הקשר עם ההורים הוא אחד הדברים החשובים שיש לנו כדי לסייע לתלמידים ולשמור על אווירה טובה  בכיתה ובבית הספר. ישנם שלושה סוגים של מפגשי מורות – הורים.

1. 1. אסיפת הורים כללית שבה נפגשת המורה עם כלל ההורים בכיתה.

 

1. 1. יום הורים שבו נפגשת המורה עם הורי התלמידה/ה לבד או עם ההורים והתלמיד/ה יחד

 

1. מפגשים בלתי רשמיים במהלך השנה, כגון ימי קבלת הורים או שיחות בלתי אמצעיות, טלפוניות או אחרות

תרגילים 1,2 – עבור לדף המשימות

המפגש עם ההורים הוא אירוע משמעותי לשני הצדדים, לנו ולהורים. הקשר עם ההורים הוא אחד מהדברים החשובים ליצירת אווירה טובה בכיתה ובבית הספר. את המפגש הראשוני שלנו עם ההורים – אסיפת ההורים הראשונה המתקיימת עם תחילת השנה – חשוב לתכנן ולדאוג. אולם לפני שנדבר על אסיפת ההורים נדבר עוד פעם על סגנון הורות:

הנה מכתב מאביו של יהורם גאון להנהלת בית הספר בית הכרם) 

עברית והורים של פעם… 

לכבוד הנהלת בית הספר בית הכרם ירושלים.

א.נ.

בבושת פנים הנני פונה אל כבודו ואבקש שתואילו להטות אוזן קשבת לדברי הבאים:

בני יהורם תלמיד כיתה ג' בבית הספר, אינו מניח מכול וכול את דעתי בלימודיו, וליבי הולם פעם למראה מחברותיו האומללות ועבודותיו בכתב בכל מקצוע, מה שמוכיח על פיזור הנפש, על חפזון ועל העדר רצון להיות תלמיד מן המניין במוסד חינוכי מכובד אשר שמו הטוב הולך לפניו.

איני מעז לקבול כי האשמה בחלקה הגדול נופלת עלי, אולם עם כל השגחתי עליו, קצרה ידי להטותו אל דרך המלך ויש לי הרושם כי הוא מעתיק עבודות מרוכזות מתלמידים אחרים בשעת הדחק ואילו הוא עצמו אינו מרגיש חובה והכרח ליצור לו משלו משהו, או שהכל נעשה ונלוש ברגע האחרון על קצה המזלג. אין ריכוז בהגיגיו, אין נקיון במחברותיו ורשלנותו זו שהיא נדירה בגיל זה תדאיגני ועל כולם – הוא נצוד בלי ידיעתי והסכמתי ברשת התנועה המאוחדת השוללת ממנו כמה לילות בשבוע בכינוסים ובפעילות אי שם בקרית יובל. אחר כך תפקידי הגדנ"ע והכנות להצגות, לא אדע בשם מי ובפני מי, ככה שלא נשאר לו זמן ללימודים.

כולי האי תוכל הנהלת בית הספר ברוב אדיבותה להיות לי לעזר ולקבל על עצמה לפקח בקפדנות על תלמיד זה למען תהא אימה ציבורית על אורחותיו והייתי שמח מאוד לו נעקר מכל פעולה אחרת בכדי שיפעל כתלמיד אחראי היודע את אשר לפניו. בגלל היותי טרוד נשללה ממני האפשרות להביע דברי בעל פה לפיכך העליתי אותם בכתב ואיתכם הסליחה.

ברוב רגשי תודה והוקרה על התעניינותכם בדבר הנני חותם בברכה

מ.ד. גאון

אז יש הורים כאלה ויש הורים קצת אחרים:

הנה מה שכתבה ליהי לפיד פעם:

"חייבים לתת להם כוח", הוא כתב לי.

 אומרים את זה יותר ויותר הורים שהילדים שלהם חוזרים מבית הספר עם סיפור על חוויה מצמררת. פעם בעקבות ילדה שקיללה את המורה, פעם ילד שהתפרע והפריע. וכולם רוצים שלבית הספר יהיה הכוח לחנך את הילדים האלה. והם כועסים. כועסים על שאין למנהלים כוח, שאין למורים סמכות, ועל כך שלמערכת אין כלים לכפות התנהגות נאותה על הילדים.

 ואני רוצה להגיד משהו, או בעצם לצעוק. זה לא התפקיד של בית הספר. זה התפקיד שלנו. של ההורים. זו האחריות שלנו.

 ילד שמקלל את המורה שלו, הוא ילד שההורים שלו לא חינכו אותו. אם יש ילד כזה בכיתה של הילד שלך, אדון לוי היקר, אז תארגן מכתב של כל ההורים, ותשלח את המכתב הזה להורים של הילד הזה. לא למורה. לא למנהלת. תשלח אותו לאבא ואמא שלו.

 הגיע הזמן שמי שיתבייש בהתנהגות ילדים בבית הספר יהיו ההורים של הילדים המקללים, החצופים והמפריעים, ולא שהמורים והמנהלים (או המורות והמנהלות) יצטרכו להצטדק בפני כל העולם ואחותו. אין להם על מה.

באחת מאסיפות ההורים שהייתי בהן לא מזמן קם אבא אחד שיש לו איזה עסק לא פתור עם העירייה בנוגע לתשלומים, והודיע ש"כבר שלושה שבועות אני לא

שולח את הילד לבית הספר, ואמשיך ככה עד שתסדרו את זה". הוא מעניש את העירייה בכך שהוא לא שולח את הילד שלו לבית הספר. ככה הוא נוקם בהם. הוא דורש מבית הספר שיפתור את המחלוקת, כי בעיניו זה אינטרס של בית הספר שהילד ילמד.

אדוני, הילד הזה הוא שלך. הוא לא של בית הספר. לא של העירייה. לא של המדינה. הוא שלך.

ואתה זה שצריך לטפל בו. שצריך להילחם על כל יום שבו הוא יגיע לבית הספר. על כל שעה. בשבילו. בשביל העתיד שלו.

בזמן האחרון נדמה לי שזו הפתעה להרבה אנשים. הפתעה שילד שאתה עושה, הוא באחריותך. אף אחד לא ביקש מאנשים לעשות ילדים, ואם הם עושים אותם, אז שייקחו אחריות.

וזה כולל גם את החינוך שלהם לנימוסים ולהתנהגות נאותה (ואל תדברו איתי עכשיו על כסף ואמצעים. זה לא קשור. יש ילדים מבתים מסודרים שמתנהגים כאילו הם גדלו ברחוב, וילדים מבתים שבהם אין שקל, והם מתנהגים נהדר ובכבוד).

לבית הספר באים ילדים כדי ללמוד. לדרוש מבית הספר שהוא יהיה המקום שבו ילמדו את הילדים שלכם (כן, שלכם!) להקשיב לזולת, להיות אנשים עם חמלה, להיות טובים, להגיד "תודה" ו"בבקשה" בנימוס, זו דרישה מופרזת. לא בגלל שאין תקציב, לא בגלל שאין כוח אדם, אלא בגלל שזה התפקיד שלכם.

את זה ההורים צריכים ללמד. את זה ילד לומד בבית.

ילד לא מקלל בכיתה אם לא מאפשרים לו לקלל בבית. וילד לא מרביץ בכיתה אם הוא לא מרביץ בבית. ילד שמקלל מורה הוא לא תעודת כישלון למורה או לבית הספר. הוא תעודת כישלון של אמא ואבא שלו.

הצעקה הזו, ששוב ושוב אני שומעת מכל עבר, כאילו החינוך של הילדים הוא תפקיד בית הספר, היא המשך לאופנה הרווחת היום שדורשת שמישהו יטפל. שמישהו ידאג. מישהו אחר, כמובן.

ברוב הפעמים הדרישה היא מהמדינה. המדינה אחראית על המון דברים, והיא באמת מזניחה רבים מהם, אבל לדרוש מהמדינה שתלמד את הילד שלכם להגיד "סליחה המורה", זו דרישה לא הגיונית. הילדים האלה קודם צריכים ללמוד איך להגיד תודה לאמא ולאבא שלהם.

 לא רק למדינה יש אחריות, גם להורים יש אחריות. והרבה הורים שכחו את זה. מותר להזכיר להם.

 ואם הורים לא לוקחים אחריות על חינוך הילדים שלהם, אל תתפלאו אחר כך שגם המנהיגים שלנו לא לוקחים אחריות. על כלום. הם למדו את זה בבית.

 יותר נכון, הם לא למדו את זה בבית.

הנה כמה סרטונים המתארים סטואציות בחיי הבית  –

 

אני רוצה לצייד אתכם בכמה טיפים לעבודה עם הורים.

טיפ 1 – סיפור ראשון

את הסיפור הבא אני כותב לכם לא לשבח את עצמי אלא כדי להעביר לכם מסר…מקווה שתבינו.

יום שישי רגיל באוירה סתוית, סיימתי את היום עבודתי ונסעתי לקבל פני שבת המלכה. לפתע עולה בזכרוני הבטחה שהבטחתי לאחד המחנכים להתקשר לאמא של אחד התלמידים. נסיונותיו להוביל אותה להבנה שיש בעיה עם בנה וחייבים את שיתוף הפעולה של ההורים עלו בתוהו. הסכמתי לנסות… אולי אצליח לקדם משהו.

נודה על האמת, הדבר האחרון שאני רוצה זה לתת שיחת מוסר לאמא ועוד לפני שבת. איך תהיה אווירת השבת שלהם? מה יתחולל בבית לאחר שהורים מקבלים טלפון לא חיובי מהמנהל? חשבתי לדחות שיחה זו לאחר השבת. אבל פתאום חשבתי לעצמי שאם המצב בבית הספר כל כך מורכב עם הילד, כנראה שבבית המצב מורכב יותר וכדאי לנסות לשנות דבר זה. החלטתי להתקשר ובעיקר להקשיב. אימו של הילד ענתה לי, ולאחר שני משפטים שבהם הסברתי מה  מטרת השיחה, האמא פתחה במונולוג שלילי של 10 דקות על בנה וכמה שהוא מבייש את המשפחה…(אחסוך לכם את שאר התיאורים שנאמרו בשיחה). הבנתי שבאופן הזה לא ניתן לקדם את הילד ובוודאי לא את המשפחה.

החלטתי לעשות עם האמא תרגיל מעניין (שאני עושה אותו הרבה בהדרכות ובהרצאות להורים)

"אני שומע שמצב בכלל לא פשוט", אמרתי לאמא. "האם תהיה מוכנה לעשות איתי תרגיל קטן".

"כן" השיבה בחיוב.

אני מבקש ממך לספר לי בדקות הקרובות רק דברים טובים על הבן שלך. כמובן שהאמא אמרה בשמחה כמו שעונים כולם ואז הייתה שתיקה רועמת. (הסיבה פשוטה ביותר, האמא רגילה כל הזמן להסתכל על "החצי כוס הריקה" ולא ההיפך). לאחר מכן התחילה האמא לומר דברים חיובייים על בנה והיה קשה לה להפסיק. מכאן השיחה התפתחה לכיוון אחר לחלוטין (אתן לכם לנחש ולדמיין).

אחתום את הסיפור בכך שביום ראשון בבוקר קיבלתי הודעה לנייד בזו הלשון – "הרב נוימן, תודה רבה על השיחה ביום שישי,, תוצאותיה ניכרו כבר בשבת, הייתה לנו שבת מקסימה".

לעיתים מילה אחת, משפט אחד, ראיה שונה יכולה לשנות עולמות.

 

טיפ 2 – סיפור 2

אני "מחנך" את המורים שלי שהם חייבים לקבל כבוד מצד ההורים. בכל שיחה אני משתדל לא לשכוח להגיד להם כמה הם עובדים קשה' ומילת הערכה מצד השותפים שלהם (הנהלה,הורים ותלמידים) היא מחוייבת במציאות. לא אשכח את סיום השנה הראשונה שלי בהוראה שכל כך קויתי לקבל מילת הערכה מצד ההורים ואכן כך היה…הרגשתי הרגשה של התעלות. אך מה לעשות שבחדר המורים ישב חברי לעבודה עם פנים נפולות…שאלתיו מה קרה? והא ענה לי במירמור "כל כך הרבה השקעתי השנה…ואפילו מילה טובה אחת לא קיבלתי מהתלמידים או מההורים בסיומה של שנה…תגיד לי אתה…זה הוגן?"

כמה שהוא צדק!!! אבל ארצה דווקא להתמקד במקרה אחר. שיחזק את הנקודה שכתבתי בסיפור הראשון.

כפי שכתבתי לכם אני מאוד מקפיד על כבודם של המורים הן מצד התלמידים והן מצד ההורים. אני דורש מהמורים לדווח לי על כל מקרה של חוסר כבוד כלפיהם. ערב אחד אני מקבל טלפון מאחת המורות למתמטיקה שמספרת לי שהיא קיבלה טלפון מאחד ההורים. באותה שיחה האבא נזף, הרים את הקול והתלונן כלפיה שהיא מתעללת בבן שלו. הוא כמובן טיבל והוסיף עוד מילים שאינן במקום. "הרגשתי מותקפת ובפחד גדול", כך אמרה לי המורה. והמשיכה ותיארה לי את תחושותיה, "אבל מה שהכי פגע בי זה שגיליתי בסוף השיחה שהבן שלו הקשיב לכל השיחה, איך אני יכולה לקבל אותו מחר לכיתה לאחר השפלה כזאת?" עניתי לה שאני מודה לה על העדכון ומכאן אני מטפל במקרה.

מה עושים? איך גורמים לשני הצדדים לצאת מחוזקים. (עליכם לדעת שגם למורה הייתה אשמה בסיפור וגם היא לא נהגה נכון מול התלמיד בשיעור, אבל בשום פנים ואופן לא אתן להעביר ביקורת בצורה כזאת.)

כמה טוב שיש לנו זמן לחשוב ולא לפעול מהרגש אלא מהשכל…

הגיע הבוקר. פגשתי את התלמיד בשער בית הספר והודעתי לו (בלי שום כעס או טרוניה) שהיום בשיעור מתמטיקה הוא מתייצב אצלי בחדר כדי שנשוחח על המקרה. (הוא כמובן ידע על מה אני מדבר).

ביקשתי מהמזכירה להזמין באופן דחוף את ההורים לשיחה אצלי עוד היום בכל שעה שיתאפשר להם. כמובן שהודעתי למורה שהעניין בטיפול.

לשמחתי ההורים הגיעו אחר הצהריים. אתם שואלים בוודאי איך מתחילים את השיחה? אולי לא תאמינו אבל..

כמובן בסרטון הבא: (אמיתי אמיתי) –

אסיפת הורים

הסרטון גרם לאבא לראות את המקרה מזוית אחרת. הוא כמובן לא מצא מילים להגיד אחרי הסרטון ושאלתי אותו איך נראה לו שכדאי להמשיך מכאן ואילך שהרי ברור לשני הצדדים שהמורה חייבת להמשיך להיות המורה של בנו…

האבא היה אמיץ ואמר שהוא יתקשר למורה להתנצל. ביקשתי ממנו שימתין 24 שעות ואז יתקשר למורה.

אתם בוודאי שואלים מדוע? מכיון שסיפרתי לכם שגם למורה יש חלק בעניין. הייתי חייב גם לשוחח איתה על המקרה. לדבר איתה על הנקודות שהובילו לסיטואציה. כמובן שהייתי חייב לבקש ממנה לא להתעקש עם האבא ולהגיד לו מתי שיתקשר אליה, שהיא אינה מעוניינת לדבר איתו. אנחנו הרי אנשי חינוך… ואם לא נקבל את החזרה בתשובה לא נראה לי שכדאי שנישאר בתחום החינוך. ואם אתם מסוקרנים אז תדעו שהייתה שיחה טובה, הייתה הערכה משני הצדדים וכמובן שהתלמיד הצליח בגדול בשיעור מתמטיקה. כך צריך לנהוג… בשום שכל, עם גבולות ברורים ועם אמירה ששני הצדדים צריכים לצאת מחוזקים. 

ראו את האבא הסרטון הבא, איך הוא מצליח להעביר מסר לבנו

תרגיל 3 – עבור לדף המשימות

 

טיפ 3

אני מזמין כל אחד ואחת לקבל מתנה מיוחדת שתעזור לו ולצוותו להיות מוכנים יותר לאחת התקופות היותר  מאתגרות, תקופת אסיפת ההורים. כל בית ספר נערך לערב המיוחד עם כמה מטרות:

א.      מסירת מידע על התלמיד

ב.      מציאת דרכים להמשך קידומו

ג.       המשך ההיכרות בין ההורים לבין הספר.

כמובן שכל בית ספר מגדיר לעצמו עוד מטרות ויעדים שאפשר להשיג בערב זה ובהחלט העניין מבורך.

אני מצייד אתכם בחומרים שיכולים להועיל לכם לקראת ערב זה. מקווה שהדבר יהיה לעזר עבורכם ועבור הצוות שלכם.

1. מצגת בגרסת סרטון שהכנתי לצוות לקראת אסיפת ההורים. ליחצו על עצור כל פעם ששקופית עוברת. (לא נראה לי שתספיקו לקרוא את השקופית בחמש שניות)
2. כמו כן מצרף קישור לסרטון אשר הוכן ע"י הצוות מיחידת הל"ב בבר אילן בנושא:   https://www.youtube.com/watch?v=o-7Abcl2tbQ
3. עוד חומר שיכול להיות לעזר רב, ליחצו על הקישור –– https://www.google.co.il/#q=%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D

וסרט אחד לסיום "שמע ה' קולי" – סיפורו של אבנר, נער יתום המתגורר אצל משפחת אומנה ונמשך לעולם המוזיקה. הוריו האומנים מסרבים להכיר בעולמו המוסיקלי ומעדיפים שישקיע בלימודים. המצב מסתבך כאשר אביו אוסר עליו לנגן ואבנר מרגיש שהוא עוד קושי בעולמה של המשפחה.

 

עבור לדף המשימות להשלמת התרגיל

דחיה חברתית

שלום לכל משתתפי ההשתלמות המקוונת. היחידה הנוכחית היא יחידה מאוד לא פשוטה ואנסה להסביר. הנושא המדובר ביחידה זו יכול להציף לנו רגשות בתוכנו. בכל השתלמות שאני מעביר ומגיע לנושא של דחיה חברתית, הדמעות עולות וצפות. רבים מאיתנו חוו דחיה כלשהי בתקופת בית הספר. כולנו היינו עדים לתופעה זאת בכיתה או בבית הספר שלנו. אחד הדברים שאנו משוכנע בו הוא ההבנה הברורה מאוד שיש קשר הדוק במשולש בין ניהול כיתה משמעת בכיתה ודחיה חברתית. ככל שהתלמיד יהיה פנוי ללמידה וככל שהכיתה תהיה בריאה מבחינה חברתית תוכל להתקדם כמורה הן בפאן החברתי והן בצד הלימודי. נפתח כהרגלנו בכמה סרטונים שיכניסו אותנו לעניין.

 

והנה עוד אחת…

 

שאלות לדיון ולפתיחת היחידה

1. האם בכיתה שלכם יש ילדים מקובלים ולא מקובלים? (על שאלה זאת ענו בדף המטלה – תרגיל 1)

2. מה זה אומר להיות מקובל או לא מקובל בכיתה שלכם?

3. מה, לדעתכם, ההבדלים בין ילדים מקובלים לילדים לא מקובלים?

4. לפי מה נקבעת המְקוּבָּלוּת החברתית? לפי תכונות חיצוניות (למשל, מראה חיצוני או בגדים אופנתיים)? לפי תכונות פנימיות (למשל, חכמה, חוש הומור או נדיבות)?

5. איך, לדעתכם, מרגיש ילד מקובל? איך מרגיש ילד לא מקובל?

6. מהם, לדעתכם, הדברים המשותפים לילדים המקובלים ולילדים הפחות מקובלים? (הרי לכולנו דברים דומים!)

השתייכות חברתית הינה צורך בסיסי בקרב כל בני האדם, ומניעתה או היעדרה גורמים לתחושות קשות של בדידות, ותורמים לירידה בתחושת הביטחון והערך העצמי. ילדים מתרגלים כישורים חברתיים שיסייעו להם לספק צורך זה עוד מן הגיל הרך. בבית-הספר מתרחשת למידה חברתית רחבה במקביל ללמידה האקדמית (הן במהלך השיעורים ובמיוחד בהפסקות) שבמהלכה מסגלים לעצמם הילדים יכולות חברתיות משוכללות, שיאפשרו להם לתמרן את עצמם ביעילות בחברת בני גילם. כך יוכלו להיכנס לפעילות חברתית משחקית בעיקר, לזהות את חוקיה, לשמר התלהבות במשחק, לדעת כיצד לנהוג כאשר נוצרים קונפליקטים, למצוא לעצמם חברים ולהגיב בגמישות כאשר נוצרים מצבים חברתיים שאינם נוחים להם.

למידה זו מואצת מאוד בשלב הילדות המאוחרת (כיתות ד'-ו'), שבו מגלים ילדים רמת עצמאות הולכת וגדלה וצורך רב יותר לעצב את חייהם החברתיים ללא תיווך של מבוגרים. לכן קורה לעיתים קרובות, שילדים מאמצים לעצמם נורמות חברתיות בעייתיות המזמנות חוויות ומצבים של דחייה חברתית, כגון: בגידה, פגיעה מילולית וגופנית, חרם, נידוי או התעלמות מילד. התערבות תסייע לילדים לפתח מודעות לצרכים בסיסיים, לקשיים חברתיים, להשפעתם, ולדרכים להתמודד עמם בהווה ובעתיד.

הנה אחד הסרטים של בוגרי מגמות תקשורת של החמ"ד

 

לאחר הצפיה ענו על תרגיל 2 בדף המטלה

יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לכך, שבכל כיתה מצויים ילדים החסרים כישורים חברתיים והמתקשים להיכנס ולהשתייך לקבוצה החברתית. או לחלופין, ילדים – שהקבוצה עצמה אינה מאפשרת להם להשתייך אליה בשל שונות הטבועה בהם, כגון:  

• • שונות במראה – ילדים כבדי תנועה או בעלי מגבלות פיזיות

 

• • שונות במוצא – ילדים עולים המתקשים לדבר עברית או שאינם מכירים את המנהגים הישראליים

 

• שונות בהתנהגות – במיוחד ילדים המגלים התנהגות תוקפנית שאינה נוחה לילדי הכיתה. ילדים כאלה זקוקים ליותר מאשר התערבות  כיתתית שמוצעת כאן, ויש לשקול להפנותם לאיש מקצוע (יועץ או פסיכולוג בית הספר) שיסייע להם ויקדם את שליטתם במיומנויות ובכישורים חברתיים. 

הנה סרטון שימחיש לנו את הבעיה.

לאחר הצפיה ענו על תרגיל 3 בדף המטלה

חוויה של דחייה מתרחשת בעת אירועי פגיעה שונים הקורים במתכוון ושלא במתכוון בקרב בני הגיל במערכת הבית ספרית ומחוצה לה, ומלווה בד"כ במשקעים רגשיים קשים. בספרות מדווח כי 10% מהילדים בכל כיתה הם דחויים כרונית, 47% מהם נקלעים לעיתים בשל נסיבות שונות לאירועים של חרם, הצקות, התעלמות, נידוי, השפלה ופגיעות גופניות הגורמים להם לחוויות של דחייה, ו–53% מהם לוקחים חלק בדחיית אחרים או צופים באירועי דחייה מן הצד ומושפעים מהם. אך חוויות של דחייה הינן אנושיות וקורות בכל מערכות היחסים, ולכן מטבע  הדברים הינן חוויות הנפוצות אצל כלל הילדים. משמעות דברים אלו הנה כי כל אוכלוסיית התלמידים מעורבת באירועי דחייה מצד זה של האירוע או מצדו השני – הן פאסיבית או אקטיבית, הן בגלוי והן בסמוי, הן כפוגע והן כקורבן. 

הקשר בין דחייה חברתית ותופעות נוספות

נראה כי חוויות של דחייה חברתית יהיו בעלות השלכות לגבי המשך החיים. ילד שמרגיש "לא מקובל" ירגיש תסכול, כעס, ייאוש, תחושת ערך עצמי נמוכה "אני לא שווה", "לא אוהבים אותי". הוא ינסה להלחם בכך בכדי לשנות את מצבו, אבל פעמים רבות ואולי ברוב המקרים הוא ייכשל. בשלב זה המשמעות הפסיכולוגית חברתית של מעמד "מקובל – לא מקובל" גדולה עבור כלל הילדים בכיתה וקשה מאד להלחם בה. ההשלכות יכולות להיות חמורות ככל שהדחייה החברתית קיצונית יותר . ילדים שחווים חרם , דחייה קיצונית, בדידות ונידוי, לאורך זמן, יכולים לחוות את המצב כטראומה בעלת השלכה על המשך החיים. 

ממחקרים העוסקים בהשלכות הדחייה על ההתפתחות המאוחרת עולה כי תלמידים החווים חוויות של דחייה חריפה וממושכת לאורך שנים עלולים לסבול מהתופעות הבאות:

• • נשירה מביה"ס

 

• • עבריינות

 

• • שוטטות

 

• • הצטרפות לחבורות רחוב כדי לספק את הצורך הבסיסי בשייכות, בביטחון ובתחושת היכולת שהחבורה נותנת לילד

 

• • העה לידי ייאוש, ירידה בדימוי העצמי, בדידות וקשיים התנהגותיים

 

• • הפרעות רגשיות קשות וחוסר יכולת ליצור קשר משמעותי בבגרות

 

• התנהגויות חברתיות שליליות דוגמת קונפליקטים, תוקפנות, היפראקטיביות או צורות לא בשלות של משחק חברתי וקוגניטיבי  

על פי מחקרה של בינשטוק (2003) נמצא כי ילדים תקינים חברתית, בניגוד לדחויים כרונית, מסוגלים להתמודד עם דחייה קצרה יחסית, המתרחשת מדי פעם, גם אם היא חריפה יחסית (כמו בחרם חברתי). מדובר בתלמידים החווים בטווח הקצר חוויות רגשיות קשות בעקבות אירועים המזמנים דחייה כמו הדחויים כרונית, אך בניגוד לאחרונים הם מצליחים בטווח הבינוני לפתח ולהשתמש באסטרטגיות יעילות. אסטרטגיות כאלו מקדמות את מצבם החברתי ולכן הם מצליחים לחזור מהר יחסית למרכז החברתי, תוך גיוס של הידע שרכשו במהלך חווית הדחייה לטווח הרחוק, לניהול המשך חייהם החברתיים.  

דחייה חברתית כמנוף להתפתחות

ניתן לראות בחוויות של דחייה גורם מזמן לכיוונון וקידום התנהלות חברתית, מתוך ראיית הקושי גם כהזדמנות להתפתחות תקינה. זאת, מאחר שלא ניתן להימנע מחוויות של דחייה – שהן אופייניות לכל מערכות היחסים שאנשים מקיימים, אך ניתן להתערב, לחסן ולעודד התמודדות יעילה עמן ותוך כדי כך למזער את השפעתן.

לשם כך, ניתן לאתר אסטרטגיות התמודדות  של ילדים תקינים חברתית, תוך התייחסות לעצות שהם נותנים לנו מניסיונם, והפיכתן לקווים מנחים ולכלים טיפוליים לצורך סיוע לילדים הסובלים מדחייה  כרונית.

בראש ובראשונה יש צורך בהתערבות לשיפור אקלים חברתי ופיתוח חוסן בהתמודדות עם דחייה המיועדת לקבוצות סיכון כגון: ילדי גירושין, עולים חדשים, תלמידים לקויי למידה, נכים ועוד, או לאותם ילדים אשר כבר החלו לסבול מדחייה ועלולים לפתח התנהגות דחיינית, וכמובן לילדים דחויים כרונית. 

אסטרטגיות להתמודדות עם חוויות של דחייה

איתור וניתוח אסטרטגיות ההתמודדות של ילדים עם חוויות של דחייה הנם מרכיבים מרכזיים בכל תהליך התערבות במקרי דחייה. חלק ממצבי הלחץ בילדות (ובתוכם חוויית דחייה חברתית) יניבו צמיחה של התמודדות וקומפטנטיות, בעוד שמצבי לחץ אחרים יביאו לידי תעוקה והתכנסות, אשר עלולה להיות להם השפעה ארוכת טווח על מבנה הכישורים החברתיים ועל דלות כישורי ההתמודדות.

גם כאשר הפרט מצליח בהתמודדותו וכבר לא נשקפת לו סכנה והסיבות למצוקה הרגשית נעלמו, עליו להתמודד עדיין על מנת לשמר את ההצלחה שאליה הגיע. לפיכך נשארת ההתמודדות כחלק מחיי היום-יום שלו. בכדי שהתמודדות תצליח עליה להיות גמישה ומותאמת לדרישות המצב המשתנות ללא הרף עם התפתחות האירוע. לכן, על הפרט ללמוד מה לעשות כדי להתמודד עם המצב החדש. התמודדות ישירה, שהיא פעולה המכוונת לטפל בבעיה בסביבה – כמו גם התמודדות עקיפה, שמטרתה לצמצם תחושות אי-נוחות של הפרט – עשויות להיות מותאמות לטיפול באתגרים סביבתיים בנסיבות שונות, לפיכך, אין ההתמודדות רק סדרה של אסטרטגיות שמשתמשים בהן כל אימת שנזקקים להן, אלא גם דפוס משתנה המגיב למתרחש. 

לזרוס (2001) מתייחס לשני סוגים עיקריים של אסטרטגיות התמודדות:

1. 1. התמודדות בעזרת פתרון בעיות הכרוכה בהערכת המצב, בחינתו, איתור הבעיה ומה שניתן לעשות על מנת לטפל בה. התמודדות כזו קשורה לאמונה כי ניתן לשנות וניתן לבחור דרך פעולה המחייבת הפעלת שיקול דעת.

 

1. התמודדות הממוקדת ברגשות המתעוררים על-ידי הערכת המשמעות או הפירוש האישי של המתרחש במפגש האישי. התמודדות זאת (הכוללת אסטרטגיות של הימנעות ו/או הערכה מחדש של המשמעות האישית) שהיא מטבעה פנימית, אישית וסובייקטיבית, פועלת במקום שאסטרטגיה לפתרון בעיות אינה יעילה, משום שהבעיה האובייקטיבית אינה ניתנת לשינוי. אך בעוד שאסטרטגיית ההימנעות מקלה בטווח הקצר בלבד, ונחשבת לאסטרטגית התמודדות חלשה וזמנית יותר, הרי שאסטרטגיית ההערכה מחדש יוצרת שינוי במשמעות האישית ביחס למה שקורה, ונחשבת לאסטרטגיה בעלת עוצמה גדולה בהרבה, שהשלכותיה הן לטווח ארוך; וזאת, משום שהיא מערבת גם אמפתיה וגם תגובה מותאמת יותר. 

קווים מנחים להתערבות חינוכית-טיפולית

כל חוויית דחייה היא ייחודית, ומתרחשת במציאות פנימית וחיצונית שונה. לכן יש לבדוק בטרם מפעילים התערבות כלשהי, מהי מציאות זו ומהו מקור ההשפעה עליה (מבנה ודינמיקה קבוצתיים, היסטוריה אישית, נטייה לפעולה, מידת הגמישות בהפעלת כישורי התמודדות, הדמויות הפועלות בסביבה הקרובה – דוגמת משפחה, מורים, בני הגיל ועוד). משך עיבוד הרגשות הקשים שמעוררת חוויית דחייה הוא ארוך, והלמידה הנגזרת ממנה אינה מיידית, לכן אין לצפות להתעשתות מהירה מן החוויה.

כשמבוגר מחליט להתערב באירוע דחייה חשוב שהתערבות זו תיעשה לאחר מיפוי הסביבה החברתית של הילד. רצוי בדרך כלל שההתערבות תהיה עקיפה, וכי תהיה רגישה ומכוונת לצרכיו המיוחדים של אותו ילד החווה את הדחייה, וכן לרקמת היחסים העדינה וליחסי הכוחות המיוחדים הפועלים בקרב בני גילו.

ישנה חשיבות מיוחדת להתערבות מערכתית הכוללת את הבית ובית-הספר גם יחד, במידת הצורך בליווי איש המערך המסייע. אף שחשוב לטפל בתופעות של ריבוי חרמים ואירועי דחייה בקרב קבוצות מסוימות, קשה למנוע חוויות של דחייה, שכן הדחייה הינה גורם מבני וקבוע בקרב בני הגיל. ניסיונות מניעתה בידי מבוגר לא ישפרו את האקלים החברתי או יביאו רווחה נפשית לילדים, אלא דווקא סיוע בהכלת ההתמודדות איתה. 

דרכי ההתערבות:

• • הכלת הרגשות בהווה, תוך נתינת אפשרות לילד לשהות עם הרגשות. בכך מעניקים לו תמיכה ולגיטימציה. לעיתים די בכך שהמבוגר "נמצא שם" עם הילד ומסייע לו "מן הצד", מבלי להתערב במערכת היחסים הקיימת בקרב בני הגיל.

 

• • מבלי לבטל את חשיבות ההכלה, מן הראוי להעביר לילד מסר, כי עם הזמן יבוא שינוי במצבו – תפקידו של המבוגר המלווה הוא לנטוע  בילד אמונה כי עם הזמן יווצרו חלופות והוא יוכל להתאושש ולמצוא בתוכו כוחות ודרכי פעולה מתאימים לגבי עתיד טוב יותר, בלי לכוונו לפתרון מיידי.

 

• • איתור נטיותיו האישיות של הילד הדחוי באשר להשתייכות למבנים חברתיים ספציפיים, וסיוע לו בהגמשת מבנים ששוב אינם  משרתים את מטרותיו או שינויים, וכן סיוע לו בהגדרה מחדש של מערכות יחסים מתחדשות.

 

• • בעת הטיפול בילד דחוי חשוב לסייע לו להסביר לעצמו את המתרחש ואת הסיבות לאותה התרחשות, תוך פריסת המפה החברתית ומיקומו בה. יש לסייע לו לשנות את המשמעות האישית שיש לחוויה בעבורו, ולחפש עמו דרכי תגובה המתאימות למצב החברתי בסביבתו הקרובה ולמבנה אישיותו, וכן לעודדו לתרגל אותן תוך ליווי הבוחן את יעילותן עבורו.

 

• • בעת עריכת התערבויות מתוכננות – פרטניות או קבוצתיות – חשוב להיות קשוב למטרות האישיות המכוונות את התנהגות הילד  ולמידת מימושן בהקשר לחוויות של דחייה. כמו כן רצוי להקנות לילדים אסטרטגיות משולבות הממוקדות ברגשות ובפתרון בעיות, שתהיינה גמישות ומותאמות למצב המשתנה, כך שהילד יוכל לפעול בדרך של פתרון בעיות או להסתייע ברגשות בהתאם למצב.

 

• רצוי לסייע לילדים הדחויים למצוא חלופות חברתיות לאלה שנפלטו מהן. לחלופות אלה ערך רב בתרגול יכולות חברתיות החסרות  לילד שחווה דחייה, והן יכולות לשמש גם כתמיכה וכעידוד לקראת השתלבות מחודשת במבנה הקודם שממנו נדחו. מאחר שילדים רבים נוטים לחזור לאחר זמןמה אל החבר או אל הקבוצה הדוחה, יש לסייע להם לשמר יכולות ותובנות שפיתחו בעת ההתמודדות עם הדחייה, ולשלבן במערך היחסים החדש-ישן שאותו הם מבססים, ולא לעודדם לנתק באופן מוחלט מערכת יחסים פוגענית.

קראו את תרגיל 4 בדף המטלה

ונסיים את היחידה בקשר שבין לקויות למידה לדחיה חברתית. הרצאה מאלפת שנותנת הרבה מאוד טיפים.

בוחרים בהם אחרונים, מציקים להם ראשונים

 

רשות: ומי שרוצה להעמיק יותר הנה עוד כתבת תחקיר על סוגי הורים והורות בהתמודדות עם ילדם הדחוי חברתית