פרק 414 פרשת פנחס "יאללא תתפטר – החלפת מנהיג

בס"ד

 

והשבוע בפרק על פרשת פנחס

  • רעיון חינוכי בנושא "החלפת  מנהיג"
  • מתורתו של הרב אלון
  • על גדולתו של משה רבנו
  • ההבדל בין "עדה" "לקהל"
  • סיפור בנושא פיטורין
  • סרטונים בנושא המדובר
  • 2 בדיחות כשרות

 

פרשת פנחס "יאללה תתפטר"

 

פרשת מי מריבה הוכיחה שאין בידו של משה להכניס את ישראל לארץ כמנהיגם, מפאת פער הדורות שבינו לבינם. בין משה לבין דור הבנים במדבר מתפתחת מערכת יחסים שאינה מאפשרת למשה להמשיך ולתפקד כמנהיגו של העם. מערכת יחסים בעייתית זו מודגשת ומוקצנת בחטא מי מריבה, אך מתבטאת גם בפרשיות נחש הנחושת, עוון פעור, שלל מלחמת מדין ופרשת בני גד ובני ראובן. מאליו מובן שמשה אינו יכול להנהיג יותר את העם לאורך ימים, בגלל התהום שנפערה בינו לבין דור באי הארץ. לפיכך, משה איננו נכנס לארץ כמנהיג הדור, ועליו למות במדבר כשאר בני דורו שנגזרה עליהם הגזירה.

לכל מנהיג קשה להודות בזה, אבל לפעמים מגיע הרגע לקום וללכת. כשאלוהים פונה למשה ומבקש ממנו להעביר את השרביט ליהושע, הוא עושה ככל יכולתו בשביל להישאר בתמונה. איך מנהיג אמיתי צריך לפרוש?

בין אם זה הנשיא ובין אם זה משה רבנו, גם המנהיג הכי גדול צריך לסיים מתישהו את תפקידו. לפעמים הזמנים משתנים, וכבר אין צורך ביכולות שלו; לפעמים הוא פשוט כבר לא מספק את הסחורה.                                                                    

בפרשת פנחס, משה צריך לפרוש מתפקידו ולמצוא מנהיג שיירש אותו. ה' מבקש ממשה שיעביר את השרביט ליהושע. עם ישראל נמצא בשלב חשוב במסעו,  שנת הארבעים לנדודים, על מפתנה של ארץ ישראל רגע לפני הכניסה לארץ.

"וידבר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה, וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל, וראית אותה ונאספת אל עמיך גם אתה,  כאשר נאסף אהרון אחיך" ובאופן הנראה לכאורה מיותר – מזכיר הקב"ה למשה שוב את הסיבה:

"כאשר מריתם פי במדבר צין במריבת העדה להקדישני במיים לעינהם הם מי מריבת קדש במדבר צין"

לשם מה מזכיר הקב"ה את חטא מי המריבה? ומה פשר המושג "מריבת העדה" (עד עתה המושג היינו רגילים ל"מי המריבה") שואל הרב אלון בפרושו תכלת מרדכי. משה רבנו שומע את הבשורה הקשה של "מנגד תראה ושמה לא תבוא" ותגובתו, "וידבר משה אל ה' לאמור יפקוד ה' , אלוקי הרוחות לכל בשר,  איש על העדה" ?

משה אינו מתחנן אל ה', הוא אינו מעלה בקשה אישית כלשהי, אלא מביע דאגה אמיתית של מנהיג לעדתו, של רועה לעדרו.

ומפרש רש"י וידבר משה אל ה' וגו' – להודיע שבחן של צדיקים, שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי ציבור.

מה שמעניין את משה זו ההמשכיות. המעבר של העם מן המדבר לארץ ישראל. ע"פ המדרש אומר משה לקב"ה  אמר לפניו: רבונו של עולם , גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה…, מנה עליהם מנהיג שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". מי כמוהו כמשה שיודע שהעם אינו עשוי מקשה אחת, לכל אחד ואחד – דעה משלו, ומה שנדרש למנהיג זו היכולת לסבול כל אחד ואחד לפי רוחו שלו, לפי כיוונו שלו. ומוסיף משה ומסביר עוד את מהות התפקיד ואת התכונות הנדרשות: "אשר יצא לפניהם, ואשר יבוא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם, ולא תהיה עדת בני ישראל כצאן אשר אין לו רועה". ומסביר רש"י: "אשר יצא לפניהם – לא כדרך מלכי האומות שיושבין בבתיהם ומשלחין את חילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני, שנלחמתי בסיחון ובעוג …" משה מבקש מנהיגות של "אחריי". מנהיגות של מפקד אמיץ ההולך בראש צבאו, יחד עם התכונה שהוא "סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.

נחזור לרגע לאיזכור של חטאו של משה במי מריבה, אותו חטא המוביל למינויו של מנהיג חדש לעם ולבקשת משה מהקב"ה למנות "איש על העדה", מה  בעצם היה חטאו של משה?

חטאו של משה לא היה בהכאת הסלע, ולא בעובדה שהכה אותו פעמיים, ולא שאמר "שמעו נא המורים". כל אלה היו רק גילויים נקודתיים של הבעיה האמיתית.

כדי להבין את הבעיה האמיתית עלינו להתבונן היטב להתבונן היטב בהוראתו של הקב"ה לעומת מה שמשה ביצע בפועל.

הוראתו של הקב"ה, כפי שמופיעה בפרשת חקת "קח את המקל, והקהל את העדה … ודיברתם אל הסלע…" ומה עשה משה ? "ויקהילו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע, ויאמרו להם …"

חטאו של משה היה בראיתו את עם ישראל כ"קהל" ולא כ"עדה". מה, אם כך, ההבדל בין קהל ועדה ?

קהל הוא אוסף של פרטים, המתרכזים יחד, סביב אינטרס משותף כלשהו. קבוצת אנשים המרוכזת סביב תחנת אוטובוס הינה קהל. עדה, לעומת זאת, באה מן השורש "עדות" –  "אתם עדי נאום ה' ועבדי אשר בחרתי" (ישעיהו, מ"ג, י'). תפקידם של בני ישראל הינו להוות עדות לקיומו ופעולתו של הקב"ה בעולם.

במדבר צין, העם ראה עצמו כקהל "למה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם… ולמה העליתנו ממצרים"  ובהמשך

"…ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אוהל מועד ויפלו על פניהם …" העם, במצוקתו, ראה עצמו כקהל. גם משה, ברגע זה של חולשה, ראה בעם לא יותר מאשר "קהל".  לכן פנה הקב"ה למשה, על מנת שיחזור וירומם את אמונתו של העם בעצמו, כעדים לקב"ה. אך מה עושים משה ואהרון? "ויקהילו משה ואהרון את הקהל…"

ואם משה ואהרון רואים בעם ישראל "קהל" – ומאחר וכך – גם הקב"ה קובע "לא תביאו את הקהל" (חוקת – לפני שבועיים).

בתפילתו של משה כאן בפרשה "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה" – משה מבין את חטאו ומתקן אותו. לא עוד "ויקהילו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע …" אלא "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה", וכן בהמשך

 "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין לו רועה" – כניסת בני ישראל לארץ ישראל לא יכולה להתבצע כקהל, כצאן בלי רועה, אלא רק כעדה, ומשה מבין זאת.

 

ולסיום סיפור נחמד בנושא פיטורין שקראתי בעלון "שלום לעם"

 

השמש שקעה בעצלתיים ושלחה קרניים אחרונות לעבר שורת הבניינים. ווילי ירד מדירתו אל המרכול השכונתי לקנות את עיתון הערב. הוא צעד באיטיות והאריך את דרכו, כדי 'לשרוף' עוד קצת זמן. השעמום והבטלה אכלו בו בכל פה מאז שחזר לניו-יורק.

עד לפני חצי שנה, פיקד ווילי על יחידה מובחרת של חיל הנחתים האמריקני, ששירתה בעיראק. היחידה הוחזרה הביתה, והוא מצא את עצמו בתפקיד מנהלי משעמם במשרדי הצבא. כשהבין כי לא יחזור לתפקיד קרבי, החליט להשתחרר ולצאת לחיים האזרחיים. כבר כמה חודשים הוא מחפש במדורי ה'דרושים' ולא מוצא עבודה, אבל היום צדה מודעה אחת את עינו: 'למפעל בתחום ההיי-טק דרוש מנהל אבטחה בעל ניסיון באבטחת מידע רגיש'. זה נראה לו מעניין. הוא התקשר מיד למספר הטלפון שבמודעה, והמזכירה אמרה לו שיחזרו אליו בתוך כמה שעות.

ואכן, בשעת ערב מאוחרת צלצל הטלפון, ועל הקו היה אדם בעל קול סמכותי. הוא שאל את ווילי שאלות רבות על חייו, מילדותו ועד לתקופת הצבא. השיחה נמשכה כרבע שעה, ובסיומה אמר האיש לווילי כי אם הוא יימָצא מתאים, יחזרו אליו לקביעת ראיון נוסף. רק לאחר שהניח את השפופרת, הבחין ווילי כי האיש כלל לא הציג את עצמו ולא ציין באיזה מפעל מדובר. הוא חזר וצלצל למספר הרשום במודעה, אך המזכירה סירבה לספק פרטים, וחזרה על דברי האיש כי אם הוא יימצא מתאים, יחזרו אליו.

לאחר שבוע התקשר האיש שוב, והודיע לווילי שהוא נמצא מתאים לתפקיד. 'אבל אינני יודע מי אתה ואיזה חברה אתה מנהל', אמר ווילי – והוכה בתדהמה למשמע התשובה: 'שמי דניאל הייסמרק, ואני עובד במחלקת אבטחת המידע של הסי-אי-איי'.

ליבו של ווילי ניתר בשמחה. עבודה בסי-אי-איי הייתה משהו בדיוק בשבילו. בשבועות הבאים הוא עבר קורס ארוך ומפרך, שבסופו הוטל עליו תפקידו הראשון: מפקד צוות מאבטחים ל'אישים מיוחדים'.

האדם הראשון שעליו שמר היה ולדימיר, גבר רוסי ששוכַּן על ידי הסי-אי-איי בבית מבודד בכפר קטן, לא הרחק מוושינגטון. ווילי וצוותו לא ידעו כלום על ולדימיר, חוץ מהעובדה שאסור לאפשר לשום אדם גישה אליו, אלא אם כן יקבלו הוראה ישירה בכתב מדניאל הייסמרק. הימים הראשונים עברו בשלווה ואיש לא הפריע את מנוחתם, אך לאחר שבוע שמעו שלושת המאבטחים אדם רץ לכיוון בית המסתור. ווילי וחבריו שלפו מיד אקדחים, אך נרגעו כשראו שמדובר באדם כבן חמישים הנראה כדיפלומט בכיר. 'שלום, שמי אנדי ברייס', התנשף האיש מהריצה, 'ואני צריך לשוחח רגע עם ולדימיר.'

'מצטער מאוד', אמר ווילי, 'אסור לי לתת לאף אחד לגשת אליו'.

'תעשה לי טובה', ביקש האיש. 'אני צריך אותו רק לרגע אחד.'

'בשום פנים ואופן', אמר ווילי בקול נחרץ.

הדיפלומט הוציא מכיסו תג זיהוי ונופף בו מול פרצופו של ווילי. 'כנראה אתה לא יודע מי אני', אמר בכעס. 'אני חבר בצוות הבכיר של נשיא ארצות הברית, ויש לי הוראה מפורשת מהנשיא לשאול את ולדימיר שאלה אחת. אם לא תיתן לי לדבר איתו, אני אדאג שתעוף מהתפקיד שלך תוך חמש דקות'.

ווילי היה במצוקה. הוא היסס לרגע ארוך. 'אני מצטער', אמר לבסוף, 'אני מבין אותך, אבל לצערי אסור לי לתת לך לדבר איתו בלי הוראה כתובה מדניאל הייסמרק.'

עכשיו פנה הדיפלומט אל הרגש והמצפון של ווילי. 'תשמע,' אמר בקול רך, 'זה עניין של חיים ומוות. זה עניין של בטחון המדינה. אני מכיר היטב את דניאל, ואני בטוח שהוא היה נותן לי איזה אישור שרק הייתי מבקש. הבעיה שאין לנו זמן. כל רגע חשוב. אל תיקח את האחריות הגדולה הזו על כתפיך'.

ווילי החל להיכנע, ואחרי עוד עשר דקות של שכנוע, הוא אִפשר לדיפלומט להיכנס אל ולדימיר ולשוחח איתו.

עוד באותו יום זומן ווילי למשרדו של דניאל הייסמרק, שם המתין לו מכתב פיטורין חתום. 'נכשלת בתפקידך הראשון,' הודיע לו הבוס, 'ועבודתך בשירות הסתיימה. אני יכול רק לתת לך עצה טובה לחיים: הטעות שלך לא הייתה שנתת לדיפלומט להיכנס אל ולדימיר, אלא שבכלל הסכמת לשמוע מה בפיו. ברגע שאתה מתחיל לדבר עם מישהו, כבר נכנסת איתו למשא ומתן, ובמוקדם או במאוחר תגיע איתו להסכמה. אם היית מסרב לשמוע מהדיפלומט אפילו מילה אחת, לא היית מוצא את עצמך עכשיו בלי עבודה'.

 

ובפינת המולטימדיה נעסוק בנושא פיטורין

  1. מפוטר סדרתי  –  

  1. קיצוצים בתקציב (מופיע בדיסק מס 1) –

  1. פיטורי לקוח- 

  1. מפוטרת מהעבודה – 

 

  1. בסרטון המדהים הזה אני עושה שימוש בדרך כלל כדי להמשיל מכשיר זה לכיתה שמורכבת מאוסף של יחידים וביחד יוצאת הרמוניה מדהימה. כל חלק במכשיר הזה יכול להיות משל לכל מיני סוגי תלמידים (מנהיגים, חברותיים, אלו ששקטים מאוד ומידי פעם משמיעים קול וכו')  – 

 

ולסיום 3 בדיחות כשרות

 

 

אמון זה הכל בחיים..😂

כמה מרצים להנדסה הוזמנו לעלות על מטוס..אחרי שכולם התיישבו בצורה נוחה הודיעו להם שהמטוס נבנה ע"י התלמידים שלהם..כל המרצים קמו בלחץ והתחילו לרוץ לכיוון היציאה בפאניקה..
רק מרצה אחד נשאר בישיבה..כששאלו אותו למה הוא כל כך רגוע הוא השיב..
"אני מכיר טוב את התלמידים שלי..ואם הם באמת אלו שבנו את המטוס הזה יש לי אמון מלא שהמטוס הזה אפילו לא יניע.."

מוקדש למורות ולמורים לרגל סיום ה'לימודים'🌹
חופשה מהנה

 

  • בא אחד לרב ואומר לו:

כבוד הרב, יש לי בעיה!

יש לי מורסה ברגל והרופא אמר לי לשים עליה חלב.

האם אין פה משום בשר וחלב?!

ענה לו הרב- תראה זו בעיה…

אבל יש לי פתרון…

חכה מעט עד שהמורסה תגדל

אזי החלב יהיה בטל בשישים!

 

  • החלטתו של הסנטור ג´ו ליברמן להתמודד על הנשיאות בארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית החזירה חיים לבדיחה יהודית שהקדימה את זמנה.

וכך מספרת הבדיחה:

הנשיא היהודי מטלפן לאידישע מאמע שלו, ומזמין אותה למסיבת חנוכה בבית הלבן. בין השניים מתפתח הדו-שיח הבא:

הנשיא: אמא, אני עורך כאן מסיבה לכבוד חנוכה, עם הדלקת נרות וסופגניות. אני מבקש שתבואי להשתתף.

אמא: הייתי מאוד רוצה, אבל יש המון בעיות. קשה להשיג כאן מונית לשדה התעופה. ובשדה צריך להיסחב עם כל המזוודות.

הנשיא: אמא, אני נשיא ארצות הברית. את לא צריכה לטוס בטיסה מסחרית. אשלח את המטוס הנשיאותי להביא אותך.

אמא: כן, אבל כשהמטוס ינחת בוושינגטון, אני שוב אצטרך להיסחב עם המזוודות שלי ולחפש מונית.

הנשיא: הליקופטר שלי ימתין לך בשדה התעופה ויביא אותך היישר למדשאה הבית הלבן. לא תצטרכי מונית.

אמא: כן, אבל מה בדבר מלון. אכסון במלון זה המון כסף, והשירות מתחת לכל ביקורת.

הנשיא: אין צורך במלון. תלוני באגף האורחים של הבית הלבן.

אמא: אם כך אני מוכנה לעשות את המאמץ בשבילך ולבוא.

אותו ערב שוחחה האם עם אחד מידידיה, והלה שאל אותה מה נשמע.

האם: שוחחתי עם הבן שלי ואני מבקרת אצלו לרגל חנוכה.

הידיד: איזה בן, הרופא?

האם: לא, הבן השני, הפחות מוצלח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *