יש אחריות, גם להורים יש אחריות. והרבה הורים שכחו את זה. מותר להזכיר להם.

 ואם הורים לא לוקחים אחריות על חינוך הילדים שלהם, אל תתפלאו אחר כך שגם המנהיגים שלנו לא לוקחים אחריות. על כלום. הם למדו את זה בבית.

 יותר נכון, הם לא למדו את זה בבית.

הנה כמה סרטונים המתארים סטואציות בחיי הבית  –

 

אני רוצה לצייד אתכם בכמה טיפים לעבודה עם הורים.

טיפ 1 – סיפור ראשון

את הסיפור הבא אני כותב לכם לא לשבח את עצמי אלא כדי להעביר לכם מסר…מקווה שתבינו.

יום שישי רגיל באוירה סתוית, סיימתי את היום עבודתי ונסעתי לקבל פני שבת המלכה. לפתע עולה בזכרוני הבטחה שהבטחתי לאחד המחנכים להתקשר לאמא של אחד התלמידים. נסיונותיו להוביל אותה להבנה שיש בעיה עם בנה וחייבים את שיתוף הפעולה של ההורים עלו בתוהו. הסכמתי לנסות… אולי אצליח לקדם משהו.

נודה על האמת, הדבר האחרון שאני רוצה זה לתת שיחת מוסר לאמא ועוד לפני שבת. איך תהיה אווירת השבת שלהם? מה יתחולל בבית לאחר שהורים מקבלים טלפון לא חיובי מהמנהל? חשבתי לדחות שיחה זו לאחר השבת. אבל פתאום חשבתי לעצמי שאם המצב בבית הספר כל כך מורכב עם הילד, כנראה שבבית המצב מורכב יותר וכדאי לנסות לשנות דבר זה. החלטתי להתקשר ובעיקר להקשיב. אימו של הילד ענתה לי, ולאחר שני משפטים שבהם הסברתי מה  מטרת השיחה, האמא פתחה במונולוג שלילי של 10 דקות על בנה וכמה שהוא מבייש את המשפחה…(אחסוך לכם את שאר התיאורים שנאמרו בשיחה). הבנתי שבאופן הזה לא ניתן לקדם את הילד ובוודאי לא את המשפחה.

החלטתי לעשות עם האמא תרגיל מעניין (שאני עושה אותו הרבה בהדרכות ובהרצאות להורים)

"אני שומע שמצב בכלל לא פשוט", אמרתי לאמא. "האם תהיה מוכנה לעשות איתי תרגיל קטן".

"כן" השיבה בחיוב.

אני מבקש ממך לספר לי בדקות הקרובות רק דברים טובים על הבן שלך. כמובן שהאמא אמרה בשמחה כמו שעונים כולם ואז הייתה שתיקה רועמת. (הסיבה פשוטה ביותר, האמא רגילה כל הזמן להסתכל על "החצי כוס הריקה" ולא ההיפך). לאחר מכן התחילה האמא לומר דברים חיובייים על בנה והיה קשה לה להפסיק. מכאן השיחה התפתחה לכיוון אחר לחלוטין (אתן לכם לנחש ולדמיין).

אחתום את הסיפור בכך שביום ראשון בבוקר קיבלתי הודעה לנייד בזו הלשון – "הרב נוימן, תודה רבה על השיחה ביום שישי,, תוצאותיה ניכרו כבר בשבת, הייתה לנו שבת מקסימה".

לעיתים מילה אחת, משפט אחד, ראיה שונה יכולה לשנות עולמות.

 

טיפ 2 – סיפור 2

אני "מחנך" את המורים שלי שהם חייבים לקבל כבוד מצד ההורים. בכל שיחה אני משתדל לא לשכוח להגיד להם כמה הם עובדים קשה' ומילת הערכה מצד השותפים שלהם (הנהלה,הורים ותלמידים) היא מחוייבת במציאות. לא אשכח את סיום השנה הראשונה שלי בהוראה שכל כך קויתי לקבל מילת הערכה מצד ההורים ואכן כך היה…הרגשתי הרגשה של התעלות. אך מה לעשות שבחדר המורים ישב חברי לעבודה עם פנים נפולות…שאלתיו מה קרה? והא ענה לי במירמור "כל כך הרבה השקעתי השנה…ואפילו מילה טובה אחת לא קיבלתי מהתלמידים או מההורים בסיומה של שנה…תגיד לי אתה…זה הוגן?"

כמה שהוא צדק!!! אבל ארצה דווקא להתמקד במקרה אחר. שיחזק את הנקודה שכתבתי בסיפור הראשון.

כפי שכתבתי לכם אני מאוד מקפיד על כבודם של המורים הן מצד התלמידים והן מצד ההורים. אני דורש מהמורים לדווח לי על כל מקרה של חוסר כבוד כלפיהם. ערב אחד אני מקבל טלפון מאחת המורות למתמטיקה שמספרת לי שהיא קיבלה טלפון מאחד ההורים. באותה שיחה האבא נזף, הרים את הקול והתלונן כלפיה שהיא מתעללת בבן שלו. הוא כמובן טיבל והוסיף עוד מילים שאינן במקום. "הרגשתי מותקפת ובפחד גדול", כך אמרה לי המורה. והמשיכה ותיארה לי את תחושותיה, "אבל מה שהכי פגע בי זה שגיליתי בסוף השיחה שהבן שלו הקשיב לכל השיחה, איך אני יכולה לקבל אותו מחר לכיתה לאחר השפלה כזאת?" עניתי לה שאני מודה לה על העדכון ומכאן אני מטפל במקרה.

מה עושים? איך גורמים לשני הצדדים לצאת מחוזקים. (עליכם לדעת שגם למורה הייתה אשמה בסיפור וגם היא לא נהגה נכון מול התלמיד בשיעור, אבל בשום פנים ואופן לא אתן להעביר ביקורת בצורה כזאת.)

כמה טוב שיש לנו זמן לחשוב ולא לפעול מהרגש אלא מהשכל…

הגיע הבוקר. פגשתי את התלמיד בשער בית הספר והודעתי לו (בלי שום כעס או טרוניה) שהיום בשיעור מתמטיקה הוא מתייצב אצלי בחדר כדי שנשוחח על המקרה. (הוא כמובן ידע על מה אני מדבר).

ביקשתי מהמזכירה להזמין באופן דחוף את ההורים לשיחה אצלי עוד היום בכל שעה שיתאפשר להם. כמובן שהודעתי למורה שהעניין בטיפול.

לשמחתי ההורים הגיעו אחר הצהריים. אתם שואלים בוודאי איך מתחילים את השיחה? אולי לא תאמינו אבל..

כמובן בסרטון הבא: (אמיתי אמיתי) –

אסיפת הורים

הסרטון גרם לאבא לראות את המקרה מזוית אחרת. הוא כמובן לא מצא מילים להגיד אחרי הסרטון ושאלתי אותו איך נראה לו שכדאי להמשיך מכאן ואילך שהרי ברור לשני הצדדים שהמורה חייבת להמשיך להיות המורה של בנו…

האבא היה אמיץ ואמר שהוא יתקשר למורה להתנצל. ביקשתי ממנו שימתין 24 שעות ואז יתקשר למורה.

אתם בוודאי שואלים מדוע? מכיון שסיפרתי לכם שגם למורה יש חלק בעניין. הייתי חייב גם לשוחח איתה על המקרה. לדבר איתה על הנקודות שהובילו לסיטואציה. כמובן שהייתי חייב לבקש ממנה לא להתעקש עם האבא ולהגיד לו מתי שיתקשר אליה, שהיא אינה מעוניינת לדבר איתו. אנחנו הרי אנשי חינוך… ואם לא נקבל את החזרה בתשובה לא נראה לי שכדאי שנישאר בתחום החינוך. ואם אתם מסוקרנים אז תדעו שהייתה שיחה טובה, הייתה הערכה משני הצדדים וכמובן שהתלמיד הצליח בגדול בשיעור מתמטיקה. כך צריך לנהוג… בשום שכל, עם גבולות ברורים ועם אמירה ששני הצדדים צריכים לצאת מחוזקים. 

ראו את האבא הסרטון הבא, איך הוא מצליח להעביר מסר לבנו

תרגיל 3 – עבור לדף המשימות

 

טיפ 3

אני מזמין כל אחד ואחת לקבל מתנה מיוחדת שתעזור לו ולצוותו להיות מוכנים יותר לאחת התקופות היותר  מאתגרות, תקופת אסיפת ההורים. כל בית ספר נערך לערב המיוחד עם כמה מטרות:

א.      מסירת מידע על התלמיד

ב.      מציאת דרכים להמשך קידומו

ג.       המשך ההיכרות בין ההורים לבין הספר.

כמובן שכל בית ספר מגדיר לעצמו עוד מטרות ויעדים שאפשר להשיג בערב זה ובהחלט העניין מבורך.

אני מצייד אתכם בחומרים שיכולים להועיל לכם לקראת ערב זה. מקווה שהדבר יהיה לעזר עבורכם ועבור הצוות שלכם.

  1. מצגת בגרסת סרטון שהכנתי לצוות לקראת אסיפת ההורים. ליחצו על עצור כל פעם ששקופית עוברת. (לא נראה לי שתספיקו לקרוא את השקופית בחמש שניות)
  2. כמו כן מצרף קישור לסרטון אשר הוכן ע"י הצוות מיחידת הל"ב בבר אילן בנושא:   https://www.youtube.com/watch?v=o-7Abcl2tbQ
  3. עוד חומר שיכול להיות לעזר רב, ליחצו על הקישור –– https://www.google.co.il/#q=%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D

וסרט אחד לסיום "שמע ה' קולי" – סיפורו של אבנר, נער יתום המתגורר אצל משפחת אומנה ונמשך לעולם המוזיקה. הוריו האומנים מסרבים להכיר בעולמו המוסיקלי ומעדיפים שישקיע בלימודים. המצב מסתבך כאשר אביו אוסר עליו לנגן ואבנר מרגיש שהוא עוד קושי בעולמה של המשפחה.

 

עבור לדף המשימות להשלמת התרגיל

השתלמות תורת החינוך יחידה רביעית

אנו ממשיכים לשלב הבא. בפרק זה תרכשו שני כלים שיעזרו לכם בתקשורת הבין אישית בכלל ובניהול כיתה בפרט.

כלי ראשון

בטח ניחשתם מה הנושא הראשון…

אספר לכם סיפור קצר,

בפעם הראשונה שהגעתי לשוודיה בשנת אחד מעמיתי, שוודי, היה אוסף אותי כל בוקר מהמלון .

היה זה בחודש ספטמבר, קצת קר וערפילי .

היינו מגיעים מוקדם לוולוו והוא היה מחנה את האוטו מאוד רחוק משער הכניסה (הם 2000 עובדים שמגיעים לחברה במכוניתם ).

ביום הראשון לא אמרתי כלום, גם לא ביום השני והשלישי . בימים שלאחר מכן, עם קצת יותר קירבה , בוקר אחד שאלתי אותו: יש לכם מקום חניה קבוע כאן? כי שמתי לב שאנו מגיעים מוקדם , מגרש החניה ריק ואתה משאיר את האוטו רחוק ……"  

לזה הוא ענה בפשטות : "מכיוון שאנו מגיעים מוקדם יש לנו מספיק זמן ללכת ברגל ,

אך מי שיגיע באיחור, כדאי שימצא מקום קרוב יותר לשער. נכון ?"

תארו לעצמכם איזה פרצוף עשיתי. זה היה מספיק כדי שאבדוק לעומק כל דעותיי הקודמות .

כולנו רוצים סביבת עבודה עם פחות לחץ, שמחה יותר, יותר נעימה.  הרבה אנשים חיים בריצה נגד השעון, אך משיגים אותו?

    • מה הכוונה ניהול זמן?

 

    • האם בכלל אפשר לנהל את הזמן?

 

    • מהם "בזבזני הזמן" שלך?

 

    • מה ניתן לעשות במצבים עמוסים ולחוצים ?

 

    •  מהם הסימנים לחוסר הצלחה בניהול זמן? 

 

    •  מה החשיבות של תכנון בעבודה?

 

    • מה הטעויות הנפוצות של בני אדם בנתינת משימות מרובות?

 

  • מהם עשרת הגורמים העיקריים לבזבוזי הזמן?

"…אם היה לי זמן, הייתי כבר הולך ללמוד…הייתי מבלה יותר זמן עם הילדים…הייתי יוצא עם חברים…הייתי מתכנן את הזמן הפנוי שלי…הייתי הולך לעשות 10 ימים מדיטציה במדבר…הייתי עושה את עבודתי טוב יותר…הייתי הולך למכון כושר …" 
 

האם באמת הבעיה היא שחסר לנו זמן ? לעיתים כן אבל…

ניקח למשל את ההגשת המטלות בקורס הזה. יש לא מעט אנשים שהיו כבר נפסלים אם לא היו מקבלים הארכה. וגם אחרי שקיבלו הארכה הם הגישו ברגע האחרון…

האם ככה חיינו צריכים להיות? להראות? לא בטוח.

הנה רשימה מטלות של מורה נורמטיבי

    1. להכין שיעור

 

    1. להיפגש עם הורים

 

    1. להתקשר להורים

 

    1. לבדוק מבחנים

 

    1. לבדוק מיילים

 

    1. לענות על מכתבים

 

    1. לקיים שיחה אישית עם תלמיד

 

    1. לקרוא עיתונים

 

    1. לקרוא ספר

 

    1. להכין שעורי בית עם הילדים

 

    1. לשוחח עם אשתי

 

    1. לדבר עם הילדה

 

    1. להיפגש עם המנהל

 

    1. לארגן ערב כיתה

 

    1. לכתוב תוכנית עבודה

 

    1. לאכול ארוחת בוקר

 

    1. לאכול ארוחת צהרים

 

    1. לאכול ארוחת ערב

 

    1. לקחת את האוטו למוסך

 

    1. לגלוש באינטרנט

 

    1. לקרוא עיתון

 

    1. לטפל בילד אלים

 

    1. ללכת להשתלמות

 

    1. לעשות קניות

 

  1. ללמוד עם החברותא

אז קודם בואו נציף עוד קצת את הבעיה.

צפו בסרט (ששוב לקוח מהעולם העסקי) אבל כל כך רלוואנטי עבור כל אחד.

 

חיזרו לתרגיל מספר 1 במטלה

ולפני הכלי הבא שיר נוסטלגי מקסים שמאוד קשור לעניין.

 

 

הנה המילים לפניכם

ליפא העגלון  מאת אריק איינשטיין

קוראים לי ליפא העגלון

אני אולי האחרון

שיש לו עוד פלטפורמה ישנה

איני מבין בשום פנים

לאן כולם ממהרים

ריצה לקראת השד יודע מה

 

אז ליפא העגלון אומר

שקצת פחות זה קצת יותר

צריך למתוח המושכה

וקצת, לקחת חזרה

 

היה פעם שלג לבנון,

ושניר, כרמל ,קפה חרמון

היום יש פיצה טיצה מונסיניור

גם לעגלון פשוט מובן

שיש ללכת עם הזמן

ללכת מילא, למה למהר

 

אז ליפא העגלון אומר

שקצת פחות זה קצת יותר.

צריך למתוח המושכה

וקצת, לקחת חזרה.

 

בעיר הזאת ישנו תחביב,

שפירושו הוא להחליף,

כולם כאן מחליפים ומחליפות.

דירה או צבע שערות

ריהוט, רעים, כלבים, שמות

שמלות ובעיקר את הדעות

 

אז ליפא העגלון אומר

שקצת פחות זה קצת יותר.

צריך למתוח המושכה

וקצת, לקחת חזרה

 

אז מה אני אומר רעיי

אסור לרוץ יותר מדיי

אפשר בעגלה בזמן קריר.

אך אם נרוץ מהר, מהר

אז כל העסק ישבר

על כן כדאי גם פעם להקשיב

 

אז ליפא העגלון אומר

שקצת פחות זה קצת יותר.

צריך למתוח המושכה

וקצת, לקחת חזרה

חיזרו לתרגיל מספר 2 במטלה

 

הכלי הבא מאוד מעניין. אבל לפניו כמה מילים…אנו הרבה פעמים חושבים שאנו יודעים איך עושים זאת אבל נופלים פעם אחר פעם.  

פרופסור דרייקס אמר פעם :

"העידוד כמוהו כהזנה , חוסר עידוד – הרעבה ,ביקורת היא הרעלה"

כמה פעמים בחיים קיבלתם הצעה "לקבל ביקורת בונה? וכמה מאותם פעמים ניסיתם להבין/ לחשוב / לבדוק האם יש קישור בין 2 המילים : ביקורת ו חיובית. יש?

באנגלית…כשרוצים לתת "ביקורת" נותנים feedback,  שבתרגום מילולי המשמעות היא "איזון חוזר" מהמילה להזין ולא נותנים criticism  שזאת ביקורת, ביקורת ששום דבר חיובי לא יצא ממנה.

לפי התאוריה של אלפרד אדלר משוב נועד להצמחה , האדם אחרי שמקבל משוב, יכול ליצמוח. האם אדם שמקבל ביקורת (חיובית..ברור חיובית) שהיא בעצם שיפוט על מה שהוא עשה גם הוא יכול ליצמוח מכך?

בואו ניראה רגע. מתי בעצם מציעים לנו "ביקורת", או מתי אנחנו רוצים לקבל משוב ? בדרך כלל על משהו שעשינו ואם אנחנו רוצים לעשות את אותו הדבר בצורה יותר טובה האם נירצה לישמוע משהו שלילי או נירצה לשמוע משהו מועיל?

כשאתם רוצים לתת משוב, לא משנה על מה, תמיד זיכרו שהצורה הטובה ביותר היא להגיד את הדברים בצורה חיובית, המוח שלנו, לא מגיב טוב לביקורת שלילית

ד"ר טלי שרוט, חוקרת המוח הישראלית מהרווארד אומרת :

"המוח לומד נהדר כשמדובר במידע חיובי: הוא יודע לקודד, לעבד ולהקיש ממנו. כשהוא מקבל מידע שלילי, הוא עובד פחות טוב. עשינו הדמיות וגילינו שבעת קבלת אינפורמציה חיובית, החלק התחתון באונת המצח השמאלית עבד במרץ, הייתה אקטיבציה רבה באותו אזור. באינפורמציה שלילית, שפעלה לרעת הנבדק, ההדמיה המוחית הראתה שאין פעילות כזו. כלומר, כשאנחנו מקבלים אינפורמציה שלילית לגבי העתיד, המוח לא מתמודד עם זה בצורה אפקטיבית."

אתן כמה דוגמאות, מהתאוריה של אלפרד אדלר :

"אף פעם את/ה …תמיד את…. "  אפשר גם : בעיניין הזה יש לי דעה אחרת

"לתמיד תפסיק…." אפשר גם : אולי כדאי

"כמה פעמים אמרתי לך…"  אפשר גם : מה דעתך שניקבע…

"את/ה צריך!!!!" אפשר גם  : האם את/ה מוכן/נה?

"אני יודעת שרק…." אפשר גם  : יכול להיות…?

"פעם אחת ולתמיד…" אפשר גם : לפי דעתי…

מקווה שהסברתי את עצמי, ועוד יותר מקווה שפעם הבאה שתישמעו את המשפט : "אפשר לתת לך ביקורת בונה???" תוכלו לענות בפשטות : לא, אפשר לתת לי משוב, ואתם, כשתירצו לתת משוב למישהו…תחשבו איך אתם היתם רוצים לקבל אותו. אתם בוודאי זוכרים את הסרט שכבר ראיתם בנושא ביקורת. הפעם נעבור לכלי משלים

כלי שני

ובלי להרבות במילים הנה הכלי השני

 

השתלמות תורת החינוך יחידה שביעית

מורה יקר/ה

אנו עומדים לסיים את השתלמות שלנו ואתם מגיעים ומתקדמים לשלב מאוד מתקדם… היית רוצה להציע לך 7 כללים חשובים מאוד. כללים אלו יעזרו לך להיות מורה יותר טוב. לא לשכוח שבלי ליישם אין התקדמות!!!

למד קודם את הכלל, בחר זירה להתנסות או חשוב על מקרה שארע לך ובזכות הכלל היית יכול לפעול בצורה שונה. ספר על מקרה שיישמת את הכלל בחלק משגרת יומך. 

משימתך היא לכתוב בקובץ וורד על 5 כללים מתוך 7 בצרוף עדויות (עדויות = מקרה, סיפור או על כל דבר שנראה לך לנכון). לאחר כתיבתך העלה את הקובץ למודל. 

כדרכי בקודש אני משלב לכם סרטונים כדי לגוון לכם קצת את הקריאה.

 

כלל 1

אל תפחדי!!!למדי להגיד לא!!!

אל תיקח/י על עצמך מחויבויות מיותרות יש לך מספיק דברים לעשות גם ככה… גם אם יש לך קצת זמן פנוי – קחי אותו לעצמך! את/ה זקוק/ה לו כדי להירגע, להטעין מצברים וכדי להישאר שפוי/ה…

 

כלל 2

אל תשווה/י את עצמך למורים/ות אחרים/ות. אף מורה לא מושלם/מת.  גם אם זה נראה ככה כלפי חוץ לכל אחד/ת יש את הבעיות שלו/ה…

כלל 3 

קח/י עזרה, בקש/י עזרה או שלמ/י על עזרה. אם צריך בדק/י איזה משימות את/ה לא חייב/ת לעשות בעצמך ולמד/י להיעזר באחרים

כלל 4

ערוך/כי רשימה יומית של כל הדברים שיש לך על הראש. עשה'י לך הרגל להוציא הכל על דף מדי יום, ולא תאמין/ני כמה לחץ יירד לך מהראש

כלל 5

התמקד/י בפתרון ולא בבעיה כשדברים לא מסתדרים כפי שציפית, אל תתעסק/י ותחפר/י בבעיה יותר מדי… במקום זה מקד/י את כל תשומת הלב שלך בחיפוש אחרי פתרון לבעיה זה יכוון את המוח שלך לחיפוש רעיונות יצירתיים ויגרום לך למצב רוח הרבה יותר טוב!

כלל 6

התמקד/י בהצלחות ולא בכישלונות. רגשות האשמה שאנחנו חווים/ות כמורים יכולים לאכול אותנו מבפנים… גם אם אנחנו עושים/ות הכל בסדר אבל פישלנו במשהו אחד קטן, אנחנו ניתפס דווקא למשהו הקטן הזה ונתקשה לשחרר אותו… ולכן, מדי לילה לפני שאת/ה הולך/כת לישון חשב/י על שלושה דברים שעשית היום כמו שצריך

כלל 7

זהו סיפורו של ר' נחמן – נס/י ליישם גישה של "התם" בחיי היום שלך (שימו לב, זהו רק חלק קטן מהסיפור)

מעשה בחכם ובתם

שני בעלי בתים היו בעיר אחת והיו גדולים בעשירות. והיה להם בתים גדולים, והיו להם שני בנים, לכל אחד בן אחד. ולמדו שניהם בחדר אחד. ואלו שני הבנים היו אחד מהם בר הבנה והאחד היה תם, (לא שהיה טפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך), ואלו השני בנים היו אוהבים זה את זה מאד. אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומוחו היה נמוך, אף על פי כן אהבו זה את זה מאד.

לימים התחילו השני בעלי בתים הנ"ל לירד. וירדו מטה מטה עד שאבדו הכל ונעשו אביונים, ולא נשאר להם כי אם הבתים שלהם. והבנים התחילו להתגדל. אמרו האבות הנ"ל להבנים: אין בידינו לשלם עבורכם להחזיק אתכם, עשו לכם מה שתעשו. הלך התם ולמד מלאכת רצען (סנדלר), והחכם שהיה בר הבנה לא היה רצונו לעסק במלאכה פשוטה כזו וישב בדעתו שילך בעולם ויסתכל מה לעשות. והיה הולך ומשוטט בשוק

הנה נשליך כעת את מעשה החכם ונתחיל לספר במעשה התם:

התם הנ"ל למד מלאכת רצענות, ומחמת שהיה תם למד הרבה עד שקבל. ולא היה בקי בהאמנות בשלמות, ונשא אשה והיה מתפרנס מן המלאכה. ומחמת שהיה תם ולא היה בקי בהמלאכה כל כך, על כן היה פרנסתו בדחק גדול ובצמצום, ולא היה לו פנאי אפילו לאכל, כי היה צריך תמיד לעסק במלאכה מחמת שלא היה יכול האמנות בשלמות. רק בשעת המלאכה, בשעה שהיה נוקב במרצע והיה מכניס ומוציא החוט העב של התפירה כדרך הרצענים, אז היה נושך חתיכת לחם ואוכל. ומנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאד, והיה רק מלא שמחה תמיד. והיו לו כל המאכלים וכל המשקות וכל המלבושים. והיה אומר לאשתו: אשתי, תן לי לאכל, והיתה נותנת לו חתיכת לחם ואכל. אחר כך היה אומר:תן לי הרטב עם קטנית, והיתה חותכת לו עוד חתיכת לחם ואכל. והיה משבח ואומר: כמה יפה וטוב מאד הרטב הזה. וכן היה מצוה לתן לו הבשר ושאר מאכלים טובים כיוצא בזה, ובעד כל מאכל ומאכל היתה נותנת לו חתיכת לחם, והוא היה מתענג מאד מזה ושבח מאד את אותו המאכל, כמה הוא מתקן וטוב, כאלו היה אוכל אותו המאכל ממש, ובאמת היה מרגיש באכילתו הלחם טעם כל מאכל ומאכל שהיה רוצה, מחמת תמימותו ושמחתו הגדולה. וכן היה מצוה: אשתי, תן לי שכר לשתות, ונתנה לו מים, והיה משבח: כמה יפה השכר הזה. תן לי דבש, ונתנה לו מים. והיה משבח גם כן כנ"ל. תן לי יין, וכו' כיוצא בזה, ונתנה לו מים, והיה מתענג ומשבח אותו המשקה, כאלו הוא שותה אותה ממש. וכן במלבושים, היה להם בשתפות לו ולאשתו פעלץ (מעיל פרוה חורפי) אחד. והיה אומר: אשתי, תן לי הפעלץ. כשהיה צריך ללבש פעלץ, כגון: לילך לשוק, והיתה נותנת לו. כשהיה צריך ללבש טוליפ (מעיל עליון) לילך בין אנשים, היה אומר: אשתי, תן לי הטוליפ, והיתה נותנת לו הפעלץ. והיה מתענג ממנו, והיה משבח: כמה יפה הטוליפ הזה. כשהיה צריך לקאפטין (קפוטה), כגון: לילך לבית הכנסת, היה מצוה ואומר: אשתי, תן לי הקאפטין, והיתה נותנת לו הפעלץ. והיה משבח ואומר: כמה יפה ונאה הקאפטין הזה, וכן כשהיה צריך ללבש יופא (מעיל עליון מכובד), היתה נותנת לו גם כן הפעלץ, והיה משבח ומתענג גם כן כמה יפה ונאה היופא הזאת כנ"ל וכן בכיוצא בזה.

והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד. כשהיה גומר המנעל, ומן הסתם היה לו שלשה קצוות, כי לא היה יכול האמנות בשלמות כנ"ל, היה לוקח המנעל בידו, והיה משבח אותו מאד, והיה מתענג מאד ממנו. והיה אומר: אשתי, כמה יפה ונפלא המנעל הזה; כמה מתוק המנעל הזה; כמה מנעל של דבש וצוקיר (סוכר) המנעל הזה. והיתה שואלת אותו: אם כן, מפני מה שארי רצענים נוטלים שלשה זהובים בעד זוג מנעלים, ואתה לוקח רק חצי טאליר (היינו זהוב וחצי). השיב לה: מה לי בזה; זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי. ועוד: למה לנו לדבר מאחרים. הלא נתחיל לחש בכמה וכמה אני מרויח במנעל זה מיד ליד: העור הוא בכך, הזפת והחוטים וכו' בכך, ושארי דברים כיוצא בזה בכך. לאפקיס (המילוי שבין העורות ) בכך, ועתה אני מרויח מיד ליד עשרה גדולים , ומה אכפת לי רוח כזה מיד ליד. והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד. ואצל העולם היה ללעג.

הנה מורה לחיים שמעניין יהיה לראות האם מצאתם קשר בינה לבין סיפורו של ר' נחמן