השתלמות תורת החינוך יחידה שביעית

מורה יקר/ה

אנו עומדים לסיים את השתלמות שלנו ואתם מגיעים ומתקדמים לשלב מאוד מתקדם… היית רוצה להציע לך 7 כללים חשובים מאוד. כללים אלו יעזרו לך להיות מורה יותר טוב. לא לשכוח שבלי ליישם אין התקדמות!!!

למד קודם את הכלל, בחר זירה להתנסות או חשוב על מקרה שארע לך ובזכות הכלל היית יכול לפעול בצורה שונה. ספר על מקרה שיישמת את הכלל בחלק משגרת יומך. 

משימתך היא לכתוב בקובץ וורד על 5 כללים מתוך 7 בצרוף עדויות (עדויות = מקרה, סיפור או על כל דבר שנראה לך לנכון). לאחר כתיבתך העלה את הקובץ למודל. 

כדרכי בקודש אני משלב לכם סרטונים כדי לגוון לכם קצת את הקריאה.

 

כלל 1

אל תפחדי!!!למדי להגיד לא!!!

אל תיקח/י על עצמך מחויבויות מיותרות יש לך מספיק דברים לעשות גם ככה… גם אם יש לך קצת זמן פנוי – קחי אותו לעצמך! את/ה זקוק/ה לו כדי להירגע, להטעין מצברים וכדי להישאר שפוי/ה…

 

כלל 2

אל תשווה/י את עצמך למורים/ות אחרים/ות. אף מורה לא מושלם/מת.  גם אם זה נראה ככה כלפי חוץ לכל אחד/ת יש את הבעיות שלו/ה…

כלל 3 

קח/י עזרה, בקש/י עזרה או שלמ/י על עזרה. אם צריך בדק/י איזה משימות את/ה לא חייב/ת לעשות בעצמך ולמד/י להיעזר באחרים

כלל 4

ערוך/כי רשימה יומית של כל הדברים שיש לך על הראש. עשה'י לך הרגל להוציא הכל על דף מדי יום, ולא תאמין/ני כמה לחץ יירד לך מהראש

כלל 5

התמקד/י בפתרון ולא בבעיה כשדברים לא מסתדרים כפי שציפית, אל תתעסק/י ותחפר/י בבעיה יותר מדי… במקום זה מקד/י את כל תשומת הלב שלך בחיפוש אחרי פתרון לבעיה זה יכוון את המוח שלך לחיפוש רעיונות יצירתיים ויגרום לך למצב רוח הרבה יותר טוב!

כלל 6

התמקד/י בהצלחות ולא בכישלונות. רגשות האשמה שאנחנו חווים/ות כמורים יכולים לאכול אותנו מבפנים… גם אם אנחנו עושים/ות הכל בסדר אבל פישלנו במשהו אחד קטן, אנחנו ניתפס דווקא למשהו הקטן הזה ונתקשה לשחרר אותו… ולכן, מדי לילה לפני שאת/ה הולך/כת לישון חשב/י על שלושה דברים שעשית היום כמו שצריך

כלל 7

זהו סיפורו של ר' נחמן – נס/י ליישם גישה של "התם" בחיי היום שלך (שימו לב, זהו רק חלק קטן מהסיפור)

מעשה בחכם ובתם

שני בעלי בתים היו בעיר אחת והיו גדולים בעשירות. והיה להם בתים גדולים, והיו להם שני בנים, לכל אחד בן אחד. ולמדו שניהם בחדר אחד. ואלו שני הבנים היו אחד מהם בר הבנה והאחד היה תם, (לא שהיה טפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך), ואלו השני בנים היו אוהבים זה את זה מאד. אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומוחו היה נמוך, אף על פי כן אהבו זה את זה מאד.

לימים התחילו השני בעלי בתים הנ"ל לירד. וירדו מטה מטה עד שאבדו הכל ונעשו אביונים, ולא נשאר להם כי אם הבתים שלהם. והבנים התחילו להתגדל. אמרו האבות הנ"ל להבנים: אין בידינו לשלם עבורכם להחזיק אתכם, עשו לכם מה שתעשו. הלך התם ולמד מלאכת רצען (סנדלר), והחכם שהיה בר הבנה לא היה רצונו לעסק במלאכה פשוטה כזו וישב בדעתו שילך בעולם ויסתכל מה לעשות. והיה הולך ומשוטט בשוק

הנה נשליך כעת את מעשה החכם ונתחיל לספר במעשה התם:

התם הנ"ל למד מלאכת רצענות, ומחמת שהיה תם למד הרבה עד שקבל. ולא היה בקי בהאמנות בשלמות, ונשא אשה והיה מתפרנס מן המלאכה. ומחמת שהיה תם ולא היה בקי בהמלאכה כל כך, על כן היה פרנסתו בדחק גדול ובצמצום, ולא היה לו פנאי אפילו לאכל, כי היה צריך תמיד לעסק במלאכה מחמת שלא היה יכול האמנות בשלמות. רק בשעת המלאכה, בשעה שהיה נוקב במרצע והיה מכניס ומוציא החוט העב של התפירה כדרך הרצענים, אז היה נושך חתיכת לחם ואוכל. ומנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאד, והיה רק מלא שמחה תמיד. והיו לו כל המאכלים וכל המשקות וכל המלבושים. והיה אומר לאשתו: אשתי, תן לי לאכל, והיתה נותנת לו חתיכת לחם ואכל. אחר כך היה אומר:תן לי הרטב עם קטנית, והיתה חותכת לו עוד חתיכת לחם ואכל. והיה משבח ואומר: כמה יפה וטוב מאד הרטב הזה. וכן היה מצוה לתן לו הבשר ושאר מאכלים טובים כיוצא בזה, ובעד כל מאכל ומאכל היתה נותנת לו חתיכת לחם, והוא היה מתענג מאד מזה ושבח מאד את אותו המאכל, כמה הוא מתקן וטוב, כאלו היה אוכל אותו המאכל ממש, ובאמת היה מרגיש באכילתו הלחם טעם כל מאכל ומאכל שהיה רוצה, מחמת תמימותו ושמחתו הגדולה. וכן היה מצוה: אשתי, תן לי שכר לשתות, ונתנה לו מים, והיה משבח: כמה יפה השכר הזה. תן לי דבש, ונתנה לו מים. והיה משבח גם כן כנ"ל. תן לי יין, וכו' כיוצא בזה, ונתנה לו מים, והיה מתענג ומשבח אותו המשקה, כאלו הוא שותה אותה ממש. וכן במלבושים, היה להם בשתפות לו ולאשתו פעלץ (מעיל פרוה חורפי) אחד. והיה אומר: אשתי, תן לי הפעלץ. כשהיה צריך ללבש פעלץ, כגון: לילך לשוק, והיתה נותנת לו. כשהיה צריך ללבש טוליפ (מעיל עליון) לילך בין אנשים, היה אומר: אשתי, תן לי הטוליפ, והיתה נותנת לו הפעלץ. והיה מתענג ממנו, והיה משבח: כמה יפה הטוליפ הזה. כשהיה צריך לקאפטין (קפוטה), כגון: לילך לבית הכנסת, היה מצוה ואומר: אשתי, תן לי הקאפטין, והיתה נותנת לו הפעלץ. והיה משבח ואומר: כמה יפה ונאה הקאפטין הזה, וכן כשהיה צריך ללבש יופא (מעיל עליון מכובד), היתה נותנת לו גם כן הפעלץ, והיה משבח ומתענג גם כן כמה יפה ונאה היופא הזאת כנ"ל וכן בכיוצא בזה.

והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד. כשהיה גומר המנעל, ומן הסתם היה לו שלשה קצוות, כי לא היה יכול האמנות בשלמות כנ"ל, היה לוקח המנעל בידו, והיה משבח אותו מאד, והיה מתענג מאד ממנו. והיה אומר: אשתי, כמה יפה ונפלא המנעל הזה; כמה מתוק המנעל הזה; כמה מנעל של דבש וצוקיר (סוכר) המנעל הזה. והיתה שואלת אותו: אם כן, מפני מה שארי רצענים נוטלים שלשה זהובים בעד זוג מנעלים, ואתה לוקח רק חצי טאליר (היינו זהוב וחצי). השיב לה: מה לי בזה; זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי. ועוד: למה לנו לדבר מאחרים. הלא נתחיל לחש בכמה וכמה אני מרויח במנעל זה מיד ליד: העור הוא בכך, הזפת והחוטים וכו' בכך, ושארי דברים כיוצא בזה בכך. לאפקיס (המילוי שבין העורות ) בכך, ועתה אני מרויח מיד ליד עשרה גדולים , ומה אכפת לי רוח כזה מיד ליד. והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד. ואצל העולם היה ללעג.

הנה מורה לחיים שמעניין יהיה לראות האם מצאתם קשר בינה לבין סיפורו של ר' נחמן

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *