פרק 411 – פרשת קרח "אוי לרשע ואוי לשכנו"

שלום שוב

והשבוע בתוכן:

·         רעיון חינוכי אור לרשע ואוי לשכנו

·         מתורתו של אביעד הכהן

·         מתורתו של הרב אורנשטיין

·         משל האריה והכבשה

·         סרטונים בנושא חברות

·         ולסיום בדיחה כשרה

 

לחץ חברתי- המשך, אוי לרשע ואוי לשכנו

אומר המדרש "כיצד הם שרויים? הלווים יחנו סביב למשכן קדמה [=מזרחה] שומרים משמרת המקדש, וסמוכים להם יהודה ויששכר וזבולון מכאן אמרו אשרי לצדיק ואשרי לשכניו אלו שלשת השבטים שהיו סמוכים למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה. יהודה – שנאמר (דברים, מח) "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים" ביששכר כתיב (ד"ה א יב) – "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם" והיו מסמיכין הלכה על פיהם, ומזבולן – "מושכים בשבט סופר" (שופטים ה) סופר – על שהיו שכיניו, כלם נעשו בני תורה. ומן הדרום בני קהת וסמוכין להם ראובן ושמעון וגד מכאן אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו אלו שלשת השבטים שהיו שכנים לקרח ועדתו בדרום אבדו עמו במחלקותו. שנאמר (במדבר טז) "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל אשר להם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש". (מדרש תנחומא, פרשת במדבר, סימן יב)

עניין מחלוקתם של קרח ועדתו נתפרש בתורה . אף על פי כן, ראה רש"י לפתוח את פירושו לפרשת קרח באמרו: "פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא" .

דר' אביעד הכהן מסכם לנו יפה את הנאמר על החטא שביצע קורח וכך כתב: דומה שכל מי שעסק בפרשה זו התמקד בקרח, האיש שליכד סביבו את החולקים, וביקשו להתחקות אחר המניעים שהביאוהו למחלוקת שגרמה לאבדנו, שהרי כל מי שמעיין בסיפור נמצא תמה: "קרח, שפיקח היה, מה ראה לשטות הזה?!" . תוך כדי חיפוש אחר השורשים למחלוקתו של קרח, הרבו על קרח חטאים כרימון; זה אומר בכה וזה אומר בכה . היה מי שאמר עליו שנתן עינו במה שאינו ראוי לו , ויש מי שאמר שקינא באהרן על הכבוד שזכה לו , פירוש הקרוב לפשט הכתובים. אך היו מי שהרחיקו לכת באמרם שהכחיש את בריאת העולם  או שחלק על השבת . נמצא גם מי שייחס לו פרישה למינות וכפירה במצוותיו של הקדוש ברוך הוא , ויש מי שאמר: "באותה שעה אמר קרח: אין תורה מן השמים, ואין משה נביא, ולא אהרן כהן גדול" . גם על הטקטיקה שנקט קרח הרבו לדון: היה מי שייחס לו את פיתוים של השבטים , ויש מי שאמר עליו ש"התחיל לומר להם דברי ליצנות" . מכאן קצרה הדרך לסיפור המפורסם כל כך : קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו: חייבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?! בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו: חייב במזוזה. אמר לו: כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטווית עליהן, ומלבך אתה בודאן…

אני רוצה להציע כיוון אחר שראיתי במפרשים. ידוע שקרח גייס ראשי סנהדראות ואנשים חשובים למחלוקת זו. ונשאלת השאלה, בשביל מה היה קרח זקוק לכך? הלא עמדתו הייתה מבוססת ומוצלחת, מטועני הארון היה, וכן היה מחונן בעושר רב, כפי ששגור בפי העם: "עשיר כקרח", ואם כן מה הניע אותו להיכנס לריב זה? הלא ברור שכל דבר יש לו סיבה ורקע, ובין לילה אין אדם נהפך לאיש ריב ומדון? מסבירים חז"ל ואומרים, שהרקע לכך הוא, החברה הבלתי מתאימה שאליה נקלע קרח.

כידוע היה מתגורר במדבר בשכנותו של שבט ראובן, שהצטיין בריבוי מחלוקת וסכסוכים, פלגנות ודברי ריבות. ידוע שאפילו בעת מלחמת סיסרא לא מצא ראובן זמן להשתתף ולבוא לעזרת העם, ודבורה הנביאה התלוננה ואמרה: "למה ישבת בין המשפתים"? זכית לקבל שטח רחב ידיים החולש על כל הסביבה, ובשביל מה, כדי לשמוע שריקת עדרים? והיא מוסיפה: "לפלגות ראובן גדולים חקרי לב" (שופטים ה' ט"ז, י"ז).

דבר זה נובע מכך שהפלגנות מעסיקה את ראובן יתר על המידה. אצל ראובן היה הרקע לכך, הרגשת קיפוח והפליה, נוסף על שטות ממש. יעקב אביו כבר קרא לו "בכור שוטה", כי בשעה שהציע ליעקב שישלח את בנימין למצרים אמר: "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך" וגו' (בראשית מ' ב' ל"ז) אמר לו: "בכור שוטה", בניך הם, לא בני הם? אבל קרח שפקח היה, מה ראה לשטות זו? ברם, זה בא ללמדנו, עד כמה חברה מפוקפקת עשויה לקלקל את האדם הטוב ביותר, אפילו את קרח בן יצהר בן קהת. ובכדי שהדבר לא יראה כמקרה בודד, מביא המדרש גם דוגמה חיובית מיששכר וזבולון, שני השבטים שהיו בני תורה, כמו שנאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים"; ואפילו שבט זבולון, שהיו סוחרים- "לחוף ימים ישכון"- ובדרך כלל אין לסוחרים פנאי לעסוק בחכמה, בתורה ובמדע, עם כל זה הגיע שבט זבולון לרמה של סופרים, כפי שאומרת דבורה הנביאה: "ומזבולון מושכי בעט סופר". ולמעשה פלא הוא להגיע למעמד מכובד כזה. והסיבה לכך, אומרים חז"ל, היא שכנותם של משה ואהרון. היות והיו שכנים לתורה נעשו כולם בני תורה, בחינת: טוב לצדיק, טוב לשכנו, אשרי לצדיק אשרי ואשרי לשכנו. עד כדי כך גדולה השפעת החברה על האדם בכלל ועל נפש הילד בפרט. משום כך צריכים להחדיר את הרעיון של התחברות עם טובים, כדי לעצב על ידי כך את נפש ועתיד האדם. חז"ל אמרו: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע", והפתגם העממי אומר: ברצונך לדעת מי אני? הכר נא את חברי ותדע מי אני.

ובכדי להגיע לחברה טובה, צריך אדם להיות בראשונה ראוי ומתאים לכך. שיהיה אדם טוב ונוח לבריות, כי אז יש סיכויים להתחבר עם טובים.

ולסיכום סיפור שקראתי בעלון שלום לעם…האריה, מלך החיות, הזקין וחלה אנושות, לא היה עוד בכוחו לצאת ולטרוף. כבר שלושה ימים שהוא לא אכל כלום, והרעב החל להציק לו. הוא ניסה להשיג על דרך אחרת להשיג אוכל וזחל החוצה, אל פתח המאורה. מרחוק הוא מבחין באנטילופה גדולה ובשרנית שמתקרבת. בשאגה גדולה מזמין האריה את האנטילופה לבקר אצלו במאורה. האנטילופה מתפתה לחיוכו המלאכותי של האריה שביקש בנימוס: 'אולי תוכלי להריח את הפה שלי ולספר לי מה הריח שעולה ממנו, אני מרגיש ממש על הפנים!'

האנטילופה מתקרבת, קצת בחשש, קצת בהיסוס, אבל כבר ממרחק של מטר היא יכולה להריח את הסרחון שעולה מפיו של המלך שלא אכל שלושה ימים. 'מסריח ביותר, אדוני המלך!' היא מכריזה בהחלטיות. דינה נגזר למוות באשמת חוצפה. והמלך שקרע אותה לגזרים, היה גם שבע, וגם מרוצה ממשפט הצדק שעשה. אבל הוא עדיין הרגיש קצת רעב, וחיפש את ההזדמנות הבאה לעשות משפט צדק. השועל שעמד בצד והתבונן בביצוע גזר הדין של האנטילופה נקרא למאורה. גם הוא התבקש למסור חוות דעת על הריח. השועל שלא רצה ליפול במלכודת שבה נפלה האנטילופה, הסתיר את תחושת הגועל, וכששפתותיו נוטפות חנופה אמר: 'ריח גן עדן, אדוני המלך, הרבה זמן כבר לא הרחתי ריח כה נפלא!'. גם דינו נחרץ למוות באשמת חנופה.

האריה שביקש לקנח בבשר רך וטעים, שאג לכיוונה של כבשה צעירה שרעתה לא הרחק משם, הוא ניסה להפיל אותה במלכודת שבה נפלו גדולים ממנה, וביקש את חוות דעתה על הריח.

אבל הכבשה רק נענעה בראשה בהתנצלות: 'מצטערת מאוד אדוני המלך, אבל האף שלי סתום, אני לא יכולה להריח!'

כשפורצת מריבה, בכיתה או בין אחים, או סתם כך בשכונה, בדרך כלל מהר מאוד האווירה נעשית לוהטת. לכל צד יש עדים ובעלי ברית, תומכים גלויים ותומכים נסתרים, כולם בוחשים בקדירה וכולם הופכים לצד במריבה. בסופו של דבר אף אחד לא יוצא נקי, כולם מלאים באנרגיות שליליות, כולם נדבקים במחלה שבה לקו קורח וחבריו, מחלת ה'מחלוקת'.

מחלוקת כמוה כאש, שורפת ואוכלת כל חלקה טובה, גם אנשים תמימים נסחפים אליה ונכווים.

בפרשת השבוע מסופר על קורח, איש בן שבט לוי שערער על מנהיגותו של משה, מתוך מבט קצר וצר עין חמד קורח את המנהיגות והשררה ויצא למריבה. אנשים רבים נסחפו אחריו בלי שתהיה להם שום תועלת. וכשקורח בא על עונשו, הם כולם היו שם, כל מי שהשתתף במחלוקת הקשה נפגע ונענש.

בברכותיו של יעקב אבינו לבניו לפני מותו הוא צופה את העתיד להתרחש אצל צאצאיו בני שבט לוי, כאשר קורח יקום ויערער על מנהיגותו של משה, ויצית את אש המחלוקת במחנה. יעקב, כבר אז, שנים לפני כן, מתחנן ומבקש שלא להיות שותף באותה מחלוקת, אפילו לא בהזכרת שמו, הוא מבקש להיות רחוק מכל מה שקשור בריב ומדון. ואכן מייחוסו של קרח בפרשה נעדר שמו של  סב יעקב שביקש שלא להצטרף לחגיגה הנוראה. כי ממחלוקת וממריבה צריך לברוח כמו מאש. ובחכמה, כמו הכבשה.

ולפינת המולטימדיה

  חשוב לי לציין שהפרשנות של הסרטונים היא שלי בלבד וברור שכל סרטון יכול להיות שמיש גם לנושאים אחרים.

1.      מתוך הסרט שרק בנושא בין אדם לחברו מריבות ומחלוקות – 

2.      בקרוב נקבל סכום כסף גדול – על קנאה ותחרותיות –  

3.      לחץ חברתי ומריבות – ויצמן גונב את המבחן בהיסטוריה – 

עוד סרטונים רבים תמצאו במארז בין אדם לחברו ובמארז התמכרויות. בהצלחה

בנושא סיום ופרידה כל הסרטונים נמצאים בתיקיה של פרשת וזאת הברכה

 

ולסיום 2 בדיחות  כשרות

אחת שואלת את בעלה כמה אתה אוהב אותי מ – 1 עד 10 ?

עונה לה הבעל: מ 1 עד 10 כמה שאת רוצה אבל מה – 12 עד ה – 30 יש מונדיאל אז אל תבלבלי לי את המוח… 

ועוד אחת

 איש אחד יהודי דתי מגיע לארץ עם שישה מקררים

המוכס שואל:"בשביל מה אתה צריך שישה מקררים?

היהודי עונה: הכל לצרכים אישיים שלי.

המוכס שואל: בשביל מה כל אחד מהמקררים?

עונה לו היהודי: אחד חלבי, אחד בשרי, אחד פרווה, אחד כשר לפסח חלבי, ואחד כשר לפסח בשרי.

המוכס עונה: בסה"כ זה 5,ומה עם השישי?

אז היהודי עונה:ואיפה אתה רוצה שאי אשים בשר חזיר אם יזדמן לי?

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *