פרשת 'שלח – לך'  – לחץ חברתי

והפעם בתוכן  – 

·         רעיון חינוכי "לחץ חברתי" בפרשה

·         מתורתו של רש"י

·         מתורתו של ילקוט לקח טוב

·         הסיפור על יוסי

·         הסיפור "האשכנזי שלנו"

·         סרטונים בנושא

·         סרטונים בנושא החופש הגדול

·         לסיום שתי בדיחות כשרות למהדרין

 (כא) ויעלו ויתרו את הארץ ממדבר צן עד רחב לבא חמת: (כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים: (כג) ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים: (כד) למקום ההוא קרא נחל אשכול על אדות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל: (כה) וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום:

אומר רשי בפרושו על התורה "ויבא עד חברון" – כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם…

בפרשת השבוע יש לנו תיאור מאלף של לחץ סביבתי. אנו רואים  איך אנשים משנים את דעתם מן הקצה אל הקצה, ללא מחשבה מוקדמת.  האדם הבודד הולך ונסחף בדרך כלל אחר ההמון. אך התורה מדריכה אותנו לחשיבה עצמית ואחריות אישית. התורה כדרכה עושה זאת על ידי דוגמאות בסיפורי אבות האומה. ישנם מקרים רבים של יחיד העומד מל רבים, מול סביבתו – ואף מצליח. נח מול דור המבול, אברהם בעולם האלילי, ואף בפרשתנו כלב ויהושע יוצאים ומעיזים פניהם כנגד עשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה. אולם, לצערנו ישנם גם דוגמאות הפוכות, בהם היחיד נגרר אחרי הכלל  כגון: לוט שנגרר אחרי אנשי סדום,  בני ישראל שנגררו אחרי המרגלים וכבר רצו לרגום את משה ואהרון באבנים, אנשים משבט ראובן שנגררו אחר קורח ועדתו. ועוד דוגמאות רבות.

תכונה  זו של עמידה מול לחץ חברתי אינה קלה כלל וכלל. אנשים כאלה הם אנשים מיוחדים וכמו שנאמר על יהושע: "איש אשר רוח בו". אנו מתפללים ומבקשים כל יום מהקב"ה שלא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.  עלינו מוטלת החובה מחד להתחבר אל אנשים בעלי מידות ותכונות טובות, ומאידך אם חס ושלום ישנה התארגנות למעשים שלילים – לא להיגרר אחר הכלל ולעמוד בפרץ.

ההליכה במדבר וההתארגנות סביבה מביאה את העם להתגבש מבחינה חברתית. הגיבוש חשוב מאוד לתחושת השייכות של כל אחד מבני העם, לעבודת צוות ולמימוש מטרות משותפות. אך כשהמרגלים חוזרים ממסעם בארץ-ישראל הם ממרידים את העם נגד העלייה לארץ, ומטילים פחד מפני העמים היושבים בה. יהושע וכלב יוצאים נגד התגבשות שלילית זו ומעזים להביע את דעתם כנגד הלחץ החברתי למרוד. כאשר כולם מגובשים סביב רעיון אחד, קשה מאוד להביע דעה שונה. אז איך עושים זאת? כלב מכין את עצמו מבעוד מועד להתמודדות מול לחץ חברתי: הוא מתפלל בקברי אבות ומחזק את רוחו.

יהושע נבחר כ"איִשׁ אשֲׁרֶ רוּח בּוֹ" [כ"ז, י"ח] – מכאן שצריך גבורה מיוחדת כדי להתגבר על לחץ חברתי

אחד הגורמים היותר משפיעים על האדם זו החברה. החברה מעצבת לו דפוסי-חשיבה, בונה לו סולם ערכים, ובעצם, מבלי שישים לב, היא מנהלת לו את החיים. מה המקצוע שכדאי לבחור, איזו מכונית לרכוש, עם איזה ביגוד ללכת, מה תהיה התעסוקה בשעות שמחוץ לעבודה. אפילו ילדים קטנים, שמטבעם פחות מודעים למה שיאמרו ומה שיגידו, בוחרים את המילוי לכריך לפי טעמם של חבריהם. בכל צעד בחיים נשקלת דעת הידידים והמכרים, גם כי חשובה ההערכה שלהם וגם כי הדעה האישית משתכנעת שכך אכן נאה ומשתלם.  מעטים היום האנשים שלא נותנים לעצמם להיות מושפעים מהסביבה. יבדוק כל אחד כמה מבין האנשים שהוא מכיר, שומרים על עקרונות ומחוסנים בדעתם מפני לחצים חברתיים. שלא לדבר על אנשים שמהינים לצאת חוצץ נגד מה שמקובל, רק מכוחו של ביטחון פנימי בצדקת הרעיון – אלה הם בבחינת בל ייראה ובל יימצא. כדי לשחות נגד הזרם יש צורך בהרבה אומץ-לב, הרבה תעוזה, והמצרכים האלה נדירים מאוד מאז ומתמיד, קל וחומר בחברה הנהנתנית של ימינו.

כאשר מתבוננים מבעד לראי המציאות הזו בקורות פרשת-השבוע, מתפעמים שבעתיים לנוכח צעדם האמיץ של יהושע בן-נון וכלב בן יפונה. שניים מתוך תריסר המרגלים שנשלחו על-ידי משה-רבינו לתור את ארץ-ישראל, ולא רק שלא היו שותפים לקשר הבוגדני של חבריהם לדבר סרה על הארץ – הם אף יצאו חוצץ נגדם. כאשר חזרו מהשליחות וכל חבריהם הסיתו את העם נגד העלייה לארץ, ולמרבה הצער הצליחו – עמדו יהושע וכלב מנגד ובדברים חוצבי להבות ניסו להשיב את אמון העם למשה.

שוו בנפשכם באיזה לחץ הם עמדו: שני אנשים בודדים מול ים של רבבות אנשים משוסים ונרגנים. נרגנים עד כדי כך, שאך שמעו ההמונים כי אלה חושבים אחרת מהם, מיד הטיחו לעברם מטר אבנים! מכל מקום, לא החשו יהושע וכלב  ולא נכנעו ללחץ החברתי. ביטחונם הפנימי בצדקת דרכם היה עצום ומאומה לא שינה את דעתם היצוקה.

מאין באמת הם שאבו כוחות כה איתנים? – מאמונתם הבלתי-מסויגת במשה-רבינו, נביא-השם. רק אמונה מסוגלת לפתח תעצומות-נפש אדירות כמו אלה שניחנו בהם השניים, והיא זו שנתנה להם את הכוחות לשחות בדד נגד הזרם.

מי אפוא נקרא באמת בן-חורין בדעותיו – זה שהולך בדרכם של יהושע וכלב, נשמע לצו מצפונו האישי וחי על-פיו, או זה שנכנע לצווי האופנה שמכתיבה החברה? ברור שהראשון הוא המשוחרר ולא השני. רק אנשים מהסוג הראשון יכולים לומר כי דעתם אכן שייכת להם. לאנשים מהסוג השני אין בעצם דעה אישית. זו דעת החברה שהשתלטה עליהם ושללה מהם את חירות החשיבה וההתנהגות.

יהודי שרוצה לטעום חירות אמיתית – שיגלה ויעצים את מאגר האמונה הטבעי שבנשמתו. אמונה בקדוש-ברוך-הוא, ובנביאיו שבכל דור ודור. האמונה היא המצפון האישי האמיתי של כל יהודי, וכמו אצל יהושע וכלב, איתנותה היא האמצעי הבלעדי שמבטיח הינתקות מהתלותיות החברתית ועמידה בפני לחצים.

ילקוט לקח טוב מוסיף לנו נדבך נוסף על הפרשה. שתי דרכים בעבודת ה' עומדות בפני אדם הרוצה לחסן עצמו מפני השפעה שלילית מבני אדם מקולקלים בדעותיהם. הדרך האחת היא לצאת למלחמה גלויה כנגד פורקי העול ולמחות בהם על דעותיהם הכוזבות, הדרך השניה הפוכה מזאת – לפיה יש ככל האפשר מלריב, ואפילו לעשות עצמו כלפי חוץ כאילו הוא מסכים עמהם, ועל ידי כך שיחשבוהו לתמים דעים אתם יעזבוהו לנפשו ולא ישפיעו עליו. כמובן שלכל אחת מדרכים אלו יתרון וחסרון. משה רבנו הכיר את כוחות הנפש של יהושע וכלב. משה ידע שכוחו של יהושע גדול באופן הראשון, על כן ראה צורך לברכו "ה יושיעך מעצת מרגלים" – שהיינו שלא יתייצבו כולם כנגדו ויזיקו לו, לעומותו היה כוחו של כלב נוטה לדך השניה ולכן גם לא היה זקוק לברכה זו. כאשר הגיעו המרגלים לחברון וראו שם את הענקים, נפל פחדם עליהם- מיד החליטו להוציא דיבת הארץ רעה. כיון שראה זאת כלב החליט על פי דרכו לעשות עצמו כאילו הוא מסכים איתם כדי שכאשר יחזרו אל העם יוכל לסכל את עצת המרגלים, יחד עם זאת התעורר בלבו חשש שמא תהיה שתיקתו הממושכת לו לרועץ ובמשך הזמן יושפע מהם ולכן הלך לבדו להשתטח על קברי אבות כדי שזכותם תעמוד לו בנסיונו הקשה.

אם ישאל השואל דרכו של מי נכונה יותר ימצא תשובה לשאלתו בדברי התוספתא האומרת שפעמים הקדימה התורה את יהושע לכלב ולפעמים כלב ליהושע ללמדך ששניהם שקולים בדרכיהם. שתי הדרכים ישרות הן לפני ה'.

גם במישור החינוכי אנו נתקלים בתופעת הלחץ החברתי.

לחץ חברתי הוא שינוי בהתנהגות של הפרט כתוצאה מהקונפליקט בין רצונו לנהוג ככל העולה על רוחו לבין הדחף להתאים עצמו לחברה שסביבו. זהו מצב בו מופעלת השפעה מסוימת על בן אדם מצד האנשים הסובבים אותו. כתוצאה אותו אדם עלול "להכנע" ולבצע פעולות מסוימות, על אף שאינן תואמות את הרגליו, העדפותיו או מצפונו. לדוגמה, רבים רואים בלחץ חברתי אחת הסיבות המרכזיות לעישון. לפי גישה זו, אדם "נגרר" לעישון עקב רצון להשתלב בחברה בה זו הנורמה, למרות שבתנאים אחרים לא היה מעשן.לחץ חברתי הוא לאו דווקא שלילי, לדוגמה: אדם יכול לנסות ולהצטיין בלימודיו עקב לחץ הסובבים אותו שיהיה כך.לחצים קבוצתיים יכולים להזיק לקבוצה באותה מידה שהם יכולים להועיל לה. הם יכולים ליצור אצל החברים אי נוחות ולצמצם את היצירתיות והמחשבות שלהם. לעומת זאת, קיים גם לחץ קבוצתי הנקרא לחץ נייטרלי. מה שהופך אותו לחיובי או לשלילי הוא המטרות והערכים שלמענם הוא מופעל. מקובל להשתמש בלחץ חברתי כדי להשפיע על אנשים לנהוג בדרך חיובית, לדוגמה: להפעיל קבוצות שמטרתן להפסיק לעשן או להיגמל ממשקאות חריפים. קבוצות כאלו מאורגנות על סמך מחקרים חברתיים שהוכיחו כי קל יותר להשפיע על אדם הנמצא בתוך קבוצה, מאשר לפנות אליו ביחידות. אנשים מצטרפים לקבוצות כאלו מרצונם החופשי. הנה לפניכם שתי דוגמאות לתופעת הלחץ החברתי:

דוגמא ראשונה

בכיתה של יוסי רבים התלמידים המעתיקים בבחינות. זה הפך כמעט לנורמה של התנהגות. התלמידים הבודדים, ביניהם יוסי, אשר אינם מעתיקים, נחשבים ל"פריירים". כל הניסיונות של יוסי לשכנע את חבריו להפסיק להעתיק, לא הועילו. יחסם אליו הפך להיות כמעט עוין. הם לעגו לו, כינו אותו בשמות גנאי שונים, הפסיקו להזמין אותו לבלות ביחד. יוסי הרגיש מבודד, זר, לא שייך, כמעט מנודה. לאחר התלבטויות החל גם הוא להעתיק בבחינות מתוך תקווה שכך יהיה מקובל בין חבריו לכיתה

דוגמא שניה  הסיפור "האשכנזי שלנו" מאת יחזקאל רחמים 

הקדמה  – הסיפור "האשכנזי שלנו" עוסק בדילמה המתרחשת בתוך קבוצת ילדים, בני כיתות ד' וה', בפנימייה בה רוב לילדים מזרחים. בין הילדים יש ילד חריג, ילד חדש בפנימייה שהגיע מסיבות אישיות קשות, שאינן ברורות מעבר לרמה של שמועות – האשכנזי שלנו. אחד מילדי הקבוצה מתנכל לאשכנזי שלנו ומאשים אותו בשבירת הטלוויזיה במעון. הוא מנסה לאלץ אותו להודות בעבירה שלא ביצע. חבורת ילדים, שחוזרת מבית הספר לפנימייה, נתקלת בסיטואציה האלימה וחייבת לנקוט עמדה כלפיה.

הסיפור ממחיש היטב את בעיית הלחץ החברתי ומראה כיצד בני-אדם נוטים לפעול על-פי הציפייה החברתית מהם, גם כאשר מדובר בהתנהגות שלילית ופסולה.

"בואו-מהר, בואו-מהר, מנשה מרביץ ל'אשכנזי", קרא אלינו יוסי, הילד הכי פלצפן בקבוצה, בדיוק כשחזרנו מהבית ספר לפנימייה. "נו רוצו כבר, מנשה הורג ת'אשכנזי במכות!"

כמו בכל יום היינו עסוקים בלנחש מה יש לאכול לארוחת צהריים לפי הריח שהגיע דרך החלונות הגבוהים במטבח של פלורה. בפעם הזאת זה לא היה קשה במיוחד. דבר ראשון היה כרוב מבושל, את זה ידענו כבר מרחוק, ואם ככה אז בטוח היה גם פירה. דורון ניחש שיש נקניקיות וכולם הסכימו אתו בלי בעיות, אני הימרתי שיש קציצות בשר טחון עם הרוטב האדום הטעים הזה. איך ששמענו שמנשה מכה ת'אשכנזי הפסקנו עם ההימורים ורצנו כולנו בכיוון הדשא, אל מתחת לעצי אורן הענקיים.

"סתום ת'פה, יא-אשכנזי!" מנשה קילל ובעט. האשכנזי כבר היה שכוב על הדשא וניסה להגן בשתי הידיים שלו על הפנים ועל הראש. הוא היה רזה וחיוור, האשכנזי שלנו, ציפלון כזה עם רגליים דקות, שדורון מהתחלה התחיל לקרוא להם גפרורים וכולנו המשכנו אחריו.

 

האשכנזי שלנו היה האשכנזי היחיד בכל קבוצת עופר, הקבוצה של כיתות ד' וה', ולפי מה שאנחנו יודעים הוא גם היה האשכנזי היחיד בכל הפנימייה. בכיתה ו' היה עוד אחד, אבל הוא תמיד התעקש שהוא לא אשכנזי כי אמא שלו בכלל בולגרייה, וחוץ מזה הוא היה השוער הכי טוב בפנימייה ככה שנמאס לילדים להתווכח אתו על זה. האשכנזי שלנו היה הילד הכי חדש בקבוצת עופר. הוא הגיע לפנימייה שלנו בגלל מה שקרה בין אבא שלו לאמא שלו. אומרים שאפילו היה כתוב על זה בעיתונים. האמת היא שהוא היה בין הגדולים בקבוצה, אבל בכלל לא הרגישו את זה עליו בגלל שהוא היה חלשלוש כזה ובקושי דיבר. כנראה שלפני שהוא בא לפנימייה הוא היה סתם עוד ילד אשכנזי רגיל.

"תראה לו מה זה, שילמד!" צעק דורון כשהתקרבנו אל השניים וכולם התחילו לשיר כמו איזה מקהלה מאחוריו את שיר המכות הידוע. "לא ראינו דם! לא ראינו דם! לא ראינו דם!"

עוד תוך כדי ריצה יוסי סיפר שהאשכנזי לא מוכן להודות שהוא שבר ת'טלוויזיה במועדון, ושמנשה אומר שבגללו המדריכים מתכוונים להאשים אותו. בגלל הטלוויזיה השבורה כל הקבוצה היתה בעונש של כיבוי אורות מוקדם בשעה שלמה, כבר שלושה ימים. עופר המדריך אמר שנישאר בעונש עד שמישהו יבוא ויודה שהוא שבר ת'טלוויזיה. בקבוצה רצות כל מיני שמועות, יש כאלה שיודעים מי שבר, אבל בינתיים אף אחד לא בא להודות, והבנות לא מפסיקות להתבכיין שהעונש לא צודק, כי בטוח מי ששבר היה אחד הבנים, אז למה כולם צריכים להיענש ולסבול.

כבר הקפנו את מנשה ואת האשכנזי בחצי עיגול ומנשה הפסיק לרגע עם הבעיטות שלו, כאילו הוא רצה לראות קודם מה כולם חושבים על ההחלטה שלו לכסח לאשכנזי ת'צורה עד שהוא יסכים להודות. גם האשכנזי עצר להסתכל, אבל על כל מקרה השאיר יד אחת למעלה בשביל להגן על הפנים.

"למה שברת ת'טלוויזיה?" צעק דורון על האשכנזי.

"תענה לנו", מנשה הכין ת'רגל לבעיטת וולה, "למה שברת ת'טלוויזיה? הא?"

"זה לא אני שברתי," האשכנזי אמר וספג בעיטה, חלשה האמת.

"שתוק יא-אשכנזי!" קובי התערב וישר אחרי זה חייך ת'חיוך המטומטם שלו.

"איך אתה יודע שזה הוא שבר?" שאלתי את מנשה וראיתי איך האשכנזי מסתכל עלי פתאום.

"הוא כל הזמן יוצא בלילה מהחדר, אחרי הכיבוי אורות, החולה נפש הזה", דורון אמר, כאילו שזאת הוכחה שהאשכנזי שבר ת'טלוויזיה, כאילו שילדים אחרים לא בורחים מהחדרים אחרי הכיבוי אורות.

"אני עד!" התערב קובי וחייך עוד פעם ת'חיוך שלו.

"אתה", הצביע עלי דורון, "נהיית אוהב אשכנזים רק בגלל הממתקים שסבתא שלו מביאה לו כל הזמן".

קבוע, כל יום רביעי אחרי הצהריים ולפני הסרט, סבתא של האשכנזי מגיעה לביקור. היא באה במונית שמביאה רק אותה, יושבת עם האשכנזי הקטן שלה איזה עשרים דקות על הספסל ליד החדר אוכל ונותנת לו שקית עם ממתקים, וגם כסף. בסוף הוא מלווה אותה בחזרה למונית, שמחכה כל הזמן הזה רק לה ועומד להסתכל עד אחרי שהמונית כבר נעלמת. אף פעם לא ראינו ת'הורים של האשכנזי, וגם אף אחד לא מסכים לספר לנו מה בדיוק קרה אתם. מאיר אומר שהוא שמע פעם ת'מדריכים מדברים על זה שאבא של האשכנזי הרג את אמא שלו ועכשיו הוא בבית סוהר, אבל יוסי סיפר שגם הוא שמע דיבורים על זה שיום אחד אבא של האשכנזי לקח את כל הכסף שלהם וברח אתו לחוץ לארץ, ואמא שלו, שנסעה לחפש את אבא של האשכנזי, שמה אותו בינתיים אצל סבתא שלו, עד שהיא תחזור, יחד עם כל הכסף שלהם.

"אתה יודע שאני בכלל לא אוהב ממתקים", אמרתי לדורון, "וחוץ מזה, הוא מכבד גם אותך מהממתקים שלו, אפילו בלי שתהיה חבר שלו". "תנשק לי ת'נעליים, עכשיו!" ציווה מנשה על האשכנזי ונעמד דום כמעט צמוד לפנים שלו. כולם עמדו וחיכו להסתכל מה יהיה.

"שלא תעיז לנשק לו ת'נעליים, אתה שומע, שלא תעיז!" איימתי על האשכנזי וראיתי איך דורון סוגר אגרופים. "מנשה", אמרתי, "שנינו יודעים טוב מאוד שלא הוא שבר ת'טלוויזיה, נכון? אז רד ממנו כבר".

"מה יש לך אתה?" התעצבן עלי מנשה. "מה אכפת לך מסתם אשכנזי, הא?" ניסה דורון להתגרות בי, ולמרות שנשבעתי באלוהים שאני יתאפק בפעם הבאה, כבר הייתי מוכן ללכת אתו מכות עוד פעם.

"אז מה אם הוא אשכנזי?" אמרתי והרגשתי שאני כבר לא לבד, כי ראיתי בעיניים של יוסי שהוא קצת עבר לצד שלי. "אם הוא אשכנזי אז זה אומר שהוא חייב להיות הפראייר שלך?" המשכתי, "איך היית מרגיש אם אתה היית אשכנזי, הא?"

"אני בשום מקרה לא הייתי מוכן להיות אשכנזי", השוויץ דורון. הוא שם את שני האגרופים שלו על המותניים והסתובב אלי. "אבל אתה בטוח היית מוכן!" באלוהים שניסיתי לשמור על הברקסים אבל תוך שנייה היינו, אני ודורון, על הדשא.

האשכנזי קם להסתכל עם כל הילדים האחרים, אל איך שאני ודורון הופכים אחד את השני ומנסים להדביק אגרופים לפנים, וכולם התחילו לקרוא: "לא ראינו דם! לא ראינו דם! לא ראינו דם!"

"עופר המדריך מגיע, עופר בא!" הזהיר יוסי את כולם ואני ודורון שחררנו רק קצת אחד את השני.

"מה זה צריך להיות פה? זה עוד פעם שניכם?" עופר צעק, "אתה ואתה", הוא הצביע עלי ועל דורון, "עד ארוחת ערב או שאתם באים אלי להודיע לי שהשלמתם אחת ולתמיד, או שאתם לא יוצאים לטיול קבוצתי בשבת, הבנתם?"

נענענו בראשים בלי לענות ושלחנו אחד לשני מבטים של רצח בעיניים.

"למה אתם מחכים?" עופר אמר, בפעם הזאת לכולם, "קדימה, לכו לאכול".

בסוף היה נקניקיות. לא יודע למה הימרתי שיש קציצות בשר טחון עם הרוטב האדום הטעים הזה, אולי בגלל הריח של העגבניות שפלורה מוסיפה לפעמים לכרוב, ואולי זה סתם בגלל שאני שונא נקניקיות. נתתי נקניקייה אחת ליוסי שישב אתי בשולחן, ת'נקניקייה השנייה נתתי לאשכנזי, שמת על נקניקיות. כל הארוחה דורון המשיך לשלוח מבטים מתגרים והייתי מת לקום ולהרוג אותו, אבל המשכתי לשמור על הברקסים. כבר נמאס לא לצאת לטיול קבוצתי בגללו.

כמעט בסוף הארוחה אמר האשכנזי בשקט: "הלוואי שלא הייתי אשכנזי".

"אל תהיה כזה חמור", אמרתי לו, "חכה עוד חודש-חודשיים, אתה תהיה כמו כולם כאן, אתה תראה".

והפעם בפינת המולטימדיה

1.       אל תיגרר – על דילמה של ילדה בעניין לחץ חברתי – 

2.       לחץ חברתי בנושא סמים – לחטיבה העליונה ולצוותי מורים – 

3.       התמודדויות עם לחץ חברתי (ללא תרגום) – 

4.       התמודדויות עם לחץ חברתי ב' (ללא תרגום) – 

5.       סרטון מצחיק אלכוהול ולחת חברתי – 

6.       לחץ חברתי בנהיגה – לחץ כאן

7.       לחץ חברתי – (חביב במיוחד) – לחץ כאן

8.       לחץ חברתי במעלית – לחץ כאן

9.      וגם זה סוג של לחץ חברתי –  מצחיק מאוד – לחץ כאן

 

ולסיום שתי בדיחות כשרות

בדיחה ראשונה

איך קוראים לחסיד תינוק?

חסיד גור.

בדיחה שניה

אשה באה לרבי עם בעיה.

שואל אותה הרבי: "כן גברתי, מה הבעיה?"

עונה האשה: "בישלתי סיר מרק בשר ובהיסח הדעת נפלה למרק חתיכת חמאה. האם המרק כשר?"

שואל הרבי: "כמה מרק בשר היה בסיר?"

עונה האשה: "סיר מלא".

שואל הרבי: "כמה חמאה נפלה למרק?"

עונה האשה: "חתיכה קטנטנה".

אומר הרבי: "אין בעיה, זה 'בטל בשישים' והמרק כשר".

אחרי חודש מגיעה האשה שוב לרבי.

שואל הרבי: "מה עכשיו הבעיה?"

עונה האשה: "אין בעיה, הכל בסדר! רק רציתי לספר לך שמאז שאני מוסיפה למרק את ה-'בטל בשישים' המרק יוצא הרבה יותר טעים".