מוגן: השתלמות תורת החינוך יחידה חמישית

יש להזין סיסמה כדי לראות את התגובות.

פרק מיוחד ליום הזכרון

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

שיעורים והפעלות

עוד חומר מצויין שנשלח אליי ע"י הרב יגאל חבשוש למצגות וחומרי עזר נוספים: www.hemdatyamim.022.co.il
"חמדת ימים – הלכות שבת לתלמיד", אמנון פרנקל

נאומים מהעבר

4. דברי נשיא המדינה למשפחות השכולות –

5. דברי ראש הממשלה למשפחות השכולות –

6. דברי הרמטכ"ל למשפחות השכולות –

7. דברי הרב ערוסי למשפחות השכולות –

8. אל מלא רחמים –

סרטים על חיילים שנפלו

9. רס"ן רועי קליין – דברים שסיפרה אישתו –

10. רס"ן עמנואל מורנו –

11. סרן נחמיה כהן –

12. דברי מרים פרץ על שני בניה שנפלו במערכות ישראל –

13. מרים פרץ בראיון מרגש – http://www.youtube.com/watch?v=sEI1r17nQLA&feature=related

14. ואי אפשר שלא לבכות מהקטע הבא

15. עופרת יצוקה "סרט של אמונה" – לחץ כאן

שירים סיפורים ותמונות

13. תזכרו אותי –

14. שיר לזכרו של רועי קליין ה' יקום דמו –

15. סרטון הרעות –

16. ערוץ מאיר על מבצע אנטבה –

חלק א – http://www.youtube.com/watch?v=wlXnFUQ33ig

חלק ב – http://www.youtube.com/watch?v=n4XV3NUYOKQ

16. יהדות ומלחמה – לחץ כאן

17. ארים ראשי –

וכדרכי בקודש אני חייב לסיים בכמה סרטונים מצחיקים שיעבירו אתכם לפרק המיוחד על יום העצמאות שישלח בהמשך השבוע

18. קבצי וורד:

שקית התפילין

קיומו של יום זיכרון כללי לחללי צה

על%20סדר%20היום%20-%20יהודה%20עמיחי[1]

טקס

דביר עימנואלוף

איך משמרים זכרון

ועוד קובץ אודיו. הפריצה לעיר העתיקה

19. טקטיקה שונה – לחץ כאן

20. חייל דתי מקבל עונש – לחץ כאן

ולסיום

פרק מיוחד ליום העצמאות

כתיבת תגובה

פרק מיוחד ליום העצמאות

שיעורים והפעלות

· http://www.education.gov.il/moe/hagut/atsmaut.htm

· http://kaye7.school.org.il/azmaout1.htm

מספר סרטונים ליום העצמאות

1. מתוך הסדרה ארץ מולדת. השנים 1948-1954 לחץ כאן

2. מדינה מיוחדת – לחץ כאן

3. קצת על הסכסוך הערבי ישראלי – לחץ כאן

קצת על הסכסוך הערבי יהודי

4. קטע מהכרזת המדינה – לחץ כאן

5. אז מה מאחד אותנו כעם – לחץ כאן

6. סרטון הסברה מצויין על ישראל – לחץ כאן

כמה קטעים שנונים ונוסטלגיים

7. קטע שנון ויפה של יורם טהר לב על מדינת ישראל – לחץ כאן

8. חידון התנ"ך מהסרט – לחץ כאן

9. קטע על העולים מהסרט לול – לחץ כאן

10. קטע על העולים מהסרט סלאח שבתי – לחץ כאן

11. קטע נדיר של הרב עובדיה זצ"ל המדבר על חשיבות ההודאה ביום העצמאות. לחץ כאן

12. קטע מצחיק ונוסטלגי "תחי מדינת ישראל" לחץ כאן

ומי שמעוניין זהו זה יום העצמאות – http://www.youtube.com/watch?v=-XWDwuwdoFM

הלכות יום העצמאות

מצוות צליית קרבן החג "שה איש לביתו", וחובה על כל משפחה למנות ממונה על הבשר ולהלבישו בגופיה וזוג כפכפי אצבע. ושמעתי כי במקצת קהילות צפונבון משפדים מיני גבינות וצולים אותן תחת לצלות בשר על האש.

1. בימי דוד בן- גוריון, כשנתקבצו כמה משוגעים להכריז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ועמדו שכניהם ללמדם שחייה בים הגדול, עמד להם הקב"ה בעת צרתם, רב את ריבם, לחם את מלחמתם, ונתן ערבים ביד מעטים, וקבעו יום ה' באייר זה להודות ולהלל לדור תש"ח.

2. "יום העצמאות" על שום מה? על שום עצמאותנו, שעומדים אנו בזכות עצמנו, בלא שנצטרך לפרנסה זה לזה (אלא לעמותות הצדקה) ולא לעם אחר (חוץ מאמריקע), ובנינו במו ידינו מדינה לתפארת ומגדלים כעורים שראשם בשמיים (הולילענד בלע"ז) אשר עיני אלה המפקחים על היתרי בנייתם טחו מראות את כיעורם, כדכתיב: "והשוחד יעוור עיני פָּקַחִים".

3. זריזין מקדימין למצוות, ועל כן נהגו הרשויות להתחיל לתלות דגלים ברחובה של עיר שלושים יום קודם החג. פתח רבנו תם ואמר: ראו מה נאים מעשיה של רשות זו, שתולה דגלים בכל שדרה ועל כל עמוד חשמל רענן. נענה ר' ארנונה ואמר: כל מה שתלו – לצורך עצמן תלו, שבצד דגלי המדינה תלו דגלים עם סמלי הרשות המקומית, ופעמים הרבה נראים דגלי אותה רשות הרבה יותר מדגלי המדינה, עד שבטלים דגלי המדינה בשישים.

4. כל החומרים כשרים לעשיית הדגל ובלבד שיוכל להתנפנף ברוח מצויה, ובדיעבד יוצאים ידי חובה גם בדגל סטנדרטי מניילון זול המחולק חינם אין כסף עם עיתוני יום העצמאות, יחד עם דמות איקונין של גדול הדור הרב אלוף (רמטכ"ל בלע"ז). ושמעתי כי בשנה זו ציווה שר הביטחון שדמות האיקונין של הרמטכ"ללה מעצמה טרם שיחלפו ארבע שנים לכהונתו, וכי יצא עליו קצף גדול בשל כך (ספרעיי שלג בלע"ז).

5. יתלה הדגל במרפסת הפונה לרשות הרבים, כדי לפרסם הנס. מצווה להרבות בנוי מרפסת ולקשטה במיני שרשרות עם סמלי חילות צה"ל ודגלי ישראל כחול-לבן תוצרת צ'יינה. המהדרין תולין שרשרת נורות צבעוניות של כריסטמעס, והמהדרין מן המהדרין תולין את אותן מנורות כשהן מסודרות במתכונת מספר שנות המדינה. לעניין נוי מרפסת אין שיעור, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו להתחרות במרפסת של השכנים.

6. מנהג היאפים במגדלי גבעת שמואל שלא לקשט מרפסותיהם כלל, אלא ממנים את ועד הבית שליח לדבר מצווה כדי שירכוש דגל אחד ענק ויתלו לאורך הבניין כולו, מן המסד ועד הטפחות, בבחינת הגודל כן קובע.

7. תחילה נהגו ישראל להרכיב דגלים גם על גבי מרכבותיהם, ונתחכמו לעשות מיני פטנטים מפוקפקים לתפיסת הדגל בין החרכים של חלונות ודלתות הרכב, ואף נהגו להעמיד תינוקות של בית רבן שימכרו דגלי פטענט אלה בכל צומת ותחת כל רמזור רענן. משנתרבו חרדים הסוברים כי דין הדגל בתלוש דווקא, ונתמלאו הרחובות ברכבים שעליהם גדם הדגל בלבד, החלו ישראל להמיר את דגלי הפטענט במיני מגנטים הנדבקים לצידי הרכב, אשר ניתן להסירם בקלות באם נצטרך לעבור בערים מוקפות חרדים. ייזהר מלהדביק את דגל המגנט בצידי החלק האחורי של הרכב, מחשש מראית עין, שמא ייראה הדגל כמדבקת ליסינג, ואינו יוצא ידי חובת פרסומי ניסא.

8. אין להתפלל תפילת ליל יום העצמאות מתוך סידור, אלא מתוך חוברת המחולקת על ידי המפד"ל והאיחוד הלאומי מדי שנת בחירות. וכיוון שנהגו אותן מפלגות להדפיס את מצעיהן ותמונות ח"כיהן באותן חוברות, לא נשתייר מקום אלא לשברי פסוקים בלבד, ולא לתפילת ערבית עצמה, ורבה המבוכה.

9. במקצת קהילות נהגו מנהג מגונה להתקוטט ולריב אם לומר הלל שלם או בדילוג, אך ברוב הקהילות לא נהגו להתקוטט ולריב על זוטי דברים, אלא תחת זאת נהגו להתקוטט ולריב אם לומר הלל עם ברכה או בלי ברכה – וכל קהילה תתקוטט כמנהג אבותיה. עוד נהגו גבאי בית הכנסת לקשטו במיני סרטים כחולים ולבנים, ולארגן הרצאה של אלוף במיל' בענייני דיומא.

10. מייד בתום תפילת ערבית ירוץ לביתו כדי לחזות בסופו של טקס פתיחת אירועי יום העצמאות, למען לא יפספס מלחזות בטובי לוחמינו האמיצים עומדים כנחנחים במתכונת סמל המדינה, דגל המדינה, ומספר שנותיה. ושמעתי כי דמות צורות משונות יש לו לרס"ר בטבלא שבקיר לשכתו בהן מעמיד את החיילים המסכנים מדי יום העצמאות, ונהנה מאוד מעצמו.

11. נהגו ישראל לצאת לזבח ולקטר בבמות בליל החג. ועל מה מקטרים? על שמתחיל הערב בהופעה משמימה של להקת מחול מקומית, ורק משנתייבש הקהל כדבעי מביאין את "האומן המרכזי" כדי שישיר שני שירים, ייטול מחצית מתקציב העירייה, ויעבור לבימה הבאה. כלל נקוט בידך: ככל שגירעון הרשות המקומית גדול יותר ועניי העיר מרובים, כך תשפוך היא יותר כסף על "האומן המרכזי". מייד בתום ההופעה שורפין את שארית תקציב העירייה בזיקוקי די-נור.

12. תחילה נהגו ישראל להכות זה בזה בפטישי פלסטיק המצפצפים ארבעים מלקות חסר אחת. בימינו, כשמהדרין ישראל להכות זה בזה עד אין מספר גם בשאר ימות השנה, פסק המנהג.

13. לאחר שיתפלל שחרית וישמע את ההלצה הקבועה על הפטרת "עוד היום בנוב ינופף ידו", יחל בהכנות לצליית קרבן החג. ועל מה נצלה? על מזבח רבוע או מעוגל ועליו אסכלה רותחת שתחתיה גחלים לוחשות (מנגל בלע"ז). מהיכן מדליקין המנגל? מגן סאקר ליער בן שמן, ומיער בן שמן לפארק הירקון, ומפארק הירקון לכל מדשאה פנויה ואי תנועה קטנטן, עד שהיה רואה כל ישראל לפניו כעמוד עשן.

14. מצוות צליית קרבן החג "שה איש לביתו", וחובה על כל משפחה למנות ממונה על הבשר. עוד נהגו ישראל למנות גם משנה לממונה, כדי שיעוץ לממונה שלל עצות אחיתופל. טרם שיחל למנגל, יפשוט הממונה את בגדי החג, יטבול ויסתפג, ויביאו לפניו גופיה קרועה בכתף, מכנס שרברבים הקטן על מידותיו, וזוג כפכפי אצבע – שעבודת יום העצמאות בבגדי לבאנט.

15. ידליק הפחמים איש כמנהג אבותיו, שרבו המנהגים והעצות בעניין זה, ולצאת ידי כולם אי אפשר. במה מדליקין ובמה אין מדליקין? מדליקין בחומר בעירה נוזלי המושפרץ מבקבוקון פלעסטיק, בקוביות נפט לבנות שאינן מתכלות לעולם ואין איש יכול לעמוד מפני ריחן, ובפחמים יוקרתיים מצופים חומר דליק.

16. יש לצאת בכל תוקף כנגד מנהג הרפורמים המנסים להכניס "מודרנה" לדת קודשנו העתיקה, ותחת לעשות "על האש" עושים הם "בר בי קיו", על גבי "גריל גז יוקרתי", וצולין נתחי אנטרקוט מידיום-וול כשהם לבושים בחליפות ועניבות, ואינם מנפנפים כלל. ועוד שמועה שמעתי כי במקצת קהילות צפונבון משפדים, אוי לאוזניים שכך שומעות, טופו ומיני גבינות וצולים אותן על אותם גרילי גז תחת לצלות בשר על האש. ונראה בעיני ששמועה זו סתם לשון הרע היא, או דבר שחוק והלצה, שאיני יכול לצייר בנפשי מעשה נבלה כגון דא בעיצומו של חג.

17. הכל כשר לנפנוף: קרטון מקופל של שישיית קולה, קרש חיתוך ירקות, ואף מגשית הקרטון של הכנפיים. מנהג יפה נהגו ישראל לנפנף בכמין יעה שטוח עשוי פלעסטיק צבעוני הנמכר ב"הום צנטער" כ"נפנף" בדמי קנים בזול. כיצד ינפנף? שבע ימינה ואחת שמאלה, ולא יתכוון לנפנף לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. בזמן שהממונה מנפנף, ימרס המשנה לממונה במשרת הפרגיות, ויעיר לממונה כי נפנופו אינו נפנוף.

18. משמילא כרסו בש"ס (שישה סטייקים) ופוסקים מלהביא לו עוד קבב, ישאיר את כל הלכלוך במקומו מחשש טלטול ביום טוב, ויחזור לביתו לצפות בטלוויזיה. כל שלא ראה שלושה סרטים אלה ביום העצמאות לא יצא ידי חובתו: גבעת חלפון אינה עונה, השוטר אזולאי, צ'רלי וחצי. יש אומרים: אף חגיגה בסנוקר ודיזנגוף צט'. מי שאין בביתו טלוויזיה, יאזין ברדיו למערכונים של הגשש החיוור, ולכרוז המודיע מדי חמש דקות כי מוזיאון חיל האוויר בחצרים נמצא רק חמש דקות מבאר שבע (ומשום מה נמנע אותו כרוז (טרנר בלע"ז) מלהזכיר שבאר שבע נמצאת כשעה וחצי מתל אביב).

19. בבוקרו של החג מוציאין מן הבוידעם את אבשלום קור ומנערים אותו מן הנפטלין, למען יוכל להנחות את חידון התנ"ך. מאי חידון התנ"ך? מלקטים תינוקות של בית רבן מרחבי התפוצות, ומציקים להם בסבבי שאלות זהות ושאינן זהות, ואף בשאלת השאלות של ראש הממשלה, עד שמקרקס הנציג מישראל את זאטוטי התפוצות העילגים. והנה, בעודי חופף את ראשי בערב שבת האחרון, בא אדם ושאלני מה דין שאלת ראש הממשלה במקרה בו אחד מאותם זאטוטים הוא בנו של ראש הממשלה? ודחיתי אותו באמת הבניין שבידי, שאין עסקינן בסוגיות דמיוניות ובלתי מסתברות כגון דא. מנהג יפה נהגו ילדי ישראל לתקוע יתד לחג הבא ולאסוף את בדיחות הקרש של אבשלום קור למדורת ל"ג בעומר.

20. בין שקיעת השמש לצאת הכוכבים, מזמנים את גדולי ישראל לאולם אחד בירושלים ומחלקים להם את פרס ישראל, איש איש בתחומו. וכיוון שהאירוע משמים ומשעמם אף יותר מחידון התנ"ך, ממנים בכל שנה מקרב הזוכים נודניק תורן שתפקידו להתראיין שבעה ימים לפני הטקס לעיתון, ולבוז למדינת ישראל בריש גלי. ומקווים המארגנים שכך אולי יתעורר דיון אם ליתן לאותו האיש את הפרס או לא, ואגב כך עוד עשוי מישהו לצפות בטקס – ואין הדבר עולה בידם.

בהצלחה..

פרשת קדשים "ואהבת לרעך כמוך"

כתיבת תגובה

ובתוכן

· רעיון חינוכי – ואהבת לתלמידך כמוך

· מתורתו של הרבי מלובביץ

· מתורתו של רבי נחמן מברסלב

· מתורתו של הבעש"ט

· מתורתו של המגיד ממיזרטש

· מתורתו של הרב ויינברג

· תרגילים בנושא ואהבת לרעך כמוך

· ולסיום בדיחה כשרה לימי הספירה

פרשת קדושים – ואהבת לתלמידך כמוך

בפרשת השבוע מרוכזות יותר מחמישים מצוות עשה ולא תעשה, מהן מצוות שבין אדם למקום ומהן מצוות שבין אדם לחברו. בראש המצוות שבין אדם לחברו נמצאת המצוה "ואהבת לרעך כמוך", כהגדרתו של הרמב"ם "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא" (הלכות דעות פרק ו הלכה ג).

כותב הרב ויינברג ז"ל "אילו היית חי על אי בודד, מבלי שפגשת באדם אחר מימיך. והנה באחד הימים הגיעה אל האי ספינה ובה בני אדם – איך היית מתרגש ומתפעם מן היצורים האלה – הם הולכים, הם מדברים, הם חושבים…! אתה יודע שכל אחד מהם מהווה בבואה מדהימה ובלתי נתפשת של האלוקים!

כמה מגוחך שכשאתה פוגש באותם בני אדם ברחוב שבו אתה גר, זה בכלל "לא מזיז לך".הטעות שלנו נובעת מכך, שאנחנו מתייחסים לבני האדם כאל דבר מובן מאליו. יש כל כך הרבה מהסוג הזה, שאנחנו משתעממים.

הדרך אוהב את הבריות משמעותה לאהוב את הברואים, ובאופן ספציפי את בני האדם – נזר הבריאה. לא שעלינו להתעלם משאר הבריאה והברואים. להיפך – אם אנחנו אוהבים בני אדם, אז האהבה לבעלי החיים, לעצים ולשאר הבריאה תנבע מכך באופן טבעי.

אין זה מספיק לאהוב את בת זוגך, או אפילו לאהוב את האלוקים. עליך לאהוב גם את האנושות ככללה. זה אולי נראה בלתי נתפש, אבל זהו האידיאל היהודי. שנאה ומריבה הם פגם; שלום בין המין האנושי זו הדרך שבה העולם אמור להתנהל. תוכל למצוא את זה כתוב בצורה ברורה בתורת משה: "ואהבת לרעך כמוך."

אין אנו יודעים את ערכה וחשיבותה של כל מצוה אך ניתן ללמוד מדברים אחרים של רבי עקיבא (אבות דרבי נתן, נוסחה ב, פרק כו, ד"ה מעשה באחד) על מעלתה של המצווה:

מעשה באחד שבא לרבי עקיבא. א"ל: רבי למדני כל התורה כולה כאחת. א"ל: בני, אם משה רבינו ע"ה שעשה בהר ארבעים יום וארבעים לילה עד שלא למדה, ואתה אומר למדני כל התורה כולה כאחת? אלא בני, הוא כללה של תורה: מה דאת סני לגרמך לחברך לא תעביד. אם רוצה את שלא יזיקך אדם את שלך אף את לא תזיקנו. רוצה את שלא יטול אדם את שלך אף את לא תטול של חבירך.

רבי עקיבא מסכם ומכליל את התורה באמירה: "מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך". זוהי מעין גירסה פרשנית של "ואהבת לרעך כמוך". מכאן אנו למדים מהו גודלו של "הכלל הגדול".בתלמוד מובא מדרש זה מפי הלל, כאחד הארועים המדגימים את ההבדל בין הלל לבין שמאי (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא, עמוד א):

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל – גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד – זו היא כל התורה כולה, ואידך – פירושה הוא, זיל גמור.

לנוכרי יש בקשה חצופה – הוא מבקש שילמדוהו את כל תורת ישראל המסועפת, בזמן הקצר שבו הוא מסוגל לעמוד על רגל אחת. במקרה הזה נראית תגובתו של שמאי המחמיר הגיונית והוגנת. דווקא הלל מפתיע בנכונותו לתמצת את התורה כולה באמירה קצרה במפורש (דברי הלל בתרגום לעברית: את השנוא עליך אל תעשה לחברך – זו היא כל התורה כולה, והיתר – פירוש הוא, לך ולמד), ובהסכמתו לגייר מראש את הנוכרי החצוף.

רבי עקיבא גם מוסיף ואומר במקור אחר את הדברים הבאים "בן עזאי אומר: 'זה ספר תולדות אדם' – זה כלל גדול בתורה. ר' עקיבא אומר: 'ואהבת לרעך כמוך' – זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר – הואיל ונתבזיתי, יתבזה חבירי עמי; הואיל ונתקללתי, יתקלל חבירי עמי. אמר רבי תנחומא: אם עשית כן – דע למי אתה מבזה, 'בדמות א-לוהים עשה אותו'" (בראשית-רבה כ"ד, ז).

בכך גם ניתנת תשובה לשאלה גדולה ומרכזית: האדם אדון על מעשיו, ובתחום זה אפשר לצוותו לעשות או להימנע מלעשות דבר-מה; אבל לא כל אחד ואחד מסוגל ליצור רגשות בליבו, שאפשר לצוותו על כך. איך אפשר אפוא לצוות כל יהודי לחוש אהבה בליבו כלפי כל יהודי שני, ועד לאהבה בדרגת "כמוך"?

אומר הרבי מלובביץ (בליקוטי שיחות כרך יז עמ' 215) שע"פ דבריו של רבי עקיבא מובן שהציווי המעשי אינו על רגש שבלב (שבזה קשה לצוות כל אחד ואחד), אלא בקיום הפרטים, שהם היישום בפועל של הציווי "ואהבת לרעך כמוך".

כאשר יהודי מקיים בפועל את הציוויים הפרטיים – החל מאלה המנויים קודם לכן: "לא תלך רכיל… לא תשנא… לא תיקום", ועוד לפני-כן: "לא תגנובו" וגו' – בזה באה לידי ביטוי המשמעות המעשית של מצוות אהבת-ישראל. יהודי זה מתנהג בפועל כלפי הזולת כפי שהוא רוצה שיתנהגו עמו.

העובדה שמאמר זה אמר רבי עקיבא טומנת בחובה עוד רמז. רבי עקיבא אמר: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום". מזה עולה, שהיחס שבין יהודי אחד לחברו הוא יחס בין אחים. כאשר יהודי יתבונן בעובדה זו, שהיהודי השני הוא אחיו – ממילא יתעורר גם בליבו רגש של אהבה אליו, וכך יגיע לא רק לקיום המעשי של המצווה (בקיום הפרטים, כנ"ל), אלא גם ברגש של אהבה "לרעך כמוך" בליבו.

מספרים על אחד מגדולי החסידות שנתברך בתכונה מיוחדת של אהבת ישראל. פעם אחת אמר על עצמו, שהוא למד את מידת האהבה דווקא מגוי. ומעשה שהיה כך היה" פעם עבר ליד בית מרזח, שם ישבו גויים כדרכם ושתו לשכרה. אחד שכבר היה שיכור, פנה אל חברו ואמר לו: דע לך וסיל שאני אוהב אותך מאוד מאוד. הלה , שעדיין היה פיקח במקצת, ענה לחברו ואמר לו: האמנם בכנות אתה אוהב אותי? ענה לו חברו: בוודאי ובוודאי, הלא אנחנו ידידים נאמנים מאז ומתמיד! אמר לו הצעיר: אם אמנם בכנות אתה אוהב אותי אמור לי מה חסר לי, מה כואב לי? אם אתה אוהב אותי בלב שלם אתה צריך להרגיש את כאבי. מכאן למדתי שאהבת ישראל פירושה להבין ולהרגיש מה שחסר לזולת ומה שכואב לו, זוהי אהבה אמיתית.

ראיתי בספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 299 את הדברים הבאים:

איך בדיוק צריך לקיים מצווה זו של ואהבת לרעך כמוך? גדולי החסידות תיארו שלושה רבדים בעומקה של אהבת-ישראל וביוקר של כל יהודי.

רשע כצדיק – הבעל-שם-טוב טיפח את האהבה לאנשים הפשוטים. הוא אמר, כי אנשים אלה, המקיימים מצוות בתמימות, יש בהם מעלה אפילו לעומת הלמדנים. באחת מתורותיו, על מאמר הגמרא (ברכות דף ו), שהתפילין של הקב"ה הן עם-ישראל, המשיל הבעש"ט את האנשים הפשוטים לתפילין של-יד (המסמלות את המעשה) ואת הלמדנים לתפילין של-ראש (המסמלות את הידיעה וההבנה). והסדר הוא, שתפילין של-יד קודמות לתפילין של-ראש, כי בעלי המעשה קודמים לבעלי ההשגה.

כאן אנו רואים כיצד צריכים להתייחס באהבת-ישראל גם לאנשים פשוטים, שאין בהם מעלות מיוחדות של ידיעה והשגה. אולם עדיין מדובר ביהודים טובים, תמימים ויראי-שמים, אם כי אנשים פשוטים.

כמוך ממש – ממשיכו של הבעל-שם-טוב, המגיד ממזריטש, הרחיב יותר את משמעות המצווה. הוא קרא פעם לאחד מבחירי תלמידיו ואמר לו (ספר השיחות קיץ ת"ש עמוד 116) "האזן למה שאומרים עתה במתיבתא דרקיע, שאהבת-ישראל היא לאהוב רשע גמור כמו צדיק גמור!".

זה ביטוי מופלא של אהבת-ישראל – לאהוב לא רק יהודי פשוט, אלא אף רשע גמור! ויותר מכך: לאהבו באותה עוצמה כפי שאוהבים צדיק גמור! המגיד ממזריטש חושף את הנקודה הפנימית שביהודי, שכאשר מגיעים אליה מגלים, שגם רשע גמור יקר כמו צדיק גמור.

מהות אחת – אולם גם אהבה זו עדיין מדודה ומוגבלת היא. כשאומרים שצריך "לאהוב כמו", פירוש הדבר שיש הבדל בין יהודי ליהודי, אלא שאף-על-פי-כן צריך לאהוב את כולם.

רבנו הזקן (בעל התניא) הוסיף עוד יותר וכתב בספרו (תניא פרק לב), שאהבת-ישראל צריכה להיות אהבה שאינה מדודה כלל; כמו אהבת אחים, אהבה שטבועה בעצם המהות.

לפי דבריו, הציווי "ואהבת לרעך כמוך", הוא כפשוטו – כמוך ממש! כשם שאין האדם חדל מלאהוב את עצמו עקב כך שהוא יודע שיש בו חסרונות, שהרי "על כל פשעים תכסה אהבה", כך בדיוק עליו לאהוב כל יהודי, באהבה עצמותית שלמעלה מכל חשבון.

כיצד אפשר להגיע לאהבה עצמותית כזאת לכל יהודי? מבארת תורת החסידות (קובץ מכתבים לתהילים עמוד 129)

ראשית – אהבת-ישראל היא פועל יוצא מאהבת-ה'. מאחר שיהודי אוהב את הקב"ה, ואהבה זו נטועה בעצם מהותו, שכן "בנים אתם לה' אלוקיכם"7 – ממילא הוא אוהב כל יהודי, כי האוהב מישהו, אוהב גם את מי שהאהוב אוהב.

שנית, ובעומק יותר – בשורש נשמתם, כל בני-ישראל הם עצם אחד ("חלק א-לוה ממעל ממש"8), כך שאהבת-ישראל אינה אהבה לשני, אלא אהבה לעצמו, לחלק ממנו. זה שורשה של אהבת-ישראל!

מספרים על אחד מגדולי החסידות שבהיותו ילד לימד אותו הרבי את האל"ף בי"ת והצביע על שתי יודי"ן סמוכות זו לזו שהן מהוות את שמו של הקב"ה ונקראות בשם השם. הילד החרוץ חיפש בסידור עוד דוגמאות כאלה, עד שמצא שתי נקודות של סוף פסוק, הנראות כשתי יודי"ן. ובה בשמחה אל הרבי והצביע על תגליתו החדשה. אמר לו הרבי: דע לך בני, אתה עוד תלך ותגדל ותהיה לגדול בישראל, ובכן נקוט כלל זה בידך, אם שתי היודי"ן קרובות וסמוכות זו לזו ואחת אינה מתנשאת על השניה, הרי זה שם השם, אבל שתי יודי"ן שעומדות אחת על גבי השניה וכל אחת רוצה להיות יותר גבוהה, יותר מחוכמת, אינן אלא סוף פסוק, פירוד ללא המשך וללא רציפות. ואהבת לרעך רק בתנאי כמוך, שיהיו בשורה אחת, באותו מעמד, בלי התחכמות ובלי התנשאות אחד על השני.

רבי נחמן מברסלב נותן לנו רעיון אחר לחלוטין בהבנת המצוה "ואהבת לרעך כמוך" (ליקוטי מוהר"ן ח"א – תורה קסה – וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך כָּמוֹך אֲנִי ה')

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך כָּמוֹך אֲנִי ה'"

הַיְנוּ שֶׁתְּקַבֵּל בְּאַהֲבָה, כָּל הָרָעוֹת וְהַיִּסּוּרִים הַבָּאִים עָלֶיך

כִּי רָאוּי שֶׁתֵּדַע, שֶׁלְּפִי מַעֲשֶׂיך אַחַר כָּל הַיִּסּוּרִים וְהָרָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְך

עֲדַיִן הוּא מִתְנַהֵג עִמְּך בְּרַחֲמִים

כִּי הָיָה מַגִּיעַ לְך יוֹתֵר וְיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לְפִי מַעֲשֶׂיך

וְזֶהוּ "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך" שֶׁתֶּאֱהַב הָרָע שֶׁבָּא לְך

הַיְנוּ הָרָעוֹת וְהַיִּסּוּרִים הַבָּאִים עָלֶיך, חַס וְשָׁלוֹם

תְּקַבְּלֵם בְּאַהֲבָה

כִּי כָּמוֹך כְּמוֹ שֶׁאַתָּה הוּא, הַיְנוּ לְפִי מַעֲשֶׂיך

"אֲנִי ה'", בַּעַל הָרַחֲמִים, עֲדַיִן אֲנִי מִתְנַהֵג עִמְּך בְּרַחֲמִים כַּנַּ"ל.

הרב ויינברג נותן לנו כמה כלים שנוכל לעבוד עם תלמידינו בכיתה ועם עצמנו בכלל:

א. ערוך רשימה של מעלות

מה בדיוק המשמעות של "לאהוב" אחרים?הגדרת המלה "אהבה", היא "ההנאה שנגרמת לנו ממעלותיו של השני."

על מנת להתמקד במטרה של ראיית היופי שבכל בן אנוש, נסה לערוך רשימה של מעלות אנושיות. התחל באלה המצויות באנשים שאתה אוהב. ככל שתהיה מודע ליותר מעלות פוטנציאליות, כך תוכל להעריך יותר את האחרים:אל תסתבך – התחל במעלות פשוטות (ותרן, חייכן), ואז נסה להגיע לאלה המורכבות יותר. דרך טובה היא להתבונן באנשים שמהם אתה נהנה, אנשים שגורמים לך להרגיש טוב במחיצתם, ולנתח מה בהם גורם לך להרגיש כך. אל תסתפק ברשימה שלך. שאל אחרים מה דעתם. אילו מעלות באהוביהם גורמות להם להרגיש טוב? בסוף התהליך תקבל רשימה מפורטת שתסייע לך לאהוב כל מיני סוגים של אנשים – הרי לא יתכן אדם שאין בו אף אחת מכל המעלות שמנית! דרג את הרשימה שלך: זהה אילו מעלות חשובות יותר מן האחרות.

לסיום, דרג את הרשימה שלך: זהה אילו מעלות חשובות יותר מן האחרות. אתה לא יכול פשוט לאהוב את כולם באותה מידה. בחן את הדברים. הבדל בין מעלה זו לאחרת.הנה כמה מעלות אנושיות שבהן תוכל להתחיל: מקבל / מושלם / הרפתקן / נוח להסכים / מתחשב בזולת / שאפתן / מעריך / בעל תקשורת טובה / אסרטיבי / קשוב / מאוזן / אמיץ / רגוע / אכפתי / זהיר / כריזמטי / נדיב / עליז / רחמן / בטוח בעצמו / בעל מצפון / משתף פעולה / יצירתי / החלטי / מכובד / דיפלומטי / קליל / יעיל / אנרגטי / נלהב / פתוח / אצילי / גמיש / סלחן / ידידותי / אדיב / עדין / נגיש / בעל ידי זהב / בריא / ישר / עניו / אידיאליסט / בעל אבחנה דקה / משכיל / הגיוני / אוהב / נאמן / בוגר / שיטתי / מוסרי / מסודר / אופטימי / מאורגן / מקורי / סבלני / סובלני / מתמיד / נימוסי / מעשי / מועיל / דייקן / ריאליסט / רגוע / מהימן / מלומד / רב צדדי / חם / חכם / טוב לב…

(הרשימה באדיבות "להיות מחדש עכשיו" "Begin Again Now" מאת הרב זליג פליסקין)

ב. רשימת האהבה

אל תשתהה, ערוך עכשיו רשימה של אנשים שאתה אוהב. לכמה שמות הגעת? שניים? (מתחת לממוצע) עשרה? (ממוצע) עשרים? (מעל לממוצע).האהבה גורמת לנו הנאה של ממש. האם אין זה מוזר שאף על פי כן הרשימה שלך קצרה כל כך? הרי פגשת אלפי אנשים במהלך חייך? מדוע לא יצרת איתם קשר של אהבה, מדוע ויתרת על כל ההנאה שהיית יכול להרוויח מאהבתם?!

המשימה שלנו היא לחפש אחר הטוב בכל אדם. אם לא נשכיל למצוא את המעלות באחרים ולהתמקד בהן, נישאר באותה רמה של אהבה לאחוז זעיר כל כך מבני האדם. שים לב עד כמה יכולה הרשימה שלך להתארך אם תצליח להתמקד, באופן עקבי, במעלותיהם של האחרים – ולא בחסרונותיהם. בכל הזדמנות, התמקד במעלות של שכניך, קרוביך, המעסיק שלך, המנהל, הקונים וכו'… אמא שאוהבת את התינוק שלה, מרגישה לפעמים שהוא היצור הכי מעצבן בעולם (אחרי לילה שלם של צרחות למשל…), אבל האם היא מפסיקה לאהוב אותו בגלל זה? מה פתאום!!! הרי זהו התינוק הכי חמוד, מושלם ויפה בעולם כולו, אז מה אם הוא משגע אותה לפעמים?! – זוהי התמקדות במעלות. אך אותה אישה יכולה להרגיש עוצמה אדירה של כעס כלפי בעלה, שנשאר ער עד מאוחר והפריע לה לישון – כל המעלות שאהבה בו נעלמות אל מול הכעס האחד והיחיד – זוהי התמקדות בשלילי. התמקדות בחסרונות היא הטעות העיקרית של אנשים ביחסיהם עם אחרים. אם אינך מחבב מישהו, סימן שאתה מתמקד בדבר הלא נכון. נסה לרשום מספר אנשים שאתה לא מחבב – ובדוק, כמה מעלות יש בהם באמת (השתמש לשם כך ברשימת המעלות שהכנת קודם). אתה לא יכול לשנוא מעלות, ואתה לא יכול לאהוב חסרונות. אתה יכול רק לבחור עם אילו מהן לזהות את האדם.

ג. אהבה מתחילה בבית

אל תאמין לאף אדם שאומר "אני אוהב בני אדם" ובו בזמן מקיים מערכת יחסים אומללה עם בני ביתו. אם אדם אינו מסוגל למצוא מעלות באחיו עצמו ובשרו, איך הוא יוכל למצוא אותן באחרים?אהבת הזולת מתחילה בבית – תהליך הצמיחה הפסיכולוגי הטבעי והבריא הוא להתקדם מאהבת ההורים, לאחים, לבן/בת הזוג ואז אל הילדים. משם המטרה היא לאהוב את האחרים באותה מידה שבה הורה רוצה לאהוב את ילדו – שום דבר אינו עומד בדרך.חיי הנישואין הם מחנה אימונים מצוין. הם מלמדים אותך כיצד להזדהות עם אדם אחר, כמו עם עצמך.אדם שאינו אוהב את עצמו יחפש דרכים "להעניש את עצמו".

ישנה אהבה אחת, בכל אופן, שמוכרחה להיות קודמת לכל. התורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך." ומכאן קל להבין, שאין זה מציאותי לאהוב את הזולת, כל עוד אינך אוהב את עצמך. אם אינך מרוצה מעצמך, אינך יכול לאהוב אחרים. אדם שאינו אוהב את עצמו יחפש דרכים "להעניש את עצמו", והענשה כזאת עלולה לפגוע באנשים שאותם הוא אוהב… על מנת שאהבת הזולת תהיה אמיתית, עליה לנבוע מתוכך החוצה. לשם כך עליך ללמוד לאהוב את עצמך – להעריך את מתנות הא-ל שמצויות בך. להעריך את הפוטנציאל הגלום בך (גם אם לא תמיד הוא מגיע לידי מימוש), להעריך את צלם האלוקים הטבוע בך.אחת הטכניקות הפשוטות היא להתמקד במעלות שלך – בכל יום טפח לעצמך על השכם על הדברים הטובים שבך. האם אתה חבר אכפתי? עובד נאמן? שאפתן? ישר? למד ליהנות מהכוחות בהם זכית.

ד. אחי היקר!

דמיין שיש לך ידיד, ואז, באחד הימים, מתברר שהוא אחיך האובד. אתה מייד תרצה לגלות עליו הכול. מה קרה? האם אין זה בדיוק אותו אדם שהכרת אתמול? האישיות שלו ומעלותיו לא השתנו בין לילה אף כמלוא הנימה. אז למה לפתע פתאום אתה כל כך מתעניין?פשוט מאוד – עכשיו יש לך מוטיבציה גדולה יותר לאהוב אותו.

נסה לברר: איך אתה מרגיש לגבי אנשים אחרים? איך אתה מגיב באופן אינסטינקטיבי כשמישהו זר נכנס לחדר? האם אתה מרגיש בגל של חמימות, או שתגובתך הראשונה היא רתיעה? האם אתה סקרן לגלות מיהו ומהו, או שאתה חושש מחדירה לפרטיות שלך? התלמוד מספר לנו כיצד אדם מסוים הטריד את הלל בעקביות. תגובתו של הלל הייתה: "בני, במה אוכל לעזור לך?" הלל הקפיד לומר "בני", על מנת להגדיל את הקשר הרגשי, כאילו שאדם זה שייך ומחובר אליו כבנו ממש.

כשאתה מדבר אל אחרים כאל זרים, הם תמיד יישארו זרים. אבל אם אתה מרגיל את עצמך לפנות אל האחרים כאל חבר או אח (בלי נימה מתנשאת) – אז תמצא עד כמה קל לך יותר לאהוב אותם.

חשוב על שלושה דברים שהיית עושה אילו היית מגלה שהשכן שלך הוא בעצם אחיך האובד, ויישם אותם! (תתפלא לגלות שאנשים יגיבו בצורה חיובית למדי על כך שהפכו למושא לאהבה שלך!)התחל להתנהג אל כולם ביותר דאגה וכבוד. בכל פעם שבה אתה נתקל באדם קשה, נסה לחשוב, "אילו הוא היה בני, איך הייתי מתנהג איתו?"

לסיום חשוב שנבין – כל בני האדם הם ילדיו של הקדוש ברוך הוא, ו"כל ישראל אחים".

סיפור של אהבת אחים

בכל מקום בו מצויה אהבה אמיתית בין בני האדם, מצרף הקב"ה את עצמו לאהבה זו. במדרש מובא מעשה מדהים בשני אחים יתומים, שירשו מאביהם חלקת שדה מכובדת. במשך מספר שנים הם עיבדו את החלקה יחד, גרו יחד בביתם הישן, ושמחו בחלקם.

לאחר מספר שנים מצא אחד מהם את בת זוגו. יחד הם הקימו בית חדש ועברו לגור בו. שני האחים המשיכו לעבד את השדה, את היבול חילקו ביניהם שווה בשווה, והמשיכו לחיות בכבוד. משפחתו של האח הנשוי הלכה והתרחבה, בעוד שהאח השני נותר רווק. באחד מימות הקציר חשב לעצמו האח הרווק: "יש לי שדה ובית, והרבה כסף, אבל הכול מיועד אך ורק בשבילי. לעומת זאת, מרווחים זהים לשלי, צריך אחי להאכיל ולפרנס משפחה כל כך גדולה…" באמצע הלילה הוא קם, יצא מביתו, לקח מספר אלומות של חיטה, והניח אותן בגורן אחיו. באמצע הלילה הוא קם, יצא מביתו, לקח מספר אלומות של חיטה, והניח אותן בגורן אחיו.

באותם ימות קציר חשב לעצמו האח הנשוי: "יש לי אישה נפלאה, ועשרה ילדים. העולם שלי מלא ועשיר. אבל אחי בודד בעולם. כל מה שיש לו זו החיטה…" באמצע הלילה הוא קם, יצא מביתו, לקח מספר אלומות של חיטה, והניח אותן בגורן אחיו. הלוך ושוב צעדו שני האחים. בכל לילה, בסודיות, הם היו פוסעים בזהירות ומעבירים אלומות חיטה מגורן לגורן. באחד הלילות נפגשו שניהם במרכז הגבעה שהפרידה בין בתיהם. שניהם הבינו מייד מה קרה. הם נפלו זה על צווארו של זה ובכו. בשדה זה, במקום בו נפגשו שני האחים האהובים, בחר הקדוש ברוך הוא לבנות את בית מקדשו – וכמו שאמרנו, כשאדם אחד אוהב את זולתו, מצטרף אליהם הקב"ה – משום שזהו העניין בחיים.

ואהבת לתלמידך כמוך

אם נעביר את הדברים למישור החינוכי הבית ספרי כנראה שיש לנו עוד מה ללמוד בתחום "אהבת התלמידים".

אמרו חכמים "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וצריך אדם להיזהר בתלמידיו ולאוהבם שהם הבנים המהנים לעולם הזה ולעולם הבא" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ה, יב).

אם ניתן לדבר על הסכמה כמעט מוחלטת וגורפת בעולם החינוך העכשווי רווי הגישות החלוקות, הרי זו הדרישה ליחס לבבי וחם, מעריך ומכבד, של מורה כלפי תלמיד. נכון הוא שמתקיימים דיונים על המידה: האם להופכו ל'חבר' או לשמר מידת-מה של ריחוק, ואולם על כך דומה כי לית מאן דפליג: מתן כבוד לתלמיד. הדרישה היהודית למתן כבוד לתלמיד, נוסחה אמנם בלשון הדרכת-הנחייה העלולה לעיתים להתפרש כפחות מחייבת, אך לאמיתו של דבר, ובסופו של דבר, היא מקבלת עיצוב הלכתי מחייב לכל דבר וענין. במסגרת מכלול ההנחיות הנפרָשׂות במסכת אבות (ד, יב), הורה רבי אלעזר בן שמוע: "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך".על מקורה של ההנחייה ועל קדימותה, מצביע מדרש הלכה (מכילתא דרשב"י יז, ט), הרואה ביחסי משה–יהושע תקדים לדורות. במלחמת ישראל בעמלק אומר משה ליהושע "בחר לנו אנשים". ומדוע "לנו"? וכי צריך משה–המנהיג לשתף את יהושע–נערו ביוזמה, עד שהוא אומר "בחר לנו"? אלא, גורס המדרש "מיכן שיהא כבוד תלמידו של אדם חביב עליו ככבוד חבירו, וילמוד כל העולם ממשה שלא אמר לו ליהושע בחר לי אנשים אלא בחר לנו אנשים, עשאו כמותו".

ואסיים במשפטו של יאנוש קורצאק שכתב "ילדים לא רק יהיו אלא הם בני אדם ועל כן זכאים לכבוד"

ובפינת המולטימדיה

במארז בין אדם לחברו תמצאו עשרות סירטונים בנושא.

1. תיאור של מורה שהוא "מורה לחיים" , נמצא בסרטו של ג'יימס קלאוול משנת 1967 “To Sir With Love”. סידני פואטייה מגלם את דמותו של מהנדס מובטל, המוצא לעצמו תעסוקת-ביניים כמורה בבית ספר תיכון, בשכונת עוני שבמזרח לונדון. תלמידי הכתה הם לא רק חסרי ידע; הם נעדרי כבוד האחד לרעהו, ונעדרי כבוד לעצמם ואמון בעצמם. פואטייה נוהג כלפיהם בשילוב של אכיפת משמעת קפדנית ומעורבות מסורה ואכפתית בחייהם, רוכש את אמונם, משנה לגמרי את האופן שבו הם מתייחסים לזולתם ולעצמם, וגורם להם להמשיך בלימודיהם, במקום להיפלט לרחובות או למקומות העבודה הירודים של לונדון. אני מצרף את הגרסה היותר חדשה של הסרט.

2. גם בסרט ארבע מאות מלקות ניתן לראות מורה נוסף אך שונה מהראשון.

הוא המתאכזר לתלמיד מסויים, גוער בו, מעניש אותו ובמיוחד אינו מראה יחס של כבוד כלפיו.

3. גם בסרט כשהנערים שנים אנו עדים להתייחסות מעניינת לתלמיד הבעייתי

עוד קטע חשוב שמשמש אותי בהרצאה בנושא דחיה חברתית –

ולסיום בדיחה כשרה

אברך שואל את אשתו בספירת העומר, "מה יש היום לאכול? "אתמול היה שניצל"…היא עונה

פרשת אחרי מות "נמאס מהחוקים שלכם"

כתיבת תגובה

והשבוע בפרק על פרשת אחרי מות יש כאלה שנמאס להם מהחוקים.. (נכתב בערב פסח תשע"ד)

בתוכן

· מתורתו של הרב קרליבך

· מתורתו של הרבי מקוצ'ק

· סיפור שאי אפשר שלא להתרגש

· כמה סירטונים

· השיר "והיא שעמדה" בביצוע המקורי

· שני סרטונים מהמארז הכפול בנושא רגשות

· לסיום בדיחה כשרה

פרשת אחרי מות – "יש כאלה שנמאס להם מהחוקים"

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה' "

שָׁלוֹם, שְׁמִי עִירִית וַאֲנִי גָּרָה בְּרַעֲנַנָּה. הַהוֹרִים שֶׁלִּי עוֹבְדִים בְּיַחַד, וּשְׁנֵיהֶם עוֹרְכֵי דִּין. מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֻקִּים – הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם מֻמְחֶה בִּתְחוּם אַחֵר, וּשְׁנֵיהֶם יַחַד מִשְׁתַּדְּלִים לַעֲזֹר לָאֲנָשִׁים לְהָבִין אֶת הַחֻקִּים.

גַּם אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת יֵשׁ חֻקִּים. לְמָשָׁל:

רַגְלַיִם עַל הַשֻּׁלְחָן בַּסָּלוֹן – אָסוּר,

טֶלֶוִיזְיָה אַחֲרֵי שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב – אָסוּר,

גְּלִידָה מָתַי שֶׁרוֹצִים – מֻתָּר,

חֲבֵרִים, מָתַי שֶׁרוֹצִים (אַחֲרֵי שֶׁהַשִּׁעוּרִים מוּכָנִים) – מֻתָּר.

גַּם אֲנַחְנוּ, הַיְּלָדִים, שֻׁתָּפִים בִּקְבִיעַת הַחֻקִּים, וְזֶה דַּוְקָא כֵּיף אֲבָל גַּם קָשֶׁה.

אַגַּב, מִכֵּיוָן שֶׁאֲנִי הַבְּכוֹרָה, עוֹלוֹת מִדֵּי פַּעַם שְׁאֵלוֹת לְגַבֵּי חֻקִּים חֲדָשִׁים:

אוֹפַנַּיִם – כֵּן אוֹ לֹא?

יְצִיאָה לְבַד לַקֶּנְיוֹן – כֵּן אוֹ לֹא?

כְּשֶׁאַחַי הַקְּטַנִּים יִגְדְּלוּ, כְּבָר יִהְיוּ לְגַבֵּי נוֹשְׂאִים אֵלּוּ חֻקִּים בְּרוּרִים בַּבַּיִת,

אַךְ בֵּינְתַיִם דְּבָרִים רַבִּים עוֹד לֹא נִקְבְּעוּ.

אומר ר' מנחם מנדל מקוצק זצ"ל: את המצוות יש לקיים בבחינת "וחי בהם" – מתוך חיות ולהט!

ולא מתוך הרגל – מצוות אנשים מלומדה. ועוד מוסיף הרבי, יש לקיים את המצוות כשהאדם מלא חיים ומרץ – בנעוריו. לא כאותם שמתחילים לקיים מצוות לעת זקנותם – כאשר יצר הרע כבר נחלש!

פרשת אחרי מות עוסקת ברובה במעשים אותם דורשים מעם ישראל שלא לעשות על מנת שארץ ישראל, לא תקיא אותנו מתוכה, כתגובה טבעית, כפי שרואים בגוף האדם, לעצם זר הנמצא בקרבו, כפי שיעיד עם ישראל על עצמו במידה ולא ישמור על הדרכות אלו.

הקבה" מצווה את עם ישראל חוקים ומשפטים שתפקידם למנוע מעמו לחטוא שהרי אדם מובל ע"י יצריו הטבעיים. זוהי לעיתים הליכה אחרי תאוות גופניות ללא רסן, כמעשה בהמה. מסיימת הפרשה בכלל ענייני הצניעות שהן אבן יסוד להצלחת בניין האומה מבחינה אישית ולאומית, הנביא בהפטרה בא ומתאר את ימיה האחרונים של יהודה, המצטיירת כמושחתת בכל שטחי החיים, האישיים והציבוריים, כניגוד גמור לכל מה שנצטווינו לשמור בפרשת השבוע. הן שחיתות בחיי המשפחה, אנוכיות והליכה אחרי תאוות ההנאה ואלימות המגיעה לכדי שפיכות דמים. על כן התוצאה היחידה האפשרית והיא: "והפיצותי אותך בגויים וזריתיך בארצות והתמותי טומאתך ממך". אין אפשרות אחרת אם לא נשמר מהליכה בדרכי הגויים ומקיום האזהרות שבאות בפרשה, לא תהיה ברירה אלא הארץ תקיא אותנו ממנה כמתואר בהפטרה. ולאחר היותנו בכור ההיתוך של הגולה, לאחר שיוסרו הסיגים שמנעו את חיבורנו המוחלט לאלקינו, יוחזרו בני ישראל לארץ ואל תוך ירושלים כפי שזוכים אנו ורואים בימינו את עם ישראל השב לארצו.

דא עקא, שבמישור החינוכי , לא לכולם החוקים והמשפטים ברורים… לא כולם מוכנים לקבל "הנחתות" מלמעלה… אם אנחנו מדברים על ילדים, ישנם כאלה שהחוקים והמשפטים אינם קלים להם והם בקלות יכולים לסטות מהדרך הנכונה.

אי אפשר שלא להיזכר בדבריו של הבן החכם "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צווה ה' אלוקינו אתכם" אומר הרב קרליבך "אתם יודעים , יש היום הרבה אנשים שרוצים לחזור ליהדות, אבל יש משהו עמוק שעוצר בעדם: הם רוצים לדעת מה המקום שלהם ביהדות, עמוק בליבם הם שואלים כמה אני חשוב? כמה אני חשוב לריבונו של עולם? האם מחכים לי?

שאלת החכם בהגדה נוגעת למקום הזה לגבול בין האחד ובין השניים. העולם מלא סתירות בין האחד ובין השניים, בין האחדות ובין הריבוי בין הפנים ובין החוץ. וגם בתורה יש סתירות: "עדות" מול "חוקים", "אשר ציווה ה' אלקינו" מול "אתכם". מצד אחד התורה ממש חקוקה בעולם לא פחות מחוקי הטבע ואולי אף יותר, ומצד שני התורה ה יא עדות. כשאתה צריך עדים זה אומר שאתה נמצא בעולם שהאמת נסתרת ואתה צריך לגלות אותה. והחכם שואל מה קורה כאן מצד אחד החוקים שבתורה אומרים לנו שהתורה חקוקה בעולם ומצד שני העדות שבתורה אומרים לנו שאנו בעולם השקר ואנו צריכים לגלות את האמת. והסתירה הזאת היא גם ביחס שבינינו לבין התורה בינינו לבין הקב"ה. החכם שואל מצד אחד ה' אלקינו כלומר התורה ממש חקוקה בתוכינו, ישראל ואוריתא חד הוא. ומצד שני "ציווה אתכם", הוא מצווה ומזהיר אותנו. כלומר מה שבאמת כואב לחכם זה למה ה' מצווה אותי כל כך הרבה? מה הוא רוצה ממני, האם זה מפני שאני חשוב לו? הייתי רוצה לדעת מה הוא חושב עליי? האם אני עבד או בן?

הבן החכם ממש רוצה להיות יהודי, הוא רוצה ללמוד ולעשות אבל הוא רוצה לדעת מה מקומו אצל הקב"ה. ואנחנו עונים לו "ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" – אכן מה שאתה מחפש זה כל העניין של פסח מה שמאיר בליל הסדר הוא שיש לקב"ה מקום מיוחד משבילך הוא חקוק בך ואתה חקוק אצלו. עד עכשיו חשבת או שהתורה עדות או שהתורה חוקים והשגת האחדות העמוקה ביותר היא הידיעה איך אנחנו אחד עם הקדוש ברוך הוא ועם התורה ללא צורך בציווים.

ולמרות שאנו כבר אחרי… נסיים בסיפור לשבת הגדול

מידי שנה לקראת פסח, היה נוהג רבי אברהם מסדיגורא לספר את הסיפור הבא:

בכפר קטן ליד העיר קולבוסוב, היה חי יהודי שהיה חוכר מסבאה, מהאציל של הכפר. העסקים לא היו כל כך טובים והיהודי לא היה יכול לעמוד בתשלום דמי החכירה. כמה פעמים ניסה הפריץ לבוא ולגבות את דמי החכירה אבל היהודי ממש לא הצליח להשיג את הכסף. אפילו איומי האלימות לא הועילו – לא היה ליהודי ממה לשלם. יום אחד שלח הפריף את המשרתים שלו ללמד את היהודי לקח, כדי שידע שדרישתו את דמי החכירה היא רצינית לגמרי. מה עשו המשרתים? הם פרצו למסבאה בלילה ועשו שם שמות: הם שפכו את המשקאות על הרצפה, שברו את השולחנות ואת הכיסאות, בקיצור – הרסו את כל מה שיכלו להרוס.

כשיהודי ומשפחתו נכנסו למסבאה וראו מה שראו, חשכו עיניהם. הם היו כל כך מיואשים, שהעצה היחידה שיכול היה היהודי לתת לעצמו היתה – לנסוע לקולבוסוב ולשמוע את דרשתו של הרבי.

כל זה ארע כמה ימים לפני שבת הגדול. נסע היהודי שלנו לעשות את השבת בקולבוסוב. באותו הזמן, רבה של קולבוסוב היה ר' העשל, אשר נהיה אחר כך הרבי מאפטא.

לכבוד שבת הגדול היה בית הכנסת מלא מפה לפה. כשקם ר' העשל ודרש בפני היהודים במקום הייתה הרגשה של ערב יציאת מצרים. הרבי היה נדמה בעיניהם כמשה רבנו המודיע לבני ישראל על גאולתם הקרובה.

היהודי המסכן שלנו הגיע קצת באיחור לבית הכנסת והוא היה ממש צריך להידחק בפינה שליד הדלת. אלה הדברים שהוא שמע מפי הרב באותה השעה: בתפילה ישנן שתי ברכות על הגאולה: האחת נאמרת לפני עמידה והיא בלשון עבר 'גאל ישראל', והשניה היא בעמידה עצמה והיא בלשון הווה 'גואל ישראל'. הברכה הראשונה מתייחסת לגאולת אבותינו ממצרים ולכן היא בלשון עבר. אבל השניה היא בלשון הווה מפני שבכל שעה ושעה ה' גואל ישראל. ואפילו עכשיו ברגע זה אם יש איזה יהודי שלא יכול לשלם את השכירות שלו, ומשום כךבא הפריץ וזורע הרס וחורבן – אני אומר לכם, ריבונו של עולם, מי שגואל ישראל בכל רגע ורגע, יראה גם ליהודי הזה את הדרך לצאת מצרתו ולהיגאל בעוניו.

אתן יכולים לתאר לכם איזה שמחה הביאו המילים האלה ליהודי שלנו. כך כשהוא חזר הבייתה הוא היה מלא שמחה והתחיל לרקוד ותך כדי ריקוד הוא צועק – 'הרבי אמר מי שגואל ישראל עכשיו! הרבי אמר מי שגואל ישראל עכשיו!.

בינתיים הפריץ רצה לראות איך היהודי מתמודד עם הצרה שנפלה עליו. כשהוא הגיע לביתו של היהודי הוא מגלה שהוא רוקד וצועק מתוך שמחה. כמובן שבאותו רגע חשב הפריץ שיהודי השתגע ואין לו סיכוי לראות ממנו כסף. באותו לילה שלח הפריץ לקרוא ליהודי. בהתחלה הוא פחד לבוא אבל אז נזכר במילים של ר' העשל: ה' גואל ישראל בכל רגע'. כשהוא הגיע שואל אותו הפריץ 'הי מושקה' מה יהיה אתך? אתה יודע, זוהי אשמתך שנותרת ללא אגורה, ולי אין כסף לתת לך'.

'מה אני יכול לעשות?' השיב היהודי.

טוב, תשמע, מושקה, ענה הפריץ: קח את שובר האשראי הזה ותביא אותו למזקקה בקלובוסוב, והם ייתנו לך קצת יין שכר. כשתמכור את היי"ש הזה תוכל לעשות קצת רווח קטן ותתחיל לשלם לי את השכירות. חלק מהרווח תיקח עבור המשפחה שלך וכך תמשיך. כך עשה יהודי. וה' עזר שבימים האחדים שנותרו עד החג הוא מכר כל כך הרבה יין שכר, שלא רק שפרע את כל חובו וקנה מה שהיה צריך לחג אלא עוד נשאר לו סכום כסף ניכר. ומה אתם חושבים שעה היהודי הזה עם הכסף? הוא צרר את הכסף במטפחת והיא אותו לקולבוסוב. כשהוא נכנס לר' העשל הוא אמר: הכסף הזה שייך למי שגואל ישראל עכשיו!

אולם כדי לצאת ידי חובה הנה כמה סרטונים די מיוחדים ומדהימים:

ולסיום בדיחה כשרה

עורך דין מפורסם נפטר.
ומגיע לשערי גן העדן ומחכה בתור,
מגיע למלאך העומד בשער העו"ד אומר לו: "נפלה לכם טעות. אני ישבתי לי במשרד, עובד לי על תיק חשוב, ופתאום ללא כל סיבה, אני מת. מה זה צריך להיות?"
המלאך שואל את העורך דין לשמו, בודק במחשב שלו, וחוזר לעורך הדין: "אני לא יודע למה אתה מתלונן, כתוב במחשב שנפטרת בשיבה טובה."
"מה? משתומם עורך הדין. אני בן 35, מה פתאום שיבה טובה?"
המלאך בודק שוב במחשב לו ואומר לעורך הדין: "על פי חישוב שעות העבודה שחייבת את הלקוחות שלך אתה בן 176 !"