פרשת במדבר " השלם וחלקיו"

והשבוע בתוכן הפרק

·         רעיון חינוכי "השלם וחלקיו"

·         מתורתו של הרב שלמה גרינבוים

·         מתורתו של הרב עמיטל

·         מתורתו של הרלב"ג

·         משל השעון

·         סרטונים בנושא עבודת צוות גיבוש צוות, כיתה קבוצה

·         מצגת האווזים

·         שיר מיוחד מאוד ילאלי ילילי (מקווה שכך כותבים!!!)

·         בדיחה לסיום

פרשת במדבר – השלם וחלקיו

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

מובא במדרש "בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו התחיל משה מיצר אמר עכשיו עתידה המחלוקת להנתן בין השבטים אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אי אפשי אלא בדרום וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט מה אני עושה "(במדבר רבה פרשה ב)

איש על דגלו 'לבית אבותם,' מדוע לא להניח להם לחיות יחד בערבוביא,? מדוע לפלג את העם כבר בתחילת דרכו,?

הבה ונראה את תשובת האלוקים שלא איחרה מלבוא, "אמר לו הקב"ה משה מה איכפת לך אין צריכין לך, מעצמן הן מכירין דירתן, אלא דייתיקי יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים איני מחדש עליהם כבר יש לה טכסים מיעקב אביהם כמו שטענו אותו והקיפו את מטתו כך יקיפו את המשכן"

אכן, החלוקה היא עוד מימי יעקב אבינו, חלוקה זו אינה המצאה חדשה הניתנת לדור המדבר, ובכך משיב אלוקים למשה רבינו, הסר דאגה מלבך, הם לא יריבו הם יודעים בדיוק את מיקומם, מיקומו של כל שבט ושבט. אולם על כך נִתּמַה,

לשם מה יעקב אבינו עשה זאת? האם זה מה שעוד היה חסר לו? האם יעקב לא ראה את ההשלכות הקשות מחיבוב בן זה או אחר? האם הספיק הוא חלילה לשכוח את 'וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו,'? שכן אף כעת מחלק הוא במיקומם של האחים / השבטים, פוטר הוא את יוסף מלשאת את מיטתו וכן את לוי בהיותם עתידים לאחוז בארון הקודש ולפיכך אינו ראוי שישאו ארונו של מת, הייתכן?

אומר הרב שלמה גרינבוים: נדמה כי ביסודה של חלוקה זו טמונה משמעות אחרת, אין בה חלילה וחס מן הגזענות, אין בה חלילה וחס הבדלים חיצוניים, הבדלים חסרי משמעות בעליל, אולם יש בה את יסוד היסודות בבנייתו של עם. נתבונן קמעא, קח בידך שעון, שעון יקר ממותג שלא היה מבייש אדם נכבד לענוד שעון זה על ידו,, קח את השעון בשמאלך, ובעזרת מברג דק הסר את מכסהו, והתחל לפרק את השעון לגורמים, בזהירות, שאף חלק לא ישבר או יעלם חלילה, ומשתגמור, הניחהו לפניך בשקית צרורה, האם תוכל לומר כי הנך אוחז בידך שעון? שעון יוקרתי? או שמא אינך אוחז אלא אוסף חלקיקים ורכיבים של  שעון לשעבר???

השעון אינו שעון אלא אם כן כל חלקיו אף הקטן שבהם עומד במקומו המיועד לו, ובעזרתו, בעזרת כל המנגנון יחדיו השעון יפעל את פעולתו, לוּ תוציא רק דבר קטן אחד מתוך השעון, שוב השעון יהווה שאלה הלכתית בדיני מוקצה בשבת. כך הם עם ישראל, עם ישראל מורכב מחלקיקים דקים וקטנים, לכל שבט יש את ייעודו המיוחד רק לו, כל שבט ושבט מבני ישראל הינו חלקיק מתוך הפאזל העולמי, מתוך העם כולו, עם ישראל, על כל שבט לתת את תכונותיו המיועדות אך ורק לו, על מנת שבסופו של דבר כל השבטים יחדיו יחברו לאגודה אחת, לפאזל אחד גדול ומושלם!

אם כל אחד לא ייתן את חלקו במילוי הפאזל, הפאזל יישאר חסר, אף אדם לא ילך למסגר תמונה העשויה מחלקים קטנים המרהיבה ביופייה אם יחסר לו חלק אחד מתוכה, ולשם כך מבקש יעקב אבינו מבניו טרם פטירתו "לאחר שברכתי כל אחד מכם, לאחר שחידדנו יחדיו את יכולותיכם הבלעדיות לכל אחד ואחד מכם, עלי לומר לכם כיצד תישאו את מיטתי,"

אין בכך משום פגיעה בכבודו של האחר, אין בכך משום יצירת קנאה ותחרות בין האחים, אדרבא, יש בכך משום יצירת שלימות מוחלטת בעם כולו, כעת כשכל אחד אוחז במקומו, מראה הוא בכך את נתינת כל כוחותיו לשלמות העצמית שלו ולשלמותו של העם כולו, שכן אם לא יאחז במקומו, הפאזל לא יהיה מושלם, לעולם, לפיכך, הכר נא את כוחך המיוחד לך, ורק לך, אין לך מה לרעות בשדות אחרים, זה לא רלוונטי לגביך, כשתדע זאת, שוב אין קנאה, שנאה ותחרות, שוב יהא רק רצון למילוי כוחך הרוחני ולהביא לשלמות העם כולו.

ובהתאם לאותו רעיון אומר הרב עמיטל התורה פותחת את ספר במדבר בתיאור מפקד בני ישראל. השאלה העולה למקרא תיאור זה היא, מדוע התורה מספרת לנו על כך? מה זה משנה לנו כמה אנשים היו בני ישראל בזמן ששהו במדבר? נדמה, שמטרת התורה איננה לספר לנו על התיאור ההיסטורי של המניין, אלא להעביר דרכו מסר חינוכי חשוב. דרך זו אופיינית מאד לתורה, וניתן לראות אותה באופן בולט לכל אורך ספר בראשית, העוסק לכאורה בסיפור היסטורי של תולדות אבות האומה, אולם למעשה עיקר מטרתו היא "מעשה אבות סימן לבנים" – כלומר, ניסיון ללמד אותנו דרך התנהגות מוסרית וערכית באמצעות חיקוי מעשיהם של אבות האומה. אם כן, יש להבין מה המסר שאותו רצתה התורה להעביר כשתיארה לנו את מניין בני ישראל?

בפרשת 'כי תשא' אומרת התורה שהספירה של בני ישראל לא תהיה מניין של האנשים עצמם, אלא מניין של מחציות שקל שיביא כל אחד "מבן עשרים שנה ומעלה". התורה מזהירה, שאם לא יספרו את בני ישראל בדרך זו יהיה 'נגף' בעם. הסברתי בעבר, שבכך שהתורה מצווה על מניין באמצעות מחצית שקל טמון מסר חשוב.

כידוע, אצל כל אדם בישראל יש יסוד דומה ויסוד שונה: מצד אחד כל אחד מאתנו הוא בסופו של דבר בן-אדם, ובכך הוא דומה לכל שאר האנשים שמסביבו; אולם מצד שני, כל אחד מאתנו שונה בתכונותיו ובאופיו מהאנשים הסובבים אותו, ובכך הוא מהווה עולם שלם בפני עצמו. כאשר רוצים לספור דברים, חייבים שהדברים שאותם סופרים יהיו דומים. דבר זה הוא הכרחי, מכיוון שאין ערך לספירת פריטים שאין ביניהם שום קשר. לכן, הספירה ע"י מחצית שקל מבטאת את המסר שרק חצי מכל בן-אדם דומה לבני האדם הסובבים אותו. ממילא, בשביל לספור אדם שלם יש 'להשלים' את החצי החסר, השונה, ע"י מחצית שקל דומה שיביא כל אחד מהם. רק כאשר כל אדם מביא מחצית שקל, ניתן לספור את החצי הדומה שבכל אדם בנוסף למחצית השקל הדומה שהביא כל אדם, וכך לספור את האנשים בכללם.

ואמנם, ניתן לראות שמניין סתמי מוחק את האישיות המיוחדת של כל אחד מהנספרים, במציאות הצבאית. בצבא, כל חייל מקבל מספר אישי שבעזרתו יזהו אותו, מכיוון שלגבי הצבא אין חשיבות לאופיו הייחודי של החייל, אלא רק לעצם היותו חייל – אחד מני רבים. להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם בימי השואה נתנו הנאצים מספר בעלמא לכל אחד מהאסירים, והראו בכך שמבחינתם מדובר ב'מספרים' בעלמא, ולא באנשים בעלי עולם פנימי עשיר וייחודיות שאין לה תחליף. לעומת דוגמאות אלו, בעם ישראל אפילו לכל חייל יש חשיבות משל עצמו, ואין להתייחס אליו כ'מספר' בלבד.

אולם, עד כאן דיברנו על המניין המתואר בפרשת 'כי תשא', והשאלה העולה היא האם גם בפרשה שלנו נעשה המניין בצורה דומה? אמנם הרמב"ן על אתר מסביר שגם אצלנו נעשה המניין ע"י מחצית שקל שניתנה מאת כל אדם מישראל, אולם הרלב"ג חולק עליו, ומסביר שכאן נעשה מניין רגיל של האנשים עצמם. אם כן, נשאלת השאלה מדוע לדעת רלב"ג לא נזקקו במניין המתואר בפרשה שלנו למחצית שקל בשביל למנות את העם?

נדמה שההסבר טמון בדברי התורה על כך שהמניין בפרשתנו נעשה "למשפחותם לבית אבותם". למרות שהמניין הוא של אנשים, לא מדובר במניין סתמי המתעלם מהייחודיות הקיימת בכל אחד, אלא מדובר במניין שבו כל אדם ואדם מקבל התייחסות אישית, שונה, בהתאם להיסטוריה המיוחדת שלו והאישיות הייחודית לו – "למשפחותם לבית אבותם". במידה והפוקדים מודעים לבעייתיות הקיימת בד"כ במניין ללא חצאי שקלים, והם מתמודדים עמה ופותרים אותה – אין צורך להשתמש בחצאי שקלים, וניתן לספור את האנשים בשמותם.

אם כן, המסר העולה מסיפור פקידת בני ישראל הוא שכל אדם מהווה עולם בפני עצמו. הקב"ה אינו בורא אנשים סתם ולכן כל אחד הוא בעל אופי ותכונות שונים. מדענים יודעים היום שאין אפילו שני אטומים השווים בדיוק, וגם בעובדה זו ניתן לראות שבעולם אין דברים דומים, וכל אדם או חפץ הוא בעל ייחודיות מיוחדת שניתנה לו ע"י הבורא.

לפני כמה זמן הייתי בבר מצווה של תאומים של אחד הבוגרים של הישיבה. אותו בוגר אמר לי שהוא תמיד חשב שהחינוך מגיע ממנו, אולם עכשיו הוא מגלה שהדבר לא נכון. הוא חינך את שניהם באותה צורה, באותו בית, באותו בית ספר, הם שמעו את אותם דברים ועשו הכל אותו הדבר – ובכל זאת עכשיו כשהם מגיעים לבר מצווה פתאום רואים שמדובר בשני טיפוסים שונים לגמרי; ממש מזרח ומערב. כנראה, כך הוא אמר, שלא הכל מגיע מהבית, וישנם גם דברים הטמונים בתוך כל אדם בפני עצמו. כל אדם הוא ייחודי בפני עצמו, ואסור לטשטש דבר זה!

מצד שני, יש להדגיש שגם המסר ההפוך הוא משמעותי. "אם אין אני לי מי וכשאני לעצמי מה אני" – כלומר, אדם נבנה גם בגלל הכלל והוא לא עומד אך ורק בפני עצמו. לשם הדגמה, אני בטוח שאם הייתי גדל בקיבוץ של השומר הצעיר לא הייתי נהפך להיות ראש ישיבה. למרות שיש ייחוד לכל אדם, עדיין הוא נבנה ע"י הסביבה שבה הוא נמצא, ואישיותו  האישית מתעצבת ע"י כך.

יש אנשים שסוברים שכל האמת נמצאת אצלם, ומי שלא סובר כמוהם הוא לא יהודי או לא דתי או לא ציוני. צריך להיזהר מאד מגישה כזו, שלא מכירה בייחודיות של כל אדם ובהצדקה לדעותיו וקיומו. כל אדם הוא שונה, ולכן רק ע"י כולם ביחד נוצר כלל שלם. האמת לעולם לא נמצאת אצל אדם אחד או קבוצה אחת. זה מה שהתורה רוצה ללמד אותנו במניין שנעשה ע"י מחצית שקל, ומסיבה זו אומר הרלב"ג שהמניין בפרשה שלנו, "בשמותם", לא היה נדרש לספירה כזו.

 

ובפינת המולטימדיה

הפעם שלחתי לכם סרטונים בנושא עבודת צוות – איך היחידים מתחברים והופכים ביחד למשהו מנצח ויוצרים דברים נפלאים.

הסרטונים מתאימים גם לנושא של גיבוש כיתה, קבוצה, צוות וכו'

1.       הנה שיר שמתחבר לרעיון החינוכי – השיר ילאלי ילילי (אין פה טעות) –

2.       עבודת צוות נמלים –

3.       עבודת צוות בקבוק קוקה קולה –

עוד סרטונים רבים תמצאו בדיסק מספר 10 בנושא "עבודת צוות" וכן במארז חמשה חומשי תורה בפרשת במדבר

 

ולסיום בדיחה כשרה

אישה נעצרת בכביש על מהירות….

אישה:   'האם יש בעיה, ‏אדוני השוטר?'

‏שוטר:   'גברת, ‏נסעת במהירות מופרזת'.

‏אישה:   '‏הו , ‏אני מבינה…'

‏שוטר:   '‏האם אני יכול לראות את הרשיון שלך , ‏בבקשה?'

‏אישה:   'הייתי נותנת לך אותו, ‏אבל אין לי…'

‏שוטר:   'אין לך רשיון??'

‏אישה:   '‏לא. ‏שללו לי אותו לפני כ -4 ‏שנים כשנהגתי שיכורה'.

‏שוטר:   '‏הבנתי …‏האם אני יכול לראות בבקשה את הרשיונות של המכונית?'

‏אישה:   '‏מצטערת, ‏אתה לא יכול'.

‏שוטר:   '‏מדוע?'

‏אישה:   '‏גנבתי את המכונית …'

‏שוטר:   '‏גנבת את המכונית???'

‏אישה:   '‏כן, ‏והרגתי את הבעלים'.

‏שוטר:   '‏את עשית מה?!'

‏אישה:   '‏חלקי הגופה שלו נמצאים בתא המטען של המכונית , ‏אם תרצה לראות…'

‏השוטר מסתכל באיטיות על אישה, ‏הולך לאט ובזהירות אחורה לניידת וקורא לתגבורת.

‏תוך פחות מחמש דקות מגיעות ניידות שמקיפות את המכונית של האישה. ‏קצין

משטרה בכיר מתקרב בזהירות למכונית , ‏ידו נשענת על האקדח.

‏קצין משטרה:    '‏גברת , ‏האם את מוכנה לצאת לאט מהמכונית?'

‏האישה יוצאת מהמכונית ושואלת: '‏אדוני השוטר , ‏האם יש בעיה?'

‏קצין משטרה:    '‏אחד השוטרים שלי אמר שגנבת את המכונית הזו ורצחת את

הבעלים שלה '.

‏אישה:   '‏רצחתי את הבעלים '?!

‏קצין משטרה:    '‏כן. ‏האם את יכולה בבקשה לפתוח את תא-המטען של המכונית ?'

‏האישה פותחת אותו , ‏ומתגלה תא מטען ריק לגמרי.

‏קצין משטרה:    '‏האם זו המכונית שלך, ‏גברת?'

‏אישה:   '‏כן, ‏הנה רישיונות המכונית ששמי מופיע עליהם'.

‏השוטר עומד המום.

‏קצין משטרה:    '‏אחד השוטרים שלי טוען שאין לך רישיון נהיגה, ‏גבירתי'.

‏האישה מחטטת בתיק שלה, ‏מוציאה את רשיון הנהיגה שלה ומראה אותו לקצין המשטרה.

‏קצין המשטרה בודק את הרשיון ‏ואומר:   '‏תודה גברת. ‏אחד מהשוטרים אמר

לי שאין לך רישיון נהיגה , ‏שגנבת את המכונית , ‏שרצחת את הבעלים

ושאפסנת את הגופה בתא המטען'.

‏האישה:  '‏והשקרן הזה בטח גם אמר לך שנסעתי במהירות מופרזת, ‏מה?'