אל המערכת הגיעה הפניה הבאה
שלום יהודה
האם תוכל לשלוח חומרים בנושא העתקות במבחנים, אמת ושקר. בשבוע שעבר ערכתי מבחן ולצערי מספר תלמידים נתפסו בהעתקה. הדבר כאב לי מאוד ואודה לך אם תעזור לי בכך.
שלום וברכה
מדת האמת מיוחסת ליעקב אבינו. "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם". והנה דווקא הוא משתמש בדרך של שקר ורמייה. "הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמיים". אמנם שקר זה, ששיקר יעקב ליצחק אביו, נעשה בציוויה של רבקה; אמנם שקר זה היה "שקר לבן", שכן יעקב אמר "אנוכי" – זה אני, ו"עשו" הוא "בכורך"; אמנם שקר זה נדרש למען מטרה נעלה מאד, והיא הקמתו של עם ישראל על יסודות בריאים ומוצקים; אבל שקר הוא שקר, ואיך ייתכן להצדיק את השקר?
כותב לנו הרב יעקב אריאל. ברור כשמש שיעקב אבינו לא רצה לשקר. רק ציוויה של אמו הביא אותו לידי כך. חז"ל ממחישים את תחושתו הקשה של יעקב באותה שעה ואמרו: "וילך ויקח ויבא לאמו" – שלוש פעמים "וי" – שהיה יעקב "אנוס וכפוף ובוכה". ומדרש אחר שם בפיו את התפילה: "ה', הצילה נפשי משפת שקר, מלשון רמיה!". לא מתוך רצון ושמחה שיקר יעקב ליצחק אביו אלא באילוץ וכפיה.
אילו היה השקר איסור תורה מפורש, לא היה שום מקום להישמע לדבריה של רבקה. הרי מצוות כיבוד הורים נדחית מפני כל מצוה של תורה. אך השקר – אינו איסור מפורש מדאורייתא. איסורי "לא תשקרו" ו"מדבר שקר תרחק", לא נאמרו אלא בבית המשפט, ובאו לאסור על עדות שקר ועיוות הדין. המקור לאיסור השקר הוא מצוות "והלכת בדרכיו", המחייבת כל אדם מישראל לדבוק במידותיו של הקב"ה, כאשר בראש הרשימה – מידת האמת. "חותמו של הקב"ה אמת". מי שמשקר – מנתק את עצמו מן הקב"ה.
מסביר ה"שפת אמת", התפלל יעקב אבינו: "הצילה נפשי משפת שקר". דהיינו: ביקש יעקב אבינו שנפשו לא תיפגע מן השקר שיצא משפתיו, והתחנן שמידת האמת שבאישיותו תישאר כפי שהיתה.
נופך נוסף מביא על כך הנצי"ב מוולוז'ין. הוא עומד על כך שהשקר של יעקב היה בבחינת "עבירה לשמה". אחד התנאים המהותיים לאפשרות הקיום של "עבירה לשמה" היא שהעובר לא יהנה ממעשה העבירה. ואף יעקב אבינו כן, בא "אנוס וכפוף ובוכה". אך מחיר יקר שילם יעקב על כך שתחושה קשה זו לא היתה שלמה בכל מאת האחוזים. חז"ל רמזו לכך במדרש, כשאמרו: "זעקה אחת הזעיק יעקב לעשיו… והיכן נפרע לו? – בשושן הבירה, שנאמר (במרדכי היהודי): ויזעק זעקה גדולה ומרה". לא נענש יעקב על כך שהביא את אביו לכלל "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד". ודאי הוא שחרדתו של יצחק גרמה לו מועקה קשה. אבל זעקתו של עשיו, יתכן שגרמה לו איזושהי הנאה של שמחה לאיד. ועל כך הוא נענש.
אם חשבנו שגניבת דעתו של יצחק על ידי יעקב יכולה להוות תקדים גם לאחרים, הרי הוברר לנו מהם התנאים ומהו המחיר.
חכמי ישראל הפליגו בשבחה של מידת האמת וגינו מאוד את השקר: האמת היא מהדברים שהעולם עומד עליהם (אבות א, יח), 'חותמו של הקב'ה – אמת', ואילו מי שרגיל לשקר אינו רואה את פני השכינה, שנאמר (תהלים קא, ז) 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'.
גם רמזים שונים נאמרו בעניין זה: האותיות א' מ' ת' מסודרות בסדר האלפביתי הנכון, ואילו האותיות ש' ק' ר' הן בסדר הפוך. האותיות א' מ' ת' עומדות כל אחת על שתי רגליים, ואילו האותיות ש' ק' ר' עומדות על רגל אחת, ללמד כי דבר אמיתי הוא יציב וקיים, והשקר סופו ליפול (ומכאן הביטוי הידוע 'לשקר אין רגליים'). האותיות א' מ' ת' רחוקות זו מזו בסדר האלף-בית, ואילו האותיות ש' ק' ר' סמוכות זו לזו; ללמד כי בעולם שלנו, השקר הוא שכיח ואת האמת קשה יותר למצוא.
עוד כיוון מעניין ראיתי על מידת האמת של יעקב
תלמיד חבר גדול היה ל'קוצקר', רבי מרדכי יוסף מאיז'ביצה. דבוק היה התלמיד בדרכו ותורתו של רבו שנים רבות. אך יום אחד בעת הסתגרותו של הרבי, עזב רבי מרדכי יוסף בראש קבוצה גדולה של תלמידים את חצר הרבי. התלמיד המשיך להעריץ את רבו ודרכו, אך דווקא מתוך דרכו של הרבי הוא הרגיש שעליו לחדד את מידת האמת.
הרי יש סתירה בין האמת לעולם? התקשה רבי מרדכי יוסף בקושיית רבו, אם כך – האם הדרך להסתגר ולברוח מן העולם?
רבי מרדכי יוסף נתן פיתרון אחר – יש אמת ויש אמת לאמיתו. 'אמת לאמיתו' זו אמת שנותנת מענה לעולם. האמת הבורחת מן העולם מפקירה את העולם לכוחות השקר אך ה'אמת לאמיתו' מוצא את הפיתרון האמיתי במציאות הקיימת.
אבי הרעיון של ה'אמת לאמיתו' הוא… יעקב אבינו. כידוע, מידת האמת היא מידתו של יעקב אבינו – "תתן אמת ליעקב". יעקב נקרא בפרשתנו – "איש תם יושב אהלים". אך מי שיתבונן במעשי האבות, יגלה שהאב שכביכול 'שיקר' יותר מכולם הוא יעקב אבינו. וכפי שהעיד על עצמו יעקב בקשר ללבן – "אחיו אני ברמאות" (מגילה יג:). וכן – במעשה גניבת הברכות בפרשתנו הוכרח יעקב לומר – "אני עשיו בכורך" ועוד.
נשאלת השאלה – אמנם יעקב 'שיקר' מחוסר ברירה, אך בכל זאת 'אמת' אין כאן, ואם כך למה לשבחו במידת האמת?
אלא, שזהו סוד ה'אמת לאמיתו'. אם יעקב היה נמנע מ'לשקר' הרי עשיו היה נוטל את הברכות שלא בצדק, שהרי הבכור האמיתי הוא יעקב. אם יעקב לא היה משתמש בתכסיסים כנגד לבן, הרי לבן היה גוזל את כל כספו ורחל ולאה היו נותרות שבויות בידי לבן הרמאי. כך יעקב היה נותר באופן אישי איש אמת, אך העולם כולו היה נותר בידי כוחות השקר.
אנו מאמינים בדרך שחותרת לתקן את העולם. דרך שתוביל את העולם לאמת שלו. בדרך זו מי ש'משקר' לעולם, הרי הוא משקר את השקר, כמציב תמונת ראי מול תמונה הפוכה, ומשיב את העולם לאמת שלו. זהו ה'אמת לאמיתו'.
צריך זהירות, בירור וזיקוק רב בכיוון רוחני זה, אך הוא חשוב מאוד, כי לעיתים צדקנות יתירה מחריבה את בית מקדשנו ואילו ה'אמת לאמיתו' מביא גאולה לעולם.
אמירת האמת וההתרחקות מן השקר היא אחד הצווים המוסריים הבסיסיים ביותר. ערך זה משותף לכל בני האדם, וכל אדם מרגיש מעצמו שהאמת היא דבר טוב ונכון, והשקר רע ומכוער. שום חֶברה מתוקנת אינה יכולה להתקיים בלי מידת האמת, שכן החיים המשותפים מחייבים שבני האדם יוכלו לסמוך זה על זה ולהאמין זה לזה. משום כך מי ש'המילה שלו היא מילה' זוכה בכל מקום להערכה רבה. הורים רבים אומרים לילד שעשה מעשה רע: 'אם תאמר את האמת, לא תקבל עונש', משום שהחינוך לאמת חשוב כמעט יותר מכל דבר אחר.
מסופר על הגאון רבי עזרא עטייה זצ'ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף': בתקופת מלחמת השחרור, היה עליו פעם לחתום על תעודת 'סמיכה' לאחד מתלמידיו. אמר הרב: 'כאן אינני יכול לחתום. אלך לישיבה בעיר העתיקה, ושם אחתום'. אמרו לו: 'מדוע ילך הרב, והלא עכשיו מלחמה והדרך מסוכנת, ומה ההבדל אם חותמים שם או כאן?' הסביר להם הרב: 'ראו, בסוף התעודה כתוב: '…החותֵם פה בישיבת פורת יוסף, העירהעתיקה' וכיצד אחתום על דבר שאינו אמת?…'
זהירות, גנבים!
ישנם מקרים שבהם האדם אינו משקר במפורש, אבל במעשיו הוא גורם לזולת להאמין בדבר שאינו נכון. דבר זה אסור, והוא נקרא 'גניבת דעת'. אסור למשל להציע לחבר מתנה אם אנחנו יודעים מראש שהוא יסרב לקבל, וכל הכוונה היא להתחנף אליו ולגרום לו לחשוב שאנחנו רוצים בטובתו. דוגמה מובהקת נוספת לגניבת דעת היא העתקה במבחן, שנועדה להשיג ציון גבוה יותר בדרך רמייה.
אל תשקר ל…עצמך
מידת האמת חשובה לא רק בין אדם לחברו, אלא גם בין אדם לעצמו; למעשה, כל הנאמנות לתורה ולמצוות מבוססת על המחויבות הפנימית של האדם ללכת בדרך האמת. כל אחד מאיתנו שעשה אי פעם דבר שלילי, יודע שבאותו רגע הוא שיקר לעצמו ואמר 'זה לא כל כך נורא' או 'אפשר לחטוא בלי להיענש' וכדומה. ישנם גם אנשים שפוגעים בזולת, ואחר כך משכנעים את עצמם שהם הצד הצודק בסיפור. מעשים רעים רבים נעשו בידי אנשים ששכנעו את עצמם שהם פועלים ממניעים טהורים ונאצלים, בעוד שלמעשה הניעו אותם רגשות אנוכיים וקטנוניים של קנאה, תאוות כבוד וכדומה. הנכונות של האדם להיות אמיתי עם עצמו ולהכיר בכוחות הפועלים בתוכו – הן הגבוהים והן הנמוכים – היא דבר הכרחי לכל התקדמות רוחנית.
גם כשאדם עושה מעשה טוב, כמו למשל עזרה לחבר, יכולים להיות לכך מניעים נמוכים כמו הרצון להערכה חברתית או הרצון לקבל משהו בתמורה. דבר זה אינו בהכרח שלילי, אולם על האדם להיות מודע לכך, כדי שיוכל בהמשך לזכך את עצמו ולפעול מתוך רצונות נעלים יותר.
והנה לפניכם סיפור מעניין שמצאתי בעלון שלום לעם
צהלות שמחה פרועות נשמעו מתוך המשרד הראשי של מפעל הטקסטיל. המנהל וסגנו חגגו את הצלחת ה'תרגיל' שלהם. העסקה הגדולה עם הצבא של מדינת גמבוליה נחתמה, והיא תזרים לכיסיהם כסף רב – והכול בזכות התחכום והערמומיות שלהם. 'אתה רואה?' טפח המנהל על כתפו של סגנו, 'אמרתי לך שהדרך היחידה להרוויח כסף זה לעשות קומבינות'.
הכול החל שבועיים לפני כן, כאשר מנהל המפעל וסגנו הבחינו שהרווחים יורדים לאחרונה, ומוצרי הטקסטיל של המפעל נמכרים פחות מאשר בעבר. לא שהיה חסר להם כסף; המפעל שלהם היה המפעל המצליח ביותר בתחומו, ובכל פעם שצץ להם מתחרה, הם הורידו את המחירים כדי לשבור אותו. כל המפעלים האחרים נסגרו או הצטמצמו, אבל למנהל ולסגנו זה אף פעם לא הספיק. הם רצו להרוויח עוד ועוד כסף, ולא שבעו אף פעם.
באותו זמן התפרסם מכרז של צבא גמבוליה, לתפירת מדים חדשים לעשרות אלפי החיילים. מדינת גמבוליה הייתה מדינה קטנה אי שם באפריקה, ולא היו בה מתפרות או מפעלי טקסטיל. המנהל וסגנו רצו מאוד לזכות במכרז הזה, שיזרים לכיסיהם ממון רב. אם הם ירוויחו כמה דולרים על כל חליפת מדים, הרווח יסתכם בסכום גדול. הבעיה הייתה שהם לא היו לבד. בוודאי מפעלים נוספים יגישו הצעות מחיר למכרז, ואי אפשר לדעת מי יזכה.
'יש לי רעיון מבריק', אמר המנהל. הוא שלף מתוך ערימת הדפים שעל שולחנו דף אחד שהגיע בפקס באותו יום.
'תסתכל בזה', אמר המנהל לסגנו. זו הייתה הודעה על העלאת מחירי הבדים בעשרים אחוזים בעוד שלושה שבועות.
הסגן הביט בדף ולא הבין מה כל כך משמח את המנהל. מחירי הבדים כל הזמן בעלייה, וזה רק מקטין את רווחי המפעל.
'אני הולך להגיש הצעת מחיר על פי מחירי הבדים הנוכחיים', הפתיע המנהל את סגנו, 'וכך בטוח נזכה במכרז, כי נהיה יותר זולים מכל המתחרים שיגישו בוודאי הצעות מחיר על פי מחירי הבד החדשים והיקרים '.
'אוקיי', אמר הסגן באי הבנה, 'אבל מה נעשה לאחר שהמחיר יעלה? אנחנו נישאר 'תקועים' עם המחיר הישן, ורק נפסיד עוד יותר.'
'כאן בדיוק הרעיון המבריק שלי', חייך המנהל מאוזן לאוזן, 'אנחנו נכניס סעיף מתוחכם בחוזה, שיקבע כי אם מחירי הבדים עולים בין מועד חתימת החוזה למועד אספקת המדים, המחיר עולה בהתאם לעליית מחיר הבד. הם לא יודעים לקרוא חוזים, הגמבולאים האפריקנים האלה. הם רואים רק את השורה התחתונה. בשורה התחתונה הצעת המחיר שלנו תהיה הכי זולה, אבל אחר כך נעלה להם את המחיר, וכך נרוויח פי שניים'.
'וזו לא רמאות?' שאל הסגן את המנהל בחשש.
המנהל פרץ בצחוק גדול. 'זה לא רמאות', אמר, 'זה נקרא 'קומבינה'. אולי אסור לרמות – אבל בוודאי שמותר לעשות קומבינות. רק ככה אפשר להרוויח כסף'.
שבועיים עברו, ויום אחד הגיע פקס למשרד המפעל, ובו הבשורה: זכיתם במכרז לתפירת מדי הצבא של גמבוליה. צהלות שמחה פרועות נשמעו מתוך המשרד. המנהל וסגנו חגגו את הצלחת ה'תרגיל' שלהם, והתכוננו לגרוף את הכסף הגדול על חשבון צבא גמבוליה.
סגן המנהל הזמין כמות גדולה של בד מיוחד, ושילם עליו במחיר הישן. מכונות התפירה החלו לעבוד שעות נוספות, ולאחר כמה ימים, לאחר שמחירי הבדים עלו, שלחו המנהל וסגנו הודעה לצבא גמבוליה כי מחירה של כל חליפת מדים יעלה בעשרים אחוז בגלל עלייה בלתי צפויה במחירי הבדים, כפי שכתוב בפירוש בחוזה.
כצפוי, ראשי צבא גמבוליה לא התווכחו, כי הם כבר השתוקקו לקבל את המדים החדשים. הם הודיעו שבסיום העבודה, הם אכן יוסיפו עוד עשרים אחוז על המחיר, כפי שהחוזה מחייב.
המדים נתפרו בקצב, ונארזו לקראת המשלוח לגמבוליה. העובדים הקבועים עבדו מבוקר עד ערב, ועובדים אחרים עבדו בלילות. המפעל עבד סביב השעון כדי להשלים את ההזמנה במהירות. המנהל וסגנו חיככו ידיים בהנאה. עוד שלושה ימים יגיע נציג צבא גמבוליה למשרד עם כל הכסף, והוא ידאג להעברת המדים למדינה האפריקנית הרחוקה.
למחרת בבוקר, קם המנכ'ל בבוקר במצב רוח טוב, כשהוא חולם על עשרות אלפי הדולרים שהוא עומד להרוויח. הוא נכנס למכוניתו והחל לנסוע לכיוון המפעל. הוא פתח את הרדיו כדי לשמוע חדשות, וכששמע את הידיעה הראשונה, החוויר והחל לרעוד. הוא כמעט עשה תאונה מרוב בהלה ותדהמה. הקריין הודיע כי במדינת גמבוליה שבאפריקה, התרחשה במהלך הלילה הפיכה צבאית. הנשיא, שרי הממשלה וכל ראשי הצבא הודחו, והוכנסו לכלא.
המנכ'ל הגיע בקושי למפעל, ועל פי מראה פניו העגומות של סגנו, הוא הבין שגם הוא כבר שמע את הידיעה. הקומבינה שלהם התפוצצה להם בפרצוף. כל התכנון לגרוף הון ירד לטמיון. עכשיו הם לא ייראו אפילו דולר אחד מצבא גמבוליה, והם נותרו רק עם חובות ענק על הבד המיוחד שהם קנו במחיר הישן…
מדי פעם אנחנו נתקלים בפיתוי לעשות איזו 'קומבינה'. עמוק בלב אנחנו יודעים שזה לא בסדר, אבל אנחנו משכנעים את עצמנו שזה לא רמאות ולא גניבה, אלא רק קומבינה הניסיון מלמד שבכסף שאדם הרוויח לא ביושר, אין סימן ברכה. מרמאות רק מפסידים, לפעמים במישרין ולפעמים בעקיפין, אבל אין תחליף לכסף שהשגנו ביושר ובצדק, שבו נראה ברכה והצלחה.
ולצד ההלכתי גרידא
דוגמה שכיחה לגניבת דעת – דוגמה שרבים מאתנו מכירים מידי טוב – היא העתקה במבחנים. גם במקום שאין השלכות ממוניות, הרי שעצם ההעתקה במבחן 'גונבת את לב' הבוחן/מורה, בכך שהוא מאמין שהנבחן אכן יודע את החומר על בוריו. בנוסף לכך, במקום שהנבחן משיג תעודה כלשהי, ייתכן שתהיינה השלכות לטווח הארוך: בכל פעם שהוא עושה שימוש בתעודה, הוא 'גונב את לב' הגוף שמבקש לדעת את תוצאות המבחן.
יישום שכיח נוסף מתואר על-ידי ה'בן איש חי' (כי תצא ט). דרכן של נשים ערביות הייתה להניח מיכלים גדולים של יוגורט למכירה, וניתנה רשות לקונים פוטנציאליים לטעום מן הסחורה. ה'בן איש חי' כותב שמי שעושה 'מעגל טעימות' ללא כוונת קנייה עובר על איסור גניבת דעת. בנוסף, הוא קובע שיש בכך איסור גזל פשוט, שכן רשות לטעום ניתנה רק למי שחושב לקנות מהסחורה, ולא למי שרק רוצה לאכול בחינם (אך ראה שבת קכט, א, שלכאורה סותר הוראה זו).
מקבילה מודרנית לכך היא ניצול מדיניות החלפה של חנויות. חנויות המציעות אפשרות של החזרת המוצר (תמורת כסף הקניין) עושות כך דווקא עבור לקוחות הרוצים לקנות את המוצר – או לפחות שוקלים לקנות אותו – אך רוצים לשמור לעצמן את הזכות להחזיר את המוצר במקרה שאינם שבעים רצון. אם הלקוח אינו מעוניין כלל וכלל לקנות את המוצר, ורק רוצה לעשות בו שימוש חד-פעמי, עושה ניצול לרעה במדיניות החזרה של החנות, ו'גונב את לב' המוכר. כך הדין גם בנוגע לנסיעת-מבחן: אסור לקחת מכונית לנסיעת-מבחן במקום שאין שום כוונה לקנות את הרכב.
יש לציין שבמקום שהנוהג הנ"ל, הגם שאינו ראוי, נעשה נוהג שכיח, והחנויות מודעות לכך, שוב לא יהיה בכך איסור של גניבת דעת.
עוד יישום מעניין מופיע בספר חסידים (נא), הכותב שאין להקדים שלום לאינו-יהודי (קל וחומר ליהודי) עם מילת גנאי, כשהלה מבין שהכוונה לברכה ולשבח. נוכחתי פעם ברוסיה, כאשר תייר דובר-אנגלית בישר אדם מקומי עם חיוך רחב ומילת קללה; בוודאי שאין זו דרכה של תורה.
ולפינת ההפעלות והמדיה. הנה כמה דברים שיכולים לעזור לכם
העתקה במבחן
העתקה במבחן חלק ב
מצער, אך גם זה שודר
העתקות במבחנים – מצחיק או שלא
ויצמן גונב את המבחן
חוברת
הפעלה של רשת אמי"ת – http://old-amit.org.il/internet_kahalacha/p6.htm
שיר לסיום בנושא