יום השואה

 

נאומים ליום השואה

1.       ביבי נתניהו – http://www.youtube.com/watch?v=p7OS39FAQNA

2.       הרב לאו בטקס חסידי אומות העולם – 

3.       הרב לאו בטקס יום השואה – 

4.       הרב לאו מספר על משפחתו – לחץ 

5.       האפיפיור בטקס ביד ושם – 

6.       הנשיא אובמה ביד ושם –  http://www.youtube.com/watch?v=4NWKYLMF67w

 

7.       הרב עמיטל – איך התפללו לאחר השואה – 

8.       סיפורו של הרב עמיטל – http://www.youtube.com/watch?v=JPxq_p8L-MM

סרטונים ליום השואה

9.       עדות הילד מתעלות הביוב – 

10.   עדות – 

11.   עדות – 

12.   עדות במשפט אייכמן – http://www.youtube.com/watch?v=4PvJWXPFgfI

13.   חינוך בשואה – 

14.   עדותו של יואל פייגרסון – 

שירים ליום השואה

15.   אלי אלי – http://www.youtube.com/watch?v=wguCjA3F0MQ

16.   כינור העצב – ששי קשת  http://www.youtube.com/user/NilitzikChen?v=QIO9LW3h52w

17.   זכרונות א – http://www.youtube.com/watch?v=ggO7Bk1hh3Y

18.   זכרונות ב –  https://www.youtube.com/watch?v=1swrFi8sOK8

עוד סרטונים

19.   אמונה בתוך משבר – רובין ויליאמס והרב אבינר – 

20.   שיחה בשניים – יאיר לפיד ושלמה ארצי – 

מאמרים:

21.   מאמר "מנהיגות רבנית בשואה" – לחץ כאן

22.   ההנהגה הדתית בגטו לודז – לחץ כאן

23.   עליונות המוסר היהודי בשואה – לחץ כאן

מספר סרטונים ושירים שחייבים להכניס לטקס יום השואה

24.   שמע ישראל – שיר מרגש ביותר של יעקב שוואקי המבוסס על סיפור אמיתי – לחץ כאן

25.   יזכרם – יעקב שווקי לחץ כאן

26.   יזכרם – שירו של מרדכי בן דוד – לחץ כאן

27.   הבט משמים וראה – שיר מרגש לזכר שישה מיליון. ביצוע מרטיט לבבות של עובדיה חממה, שולי רנד ודוד פרידמן. – לחץ כאן

עוד קבצים חשובים

שואת_העם_היהודי_ולא_שואת_יהודי_אירופה_הרצל_ובלפור_חקק

סיפור מקסים המפה שהפגישה

התפוח שהציל את חיי

01shoa_mavo

שואת יהודי צפון אפריקה

ילדים בשואה

חוברת ליום השואה

הצעה לטקס ליום השואה מנהל חברה ונוער

chemed28

בהצלחה

 

אל המערכת הגיעה הפניה הבאה

שלום יהודה 

האם תוכל לשלוח חומרים בנושא העתקות במבחנים, אמת ושקר. בשבוע שעבר ערכתי מבחן ולצערי מספר תלמידים נתפסו בהעתקה. הדבר כאב לי מאוד ואודה לך אם תעזור לי בכך.

שלום וברכה

מדת האמת מיוחסת ליעקב אבינו. "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם". והנה דווקא הוא משתמש בדרך של שקר ורמייה. "הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמיים". אמנם שקר זה, ששיקר יעקב ליצחק אביו, נעשה בציוויה של רבקה; אמנם שקר זה היה "שקר לבן", שכן יעקב אמר "אנוכי" – זה אני, ו"עשו" הוא "בכורך"; אמנם שקר זה נדרש למען מטרה נעלה מאד, והיא הקמתו של עם ישראל על יסודות בריאים ומוצקים; אבל שקר הוא שקר, ואיך ייתכן להצדיק את השקר?

כותב לנו הרב יעקב אריאל. ברור כשמש שיעקב אבינו לא רצה לשקר. רק ציוויה של אמו הביא אותו לידי כך. חז"ל ממחישים את תחושתו הקשה של יעקב באותה שעה ואמרו: "וילך ויקח ויבא לאמו" – שלוש פעמים "וי" – שהיה יעקב "אנוס וכפוף ובוכה". ומדרש אחר שם בפיו את התפילה: "ה', הצילה נפשי משפת שקר, מלשון רמיה!". לא מתוך רצון ושמחה שיקר יעקב ליצחק אביו אלא באילוץ וכפיה.

אילו היה השקר איסור תורה מפורש, לא היה שום מקום להישמע לדבריה של רבקה. הרי מצוות כיבוד הורים נדחית מפני כל מצוה של תורה. אך השקר – אינו איסור מפורש מדאורייתא. איסורי "לא תשקרו" ו"מדבר שקר תרחק", לא נאמרו אלא בבית המשפט, ובאו לאסור על עדות שקר ועיוות הדין. המקור לאיסור השקר הוא מצוות "והלכת בדרכיו", המחייבת כל אדם מישראל לדבוק במידותיו של הקב"ה, כאשר בראש הרשימה – מידת האמת. "חותמו של הקב"ה אמת". מי שמשקר – מנתק את עצמו מן הקב"ה.

מסביר ה"שפת אמת", התפלל יעקב אבינו: "הצילה נפשי משפת שקר". דהיינו: ביקש יעקב אבינו שנפשו לא תיפגע מן השקר שיצא משפתיו, והתחנן שמידת האמת שבאישיותו תישאר כפי שהיתה.

נופך נוסף מביא על כך הנצי"ב מוולוז'ין. הוא עומד על כך שהשקר של יעקב היה בבחינת "עבירה לשמה". אחד התנאים המהותיים לאפשרות הקיום של "עבירה לשמה" היא שהעובר לא יהנה ממעשה העבירה. ואף יעקב אבינו כן, בא "אנוס וכפוף ובוכה". אך מחיר יקר שילם יעקב על כך שתחושה קשה זו לא היתה שלמה בכל מאת האחוזים. חז"ל רמזו לכך במדרש, כשאמרו: "זעקה אחת הזעיק יעקב לעשיו… והיכן נפרע לו? – בשושן הבירה, שנאמר (במרדכי היהודי): ויזעק זעקה גדולה ומרה". לא נענש יעקב על כך שהביא את אביו לכלל "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד". ודאי הוא שחרדתו של יצחק גרמה לו מועקה קשה. אבל זעקתו של עשיו, יתכן שגרמה לו איזושהי הנאה של שמחה לאיד. ועל כך הוא נענש.

אם חשבנו שגניבת דעתו של יצחק על ידי יעקב יכולה להוות תקדים גם לאחרים, הרי הוברר לנו מהם התנאים ומהו המחיר.

חכמי ישראל הפליגו בשבחה של מידת האמת וגינו מאוד את השקר: האמת היא מהדברים שהעולם עומד עליהם (אבות א, יח), 'חותמו של הקב'ה – אמת', ואילו מי שרגיל לשקר אינו רואה את פני השכינה, שנאמר (תהלים קא, ז) 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'.

גם רמזים שונים נאמרו בעניין זה: האותיות א' מ' ת' מסודרות בסדר האלפביתי הנכון, ואילו האותיות ש' ק' ר' הן בסדר הפוך. האותיות א' מ' ת' עומדות כל אחת על שתי רגליים, ואילו האותיות ש' ק' ר' עומדות על רגל אחת, ללמד כי דבר אמיתי הוא יציב וקיים, והשקר סופו ליפול (ומכאן הביטוי הידוע 'לשקר אין רגליים'). האותיות א' מ' ת' רחוקות זו מזו בסדר האלף-בית, ואילו האותיות ש' ק' ר' סמוכות זו לזו; ללמד כי בעולם שלנו, השקר הוא שכיח ואת האמת קשה יותר למצוא.

עוד כיוון מעניין ראיתי על מידת האמת של יעקב

תלמיד חבר גדול היה ל'קוצקר', רבי מרדכי יוסף מאיז'ביצה. דבוק היה התלמיד בדרכו ותורתו של רבו שנים רבות. אך יום אחד בעת הסתגרותו של הרבי, עזב רבי מרדכי יוסף בראש קבוצה גדולה של תלמידים את חצר הרבי. התלמיד המשיך להעריץ את רבו ודרכו, אך דווקא מתוך דרכו של הרבי הוא הרגיש שעליו לחדד את מידת האמת.

הרי יש סתירה בין האמת לעולם? התקשה רבי מרדכי יוסף בקושיית רבו, אם כך – האם הדרך להסתגר ולברוח מן העולם?

רבי מרדכי יוסף נתן פיתרון אחר – יש אמת ויש אמת לאמיתו. 'אמת לאמיתו' זו אמת שנותנת מענה לעולם. האמת הבורחת מן העולם מפקירה את העולם לכוחות השקר אך ה'אמת לאמיתו' מוצא את הפיתרון האמיתי במציאות הקיימת.

אבי הרעיון של ה'אמת לאמיתו' הוא… יעקב אבינו. כידוע, מידת האמת היא מידתו של יעקב אבינו – "תתן אמת ליעקב". יעקב נקרא בפרשתנו – "איש תם יושב אהלים". אך מי שיתבונן במעשי האבות, יגלה שהאב שכביכול 'שיקר' יותר מכולם הוא יעקב אבינו. וכפי שהעיד על עצמו יעקב בקשר ללבן – "אחיו אני ברמאות" (מגילה יג:). וכן – במעשה גניבת הברכות בפרשתנו הוכרח יעקב לומר – "אני עשיו בכורך" ועוד.

נשאלת השאלה – אמנם יעקב 'שיקר' מחוסר ברירה, אך בכל זאת 'אמת' אין כאן, ואם כך למה לשבחו במידת האמת?

אלא, שזהו סוד ה'אמת לאמיתו'. אם יעקב היה נמנע מ'לשקר' הרי עשיו היה נוטל את הברכות שלא בצדק, שהרי הבכור האמיתי הוא יעקב. אם יעקב לא היה משתמש בתכסיסים כנגד לבן, הרי לבן היה גוזל את כל כספו ורחל ולאה היו נותרות שבויות בידי לבן הרמאי. כך יעקב היה נותר באופן אישי איש אמת, אך העולם כולו היה נותר בידי כוחות השקר.

אנו מאמינים בדרך שחותרת לתקן את העולם. דרך שתוביל את העולם לאמת שלו. בדרך זו מי ש'משקר' לעולם, הרי הוא משקר את השקר, כמציב תמונת ראי מול תמונה הפוכה, ומשיב את העולם לאמת שלו. זהו ה'אמת לאמיתו'.

צריך זהירות, בירור וזיקוק רב בכיוון רוחני זה, אך הוא חשוב מאוד, כי לעיתים צדקנות יתירה מחריבה את בית מקדשנו ואילו ה'אמת לאמיתו' מביא גאולה לעולם.

אמירת האמת וההתרחקות מן השקר היא אחד הצווים המוסריים הבסיסיים ביותר. ערך זה משותף לכל בני האדם, וכל אדם מרגיש מעצמו שהאמת היא דבר טוב ונכון, והשקר רע ומכוער. שום חֶברה מתוקנת אינה יכולה להתקיים בלי מידת האמת, שכן החיים המשותפים מחייבים שבני האדם יוכלו לסמוך זה על זה ולהאמין זה לזה. משום כך מי ש'המילה שלו היא מילה' זוכה בכל מקום להערכה רבה. הורים רבים אומרים לילד שעשה מעשה רע: 'אם תאמר את האמת, לא תקבל עונש', משום שהחינוך לאמת חשוב כמעט יותר מכל דבר אחר.

מסופר על הגאון רבי עזרא עטייה זצ'ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף': בתקופת מלחמת השחרור, היה עליו פעם לחתום על תעודת 'סמיכה' לאחד מתלמידיו. אמר הרב: 'כאן אינני יכול לחתום. אלך לישיבה בעיר העתיקה, ושם אחתום'. אמרו לו: 'מדוע ילך הרב, והלא עכשיו מלחמה והדרך מסוכנת, ומה ההבדל אם חותמים שם או כאן?' הסביר להם הרב: 'ראו, בסוף התעודה כתוב: '…החותֵם פה בישיבת פורת יוסף, העירהעתיקה' וכיצד אחתום על דבר שאינו אמת?…'

זהירות, גנבים!

 ישנם מקרים שבהם האדם אינו משקר במפורש, אבל במעשיו הוא גורם לזולת להאמין בדבר שאינו נכון. דבר זה אסור, והוא נקרא 'גניבת דעת'. אסור למשל להציע לחבר מתנה אם אנחנו יודעים מראש שהוא יסרב לקבל, וכל הכוונה היא להתחנף אליו ולגרום לו לחשוב שאנחנו רוצים בטובתו. דוגמה מובהקת נוספת לגניבת דעת היא העתקה במבחן, שנועדה להשיג ציון גבוה יותר בדרך רמייה.

אל תשקר ל…עצמך

מידת האמת חשובה לא רק בין אדם לחברו, אלא גם בין אדם לעצמו; למעשה, כל הנאמנות לתורה ולמצוות מבוססת על המחויבות הפנימית של האדם ללכת בדרך האמת. כל אחד מאיתנו שעשה אי פעם דבר שלילי, יודע שבאותו רגע הוא שיקר לעצמו ואמר 'זה לא כל כך נורא' או 'אפשר לחטוא בלי להיענש' וכדומה. ישנם גם אנשים שפוגעים בזולת, ואחר כך משכנעים את עצמם שהם הצד הצודק בסיפור. מעשים רעים רבים נעשו בידי אנשים ששכנעו את עצמם שהם פועלים ממניעים טהורים ונאצלים, בעוד שלמעשה הניעו אותם רגשות אנוכיים וקטנוניים של קנאה, תאוות כבוד וכדומה. הנכונות של האדם להיות אמיתי עם עצמו ולהכיר בכוחות הפועלים בתוכו – הן הגבוהים והן הנמוכים – היא דבר הכרחי לכל התקדמות רוחנית.

גם כשאדם עושה מעשה טוב, כמו למשל עזרה לחבר, יכולים להיות לכך מניעים נמוכים כמו הרצון להערכה חברתית או הרצון לקבל משהו בתמורה. דבר זה אינו בהכרח שלילי, אולם על האדם להיות מודע לכך, כדי שיוכל בהמשך לזכך את עצמו ולפעול מתוך רצונות נעלים יותר.

והנה לפניכם סיפור מעניין שמצאתי בעלון שלום לעם

צהלות שמחה פרועות נשמעו מתוך המשרד הראשי של מפעל הטקסטיל. המנהל וסגנו חגגו את הצלחת ה'תרגיל' שלהם. העסקה הגדולה עם הצבא של מדינת גמבוליה נחתמה, והיא תזרים לכיסיהם כסף רב – והכול בזכות התחכום והערמומיות שלהם. 'אתה רואה?' טפח המנהל על כתפו של סגנו, 'אמרתי לך שהדרך היחידה להרוויח כסף זה לעשות קומבינות'.

הכול החל שבועיים לפני כן, כאשר מנהל המפעל וסגנו הבחינו שהרווחים יורדים לאחרונה, ומוצרי הטקסטיל של המפעל נמכרים פחות מאשר בעבר. לא שהיה חסר להם כסף; המפעל שלהם היה המפעל המצליח ביותר בתחומו, ובכל פעם שצץ להם מתחרה, הם הורידו את המחירים כדי לשבור אותו. כל המפעלים האחרים נסגרו או הצטמצמו, אבל למנהל ולסגנו זה אף פעם לא הספיק. הם רצו להרוויח עוד ועוד כסף, ולא שבעו אף פעם.

באותו זמן התפרסם מכרז של צבא גמבוליה, לתפירת מדים חדשים לעשרות אלפי החיילים. מדינת גמבוליה הייתה מדינה קטנה אי שם באפריקה, ולא היו בה מתפרות או מפעלי טקסטיל. המנהל וסגנו רצו מאוד לזכות במכרז הזה, שיזרים לכיסיהם ממון רב. אם הם ירוויחו כמה דולרים על כל חליפת מדים, הרווח יסתכם בסכום גדול. הבעיה הייתה שהם לא היו לבד. בוודאי מפעלים נוספים יגישו הצעות מחיר למכרז, ואי אפשר לדעת מי יזכה.

'יש לי רעיון מבריק', אמר המנהל. הוא שלף מתוך ערימת הדפים שעל שולחנו דף אחד שהגיע בפקס באותו יום.

'תסתכל בזה', אמר המנהל לסגנו. זו הייתה הודעה על העלאת מחירי הבדים בעשרים אחוזים בעוד שלושה שבועות.

הסגן הביט בדף ולא הבין מה כל כך משמח את המנהל. מחירי הבדים כל הזמן בעלייה, וזה רק מקטין את רווחי המפעל.

'אני הולך להגיש הצעת מחיר על פי מחירי הבדים הנוכחיים', הפתיע המנהל את סגנו, 'וכך בטוח נזכה במכרז, כי נהיה יותר זולים מכל המתחרים שיגישו בוודאי הצעות מחיר על פי מחירי הבד החדשים והיקרים '.

'אוקיי', אמר הסגן באי הבנה, 'אבל מה נעשה לאחר שהמחיר יעלה? אנחנו נישאר 'תקועים' עם המחיר הישן, ורק נפסיד עוד יותר.'

'כאן בדיוק הרעיון המבריק שלי', חייך המנהל מאוזן לאוזן, 'אנחנו נכניס סעיף מתוחכם בחוזה, שיקבע כי אם מחירי הבדים עולים בין מועד חתימת החוזה למועד אספקת המדים, המחיר עולה בהתאם לעליית מחיר הבד. הם לא יודעים לקרוא חוזים, הגמבולאים האפריקנים האלה. הם רואים רק את השורה התחתונה. בשורה התחתונה הצעת המחיר שלנו תהיה הכי זולה, אבל אחר כך נעלה להם את המחיר, וכך נרוויח פי שניים'.

'וזו לא רמאות?' שאל הסגן את המנהל בחשש.

המנהל פרץ בצחוק גדול. 'זה לא רמאות', אמר, 'זה נקרא 'קומבינה'. אולי אסור לרמות – אבל בוודאי שמותר לעשות קומבינות. רק ככה אפשר להרוויח כסף'.

שבועיים עברו, ויום אחד הגיע פקס למשרד המפעל, ובו הבשורה: זכיתם במכרז לתפירת מדי הצבא של גמבוליה. צהלות שמחה פרועות נשמעו מתוך המשרד. המנהל וסגנו חגגו את הצלחת ה'תרגיל' שלהם, והתכוננו לגרוף את הכסף הגדול על חשבון צבא גמבוליה.

סגן המנהל הזמין כמות גדולה של בד מיוחד, ושילם עליו במחיר הישן. מכונות התפירה החלו לעבוד שעות נוספות, ולאחר כמה ימים, לאחר שמחירי הבדים עלו, שלחו המנהל וסגנו הודעה לצבא גמבוליה כי מחירה של כל חליפת מדים יעלה בעשרים אחוז בגלל עלייה בלתי צפויה במחירי הבדים, כפי שכתוב בפירוש בחוזה.

כצפוי, ראשי צבא גמבוליה לא התווכחו, כי הם כבר השתוקקו לקבל את המדים החדשים. הם הודיעו שבסיום העבודה, הם אכן יוסיפו עוד עשרים אחוז על המחיר, כפי שהחוזה מחייב.

המדים נתפרו בקצב, ונארזו לקראת המשלוח לגמבוליה. העובדים הקבועים עבדו מבוקר עד ערב, ועובדים אחרים עבדו בלילות. המפעל עבד סביב השעון כדי להשלים את ההזמנה במהירות. המנהל וסגנו חיככו ידיים בהנאה. עוד שלושה ימים יגיע נציג צבא גמבוליה למשרד עם כל הכסף, והוא ידאג להעברת המדים למדינה האפריקנית הרחוקה.

למחרת בבוקר, קם המנכ'ל בבוקר במצב רוח טוב, כשהוא חולם על עשרות אלפי הדולרים שהוא עומד להרוויח. הוא נכנס למכוניתו והחל לנסוע לכיוון המפעל. הוא פתח את הרדיו כדי לשמוע חדשות, וכששמע את הידיעה הראשונה, החוויר והחל לרעוד. הוא כמעט עשה תאונה מרוב בהלה ותדהמה. הקריין הודיע כי במדינת גמבוליה שבאפריקה, התרחשה במהלך הלילה הפיכה צבאית. הנשיא, שרי הממשלה וכל ראשי הצבא הודחו, והוכנסו לכלא.

המנכ'ל הגיע בקושי למפעל, ועל פי מראה פניו העגומות של סגנו, הוא הבין שגם הוא כבר שמע את הידיעה. הקומבינה שלהם התפוצצה להם בפרצוף. כל התכנון לגרוף הון ירד לטמיון. עכשיו הם לא ייראו אפילו דולר אחד מצבא גמבוליה, והם נותרו רק עם חובות ענק על הבד המיוחד שהם קנו במחיר הישן…

מדי פעם אנחנו נתקלים בפיתוי לעשות איזו 'קומבינה'. עמוק בלב אנחנו יודעים שזה לא בסדר, אבל אנחנו משכנעים את עצמנו שזה לא רמאות ולא גניבה, אלא רק קומבינה הניסיון מלמד שבכסף שאדם הרוויח לא ביושר, אין סימן ברכה. מרמאות רק מפסידים, לפעמים במישרין ולפעמים בעקיפין, אבל אין תחליף לכסף שהשגנו ביושר ובצדק, שבו נראה ברכה והצלחה. 

ולצד ההלכתי גרידא

ולפינת ההפעלות והמדיה. הנה כמה דברים שיכולים לעזור לכם

העתקה במבחן

העתקה במבחן חלק ב

מצער, אך גם זה שודר

העתקות במבחנים – מצחיק או שלא

ויצמן גונב את המבחן

חוברת

הפעלה של רשת אמי"ת – http://old-amit.org.il/internet_kahalacha/p6.htm

שיר לסיום בנושא

שלום וברכה

רבים ביקשו סרטים על גוש קטיף. הנה כמה לפניכם

·         תפילת הנערות לחץ כאן

·         גוש קטיף – לחץ כאן

·         גוש קטיף – לחץ כאן

קצת על תשעה באב (יש עוד הרבה במארז "מעגל השנה" ובמארז "בין אדם לחברו")

·         קשת וענן – לחץ כאן

·         בית מקדש  –

חלק א – 

חלק ב – 

חלק ג – 

·         הרב עובדיה זצ"ל בוכה על חורבן בית המקדש – לחץ כאן

אל תקרי בניך אלא בוניך

 

 

ולסיום פינת המולטימדיה

·         בימים אלו שאנו מחפשים להתמודד עם משבר נראה לי שהשיר "שער הדמעות" בהחלט יכול לתת תשובה חלקית. לחץ כאן

·         והנה עוד על דמעות הרב קרליבך בסיפורו ים של דמעות שמתקשר גם לימים שאנו נמצאים – לחץ כאן

לצפיה בגוגל כרום

 רבים פנו אליי בבקשה לשלוח חומרים נוספים לעבודה עם תלמידים בהקשר לחופש הגדול. הפעם אתמקד באלכוהול

אז לפני החומרים הנה הקדמה חשובה

הרמב"ם אומר שכשהתורה אומרת לך להיות קדוש – צריך להיזהר מהמושג 'נבל ברשות התורה'. מה הכוונה? אדם עשוי להרבות בשתייה, אבל לשתות רק יין מהכשרות המהודרת ביותר, ולכן לטעון שהוא נמצא ברשות התורה. עליו להיזהר מלהיות נבל ברשות התורה, כלומר לדעת לא רק במה להשתמש, אלא כיצד לעשות זאת. כמו אדם שמשתמש ברכב שלו לצרכי קודש, אבל ברגע שהוא עושה את זה בצורה פראית ומסוכנת – הכלי התועלתי הופך להיות מכונת הרג".

דיברתי על יין. מה לגבי משקאות משכרים כמו וודקה, בירה ואחרים?

"הסגולה של השמחה נמצאת רק ביין, לכן יש לו ברכה מיוחדת. המשקאות האחרים יכולים ליצור תחושה לא טבעית, אבל לא שמחה אמיתית. אם מישהו שותה מהם במינון הנכון ובזמנים הנכונים, זה אפשרי. אבל כשהשתייה הופכת להיות משהו שגרתי ויומיומי, זה כמו סמים שגורמים לך לברוח מאחריות. זו התמכרות לדבר שלא נותן לאדם איזושהי התעלות".

הרב יצחק גבאי מרחיב את הדברים: "הרמב"ם כותב שכאשר אדם שותה יין בתוך סעודה, עליו לכוון לכך שהדבר יהיה לשם שמיים. בהלכות דעות הוא כותב 'וכל המשתכר – הרי זה חוטא ומגונה, ומפסיד חכמתו'.

אנחנו רואים שהתורה מגנה את עניין השכרות, דרך הפסוק "ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו". כלומר, אחרי שנח יצא מהתיבה הוא נטע כרם, הכין יין, השתכר – ומשם העלילה הסתבכה. "התורה מגנה את זה וקוראת לזה 'ויחל'", "כשהוא יצא מהתיבה, כתוב שהוא היה בקדושה מסוימת כי הקב"ה בחר בו להמשיך את האנושות. אבל אז נכתב 'ויחל' מלשון חולין, כלומר הוא איבד

אולי בדור הנוכחי עדיף לאסור לגמרי את נושא האלכוהול? הרי רוב השותים לא באמת יודעים לשמור על מינונים.

הרב עמר מוסיף: "היהדות תמיד מאזנת. התורה לא רוצה התנזרות מוחלטת משתייה, אלא רק לפעול לפי המינון הנכון. על היין עושים קידוש, כלומר מקדשים את החומריות. עיקרון השילוב הוא העיקרון המנחה בכל מה שקשור ליין. זה לא קיצוני, לא שחור-לבן, אלא באמצע – בדיוק כמו כל דרכי היהדות. עם זאת, יש להדגיש – מי שמרגיש שאין לו שליטה בזמן השתייה, שיעשה את החשבון לעצמו. אם הוא מעריך שלא יעמוד בכך, שימנע. למה להתעסק עם זה? בזמנו הורו לנזיר שלא להתקרב אפילו לכרם, אלא ללכת מסביב, על מנת שלא יתפתה. כך גם אדם שיודע שהוא לא מצליח לשלוט על עצמו בדרך כלל, ואף מצטער על דברים שעשה ואמר בשעת השכרות, אמור להימנע משתיית אלכוהול ככל הניתן".

את הקטע הבא מצאתי באתר לב לדעת:

מתוך הספר 'אל תשלח ידך אל הנער' הרב ישראל מאיר לאו, עמודים 173-174

בעת כהונתי כרב שכונות בצפון העיר תל אביב,  ביקש ממני חמי- הרב יצחק ידידיה פרנקל – אשר באותם ימים שימש כרב בשכונות דרום העיר, שאקח אותו במכוניתי לביקור חולים אצל המשורר איציק מאנגער. מפי הרב פרנקל שמעתי כי גדול משוררי היידיש – מחזאי, סופר, איש רוח חכם, מאושפז בבית החולים "הרצפלד" בגדרה וכי יש חשש שלא יצא ממנו, בשל חומרת מצבו הבריאותי. הרב פרנקל ביקש לקיים מצוות ביקור חולים אצל מי שאף אחד כמעט כבר לא התעניין בו ובשלומו, איש בודד וגלמוד בסוף דרכו.

נסענו אל המשורר איציק מאנגער. נכנסנו לחדר חשוך, אפוף אדים. בכניסה היכה בנו ריח חריף של אלכוהול אשר הקשה על נשימתנו. הרב פרנקל תפס במהירות את מצב העניינים, פתח את חלון החדר ומשב רוח סתווי ורענן נכנס מבחוץ ופיזר את הערפל שרבץ בתוך החדר פנימה. סוף סוף ניתן היה לנשום ולהבחין בבהירות במתרחש בתוך החדר. במיטה היחידה בחדר שכב אדם נמוך-קומה, צנום ורזה כגרוגרת צמוקה, עיניו היו עצומות ונדמה שהוא שוכב שם ללא רוח חיים. הרב פרנקל ואנוכי עמדנו משני צידי מיטתו, מביטים בו ממושכות. לאחר דקות אחדות הרמתי את עיני אל הרב פרנקל, כשואל מה אנחנו עושים פה וחושש שמא איציק מאנגער יתעורר לפתע וייבהל מעצם נוכחותנו, בעיקר ממראה דמותו הפטריארכלית של הרב פרנקל. לאט לאט פקח מאנגער עין אחת, ושנייה, ועיניו הקטנות – אך הפקחיות מאד – זיהו מייד את הרב פרנקל. המשפט הראשון שאמר לו ביידיש ורשאית היה: "שולם עליכם הרב פרנקל. שלא תהיה לך תלונה ותרעומת עלי, שלא תהיה לך תחושה שמשהו לא טוב נעשה, שלא תתלונן. אני נח שאחרי המבול." הרב פרנקל הביט בי ואני בו ולשנינו היה נדמה כי האיש חי בהזיות. אולי משום ששתה ואולי מחלתו השפיעה על צלילותו. גם נוסח השיחה נשמע לא מקובל, שכן מאנגער לא שאל את שאלות הנימוס הרגילות ולא התעניין בשלום מבקריו. לאיש החולה והבודד הזה היה צורך עז לדבר עם מישהו, וכך עשה. שתקנו והוא המשיך: "אתה יודע, הרב פרנקל, משחר ילדותי הציקה לי שאלה.

הרי 'את האלוקים התהלך נח', והוא היה היחיד שאותו הזמין אלוקים אל התיבה כדי להצילו מהמבול, ואלוקים אומר לו 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה'. וגם התורה אומרת עליו: 'אלה תולדות נח. נח איש צדיק תמים היה בדורותיו'. האם יש עוד אנשים שכך ריבונו של עולם דיבר אליהם  והעיד עליהם ושיבח אותם? אני יודע שיש מי שדורשים זאת לגנאי, שרק בדורותיו הוא היה צדיק, ושצדיקותו היתה יחסית לדור המבול. אילו חי בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לכלום. תמיד יימצאו אלו האומרים אתה צדיק בדור הזה, ואילו בדורות אחרים אתה שום דבר. אבל להחזיק מעמד בדור כזה ולהיות צדיק? שאלוקים יגיד עליך שאתה צדיק – האם זה דבר של מה בכך? נח היה דמות מיוחדת במינה ועל כן אלוקים בחר להתחיל איתו מחדש את העולם כולו. לאדם הראשון היו שלושה בנים: קין, הבל ושת. לאחר עשרה דורות בא נח שגם לו היו שלושה בנים: שם, חם ויפת והעולם מתחיל ממנו. אם כך, נח הוא אכן איש גדול. ומה קרה בהמשך? ' ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה', כתוב בתורתנו הקדושה. כלומר, נח נתגלה בעירומו בתוך האוהל". ומאנגער  החולה, הצנום והשדוף, המשיך להקשות ולשאול ולא הרפה, כמו נטען בכוחות פנימיים, מתוך עצמו: "אם כך, כיצד ייתכן שצדיק ושיכור ילכו יחד? תמיד התלבטתי גם אני בזה. אך כעת מבין אנכי. הגעתי לגיל ולמצב כאלה, שאני מבין את נח. האיש נכנס אל התיבה עם אשתו, שלושת בניו ונשי בניו איתו. אבל כשהוא חזר, והחל לחפש את השטעטל שלו- את העיירה שלו- הוא לא מצא דבר. הוא רצה ללכת לשטיבל שלו, לבית המדרש, לבית הכנסת שלו – ואין להם זכר. איפה המכולת? היכן נושא המכתבים שהכיר, העגלון אייהו?

אף אחד לא היה עוד. אין בית, אין רחוב, אין שכונה, אין חברים, אין נפש חיה. 'וימח את כל היקום'.

כדי לשכוח את אבדן עולמו ואת בדידותו- 'וישת מן היין וישכר' ". הסביר מנגר בקול חלוש. ולפתע התגבר קולו:" אני הוא נח שלאחר המבול", הכריז איציק מנגר ממטתו בבית החולים הרצפלד בגדרה והמשיך להטיח את האשמותיו בעולם:"איפה וורשה? איפה ניילבקי?" והוסיף ומנה את שמות החסידויות השונות בוורשה ואת שמותיהם של רבנים שהכיר בוורשה ואת שמות בני משפחתו."אף אחד לא נשאר מכל אלה. אני נשארתי לבדי בעולם. אז תסלח לי הרב פרנקל, שלפעמים, בשביל לשכוח את הזוועות אני קצת שותה".

ואסיים בגבריו של יאיר אפטר – מנכ"ל יסודות

בקיץ האחרון כולנו התעוררנו למציאות אלימה. מציאות שבה בני-נוער שותים וודקה ומאבדים שליטה. בני-נוער הנוהגים לשתות משקאות אלכוהוליים אינה תופעה חדשה. עם זאת ניתן לראות יותר ויותר בני-נוער שותים משקאות אלכוהוליים וירידה בגיל תחילת השתייה. בל"ג בעומר האחרון באחד מהמושבים המבוססים בישראל, ילדי כיתה ו' התארגנו לקראת המדורה, זו היתה הפעם הראשונה שהם הורשו לארגן מדורה ללא ההורים. אכן הילדים ארגנו קרשים תפוחי אדמה ו.. שני בקבוקי וודקה.

בעבר אנשי המקצוע נהגו לציין שסיבת השתייה של מתבגרים נובעת מבעיה,מצוקה או טראומה שהנער חווה. אם בעבר נהגנו לומר "בעיה מובילה לשתיה", כיום ניתן לראות ששתייה מובילה לבעיה. כיצד הפך האלכוהול מרכיב מרכזי בתרבות הבילוי של בני הנוער, עד כדי כך שחלק מהם מציינים שללא אלכוהול אין בילוי? במאמר זה אנסה להתחקות אחר הסיבות המרכזיות לשתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער ודרכים בהם הורים יכולים לשפר את הבקרה ההורית על מנת להפחית את הסיכוי שילדיהם יפגעו בעקבות שתיית משקה אלכוהולי.

רצון להיות "גדולים": ראשית יש לזכור שתחילתו של הרומן בין המתבגרים לאלכוהול נובע מהרצון שלהם לחוות את עצמם כ"גדולים". סיגריות, נרגילה ואלכוהול מהווים חלק מטקס המעבר מילדות לבגרות. הצורך של בני הנוער להיפרד מעולם הילדות ולהיכנס לעולם המבוגרים מעודד אותם לבחור סמלים המאפיינים את עולם המבוגרים – אלכוהול הוא אחד מהם.

זמינות האלכוהול: סיבה עיקרית לשתיית אלכוהול היא זמינות המשקה. מאוד קל להשיג וודקה במדינת ישראל. וודקה נמכרת בכל מקום, 24 שעות ביממה במחירים הנעים בין 20 ל 120 ₪ . כפי שבני-נוער יודעים לציין "אין שום בעיה להשיג". למרות שהחוק הישראלי אוסר על מכירה של משקאות אלכוהוליים למי שטרם מלאו 18 שנים, חלק מבתי הממכר עוברים על החוק. במידה ו"יש בעיה" ולא מוכרים לנער משקאות אלכוהוליים, הם יבקשו מאדם הנמצא בקרבת מקום לקנות להם את המשקה האלכוהולי ואף ישאירו "טיפ" במידת הצורך.

לשתות זה חוקי: במדינת ישראל שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער אינה מהווה עבירה בחוק. אלכוהול הינו הסם השכיח ביותר בקרב בני-נוער, יותר מסגריות (ניקוטין) או חומרים נדיפים. קיימת נטייה לזלזל במשמעות החוק ולומר שלחוק מאין זה לא יהיו שיניים. אכן ישנם בני-נוער שיעברו על החוק כפי שהם עוברים על החוק בתחומים נוספים וישנם בני-נוער שהנם שומרי חוק. עם זאת, מנתוני הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול לגבי שכיחות השימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני-נוער ניתן ללמוד ששכיחות השימוש בסמים חוקיים גבוה יותר משימוש בסמים לא חוקיים בקרב בני-נוער. כנראה שלחוק יש השפעה על כמות המשתמשים.

התעשייה: קיימת תעשייה שלמה המעודדת את ילדינו לקנות משקאות אלכוהוליים, ראשיתה בפרסומות ענק, המשכה בהזמנות למסיבות שמצויין בהם "אלכוהול חינם" לבני-נוער וכלה במכוניות הממלאות את תא המטען במשקאות אלכוהוליים המגיעות למתחמי בילוי, מסיבות חוף, חורשות או מדורות ל"ג בעומר ומוכרות את המשקאות בתוך מתחמי הבילוי (או כפי שנהוג לקרוא להם Car Bar).

אלכוהול בבתים: גם בבתים יש משקאות אלכוהוליים. חלק מבני הנוער יודעים לתאר כיצד הם לוקחים משקאות מהבית. בחלק מהמקרים ההורים נוסעים לחופשה והבית הופך למקום מפגש לבני–נוער הכולל משקאות חינם מהבר המקומי. באחד ממפגשי עם בני-נוער, נער בן 15 תיאר כיצד הוא הזמין קבוצת חברים אליו הביתה לערב שתייה שכלל וודקה מארון המשקאות של הוריו. על מנת לא לעורר חשד, לאחר שהבקבוק התרוקן, הם מילאו אותו במים והחזירו אותו מקומו.

האטרקציה: ילדינו גדלים על אטרקציות, הרעיון שצריך מתווך באירוע על מנת להנות מהחוויה, הינו תהליך נלמד כמעט מיום היוולדם של ילדינו. הליצן שמגיע כבר ביום ההולדת שנתיים DJ שמגיע ליום ההולדת בכיתה ד', הנם האטרקציות שעליהם ילדינו גדלים. סיגריות, נרגילה ואלכוהול הם האטרקציות הבאות. לא מעט מבני הנוער יציינו שהסיבה שהם שותים אלכוהול, כי "משעמם" להם.

ה"ראש": אכן אלכוהול יכול לשנות את הראש. סטלה, סוטול, היי, שחרור, כיף הם רק מילים נרדפות לאותה התחושה ששתייה של משקה אלכוהולי יכולה לתת. בני-נוער מדברים על הכיף שבשתייה כבר מגיל 14. השחרור, הצחוקים והקטעים שחבריהם עושים בעקבות שינוי מצב התודעה "משדרג" את האירוע. חלק מבני הנוער אף יודו שהם לא יכולים ליהנות בבילוי ללא תדלוק מקדים (תדלוק=שתייה). באחד מההרצאות להורים, פנה אלי אבא וציין שביתו בת ה-16 ארגנה מסיבה בביתם וביקשה ממנו לארגן משקאות אלכוהוליים. האב סרב, הבת בכל זאת ארגנה מסיבה, החברים הגיעו והלכו לאחר חצי שעה כי… לא היה אלכוהול.

לחץ קבוצתי: אותו מושג נדוש אבל מאוד רלוונטי לשתיית משקאות בקרב בני-נוער. יום שישי, אחת לפנות בוקר, גינה ציבורית. חבורה של שמונה בני-נוער בכיתה ט' יושבים בגינה החשוכה. אחד דאג לנרגילה, השני דאג לוודקה, השלישי לא אוהב וודקה ולא את עשן הנרגילה. עם זאת, ההחלטה לעשן או לשתות אינה תלויה רק בסוגיית הטעם, אלה ברצון של אותו נער לחוות את עצמו שייך לחבורה. ברור לאותו הנער שהשתייה תסמן אותו כ"שייך, מגניב, אחד מכולם". מתברר שבקרב בני-נוער הרצון לחוות שייכות לעיתים קרובות גובר על השכל הישר. חלקם יהיו מוכנים להסתכן בהתנהגות שעלולה לפגוע בהם בשם הצורך להיות "בפנים".

סף ריגוש גבוה: לאור העולם המהיר והגירויים המהירים, ילדינו מתרגשים מחוויות בעוצמות גבוהות. אם בעבר משחקי ילדים הצטמצמו לגוגואים, רביעיות, גולות, חבל, גומי וכדור רגל. בעידן המחשב והטלוויזיה הרב ערוצית, המשחקים שילדינו נחשפים אליהם הנם בעוצמה גרייה גבוה, כך שאותו גירוי שריגש ילד לפני 20 שנה כבר לא מרגש את ילדי 2010. הם צריכים "יותר חזק" על מנת להנות ולהתרגש. אכן לאלכוהול יש את הפוטנציאל לעשות זאת.

ההורים: הורים בד"כ לא מעודדים את ילדם לשתות משקאות אלכוהוליים אך בהחלט מאפשרים זאת. ראשית התופעה הינה בגיל 12 כאשר הורים מארגנים מסיבות בת-מצווה במועדונים ודנאס-ברים על רקע משקאות אלכוהוליים. חלקם אף מזמינים בר אקטיבי לאירוע. אמנם המבחנות בבר האקטיבי אינן ממולאות במשקאות אלכוהוליים, אך ילדינו מתאמנים ב"להקפיץ" מיץ ענבים. לאחר מכן מגיעות מסיבות הבר-מצווה שבחלקם הילדים מחפשים את המשקה האלכוהולי ואכן זוכים לקבל אותו באותו אירוע, למרות נוכחות המבוגרים. לעיתים הורים עדים לקניית משקאות אלכוהוליים של ילדיהם ולא עושים דבר. באחת ממפגשי ההורים ציינה בפני אימא לנער בן 15 שביום שישי האחרון היא ראתה את בנה יוצא מהבית עם שני בקבוקי אלכוהול. לדבריה זה לא קשור אליו, בנה לא אוהב לשתות. המשקאות שייכים לחבר שלו שביקש ממנו לשמור לו את המשקאות. מתברר שרוב בני הנוער קונים את המשקאות מכספי הוריהם – דמי הכיס והכסף לסרט ופיצה לעיתים מהווים דרך להתארגנות של מספר ילדים על מנת לקנות בקבוק משקה חריף. כמו-כן, מתברר שלא מעט הורים יודעים שילדיהם שותים משקאות והם אינם מעבירים מסר ברור לגבי התנהגות זו. העובדה שהורים מאפשרים לילדיהם לבלות בשעות הלילה המאוחרות ברחובות, לצאת בסביבות 12 בלילה לבילויים ללא ידיעה ברורה היכן ילדיהם נמצאים ומה הם עושים בזמן הבילוי הופכת לא מעט ממקומות הבילוי אזורים בטוחים לשתייה.

אם כך כיצד ניתן למנוע שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער?

התשובה אינה נמצאת במקום אחד. כפי שמספר גורמים משפעים על שכיחות השתייה בקרב בני-נוער, כך גם קיימים מספר משתנים שיכולים לצמצם את היקף התופעה.

לקביעת מדיניות יש משמעות רבה. חשוב לחוקק חוקים המגבילים את שתיית בני הנוער. החוקים יאפשרו לרשויות האכיפה למנוע מבני הנוער לשתות במקומות ציבוריים. בישראל החקיקה אינה מתקדמת. שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער אינה נחשבת לעבירה, בני-נוער יכולים לשתות בכל שעה ביום ובלילה ומכירת משקאות אלכוהוליים אינה מוגבלת למקום או זמן. כמו כן ניתן לפרסם את המשקאות האלכוהוליים בכל מקום אפשרי כולל בעיתוני נוער (פרסומות סמויות).

לגורמי האכיפה יש תפקיד לאכוף ושוב לאכוף את החוקים האוסרים מכירה של משקאות אלכוהוליים לבני-נוער או נהיגה תחת השפעת אלכוהול. לצערנו, מספר רב של עסקים ופיצוציות מתפרנסים מעבריינות. לעיתים אף מוכנים לקבל דוחות ולהמשיך לעבור על החוק בשל הרווח הרב שהם משלשלים לכיסם ממכירת משקאות אלכוהוליים. מדיניות מתקדמת ככל שתהיה, אינה יכולה להיות יעילה ומשמעותית ללא אכיפה.

למערכת החינוך יש תפקיד לקיים מניעה חינוכית. חשוב לזכור ששתייה של משקאות אלכוהוליים מתרחשת מחוץ לכותלי בית הספר, ולכן על מערכת החינוך להתמקד בהגברת המודעות לנזקי השתייה ולהקנות מיומנויות חברתיות שיאפשרו לנער/ה להתמודד במצבי לחץ.

קביעת מדיניות, אכיפה וחינוך הנם גורמים משמעותיים במניעה אך הגורם המשמעותי ביותר הוא ההורים. ילדינו יוצאים מהבית לבילוי וחוזרים הביתה לאחר מכן. כיום ברור יותר ויותר, שהגורם המשפיע ביותר על קבלת ההחלטות של הילד האם לשתות שתייה מבוקרת או לא, הם ההורים. חשוב שההורים יתעוררו כי בסופו של לילה (או תחילתו של בוקר) ילדינו חוזרים הביתה.

להרחבה יאיר אפטר – לחץ כאן

ובפינת המולטימדיה

סרטונים

קשר משפחתי חלק א

קשר משפחתי חלק ב

 

אלכוהול זה רע חלק א

אלכוהול זה רע חלק ב

אלכוהול ונהיגה

מד"א סכנות אלכוהול

תחקיר מצחיק

– 

תראו איך גם דרך ההומור אפשר להגיע לדברים נחמדים – ניסיתי עם תלמידים וזה עבד נפלא

עוד חומרים מצויינים

חיות ואלכוהול

– 

טיפ טיפה לחטיבת הביניים

כתבה אלכוהול ורצח

וכמובן בדיחה לסיום 

 – "כבוד הרב, מידי יום ביומו אני ממהר מאד בבוקר, ולכן- אני חוצה פס לבן, נוסע על 180, עוקף מימין, נוסע באדום…   בקיצור, הרב, האם לברך "הגומל" כל שני וחמישי, או לרכז את כל ה"הגומלים" לשבת?

 – "למד את הילדים שלך להגיד "קדיש יתום"…

 

 

 

 

 

 

פרק מיוחד – סרטונים ליום גוש קטיף – 

הרב דוד סתיו מדבר על מהות הזיכרון שיש לזכור ביום גוש קטיף- נכתב לפני שנים מספר

מתוך אתר ישיבת ההסדר בפתח תקווה

לא מעט שנים עברו מאז עקירת היהודים מגוש קטיף ודומה שהחברה הישראלית כבר עברה לסדר היום ועוסקת בנושאים אחרים המזומנים לנו  בארצנו חדשות לבקרים.וכאלה לא חסרים כאן,ועדת וינוגרד ומלחמת לבנון,מו"מ מדיני,"מבולי הקסאמים" שנוחתים על דרום הארץ(בעקבות אותה עקירה )בעיות חברתיות ועוד.

ואנו ,שחווית העקירה של חברינו מחבל קטיף צרובה עמוק בתודעתנו,גם אנו שואלים את עצמנו איך נהפוך את כאבנו לא רק לחויה שבטית אלא למשהו שמלכד סביבו את כלל ישראל כולו ,גם אלו שאינם מסכימים לדרכנו.גם אנו,הזוכרים את המראות הקשים של הרס הישובים הפורחים, מחפשים את הדרך להפוך את הזכרון למשהו שבונה בנו כוחות חדשים ולא משתק אותנו בתחושות של השפלה,תסכול וחוסר אונים.

המסורת היהודית מעולם לא האמינה בימי זכרון היסטוריים.היא ידעה כי אין סכוי להנחיל זכרון בעולם ששוצף ושוטף עם ארועים המתחדשים חדשות לבקרים.כל מצוה שכביכול נראית כקשורה לזכרון היסטורי תורגם מידית על ידי חכמינו למשהו בעל משמעות קיומית ועכשוית.ראה יציאת מצרים עליה נאמר כי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.וכך בבית המקדש אמרו חכמים כי  מי שלא נברא בימיו הרי הוא כאילו חרב בימיו.ואף השבת איתה אנו נפגשים מדי שבוע אינה אלא דרך בה אנו מקבלים את האפשרות להפגש עם אלוקינו ועצמנו מדי שבוע."ראה כאילו כל מלאכתך עשויה",היינו אנו עצמנו מצווים לעבור מדי שבוע את חוית הבורא שנח ביום השביעי.

לאן אנו מתעלים את זכרונותינו על גוש קטיף ? כבר כתב הרמב"ם בהלכות תעניות כי האדם אמור להרגיש שעוונותיו ועוונות אבותיו החריבו את בית מקדשנו כך גם לנו חייבת להיות התחושה הזו שעוונותינו יחד עם עוונות אבותינו גרמו לרעה זו .אין באמירה זו כדי לפטור מאחריות את המנהיגים שפשעו בהחלטותיהם ובדרכי ביצוע ההחלטות אבל נעשה לעצמנו עבודה קלה אם נסתפק בהטלת הרפש על האחר(גם אם זה מגיע לו)

החפוש אחר עוונותינו מוליך אותי לעובדה שכמעט לכל אורך המאבק לא היו שותפים בו כמעט אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות מחד ולא אנשים חרדיים מאידך.(לא רק שלא היו שותפים ,אלא רבים בשתי הקבוצות שמחו לאידנו)מה שאומר שהמאבק על הארץ הפך להיות מאבק בין עולם דתי לחילוני.כל מה שבקשנו ליצור כאן במאה האחרונה,היינו עולם בו גם מי שאינו דתי בפועל יהיה קשור ברמה כזו או אחרת עם קדשי ישראל לפחות בצד הכללי שלהם,בעצם כשל.ניתן לומר שמכאן המסקנה שרק עולם של אמונה יכול להחזיק את הקשר עם הארץ והעם.ובודאי שיש מקום גם לאמירה כזו.אבל מאידך אפשר גם לומר שכנראה יצרנו מצב בו רבים התקשו לראות בנו את שליחם.האם התנשאנו לומר אנו הטובים ביותר והקב"ה שונא בעלי גאוה.האם חטאנו בהתרחקות פיזית מכלל ישראל במגדלי שן מסוגרים היטב כך שמבצע פנים אל פנים שלנו נראו כדבר פתטי יותר מתורה עוצמתית ואוטנטית.

ביום זכרון לחבל קטיף שהיה מלא באנשים נפלאים ששלבו תורה ועבודה וגמילות חסדים ראוי להזכיר את חברת המופת הזו אבל לא לשכוח שעם ישראל לא הכיר אותה כמעט וממילא לא חש שמשהו חסר לו באובדנה.אפילו הרשלנות הפושעת והמצב המזעזע בו נתונים חלק מאותם עקורים לא מצליח לגעת בחלקים גדולים של החברה הישראלית

ביום הזכרון הזה צריך לזכור שארץ ניתנה לעם וכל עוד לא נצליח להופכה לנחלת העם על ידי הרבות באהבת עם ישראל ללא תנאי לא נוכל להאהיב על עמנו את נחלתנו..

לאבא מותר להגיד לא!

התשובה התקבלה מצוות ישיבת ההסדר מעלות בתאריך ז´ טבת ה´תשס"ח 

מהלך הפעולה: מספרים את הסיפור על נחשון וקסמן עד לקטע של התפילה ההמונית בכותל ואז שואלים מה נראה להן שיהיה הסוף. אפשרי גם לצפות בסרט על נחשון וקסמן בקישור הבא

http://www.mako.co.il/mako-vod-mako/documentary-s1/VOD-26fae4956a45b21006.htm

הצגה: מחלקים ל-3 זוגות: א. הבן רוצה ללכת לטיול בקיץ=200 ₪ להוצאות והאבא מסכים. ב. הבן רוצה אותו דבר כמו בא'.. והאבא מסכים רק על הטיול. ג. הבן רוצה כמו בא' וב' והאבא לא מסכים כלום. משחקים המלך אמר, דג מלוח. (למה עשיתם את התנועות האלה? למה הפסקתם לזוז? כדי לא להיפסל.. אבל אם מישהו מבחוץ היה רואה אתכם ולא היה יודע שאתם משחקים הוא יחשוב שהשתגעתם ולא יבין מה אתם עושים.. ככה אנחנו עם הקב"ה אנחנו לא מבינים בדיוק מה הוא עושה ולמה הוא "לא מקבל את תפילתנו" אבל העצם הוא מקבל כל תפילה אבל לטובתנו הוא לא עושה את זה כי הוא רואה את כל התמונה ולא רק חלק מממנה- כמונו.. מסר: לפעמים אנחנו מרגישות שהתפללנו בכוונה עצומה והתפללנו שוב ושוב ושוב. (לדוג: גושקטיף). ולמרות זאת התפילה לא התקבלה אבל כל הראיה הזאת מוטעית… אנחנו צריכים להבין שלא רק שהוא אומר לא זה אפילו לטובתנו!! מה צריך להביא? פתקים לזוגות, כיפהx2, ציצית x2, שלטים "אבא" "בן", הסיפור על נחשון. פרטים שכדאי לדעת לידע כללי : בס"ד נחשון וקסמן. נחשון גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1993 ובעקבות שני אחיו הבוגרים התנדב ל"גולני". הוא הגיע ליחידת "עורב" של גולני, ורצה מאוד להיות קצין, דבר שהיה אמור להתגשם כעבור זמן קצר. לאחר הטירונות, ולאחר שהוכשר כלוחם, עשה שירות מבצעי בלבנון. נחשון היה ילד תמים, שחשב רק טוב על אחרים – תכונה שלא נתנה לו לחשוד במכונית שעצרה עבורו בצומת יהוד, ובה נוסעים חובשי כיפות, מוסיקה חסידית בטייפ באוטו, ותנ"ך וסידור מונחים על המושב. נחשון נחטף ביום 9.10.1994 על ידי מחבלים מהחמאס, והוחזק כבן ערובה במשך שישה ימים. כל המדינה התפללה ופעלה לשחרורו. כל העם היה מאוחד ברצון להציל נפש אחת של יהודי. ביום שישי, י' בחשוון תשנ"ה (14.10.1994) נערכה פעולה צבאית בבית בו הוחזק נחשון בביר נבאללה. מפקד הפעולה, סרן ניר פורז, ונחשון הי"ד נפלו בקרב בפעולה זאת. במוצאי שבת, בחצות הלילה, הובא נחשון למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. כמאה אלף איש השתתפו בהלוויה. בן תשע עשרה היה נחשון בנופלו. הוא הועלה לדרגת סמל לאחר מותו. השאיר אחריו הורים ושישה אחים – חיים, חזי, צחי, אלי, רפאל ואוריאל. הרב מרדכי אלון כתב בהספדו: ידעתי תמיד, כמו שידעתי שלשום שעברתי לפני התיבה ורבבות רבבות, כל בית ישראל, שאגו באותה תפילה מאוחדת. ידעתי שזה בא מאיזה שהוא כח שאתה מחייך בו… "שאלו אותי" אמר אבא "התפללו כל-כך הרבה ולא קיבלו תשובה. ואני אומר "כך הוא אומר לי, קיבלתי תשובה, התשובה הייתה לא! ולאבא מותר לענות גם לא!" נשאלה שאלה למה ה' לא עונה לתפילות שלנו. התפלללו הרבה שאחים שלהם יתחתנו… תוכן התשובה שלום לך, לפני כ – 16 שנה נחטף חייל ע"י מחבלים. לחייל קראו נחשון וקסמן. בליל שבת נערכו המון תפילות ברחבי הארץ, בישיבה התיכונית שבה למדתי באותה זמן אמרנו כל הלילה תהילים. במוצאי שבת הגיע הבשורה המרה שנחשון ז"ל נרצח ע"י מחבלים במהלך נסיון החילוץ שנעשה ע"י סיירת מטכ"ל. כשאביו של נחשון נשאל ע"י כתב החדשות – ומה עם כל התפילות? הוא ענה תשובה מדהימה: ´ילד מבקש מאבא כל מיני דברים, הרבה פעמים אבא נותן לו, ולפעמים אבא אומר – לא´ (לא ציטוט מדויק) מאוחר יותר שמעתי מהרב מרדכי אלון- ´הפעם אבא אמר לא, אבל אנחנו לא יודעים בכמה פעמים אחרות אבא אמר לנו ´כן´ בזכות כל אותן תפילות שהתפללנו עבור נחשון. אין תפילה לחוזרת ריקם, לא תמיד נראה באופן ישיר את הפעולה של תפילתינו, אך כל תפילה פועלת ומקרבת אותנו אל הקב"ה, מוסיפה טוב בעולם, לעם ישראל. חז"ל מלמדים אותנו – שאם ראה אדם שהתפלל, ולא נענה – יחזור ויתפלל, שנאמר: ´קוה אל ה´ חזק ויאמץ ליבך, וקוה אל ה´ (תהילים כז´) עלינו להתחזק באמונה, ובתפילות, ולדעת ולהאמין בלב שלם – שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה, גם אם לא תמיד אנו מבינים. שיהיה בהצלחה, כל טוב ובשורות טובות. 

ובפינת המולטימדיה סרטונים ומערכים ליום גוש קטיף. לחצו על הקישור

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Hemed/Odot/ChozrimVenehalim/gosKatif.htm

ועוד כמה סרטונים חשובים