ארכיון הקטגוריה: פרשת השבוע

פרשת תצוה "חכמת הלב" פרק מיוחד

בס"ד

והפעם פרק חביב עליי במיוחד –  פרשת תצווה "חכמת הלב"

·         רעיון חינוכי

·         מתורתו של ר' נחמן

·         רעיון של דר יחיאל שרמן

·         סיפור מרגש על ר' שלמה קרליבך

·         סיפור  שנון בענייני חכמה של הגרי"ז

·         השיר של גיא מישאל חכמת הלב ע"פ "בעל הסולם"

·         סרט מרגש "מי שומע מה שבלב"

·         ראיון מרגש עם הרב חנן פורת זצ"ל  שיש בו הרבה חכמת הלב

פרשת תצווה – חכמת הלב בחיים בכלל ובחינוך בפרט

"ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי" (שמות כח', ג')

הבורסה דוהרת למעלה, כולם רצים להשקיע כדי להתעשר בקלות. והנה, אדם אחד "מתעצל" ואינו ממהר לבורסה – הוא לומד עכשיו על מצוה כלשהי, כדי שיוכל לקיים אותה טוב יותר. פראייר? לא! הוא הולך בדרכו של משה רבנו:

"משה זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר (שמות יג19) "ויקח משה את עצמות יוסף עמו "… בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה, והוא נתעסק במצות, שנאמר (משלי י8) "חכם לב יקח מצות "… ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה, אמר לה 'כלום את יודעת היכן יוסף קבור?' אמרה לו 'ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו'. הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו 'יוסף יוסף, הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה עצמך מוטב, אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך!' מיד צף ארונו של יוסף…" (תלמוד בבלי, סוטה ט: – יג.).

בימים האחרונים לפני יציאת מצרים, כשכל בני-ישראל היו עסוקים בלקיחת כלים יקרים משכניהם המצרים, היה משה עסוק בחיפושים אחר ארונו של יוסף, כדי להעלות אותו ממצרים ולקבור אותו בארץ כנען. כשכולם עסוקים בהתעשרות מהירה, "חכם לב – ייקח מצוות", כי הוא יודע שהמצוות חשובות יותר מכסף. 

בשבוע שעבר דיברתי על אותו לב שתרם למלאכת המשכן אותו לב של חסד והשבוע בפרשת השבוע פרשת תצוה אנו מוצאים ביטוי דומה "חכמי לב" "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי" (שמות כח', ג'). משה נצטווה לקחת את חכמי הלב מקרב בני ישראל שיעסקו במלאכת המשכן, בחיבור כליו ובהכנת בגדי הכהונה. מה הפירוש 'חכם לב', במה הוא שונה מחכם רגיל. מדוע נדרשת תכונה ייחודית זו במלאכת הקמת המשכן? אם נשים לב בביטוי "חכם לב" – תרתי דסתרי. ביהדות, כמו גם בתרבויות העמים, המוח אחראי על החכמה המושכלת, ואילו הלב מופקד על הרגש. למעשה, אין ללב כל אפשרות פיזיולוגית לבצע פעולות בתחום החשיבה הקוגנטיבית, ואין לו כלים תפקודיים לתת מענה למצבים רגשיים אליהם נקלע האדם. בבניית המשכן, הלב הוא הקולט את חכמת רוח האלוקים ולא המוח כמתבקש. הביטוי "חכם לב" במקרה זה הוא אך טבעי ומתבקש. הקב"ה מורה למשה למצוא את חכמי הלב, כדי לבנות את המשכן.  למרות שפירוט הכלים הוא לכאורה "טכני", המחשבה וכוונת הלב קודמות למעשה.           

חיזוק לדברים נמצא בדברי ר' נחמן: "הַלֵּב הוּא הַצַּיָּר שֶׁל הַמִּדּוֹת" – הוא חכם, יודע, מבין, ורק באמצעותו ניתן לעשות כל מלאכת חרש וחשב ורקם. רבי נחמן מרחיב לנו קצת בענייני הלב:

כִּי כְּשֶׁנוֹפְלִין לְאֵיזֶהוּ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי עִקָּר הַצָּרָה בַּלֵּב
כִּי הַלֵּב יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ" כִּי "הַלֵּב מֵבִין"
וְעַל כֵּן הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר
וַאֲזַי, בִּשְׁעַת הַצָּרָה, מִתְכַּנְּסִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים אֶל הַלֵּב
כְּמוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ צָרָה בְּאֵיזֶהוּ מָקוֹם, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם אֶל הֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֵצָה
כְּמוֹ כֵן נִתְקַבְּצִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים אֶל הַלֵּב
לְבַקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד הַצָּרָה
וַאֲזַי הֵם שׁוֹטְפִים עַל הַלֵּב
וְאָז הַלֵּב בְּצָרָה וּבְדחַק גָּדוֹל
כִּי לא דַי שֶׁהַלֵּב דּוֹאֵג בְּעַצְמוֹ
כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם
אַף גַּם הַדָּמִים שׁוֹטְפִין עָלָיו וּמְצֵרִין לוֹ מְאד
וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צָרָה לָאָדָם
הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת
כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְנַעֲנֵעַ מֵעַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיכָם מֵעָלָיו
וְעַל כֵּן הוּא דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה
אֲזַי חוֹזְרִין תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים לֵילֵך כַּסֵּדֶר בְּתוֹך שְׁבִילֵי הַגּוּף
וְעַל כֵּן הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא בָּאָה
. כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה
הִיא מְכֻנָּה בְּשֵׁם הֲלָכָה
עַל שֵׁם תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים
שֶׁהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה כַּנַּ"ל (יקוטי מוהר"ן ח"ב – תורה ב)

 

אומר הרב דר' יחיאל שרמן שהאומנים שנתבקשו לבצע את מלאכת המשכן, נתבקשו להשקיע כל מרצם ויכולתם ובעיקר כשרונם וסגולתם בעמלם במלאכה חשובה וקדושה זו. עשית המשכן לא הייתה רק עשייה חיצונית של מעשה אומן רגיל, אלא לבניין המשכן הייתה משמעות סימבולית; לכל חלק היו רעיונות מרתקים משלו. הבונה המעצב האומן צריך היה להשקיע מרעיונותיו ומיצירותיו ומתוך כוונה ואמונה.

כל אומן בימינו יודע את אשר נלמד מפרשת "מקצועית" זו, כאשר עליו להשקיע משלו, מרוחו, מפנימיותו בכל מעשה אומנות. יצירה אומנותית אינה העתק של משהו אחר. היצירה האומנותית אינה משתמשת בנייר ההעתקה. למרות שהתוכנית קיימת ושרירא, הרי יש לאומן שפע של עבודה התלויה בפנימיותו, ברוחו  ובעצמו האומנותית.

אם נעבור לתחום החינוכי ברור לנו עתה שבכל תהליך חינוכי הלב הוא מרכיב מרכזי הרגש אשר בלב, הוא המביא את האדם למקום בו הינו ולמקום אליו רוצה הוא להגיע. אין אנו יכולים לשלוט לחלוטין ברגשותינו ,ייתכן ויעלה רגש אשר יגרום לנו התנהגות אשר איננה תואמת הזמן והמציאות ,כשלא נוכל לרגש זה ייתכן ונגיע לידי התנהגות אשר תוגדר כחריגה.

אני חושב שהפרויקט סרטונים לעבודה חינוכית מסמל בדיוק את הנקודה שאומרת ברגעי משבר – רגע !!! עצור תחשוב לפני שאתה מגיב, העזר בסרטון בסיפור או בשיר שיגרום

ללב שלך או ללב של מי שמולך להבין את הטעות להבין את הדרך הנכונה. תהיה חכם לב, תנסה לראות את מה שמעבר למקרה. באותו רגע שאומרים לילד "אתה גנב" הדבקת לו  תווית שלילית ואפילו שהיא נכונה. יותר נכון לומר לו 'גנבת' או 'לקחת משהו שלא שייך לך' זוהי הלשון העדיפה.

ואם כתבנו על אותו לב שמחבר אי אפשר שלא לצרף את הסיפור המרגש על הרב קרליבך שהיה בוודאי "חכם לב":

הופעותיו משכו אליהן רבים כאשר לא פעם לבקשת הקהל הן נמשכו עד לשעות הקטנות של הלילה כשההדרן הופך להופעה בפני עצמה. ערב אחד כאשר השעון כבר הצביע על אחר חצות, הקהל ברובו עזב את האולם ור' שלמה כבר פנה אל אחרי הקלעים ניגש אליו יהודי זקן מעולי רוסיה, משהביטו השנים זה בזה, נפלו איש על כתפי רעהו והתחבקו ממושכות, הזילו דמעות שמחה ואף ברכו שהחיינו כפסק השולחן ערוך – "הרואה את חברו לאחר ימים מרובים חייב בברכה".
לאחר שהחליפו מספר מילים עלה קרליבך לבמה ופתח בניגון מרגש.רוב הקהל לא ידע את פירוש המילים, אך די היה בניגון, כדי להבין את המשמעות. רבים מהנוכחים הזילו דמעות. כשסיים את הניגון אסף סביבו הזקן את הקהל הנותר וסיפר "כשהיה הרב קרליבך ברוסיה בתחילת שנות השבעים, ערך עם חסידיו מסיבת ראש חודש בבית הכנסת הגדול במוסקבה. וכיוון שהחל פורט על מיתריו ומנעים בקולו נתמלא ההיכל בהמוני יהודים. אלפים גלויי ראש כיסו קודקודם מכל הבא ליד, למען יוכלו לשבת בבית ה', ולרגע נדמה היה, שחוזר בית הכנסת לחייו כבראשונה. ר' שלמה היה יושב במרכז ומספר מדברי חכמים ושר עמנו "עם ישראל חי", וישראל בטח בה"', ניגונים אשר מסך הברזל לא יכל להם, ונודעו אף בקרבנו. רוב הקהל לא ידע את פירוש המילים, אך די היה בניגון, כדי להבין את המשמעות. רבים מהנוכחים הזילו דמעות.
אך אז נצבט לבו של ר' שלמה בקרבו . הכיצד אקום ואעזבם? אז הוציא מבין חפציו סידור ישן אשר נתפורר לחלקים הרבה, ונתן לכל אחד מאתנו דף ממנו. זה קיבל מתפילת מנחה וזה משחרית. וזה מברכת המזון. שיהיה לך משהו מיהדות היה אומר. כשאזלו דפי הסידור נותרו עדיין כמה ידיים מושטות, אשר ניצבו ריקם. מה עשה? לקח התפילין שלו ונתן לאחד, נטל הטלית קטן שלו והלביש לשני, הסיר כיפתו מעליו והניח לראשו של השלישי, עד שלא נותר בידיו דבר. אלא שאז עמדתי וצווחתי: "ר' שלוימל'ה, אני למדתי בחיידר עד גיל חמש, ולא נותר לי שום דבר של דת עמי, תן לי גם כן משהו…  לקח התפילין שלו ונתן לאחד, נטל הטלית קטן שלו והלביש לשני, הסיר כיפתו מעליו והניח לראשו של השלישי, עד שלא נותר בידיו דבר. אמר לו אותו זקן ומה איתי? לי אין דבר? אני רוצה משהו של יהדות…
כששמע זאת ר' קרליבך הצטער מאד, אך באמתחתו לא נותר מאומה ישב וחשב ולאחר כמה רגעים אמר לי : יודע אתה אחי, אהובי, נותר לי דבר אחד של יידישקייט אתי: הלב שלי, ליבי הוא כולו של עם ישראל. ממנו הניגון "ממקומך מלכנו", בו מתפללים בבתי כנסיות בכל התפוצות, מאתו הלחן "עוד ישמע" בו משמחים חתן וכלה בכל קהילות ישראל, ומחדריו השיר "הנשמה לך", בו שוטחים הבריות בקשותיהם בפני קונם בימים הנוראים. לבי הוא בעצם של היהדות, של התפילות, של השמחות, של הציפייה לגאולה. אותו אני אתן לך, ותדע שמכאן ולהבא הוא שלך. אם ניפגש פעם, כל מה שתבקש ממנו לשיר לכבודך הוא יהיה חייב
ומאז, סיים הזקן את סיפורו, שמרתי את הבטחתו בזיכרוני, וכשראיתיו ביקשתי לפרוע את חובו

בכדי לגרום לילדים להיות יותר מאושרים, להצליח בחיים ושתהיה לנו חברה טובה יותר, על ההורים ועל המורים ללמד את הילדים את בינת הלב (אינטליגנציה רגשית) שיהיו מודעים לרגשותיהם ולרגשות הזולת שייקחו אחריות ומחויבות, שיתמידו בביצוע משימות והשגת יעדים, שישלטו על הדחפים, שיהיו אכפתיים לזולת ועוד.

עכשיו גם ברור לנו בקשתו של דוד המלך לקב"ה הכתובה בדברי הימים –

שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם…

ונסיים את החלק הזה בשיר המרגש של גיא מישאל חכמת הלב (בהמשך, השיר בגרסת וידאו)

  הָאָדָם לא נִבְרָא
לִקְנוֹת הוֹן וְלִבְנוֹת בִּנְיָנִים.
אֶלָּא לְבַקֵש כּל דָבָר,
שֶיְבִיאֵהוּ לִלְמוֹד אֶת הַחוֹכְמָה
אֵיך לֶאֱהוֹב.
וְאָז יִיפַּקְחוּ עֵינֵי לִבּוֹ,
וְתִתְחַדֵש בְּקִרְבּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת

 

והפעם במקום בדיחה לסיום, סיפור חביב המדבר על חכמה מסוג אחר:

בספר "פניני רבנו הגרי"ז מובא סיפור, מעשה באחד שנכשל באיזה עניין (הקשור בהנהגת ציבור) ובא לפני רבנו הגרי"ז זצוק"ל לשאול איך אפשר לתקן את המעוות?
השיב לו הרב דבריסק זיע"א "מעשה שהיה בעיר אחת, שהיה שם בעל עגלה ותיק וזקן, שעמד על משמרתו זו שנים רבות, והנה הופיע בעיר הזו בעל עגלה חדש צעיר, והתחיל להשיג את גבולו של הזקן הנ"ל.
פגש בעל העגלה הזקן את הצעיר ואמר לו "הנה באת להשיג את גבולי שלא כדין, ועפ"י דין צריך אתה לעזוב את המקום הזה. אבל לפנים משורת הדין מוכן אני להסכים שתישאר בתפקיד בעל עגלה בעירנו, אבל בתנאי אחד שתעמוד אצלי למבחן אם בקי אתה בהלכות עגלונות. אם תצליח במבחן אסכים שתישאר בעיר, ואם לא תצליח עליך לעזוב את המקום".
הסכימו ביניהם כנ"ל, והתחיל הבעל עגלה הזקן לבחון את הצעיר ושאל אותו "מה צריך בעל עגלה לעשות כשנוסע בדרך, והעגלה עמוסה בנושאים, והנה שקעה העגלה בבוץ, והסוסים אינם מצליחים בשום אופן למשוך את העגלה מן הבוץ?השיב העגלון הצעיר "מבקשים מהנוסעים שיורידו מהעגלות את המשאות כדי שימעט העומס שעל העגלה, ואז יוכלו הסוסים למשוך את העגלה…"
ושאל העגלון הזקן "ואיך יהיה אם גם אחרי העצה הזו עדיין שקועה העגלה חזק בבוץ ואין הסוסים יכולים להזיזה?
השיב העגלון הצעיר "כי אז מבקשים מהנוסעים שירדו הם מהעגלה, כדי שתהיה הרבה יותר קלה"…
המשיך העגלון הזקן לשאול "ואם בכל זאת עדיין אין העגלה זזה ממקומה?
השיב הצעיר "כי אז מבקשים מהנוסעים שידחפו את העגלה מאחוריה, ועי"ז יוכלו לחלץ את העגלה מן הבוץ
והמשיך העגלון הזקן לשאול "ואם בכל זאת עדין אין העגלה זזה ממקומה?
השיב הצעיר "כי אז אינני יודע עצה לזה…"
אמר לו העגלון הזקן "אם נכשלת בבחינה! וכפי שהוסכם ביננו עליך לעזוב את העיר…"
אמר הצעיר "אכן אקיים את ההסכם ואעזוב את המקום כאשר הבטחתי, אבל אבקשך שתאמר לי מה היא באמת העצה במקרה הנ"ל?
השיב לו העגלון הזקן "יקירי, באמת במצב ביש כזה אין שום עצה איך לחלץ את העגלה מהבוץ העמוק ששקעה בו, אבל בעל עגלה מנוסה נזהר מלכתחילה שלא להיכנס לכזה בוץ שאי אפשר להיחלץ ממנו!…":

 

והפעם בפינת המולטימדיה

1.       הסרט "מי שומע את מה שבלב" – מעולמם של החרשים  –

2.       ראיון מרגש עם הרב חנן פורת זצ"ל שיש בו הרבה מחכמת הלב –

3.       שירו של גיא משאלי חכמת הלב ע"פ פרוש בעל הסולם –

ובכל זאת בדיחה לסיום

לדני היתה בעיה: במקום לכתוב `הלכתי` הוא כתב `אלחטי`. יום אחד המורה התרגזה עליו והחליטה להעניש אותו: אחרי הלימודים, משה היה צריך להישאר ולכתוב על הלוח מאה פעמים `הלכתי`.
למחרת בבוקר, המורה מגיעה ורואה את כל הלוח מכוסה במלה `הלכתי`, כשלמטה רשומה ההודעה: "כתבתי `הלכתי` חמישים פעם, ואז נגמר המקום, אז אלחטי הביתה".

ועוד אחת חדשה…

עורך דין ממולח נסע לו ברכב היוקרה שלו וחלף על פני תמרור עצור מבלי לציית לו. למזלו הרע, שוטר שחיכה בהמשך הכביש הבחין בכך ומיד סימן לו לעצור בצד. העורך דין חשב שהוא חכם יותר מהשוטר ומכיר את החוק טוב יותר ממנו, ולכן הוא ניסה להוכיח את יכולותיו בזמן שהוא משתעשע על חשבונו של השוטר.

השוטר: "תראה לי רישיונות בבקשה.

עורך הדין: "אפשר לדעת למה?"

השוטר: "לא הגעת לעצירה מלאה לפני תמרור עצור."

עורך הדין: "האטתי, ראיתי שאף אחד לא מגיע ולכן המשכתי לנסוע."

השוטר: "אז אתה מודה שלא הגעת לעצירה מלאה. תביא לי רישיונות בבקשה."

עורך הדין: "מה ההבדל בין האטה לעצירה?"

השוטר: "ההבדל הוא שעליך להגיע לעצירה מלאה על פי החוק. תביא לי רישיונות בבקשה!"

עורך הדין: "אם תוכל להראות לי חוק שמראה את ההבדל שבין האטה לעצירה, אני אתן לך את הרישיונות שלי ואקבל את הדו"ח בלי בעיה, אבל אם לא תוכל אבקש ממך לשחרר אותי בחזרה לדרכי."

השוטר חשב על דברי עורך הדין למשך כמה רגעים ולפתע שלף את הנשק שלו והחל לנפץ את פנסי הרכב החלונות של המכונית.

עורך הדין מיד התחיל לצעוק: "אתה נורמאלי? מה אתה עושה? תפסיק להרוס לי את האוטו!"

השוטר: "עכשיו תגיד לי, אתה רוצה שאני אאט או שאעצור?"

 

 

פרשת יתרו "משמעת משמעותית"

שלום שוב

הנה לפניכם פרק מורכב מאין כמותו. אני מאמין שכל מי שייחשף אליו יוכל למצוא רעיונות נחמדים לעבודה עם תלמידים. העבירו לכל מי שתרצו.

והפעם בתוכן  פרשת יתרו

·         רעיון חינוכי על משמעת משמעותית

·         משל העולה החדש

·         משל הטלפון

·         משל המכונית

·         משל הצבא

·         סיפור הגנב

·         סרט מיוחד ומרגש 'שמע ה' קולי'

·         קטע מצחיק "מה קורה שלא שומעים טוב"

·         וקצת נוסטלגיה מהתוכנית 'זהו זה'

"וישמע יתרו"

משל לעולה חדש שאינו יודע מילה אחת בעברית, ואתה מנסה להסביר לו כמה פעמים שהחנות מכולת לא נמצאת כאן בביתך, אבל הוא מתעקש להיכנס כי חצר הבית ממש מזכיר לו את החנות מכולת בארץ שממנה הגיע, אבל מה לעשות כבר עשר פעמים ניסית להסביר לו והוא פשוט לא קולט, ואז אתה מתמלא כעס ובקוצר רוח צועק לו, תגיד אתה חרש?! אתה לא שומע?! אכן, הוא לא שומע, הוא רק שמע קולות אבל הוא לא מבין מה אתה רוצה, אתם לא משדרים באותה שפה, הלזה יקרא שמיעה? אם רק תאמר לו משפט אחד בנחת וברגיעה, אבל שיהיה בשפתו, מיד הוא יתנצל, יבין, ויחפש לו חנות אחרת…אבל כרגע הוא לא שומע אותך.

ביאתו של יתרו לחיק היהדות מעלה את שאלת חז"ל מה שמועה שמע ובא, מביא רש"י במקום את דברי המדרש "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק", וכבר נשאלה השאלה והרי כתוב "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת", שמועת קריעת הים עברה באוזני העמים כולם, הכיצד אפשר לתלות התגיירותו ויחודו של יתרו בשמיעה שהייתה נחלת הכלל?

ניתן לומר שיש שתי סוגי 'שמיעות' , אחת בחינת "שמעו עמים ירגזון", והאחרת בחינת "וישמע יתרו", אמנם את שמע המאורעות הקורות את מצרים וישראל שמעו העמים כולם, אך האם שמיעה זו הייתה שמיעה של תכלית?! כאן אנו למדים כי אפילו  שיש לאדם אוזניים שומעות, הוא  עדיין לא יקרא 'אדם שומע', וזאת משום שאינו משתמש בכלי השמיעה שלו לפי מטרתו, לדוגמא –  נניח שתיקח חברה פלונית פרויקט להוציא את מכשיר הטלפון המשוכלל ביותר בעולם, יעבדו על מכשיר זה כל גאוני הטכנולוגיה, ובו יצרפו את כל השכלולים החדשים ביותר של הטלפונים המתקדמים ביותר בעולם, את הכל יקבצו למכשיר טלפון אחד, אך בעיה אחת יש למכשיר זה, כאשר הינך מחייג למספר טלפון אחר, לא תשמע אף אחד, וכמו"כ אותך לא ישמעו, חסר רק רכיב אחד קטן ביותר שגורם לזה שלא תוכל לשמוע ולדבר במכשיר זה, ובכן, האם למכשיר זה ניתן לקרא טלפון? וודאי שלא, צורתו, רכיביו ושכלוליו, אמנם עונים על כל הדרישות המיוחדות של מה שנקרא טלפון, אבל חסרה כאן מטרתו של המכשיר ודבר נקרא לפי מטרתו ולא לפי דברים החיצוניים שבו.
כאשר אדם שומע באוזניו, אך שמיעה זו אין לה אצלו שום משמעות, אוזניו שומעות, אך אין שמיעתו נקראת שמיעה לפי מטרתה, המשיל את הדבר הגה"צ ר' שלום שבדרון זצ"ל לאדם שעוצר את מכוניתו באמצע הכביש, ותור מכוניות ארוך ממתין לו אחריו, כולם צופרים וצופרים, אך אינו זז ממקומו, במקום זאת יוצא ממכוניתו ופונה לעברם, מה אתם צופרים הלא אני שומע?! האם ניתן לומר כי אדם זה שומע הוא?!
שמיעת העמים כולם הייתה אכן שמיעת אוזניהם, אך היא הייתה שמיעה שאין בה התעמקות והבנה, וכלפי זה נאמר שמעו עמים ירגזון, אבל ביחס למטרת השמועה הלא לא שמעו כלום, וכלפי זה דומה שמיעתם כאילו לא שמעו דבר,

לא כך יתרו שלא רק שמע קולות כשמוע עמים, אלא שמע שמיעה אמיתית שמיעה שיש לה תכלית, הוא שהיה כהן מדיין הגדול שבעובדי עבודה זרה הבין את המסר של המאורעות, הבין את כוונת המשמיע, וראיה לכך שהרי בסופו של דבר שמיעה זו גרמה לו שבא לחסות תחת כנפי השכינה, ועל כך נאמר "וישמע יתרו"שמע מה שלא שמעו שאר אומות.
ממחקרים שנעשו בארץ (לפני מספר שנים) בנושאים שונים בתחום החינוך, רמת ההישגים, המשמעת וכדומה, נמצא שבתחום המשמעת היו הנתונים חד משמעיים. החינוך הממלכתי נעדר משמעת, בעוד בחינוך המסורתי והשמרני רמת המשמעת גבוהה ביותר.

התוצאה עוררה כצפוי הדים רבים, והתעורר ויכוח על עצם הצורך במשמעת חיצונית. הושמעו דעות שונות, כגון הדעה  הבאה שכיוון שהמשמעת היא כפויה וחיצונית, השפעתה על התלמידים מעטה, אם בכלל.

היו בתי ספר שרמת המשמעת בהן הייתה נמוכה, בעוד הישגי התלמידים בלימודים היו גבוהים, הרי שאין בהכרח קשר בין המשמעת לידע ולהישגים.

המילה 'משמעת' – ששורשה הוא ש.מ.ע. – כוללת שני מובנים. האחד – שמיעת האוזן הפיזית, צלילים וקולות – האמצעי להכרת והבנת כל נושא שהוא. אך יש שמיעה אחרת, שהיא שמיעת הלב – הפנמת הדברים והחדרתם לליבו של השומע. וכך אומר להם משה לעם ישראל: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד". כוונתו לשמיעת הלב, וקליטת הדברים ברבדים הפנימיים של האדם.

וכן גם מקומה של המשמעת. יש והיא נועדה ישירות למטרה לחשל ולתרגל מצבי לחץ. לדוגמא, בצבא יש ביטוי שנקרא,  "משמעת מים", לפיה נאסר על החיילים במסעות ובאימונים לשתות, אלא רק באישור והוראת מפקדיהם. התפקיד והמטרה היו ישירים, להכשיר את החייל לעמוד במצבים בהם הוא עלול להיקלע לחסר במים, ולדעת להתגבר על הצמא הטבעי, ולהמשיך ולתפקד כלוחם. אך לעיתים נועדה המשמעת ליצור סמכות מפקד נכונה וחיובית, כגון: הצבעה, הקפדה על הלבוש, כומתה, נעליים מצוחצחות וכו'. או יש ואפילו נוצלה, לצערנו משמעת, כדי להתנשא ולשרת רצון שררה ושלטון של המפקדים הזוטרים, וזו כמובן עוררה מיד התנגדות ואי הסכמה. מובן שבאותו רגע שהוסרה הכפייה וניטלה הסמכות, הרי מיד חדלה המשמעת והופרה, למרות שמטרותיה היו נכונות: א. כדי שבבוא יום קרב יהיו ערוכים ומאומנים בצורה הטובה ביותר. ב. ליצור אווירה של מילוי פקודה והכנעה כלפי דרגות הפיקוד.

אך שתי צורות אלו גם יחד לא היו שמיעת הלב והפנמה אלא תרגול חיצוני גרידא, שאין לו קשר עם פנימיותו של החייל, והוא ראה בהן עול מיותר וחיפש לעקוף אותן.

גם במערכת החינוך ישנה משמעת ישירה – שמירת זמנים, הקשבה, הכנת שיעורים וידיעת החומר, ועקיפה – שתפקידה ליצור סמכות והערכה למורה ולמערכת, קימה, לבוש אחיד וכו'. אך בעידן הדמוקרטיה, כאשר המורה הוא חבר, למה לקום לפניו? ואם דעת תלמיד ומורה שווה, למה ליצור סמכותיות ריקה מתוכן בצורה מלאכותית? ומכאן, זלזול בחלקי המשמעת האחרים, קטן מאוד.

מאידך, כאשר משווים את המחנך (מורה, רב, הורים) לבורא עולם בחיוב לכבדם, אז הם "שווים" לבורא, כביכול, ועל כך נאמר "יהי מורא רבך כמורא שמים"! המשמעת והציות נשמעים טבעיים, והמתחנכים (ילדים, תלמידים וכו') רואים בו מודל לחיקוי והערצה.

ונסיים בסיפור שמעתי מאחד הרבנים החשובים העוסקים בנושאים אלו, שפעם שמע על ילד שהיה רגיל לגנוב חפצים מחבריו, ולא הועילו כל תוכחות הוריו ומוריו, הילד היה ונשאר גנב קטן, דבר שהדאיג רבות את ההורים, בצר להם פנו לרב לראות אם יש דרך להניאו ממעשיו ולחנכו שדבר זה חמור הוא, קרא הרב לילד הושיבו במשרד ושאלו בא ונגיד שאני הגנב ואתה אבא שלי ועכשיו צריך אתה להעיר לי על כך, מה היית אומר לי, הילד הסתכל על הרב בעניים חמורות סבר וקרא לעברו "איך אתה מסוגל לעשות דבר כזה?! אתה נורמלי? לגנוב?! זה ממש אסור, אני לא מבין אותך" אמר הרב להורים, אתם מבינים?! מה הילד יודע על האיסור לגנוב, הוא יודע רק שממש לא מבינים איך הוא מסוגל לגנוב, אבל מה לעשות הוא כן מסוגל, הוא באמת לא מבין שהוא לא נורמלי, הוא רק יודע שזה מבהיל את ההורים שלו והם ממש כועסים, אז בסדר, הוא ידאג שפעם הבאה כשיגנוב הם לא ידעו! מה חסר כאן כדי שסוף סוף הילד יקלוט שהמעשה הזה באמת מעשה פסול?! רק דבר אחד, שמיעה אמיתית , הילד הזה צריך, שמיעה שיש בה הבנה, ואחריות זו, היא אחריות המשמיע, אם אין משמיע אין שומע, ובתור משמיע צריך לברור את הדרך שבה השומע באמת ישמע, אם לא תצרח ותצעק יום ולילה על אותו ילד שאתה לא מבין איך הוא מסוגל לגנוב, אלא פשוט תמחיש ותסביר לו בנחת ובחכמה רבה כי שמיעה נקראת רק זו הנקלטת והמשפיעה, ובדרך כלל כאשר משמיעים שומעים.

ובפינת המולטימדיה 

חברת אורנג' – תראו מה קורה שלא שומעים טוב

בעקבות השורש ש.מ.ע שהוזכר הרבה פעמים בפרק זה נזכרתי בסרט שמע ה' קולי. הסרט מיוחד ומרגש ונוצר ע"י תלמידים בבית הספר אמי"ת קרית מלאכי – הסרט מתאר את סיפורו של אבנר, נער יתום המתגורר אצל משפחה אומנה ונמשך לעולם המוזיקה. הוריו המאמצים מסרבים להכיר בעולמו המוסיקלי ומעדיפים שישקיע בלימודים. המצב מסתבך כאשר אביו אוסר עליו לנגן ואבנר מרגיש שהוא עוד קושי בעולמה של המשפחה

 ועוד משהו מעניין ומרגש – אריאל הירשפלד אומן פסיפס חרש 

ולסיום 2 בדיחות

אדם: אלוקים, מה זה בשבילך מיליון שנה ?
אלוקים: שניה
אדם: וכמה זה אצלך מיליון דולר?
אלוקים: גרוש
אדם: אז תן לי מיליון דולר
אלוקים: רק שניה

אחד שאל את האדמור מקוצק מה ההבדל בין שלומפער שלוימאזל ונודניק הוא ענה שפעם אחת ישבו שלושתם בחתונה וכשהגישו מרק השלומפר שפך את המרק על השלוימזל ואז הנודניק שאל איזה מרק זה היה.

פרשת בא – בית ספר של ירח ובית ספר של שמש

כמה הודעות

א.      ברכות לעשרות המצטרפים החדשים. מקווה שתפיקו הרבה מהכתוב

ב.       נשאלתי ואני עונה. השתדלתי בפרויקט לענות על כל הצרכים של בעלי התפקידים בבית הספר לדוגמא מארז מעגל השנה מיועד לרכזים החברתיים והא מכיל עשרות סרטונים לפי מעגל השנה. מארז הרגשות מנסה לתת מענה ליועצות, מארז עולם הצחוק מנסה לתת מענה למנהלים המובילים עשרות ישיבות בשנה שברובם הם שגרתיות (וארוכות), האם יש משהו יותר חכם מאשר לראות פתאום סרטון מצחיק שגורם לשבירת השגרה הרגילה מארז חמשה חומשי תורה למחנכים ועוד ועוד.

ג.        שבוע טוב לכולם

והשבוע בתוכן הפרק

·         רעיון חינוכי – בית ספר של הירח

·         מתורתו של הרב קרליבך

·         נספח – מתורתו של הרב שרקי

·         קצת נעמי שמר

·         קצת אלון גל

·         מבחר סרטונים

·         לסיום בדיחה כשרה – חכמה יהודית

 

להמשיך לקרוא

פרשת וארא "מכות מצרים והקשר לפרויקט סרטונים לעבודה חינוכית"

מכות מצרים והקשר לפרויקט "סרטונים לעבודה חינוכית".

כמה הודעות חשובות

1.       ברכות לעשרות המצטרפים לרשימת התפוצה. המשיכו להפיץ הלאה וכך כולם יוכלו להתרשם ולהיעזר בעבודה החינוכית שלהם.

2.       אל תחששו להתייעץ איתי לגבי סרטונים בנושאים שונים.

3.      נשאלתי לאחרונה כמה פעמים על דיסק מספר 8 שמכיל בתוכו מצגות מרהיבות. מה התועלת בדיסק זה בעבודה עם תלמידים. והתשובה פשוטה. כתבה לי מורה למתמטיקה באחד מבתי הספר בארץ. "אתה יודע שכל שיעור שהתלמידים לומדים בצורה יפה הם יודעים שאני יראה להם משהו מעניין בסוף שהם עוד לא ראו מעולם. ואכן בסוף כל שיעור טוב אני מוציאה את הנייד שלי ומקרינה לתלמידים שהיו איתי ולמדו כמו שצריך מצגת מרהיבה מדיסק מספר 8. חינוכי או לא? התשובה אצלכם. אני מצרף בפינת המולטימדיה שלוש דוגמאות מעניינות מתוך דיסק מספר 8. מי שמעוניין שאשלח לו שוב את הקטלוג המלא המכיל פירוט על כל מה שיש בפרויקט מוזמן לשלוח לי מייל ולבקש.

4.      הפרויקט מגיע לעוד ועוד ציבורים ותודה לכם על העברת הפרקים הלאה

5.      לקראת התעודות וטו בשבט יישלח לכם פרק מיוחד בקרוב

 

להמשיך לקרוא

פרשת שמות "לקות למידה יתרון או חסרון"

שלום לכולם

אחד הפרקים האהובים עליי. מקווה שתהינו. ברכות לעשרות המצטרפים לרשימת התפוצה

והפעם בתוכן  פרשת שמות

  • רעיון חינוכי בנושא משה רבנו הילד הלקוי
  • פרושים שונים לביטוי המקראי "כבד פה וכבד לשון"
  • מתורתו של הרב קרליבך
  • סרט נוגע ללב על לקות למידה
  • סרטון מצחיק על יחס הורים ללקות למידה
  • שיר נוגע ללב על דחייה חברתית
  • פרסומת מצחיקה שקשורה ללקויות למידה

להמשיך לקרוא